תוכן לאחרונה על ידי גם זו לטובה

תשובת הרמב"ם לגבי עשרה בטלנים שבבית הכנסת אין כרגע תחת ידי תסתכל במפתח בש"ות פאר הדור

אֵין חִלּוּק בְּאִסוּר הַסִפּוּר, בֵּין אִם סִפֵּר מֵעַצְּמוֹ בִּרְצּוֹנוֹ וּבֵין אִם עָמַד עָלָיו חֲבֵרוֹ בִּדְבָרִים וְהִפְצִּירוֹ עַד שֶׁיְּסַפֵּר לוֹ, מִכָּל מָקוֹם אָסוּר (חפץ חיים שמירת הלשון כלל א הלכה ה)

צודק אגב הרב סלים כיבד מאוד את הרב עובדיה ושהיה רב בישיבה שהתבטא שלא כהוגן על מרן זצוק"ל מייד באותו יום הוא סולק מללמד בישיבה

היי בלי בלגן בבקשה אני למדתי אצל הגאון הרב סלים שהוא תלמיד חכם משכמו ומעלה ואדם ספרדי מהדורות הקודמים פשוט עניו צנוע עם רוך משולב עם תקיפות ספרדית כמו חכם שלום ועם רגש עצום והוא מקפיד על כל מנהגי הספרדים הישנים בדקדוק והוא בכלל לא אדם ליטאי כמו שכולם מנסים לצייר בדרך הלימוד הוא גם כן לומד כמו...

ותהי האמת נעדרת פירוש ואח"כ נעדרה האמת מהם בהחלט, שלא ידעו כלל מה הוא אמת (מלבי"ם)

הפוך

אני עומד על דברי שאין לזה שום מקור ובגלל שזה סוגיא עמוקה מרובה בה הטעות (ועיין חזו"א או"ח סד קונטרס יח שעות על טעות בקריאת ראשונים)

אמונה וביטחון לרמבן ושער הביטחון לרבי אברהם בן הרמב"ם

בסיכומים שלי כתוב ככה ואמנם ענין הביטחון והוא לבטוח בבורא בביטחון גמור שיעזור לו לקיים מצוותיו וללכת בדרכיו ובדרכי היושר הנה עיקרו כך הוא שלא רק אדם הרוצה לקיים המצוות ידע שלא ימנע ממנו מצד הטבע לקיים המצוות אלא אף אדם הרוצה להגיע למעלה יגיע אליה מעל הטבע ונאמר וידעת כי אני השם אשר לא יבושו קווי...

מחילה מכבודו לקרוא ראשונים זה לא נקרא ללמוד לעומק בלי להשוות את זה לכל שאר התנ"ך!!! ולדברי רבותינו האחרים וללמוד מה היא בדיוק נקודת המחלוקת

אני למדתי את זה לעומק וראיתי את כל הראשונים שהזכרת ומי שמתבונן בהם אין בהם שום ראיה לדבר זה לעומת ראשונים אחרים מפורשים לא ככה כמו הרמב"ם ובנו רבי אברהם והרמב"ן ועוד

אפיקומן?

אין מה להתוכח יותר מידי יש את השיטה הפופולארית בשוק שביטחון זה להתרפק על הבורא האוהב ולהרגיש בכל ליבו שהוא יעשה לו חפצו (אין לזה ראיה משום ראשון שאני מכיר) ומי שהבין ככה לא יזוז מזה מהר יש את השיטה הפשוטה והעמוקה המפורשת ברוב הראשונים וזה להגדיר את הביטחון של החזו"א אמונה ברמה גבוהה ואת הביטחון...

כל התולה תקוותו בנסים בלבד ללא התכשרות נאותה, ללא התגלות, ללא הרגשה אלוקית לאמיתה וללא סייעתא דשמיא, הריהו מתאווה למה שאיננו מתאים לו, וחוטא בחוצפה המביאה לחילול ה', ואין ספק שיבוא על עונשו (רבי אברהם בן הרמב"ם)

אור לציון (ח"ג פ"ט אות ד)