בילקו"י שבת כרך א' חלק רביעי סי' רצ"א סעיף כ"ה (עמ' תרפ"א) כתב לעניין אכילת סעודה שלישית: "אם היה יושב ואוכל פירות ומגדנות [שלא בתוך הסעודה], צריך להפסיק את אכילתו עם השקיעה".
ובמקורות למטה ראיתי שהאריך בדין שכתב בתחילת הסעיף לגבי להתחיל סעודה שלישית אחרי השקיעה, אך לא ראיתי שכתב לעניין המשך האכילה אחרי השקיעה.
מי שאוכל המוציא בוודאי שיכול להמשיך לאכול גם אחרי השקיעה וגם אחרי צאה"כ, השאלה היא לגבי מי שאוכל שאר דברים כגון מזונות או פירות.
לכאו' פשוט שאינו יכול לאכול אחרי צאה"כ (למרות שיתכן שגם בזה צ"ע קצת), ולכאו' כל הדיון הוא רק לגבי בין השמשות.
בשו"ע (סי' רצ"ט ס"א) כתב: אם היה יושב ואוכל מבעוד יום וחשכה לו, אין צריך להפסיק אפילו משתיה, ואם היה יושב ושותה וחשכה לו, צריך להפסיק. ויש אומרים דהני מילי בספק חשיכה, אבל בוודאי חשיכה, אפי' היה יושב ואוכל פורס מפה ומבדיל וגומר סעודתו". (והרמ"א כתב שהמנהג פשוט כסברא הראשונה).
וא"כ יש לפנינו "סתם ויש" בשו"ע שכותב בסתם שאם היה אוכל יכול להמשיך ואם היה שותה צריך להפסיק, ולא חילק בין אם אוכל לחם או מזונות או פירות, אלא רק בין אוכל לשתיה. (ולפי"ז מי שאוכל מזונות יכול להמשיך גם אחרי צאה"כ).
ואמנם יש לעיין בדבר, ועכ"פ בילקו"י כתב שאם היה אוכל פירות ומגדנות צריך להפסיק בשקיעה, והיינו שדימה את הדין של פירות לשתיה, שצריך להפסיק.
השאלה היא מה יהיה הדין לגבי מזונות, האם בפת הבאה בכיסנין לכו"ע יכול להמשיך ולאכול אחרי השקיעה (עכ"פ עד צאת הכוכבים), מכיון שדומה ללחם ונחשב סעודה וכו', או שזה דומה לפירות שמכיון שסו"ס לא 'קבע סעודתו' ע"כ, יצטרל להפסיק בשקיעה.
וראיתי בשו"ת אבני לוי (לרב אלמוג לוי שליט"א) ח"א סי' י"ט שכתב במסקנת התשובה: "מי שמקיים סעודה שלישית במיני מזונות או בפירות, נראה שמותר לו להמשיך לאכול גם אחר ששקעה עליו החמה".
ובתוך התשובה (סוף עמ' קכ"ז) כתב: "ודיברתי בזה עם מו"ר הגרי"צ יוסף נר"ו על שכתב בספרו ילקו"י (שבת א' עמ' תיד') שאם היה יושב ואוכל פירות ומגדנות צריך להפסיק את אכילתו עםהשקיעה ע"ש. ושעפ"י דברי המאירי ושאר סברות הנ"ל, יש להקל כנ"ל. ואמר לי שבהגלות נגלות לן דברי הרב המאירי ז"ל הנ"ל, גם הוא מודה דיש להקל בזה באוכל מזונות ואפי' לכתחילה, ורק בפירות יש להחמיר. עכ"ד נר"ו".
וא"כ הדין הוא שמי שהתחיל לאכול מזונות קודם השקיעה יכול להמשיך לאכול גם אחרי השקיעה. (ורק צ"ע לנו אם יוכל גם אחרי צאה"כ לפי מה שנכתב שם).
(אני מצרף את התשובה מתוך ה"אבני לוי").
ובמקורות למטה ראיתי שהאריך בדין שכתב בתחילת הסעיף לגבי להתחיל סעודה שלישית אחרי השקיעה, אך לא ראיתי שכתב לעניין המשך האכילה אחרי השקיעה.
מי שאוכל המוציא בוודאי שיכול להמשיך לאכול גם אחרי השקיעה וגם אחרי צאה"כ, השאלה היא לגבי מי שאוכל שאר דברים כגון מזונות או פירות.
לכאו' פשוט שאינו יכול לאכול אחרי צאה"כ (למרות שיתכן שגם בזה צ"ע קצת), ולכאו' כל הדיון הוא רק לגבי בין השמשות.
בשו"ע (סי' רצ"ט ס"א) כתב: אם היה יושב ואוכל מבעוד יום וחשכה לו, אין צריך להפסיק אפילו משתיה, ואם היה יושב ושותה וחשכה לו, צריך להפסיק. ויש אומרים דהני מילי בספק חשיכה, אבל בוודאי חשיכה, אפי' היה יושב ואוכל פורס מפה ומבדיל וגומר סעודתו". (והרמ"א כתב שהמנהג פשוט כסברא הראשונה).
וא"כ יש לפנינו "סתם ויש" בשו"ע שכותב בסתם שאם היה אוכל יכול להמשיך ואם היה שותה צריך להפסיק, ולא חילק בין אם אוכל לחם או מזונות או פירות, אלא רק בין אוכל לשתיה. (ולפי"ז מי שאוכל מזונות יכול להמשיך גם אחרי צאה"כ).
ואמנם יש לעיין בדבר, ועכ"פ בילקו"י כתב שאם היה אוכל פירות ומגדנות צריך להפסיק בשקיעה, והיינו שדימה את הדין של פירות לשתיה, שצריך להפסיק.
השאלה היא מה יהיה הדין לגבי מזונות, האם בפת הבאה בכיסנין לכו"ע יכול להמשיך ולאכול אחרי השקיעה (עכ"פ עד צאת הכוכבים), מכיון שדומה ללחם ונחשב סעודה וכו', או שזה דומה לפירות שמכיון שסו"ס לא 'קבע סעודתו' ע"כ, יצטרל להפסיק בשקיעה.
וראיתי בשו"ת אבני לוי (לרב אלמוג לוי שליט"א) ח"א סי' י"ט שכתב במסקנת התשובה: "מי שמקיים סעודה שלישית במיני מזונות או בפירות, נראה שמותר לו להמשיך לאכול גם אחר ששקעה עליו החמה".
ובתוך התשובה (סוף עמ' קכ"ז) כתב: "ודיברתי בזה עם מו"ר הגרי"צ יוסף נר"ו על שכתב בספרו ילקו"י (שבת א' עמ' תיד') שאם היה יושב ואוכל פירות ומגדנות צריך להפסיק את אכילתו עםהשקיעה ע"ש. ושעפ"י דברי המאירי ושאר סברות הנ"ל, יש להקל כנ"ל. ואמר לי שבהגלות נגלות לן דברי הרב המאירי ז"ל הנ"ל, גם הוא מודה דיש להקל בזה באוכל מזונות ואפי' לכתחילה, ורק בפירות יש להחמיר. עכ"ד נר"ו".
וא"כ הדין הוא שמי שהתחיל לאכול מזונות קודם השקיעה יכול להמשיך לאכול גם אחרי השקיעה. (ורק צ"ע לנו אם יוכל גם אחרי צאה"כ לפי מה שנכתב שם).
(אני מצרף את התשובה מתוך ה"אבני לוי").
