- סטָטוּס
ספרדי טהור
Member
כיום, כאשר הרבה נשים חובשות מטפחת, קשה לדמיין כיצד יש בזה פריצות והרהורים. אבל אפשר לדמיין בפשטות, מצב שרוב נשות המקום לובשות רעלה גדולה, ואחת מהן מורידה את הרעלה וחובשת מטפחת קטנה, בוודאי שיש בזה משום פריצות והרהורים. ולכן ברמב"ם פסק לגרשה ללא כתובה.
על המידע המשונה תוכל לקרוא בדברי הימים, בספרים של היסטוריונים וכו'. או באינטרנט, בויקיפדיה או המכלול וכדו'. ואני מצטט:
"הפאה הנכרית הופיעה מוקדם בהיסטוריה והייתה נפוצה מאוד בתרבויות העתיקות המזרח תיכוניות, באותה תקופה חבישת הפאה נחשבה לסמל סטטוס גבוה. במצרים העתיקה חבשו המצרים בני שני המינים פאות, ופאות הגברים הצטיינו באיכות גבוהה יותר. הפאה נעלמה מאזורים אלה עם התמוטטות האימפריות הגדולות בתחילת ימי הביניים.
הפאה זכתה לעדנה מחודשת מאוחר יותר אצל הגברים באירופה בתחילתה של העת החדשה. הפאה הנכרית שימשה את כלל האוכלוסייה, ובפרט את בני המעמד הגבוה. במקומות שבהם היו נפוצות הנאורות וההשכלה, היו מצויים גם רבנים, הוגים ואנשי רוח רבים שחבשו את הפאה הנכרית לראשם, ללא כיסוי ראש אחר. באירופה היא חדלה להיות נפוצה עם תחילת המאה העשרים. כיום עדיין מצויות פאות רבות ברחבי העולם ועדיין ממשיכים בייצור פאות עבור הציבור היהודי אורתודוקסי ועבור קירחים".
ספרדי טהור
Member
השיבו לי, והשבתי להם. אין כאן ענין לשכנע מאן דהו, אני מתאר לעצמי שכולנו כאן רודפים אחר האמת ולא מנסים לשכנע האחד את חבירו.
מה שהבאת מהאג"מ אינו ראיה כלל, כי הוא מדבר על בגדים שיש בהם פריצות ממש, דהיינו חצאית מיני, ובזה כבר כתב הגר"ע שיש משום בחוקותיהם, וביארתי מדוע אין שום קשר לנד"ד.
ואדרבה, הוא מחלק בין פריצות ממש (חצאית מיני וכדומה) לבין "נדנוד פריצות" (בגדים אדומים) שבזה ענין בחוקותיהם יכול להשתנות.
מלבד זאת, את כל דבריו הוא כותב בדרך אפשר, אולי, וצ"ע.
לפי מרן הגרע"י בפאה נכרית יש פריצות ממש והוא אשר כתבתי
אין קשר בין רדיד לפאה נכרית (לדעת האוסרים), רדיד זה תוספת כיסוי לצניעות יתירא שנהגו בנות ישראל - וזה אכן דבר שיכול להשתנות.
פאה נכרית זה חיכוי של שער - החייב בכיסוי מהתורה, ודרשינן טעמא דקרא לחומרא דשער גורם הרהורי עבירה - וזה דבר שלעולם לא ישתנה (לדעת האוסרים).
אדם וחה שלא היו לבושים עד אחר החטא, למה אח"כ שנכנסה התאוה היו צריכים להתכסות - הרי לא אמור להיות הרהור בדבר שרגילים בו.
כמובן שיש מקצת אחרונים שאומרים שהרהור בשער גם יכול להשתנות, כי זה שונה משאר הגוף וכו', ואז גם יהיה מותר ללבוש את החיכוי של השער הפאה נכרית. אבל היבי"א לא סמך על הסברא להקל, אלא בצירוף לעוד סברות להקל ורק בשעת הדחק.
פאה נכרית זה חיכוי של שער - החייב בכיסוי מהתורה, ודרשינן טעמא דקרא לחומרא דשער גורם הרהורי עבירה - וזה דבר שלעולם לא ישתנה (לדעת האוסרים).
אדם וחה שלא היו לבושים עד אחר החטא, למה אח"כ שנכנסה התאוה היו צריכים להתכסות - הרי לא אמור להיות הרהור בדבר שרגילים בו.
כמובן שיש מקצת אחרונים שאומרים שהרהור בשער גם יכול להשתנות, כי זה שונה משאר הגוף וכו', ואז גם יהיה מותר ללבוש את החיכוי של השער הפאה נכרית. אבל היבי"א לא סמך על הסברא להקל, אלא בצירוף לעוד סברות להקל ורק בשעת הדחק.
