אבל זה לא סותר לכך שהרבה ת"ח כן עיינו בעניין והגיעו למסקנות נכונות, וגם הרבה מגדולי ישראל כן עיינו בעניין וחלקן אף כתבו תשובות בעניין כדוגמת הקנה בושם והתשובות והנהגות וכן מרן הגריש"א והגר"ח גריינמן נכנסו לעומק העניין וביררו את ההיתר, וכן עוד הרבה גדולי ההוראה, אלא שהרבה דברים תלויים בשיקול הדעת ולכן לפעמים הרב הכותב סבור שדבריהם תמוהים, אבל יש עוד צדדים למטבע, ואכמ"ל.
אין הרבה מגדולי ישראל שעיינו בכל בעיות הכשרות הקיימות בעופות והורו להתירם.
דהנה לענין תשובת הקנה בשם, לא זו בלבד שלא נודעו אז הבעיות של סימן סימן הטומאה בביצים, וכן בעיית האכילה מחיים שלדעת רוב הראשונים היא דריסה, והקנה בושם לא נדרש כלל לשאלות אלו ולא גילה דעתו עליהם.
מלבד זאת, אף לענין המסורת שנדרש אליה, הלא כתב בפירוש להקל דוקא "כל זמן שצורת התרנגולים הישנים עליהם", ואילו תרנגולי הפטם יש בהם כמה וכמה שינויים מצורת התרנגולים הישנים, וכדלהלן:
הנה בעל שו"ת וישב משה כתב במכתב (נדפס בקו' פולמוס עופות הפטם) 'היות שאדוני אבי ז"ל היה סוחר עופות חיים, ומר חמי ז"ל היה שוחט ובודק מובהק, באופן שהורגלתי הרבה בעופות חיים וכו', זכורני שבתחילת שנות תש"ל דיברתי או שמעתי מהם,
שניכר שינוי בתרנגולים [בשנות תש"ל המוקדמות או קודם לזה, ובארצות הברית היה כמה שנים קודם], הן שהרגלים נתקטנו, והן שהשוק נתגדל, ולא ידענו אז מהו, רק ידענו שיש הרבה בשר יותר בעופות כבר אז, מעופות הקודמות שהיו נוצות רבות ועצמות גדולות ומעט בשר לאכילה'. וכתב עוד במכתב אחר (נדפס בקונ' אכילת עופות בזמנינו) 'בענין העופות פטם וכו', אני יודע ועד ראיה
שיש שינויים גדולים מפליגים מלפני עשרות בשנים'. גם הרב ניסים קרליץ כתב במכתב (נדפס בשו"ת אבני חן ח"א עמ' קכא), 'כמו כן הממונים על השחיטה מגלים שיש לפעמים
שינוים בצורת התרנגול ממה שאנחנו רגילים מאז'. גם בעל השיחת חולין כתב בתשובה (אור ישראל, ניסן תשפ"ג) 'עופות הפטם
מראיהם שונה מהתרנגול שהיה לפנים, בכמה פרטים'. גם הרב שריאל רוזנברג כתב (קונ' דעת תורה ופסק הלכה בענין העוף פטם) 'שעופות אלו
אינם דומים לגמרי לעופות הישנים מקדמת דנא וכו', מדובר בשינויים שנעשו על ידי הכלאות ממינים שונים של עופות'. גם הרב פרידמן כתב (קובץ גינת ורדים טבת תשע"ח, עמ' רלה) 'תרנגולי פטם
רוב צורתם דומה לקורניש, אלא שיש להם כרבולת רגיל. דדומה להקורניש בגבות עינים, והחרטום, וכן במבנה ה"כתף", וכנפיים, ורגלים, וכמובן החזה העבה. וכנראה שהשוחטים לא שמו על לב להשינויים, וגם כהיום רוב השוחטים אינם יודעים להכיר ביניהם'. גם בקונטרס צפור טהורה (עמ' סה) כתב 'שיש לו דמיון לקורניש במה שהוא מלא בבשר החזה, וכן בפיסוק שבין רגליו. וגם על ידי ההרכבות הצליחו
לקצר את עצם השוק, והדבר ניכר שבעופות הטבעיים עצם זה ארוך בשיעור גדול מאד, באופן שכל מי שהיה רגיל בפטם ומתחיל ליקח רוק מרגיש תיכף בשינוי זה'. גם הרב אריאל בוקוולד (מן השרש, תשס"ו) כתב 'שבעופות אלו קיימים
כמה שינויים מקודמיהם, גידול מהיר יותר, החזה גדול, והביצים להדגרה גדולות בהרבה מגודלם הקודם'. גם בשו"ת ידות הלוי (ח"ב סי' ח, ד) כתב 'שמצאו דרכים על ידי הכלאת העופות זה בזה, מינים ממינים שונים, להביא לכל שינוי הרצוי, כגון להרבות בשר החזה מעוף רגיל, או למעט את הנוצות מעוף רגיל, ויש שאף מבטלים חלק מסויים מגוף העוף, כגון שלא יהיו לעופות אלו הזנב המצוי אצל תרנגולים וכדומה.
