תוצאות חיפוש

לדעתי לכאו' לא יתכן לפרש דחשיב שינוי משום העילויא דאית ביה בהמשך, שמסתבר שאם אינו שינוי שהרי בשאר פירות נשארים בברכתם ה"נ כרגע אינו שינוי והוא כפרי עצמו (החיטה) שלא יעלה על הדעת שברכתה שהכל משום דאית לה עילויא בפת. ודרך אגב זה מזכיר לי את החילוק בין מצה נכססת שברכתה במ"מ אחרי הפסח לבין אם הרטיב...

הסוגיה שם היא בפירות מעוכין לעיסה (כתמרים דעסיק התם) ולא בשוחק פירות ששייך בהם שחיקה עד דק.

נראה שכבודו לא עיין כראוי בגמרא וברש"י שם. שהגמ' ר"ל שהחיטים בזמן שהן קמח אינו העלויא דאית בהו לבסוף כשמן בזית, ולכן אין לומר שאע"פ שהן בשינוי כיון שהגיעו לעלויא יברך כברכתם, דהא לא הגיע כמו שהזית הגיע. ואצ"ל שדבר שאין לו עלויא שברכתו שהכל. וכן פרש"י שם (ד"ה הכא) הלכך יצא מכלל פרי ולכלל דרך...

צ"ל "חלקן" כלשון הרמב"ם. ועכ"פ היינו מעשה קדירה שהוזכר בגמ' שיש בהם אחד לשנים. וכאן מיירי ביותר מזה אבל ניכר שהם חיטה. וגם טעם בקמח איני יודע אם שייך אם לא שניכר קצת מראה החיטים. ולמעשה בקוקוס המתבונן יראה שהיא טחינה דקה מאוד רק שלא נהפך לאבק ולכאו' הוי ודאי בכלל "נטחן קצת" שבשו"ע.

לשון השו"ע: "לא שנא נטחן קצת" לא דק קצת, משמע שיש מראה של חיטים.

אבל גם קמח חיטים שלא נטחן אלא מעט ועדיין יש בו טעם של חיטים מברך שהכל כמש"כ השו"ע סי' ר"ח ס"ה לכן נראה שיברך שהכל.