ספרדי טהור
Member
אין קשר בין רדיד לפאה נכרית (לדעת האוסרים), רדיד זה תוספת כיסוי לצניעות יתירא שנהגו בנות ישראל - וזה אכן דבר שיכול להשתנות.
לידיעתך, אוסרי הפאה הראשונים (מהר"י קצנלנבוגן, באר שבע) כתבו לאסור הפאה מטעם שלרמב"ם מפורש שמטפחת לא מספיק, וצריך רדיד עליה, ומאי שנא מטפחת מפאה. וזה לשונו: "אע"פ שמכוסה במטפחת דעביד ביחוד לכיסוי השיער, וגם הוא כיסוי מעליא שהוא מכסה לגמרי השערות, אפי' הכי לא סגי, משום דשני כיסויים גמורים בעינן, ודעבידי ביחוד לכיסוי השיער, כמטפחת או סבכה והדומה לה, ועל המטפחת רדיד". וכן בחת"ס: "אבל פאה נכרית לא עדיף מקלתה דאסור".
ולכן מגוחך הוא להשתמש בדבריהם כדי לאסור בימינו פאה, ומאידך להתיר מטפחת. ומגוחך עוד יותר, לומר שאין קשר בין רדיד לפאה נכרית...
ומה שאתה כותב שפאה היא חיקוי של שיער החייב בכיסוי, ראשית - זו סברא יחידאה באחרונים (חסד לאברהם תניינא נדפס רק בשנת תרנ"ח, לאחר כמעט 400 שנה מפרוץ המחלוקת) ורוב מנין ובנין של האוסרים לא דיברו על זה כלל, ושנית, אין זה אלא חיקוי של שיער המותר בכיסוי (דהיינו שיער הרווקות), ואם כבר תדרוש טעמא דקרא לאסור על הרווקות, שהרי אין הבדל במראה השיער ובהרהור בו.
וגם החסד לאברהם עצמו כתב זאת בדרך אפשר, אליבא דפירושו הראשון של רש"י, "מדעבדינן לה הכי לנוולה", אבל ממשיך ומעיר שלפירושו השני של רש"י מדובר בגזירת הכתוב, ועליו כתב רש"י "וכן עיקר". וזה לשון החסד לאברהם: "אם לא שנתפוס פירוש שני של רש"י ז"ל שפי' שם וז"ל, "אי נמי מדכתיב ופרע מכלל דההוא שעתא לאו פרועה הות שמע מינה אין דרך בנות ישראל לצאת פרועות ראש" ע"כ. ולפי זה י"ל דגזרת הכתוב היא שלא תלך פרוע, ומוכחינן לי מדבעי קרא להתיר פרועת הראש בסוטה, על כרחך דשאר בנות ישראל אין הולכין כן... נראה לפי עניות דעתי לולא פירש"י ז"ל שסיים על פירושו השני "וכן עיקר...".
ומה שהקשית על אדם וחוה - אין שום קושיה, דרק שיער אמרינן שהרהור בו תלוי ברגילות, ולא ערוה בעצם.
ומה שכתבת "מקצת אחרונים אומרים שהרהור בשיער יכול להשתנות" - הוא מגוחך ממש, כי אין זה מקצת אחרונים אלא כל הראשונים, החונים על הגמ' בברכות כ"ד, וכותבים שברווקות אין הרהור בגלל שרגילות לגלות שערותיהן.
וכעת, כשאני חוזר על דברים פשוטים כ"כ, אני חושב שמדברי הראשונים הנ"ל יש ראיה נוספת נגד כל המתחכמים שניסו להסביר את ההבדל בין נשואה לרווקה (שהגר"ע יוסף דחה מכל וכל, בטענה ששתיהן אסורות מדאורייתא, מה לי כרת מה לי סקילה), בכל מיני הסברים שונים ומשונים.
שהרי כל הראשונים הנ"ל כתבו בפשטות שבשיער רווקות אין הרהור בגלל שרגילות לגלותו, ולא בגלל שבנשואה יש הרהור מיוחד, או שהתורה החמירה במיוחד בנשואה, וכמו שמנסים לדחוק.
לידיעתך, אוסרי הפאה הראשונים (מהר"י קצנלנבוגן, באר שבע) כתבו לאסור הפאה מטעם שלרמב"ם מפורש שמטפחת לא מספיק, וצריך רדיד עליה, ומאי שנא מטפחת מפאה. וזה לשונו: "אע"פ שמכוסה במטפחת דעביד ביחוד לכיסוי השיער, וגם הוא כיסוי מעליא שהוא מכסה לגמרי השערות, אפי' הכי לא סגי, משום דשני כיסויים גמורים בעינן, ודעבידי ביחוד לכיסוי השיער, כמטפחת או סבכה והדומה לה, ועל המטפחת רדיד". וכן בחת"ס: "אבל פאה נכרית לא עדיף מקלתה דאסור".