ויש הרבה שינויים פנימיים הבאים לידי ביטוי בגדילה מהירה, במינימום אוכל וכדומה, כדי למעט ההוצאות ולהגדיל ההכנסות, וכן קיימים בעופות שינויים שונים במערכת העיכול, כגון שיוכל לאכול מן החי ולא רק זרעים וכדומה. ויש שההכלאה השפיעה גם על הביצים היוצאים מתרנגולים אלה, כגון שהם גדולים יותר, או שהם כד כד, או חד חד, ועוד ידם נטויה לעשות שינויים שונים, כמו שכתבו בספריהם ובכתבי העת שלהם'. והרב אריאל בוקוולד כתב (נדפס בספר העופות במבחן המסורת עמ' שיא), 'ששמע מפיו של דוקטור ברטי אקהרד, מקבוצת יבנה, אשר היה אחראי על יבוא ופיתוח הפטימים בשנים הראשונות שהגיעו לארץ, כי בשנת תשי"ד כאשר הגיעו לראשונה לשוק מחנה יהודה, סירבו השוחטים לשוחטם, כיון
שהם תרנגולים משונים, עד שבא זקן השוחטים והעיד שלאחר מלחמת העולם הראשונה הגיע עוף כזה לירושלים ושחטו אותו'.
הרי שאינם דומים לעופות שהיו נאכלים מקודם, וממילא אף לדברי הקנה בושם אין להם היתר.
ועוד שהקנה בושם נסמך בתשובתו להתיר על פי היתרו של הבית שלמה, שדיבר לענין תרנגולות
נקבות טהורות שנתעברו מזכרים שאין עליהם מסורת, שהרי כתב תחילה 'ורוב התרנגולים של המדינה, הם מביצים של התרנגולים הישנים, שנתעברו מהתרנגולים החדשים', וגם כתב אחר כך 'לענין האפרוחים הנולדים מביצת הישנים, אף שבאים מזכרים של התרנגולים החדשים'. וגם מה שהביא הקנה בשם שכתב הבית שלמה להקל על ידי ספק ספיקא, הנה בתשובת הבית שלמה בפנים (ח"א מיו"ד סי' קמד קרוב לסופו) מבואר דהספק ספיקא הוא, שמא בשלשה סימנים מוכח שהוא עוף טהור, ושמא יש להקל על פי דברי התוספות והמרדכי דכל היוצא מן הטהור טהור. עיין שם. נמצא שהיתר זה שייך
דוקא היכא דהנקבה טהורה, דבכהאי גוונא שייכי דברי התוספות והמרדכי דהיוצא מן הטהור טהור.
ומהשתא אף לדברי הקנה בשם, אחר שנתברר לנו שבעופות שלנו גם הנקבה אין לה מסורת טהרה, אין לנו סמך להקל בוולדות.
גם מה שאומרים בשם הגרי"ש אלישיב, אינו עוסק כלל בבעיית הכשרות מצד סימן הטומאה בביצים, ומצד הדריסה, כי דברי הללו לא היו ידועים מתחילה, וכל תשובתו עסקה בענין המסורת,
ואילו היה נשאל על בעיות אלו מסתמא מגודל יראת החטא שלו היה מורה לאסור עופות הללו.
ואף לענין המסורת שנשאל עליה, אמר שיש לבדוק את כל העופות שמהם הוכלא הפטם ולברר שיש להם שלשה סימני טהרה, וכיון שלא ידוע לנו כלל מי הם כל העופות שהוכלאו, וממילא לא שייך לבודקם,
אף לפי הוראתו של הגרי"ש אין היתר לעופות הללו.
ואחד מגדולי הדור, הלא הוא הרב שמואל הלוי וואזנר, בשו"ת שבט הלוי (ח"י סי' קיג) אף שנשאל רק לענין תערובת ב"זכר", כתב בזה הלשון "
עלינו להתעורר ולעמוד בהשגחה חמורה שלא להביא לשחיטת עופות, רק ממקור שהוא בדוק מחשש תערובת מינים, ושהאפרוחים גדלים
רק ממין שהמסורה ברורה בלי פקפוק בין מצד הזכר ובין מצד הנקבה".