ולכן מגוחך הוא להשתמש בדבריהם כדי לאסור בימינו פאה, ומאידך להתיר מטפחת. ומגוחך עוד יותר, לומר שאין קשר בין רדיד לפאה נכרית...
ומה שאתה כותב שפאה היא חיקוי של שיער החייב בכיסוי, ראשית - זו סברא יחידאה באחרונים (חסד לאברהם תניינא נדפס רק בשנת תרנ"ח, לאחר כמעט 400 שנה מפרוץ המחלוקת) ורוב מנין ובנין של האוסרים לא דיברו על זה כלל, ושנית, אין זה אלא חיקוי של שיער המותר בכיסוי (דהיינו שיער הרווקות), ואם כבר תדרוש טעמא דקרא לאסור על הרווקות, שהרי אין הבדל במראה השיער ובהרהור בו.
וגם החסד לאברהם עצמו כתב זאת בדרך אפשר, אליבא דפירושו הראשון של רש"י, "מדעבדינן לה הכי לנוולה", אבל ממשיך ומעיר שלפירושו השני של רש"י מדובר בגזירת הכתוב, ועליו כתב רש"י "וכן עיקר". וזה לשון החסד לאברהם: "אם לא שנתפוס פירוש שני של רש"י ז"ל שפי' שם וז"ל, "אי נמי מדכתיב ופרע מכלל דההוא שעתא לאו פרועה הות שמע מינה אין דרך בנות ישראל לצאת פרועות ראש" ע"כ. ולפי זה י"ל דגזרת הכתוב היא שלא תלך פרוע, ומוכחינן לי מדבעי קרא להתיר פרועת הראש בסוטה, על כרחך דשאר בנות ישראל אין הולכין כן... נראה לפי עניות דעתי לולא פירש"י ז"ל שסיים על פירושו השני "וכן עיקר...".
ומה שהקשית על אדם וחוה - אין שום קושיה, דרק שיער אמרינן שהרהור בו תלוי ברגילות, ולא ערוה בעצם.
ומה שכתבת "מקצת אחרונים אומרים שהרהור בשיער יכול להשתנות" - הוא מגוחך ממש, כי אין זה מקצת אחרונים אלא כל הראשונים, החונים על הגמ' בברכות כ"ד, וכותבים שברווקות אין הרהור בגלל שרגילות לגלות שערותיהן.
וכעת, כשאני חוזר על דברים פשוטים כ"כ, אני חושב שמדברי הראשונים הנ"ל יש ראיה נוספת נגד כל המתחכמים שניסו להסביר את ההבדל בין נשואה לרווקה (שהגר"ע יוסף דחה מכל וכל, בטענה ששתיהן אסורות מדאורייתא, מה לי כרת מה לי סקילה), בכל מיני הסברים שונים ומשונים.
שהרי כל הראשונים הנ"ל כתבו בפשטות שבשיער רווקות אין הרהור בגלל שרגילות לגלותו, ולא בגלל שבנשואה יש הרהור מיוחד, או שהתורה החמירה במיוחד בנשואה, וכמו שמנסים לדחוק.
ספרדי טהור
Member
ממש לא, דאם היה זה פריצות ממש, היה אסור לרווקות, וקל וחומר לגרושות ואלמנות, שלא לדבר על נשואות שהתיר להן בעשרות מקרים שבאו לפניו וביקשו היתר... וכן חתנים שהתחתנו עם כלות שהצהירו שיחבשו פאה, והתיר להם להתחתן, פשיטא שלא היה מתיר בפריצות ממש.
ולעיל ביארתי מדוע חצאית קצרה הוא ממש לקוח מהגויים של ימינו, וגם אסור באיסור דאורייתא של ערווה שלא משתנה לפי הזמן והמקום, ובוודאי שיהיה בזה משום בחוקותיהם. וכל מה שכתבתי על פאה (שקלקלתנו תקנתנו, ופשט המנהג, ואין זה מנהג גויים כיום) לא שייך בזה כלל.
הטעם לאסור ע"פ כל האחרונים שחלקו על ראיות הש"ג הוא, שאין פאה נכרית נחשבת כיסוי בגלל שהיא בדיוק אות דבר מהשער עצמו שאותו התורה אסרה. מה שכתבו הוא שאם קלתה אסור ק"ו פאה נכרית - דהיינו שהפאה חמורה יותר, וע"כ אין הכרח דסבירא להו שפאה היא רק דת יהודית.
וכבר כתבו לך לעיל רשימה של כמה פוסקים שכתבו מפורש את טעם הרהורי עבירה [וכדרכך בכל עמוד חדש אתה עושה כאילו כל מה שנכתב מקודם כבר אבד], ואעתיקם כאן: גם ביבי"א הביא כמה וכמה פוסקים מלפני מאות שנים שכתבו לאסור מטעם הרהור כגון (מה שמצאתי ברפרוף קצר כעת בלי פתיחת הספרים אלא רק בראיית לשונם במה שציטט שם ביבי"א): מהר"ש קלוגר, מהרי"ל דסקין, חסד לאברהם תאומים.
[ויש להוסיף עלהם את הסבא קדישא אלפנדרי (ח"ב סי' א) והישועות יעקב או"ח סי' עה סק"ג]
אז צ"ל מקצת אחרונים בדעת כמה ראשונים
כמבואר בדברי חיים בתשובה על פאה (וכמובן עוד פוסקים רק שלאחרונה ראיתי כן בדבריו) - תועלת צריכה להיות תועלת ממש ולא יופי (שהוא בעצם של פריצות)
טעות בידך ציטט את הקטע הלא נכון והנה כאן:
מה שאתה ציטט זה מסוף דבריו, שם רק הסביר מדוע רדיד נקראת דת יהודית - והוא מפני שזה היה ההבדל בזמנם בין הגויות ליהודיות - שכן גם הן בזמן הגמ' היה מכסות ראשן בקלתה. [ולדבריך יוצא שדעת האלה המצות שמטפחת בלא רדיד חמורה יותר מגילוי הראש ממש לעניין לאו דובחותקיהם...]
ובכל אופן היבי"א קאי גם על דת משה כלשונו: "ואף בעוברת ע"ד משה דהוי איסורא דאו' אין זה מטעם ובחקותיהם לא תלכו, אלא ילפינן לה מדכתיב ופרע את ראש האשה". ולזה כתב המחבר הנ"ל חילוק בין פאה לשער ממש. [ועוד אפשר לומר שהיבי"א חזר בו ממה שכתב בח"ד לח"ה]
סתירה ג’
כתב היבי"א באות ח’ (ח"ה אבה"ע סי’ ה): "וכבר כ' בס' שבילי דוד א"ח (סי' ב סק"ב) שאף למ"ש הרמ"א בדרכי משה (סי' שג) בשם השה"ג להתיר לצאת בפאה נכרית, היינו במקום שלא נהגו הנשים להזהר בזה, משא"כ במקום שלא נהגו להקל, ודאי דהוי בכלל דת יהודית. ע"ש. וא"כ בודאי שבמקומותינו אלה שהמנהג היה לאסור, ואלו המקילות ראש נהגו כן שלא ברצון חכמים "מנהג" כזה אותיות "גהנם", ומצוה לבטלו, וכמ"ש הדברי חיים מצאנז והמהרי"ץ חיות שהמנהג הזה נשתרבב מהאפיקורוסים ומהמתחדשים שפרצו גדרות ישראל, ושמעולם לא נשמע להקל בכל תפוצות ישראל שבמדינות פולין. ע"ש. וידוע שכל מנהג שלא נתייסד ע"פ ותיקין אין בו שום ממש, וכמ"ש בשו"ת הרא"ם (סי' טז), ובשו"ת אהלי יעקב למהריק"ש (סי' ו), ובשו"ת נוב"ק (חיו"ד סי' נד). ובשו"ת חקקי לב (חיו"ד סי' לט), ובשו"ת שער אשר (חיו"ד סי' יא). ועוד. ולכן גם המנהג הזה שידוע לנו שנוסד ע"פ איזה נשים ההולכות ע"פ האופנה החדשה, ונסחפים אחר הזרם של המודרניות, אשר כל חלקה טובה הכאיבו, נראה שמצוה וחובה לשרש אחר המנהג הרע הזה, ולהחזיר עטרה ליושנה, בדרכי הצניעות, ע"פ תורתנו הקדושה".
והקשה על זה בעל המאמר הנ"ל שהרי לגבי כיסוי הראש ברדיד וכיסוי ראש בתולות – כתב היבי"א בח"ד (אבה"ע סי’ ג אות ב) להקל, וש"אתי מנהג ומבטל מנהג" כיון שהכל נהגו להקל, ולכן אינן עוברות על דת יהודית.
ראשית יש להעיר על מה שהבין הנ"ל, שלדעת היבי"א ברור שע"פ השו"ע היה חיוב על הנשים ללבוש רדיד, אלא שבדורנו יש להקל משום ד"אתי מנהג ומבטל מנהג" - דזה אינו, כמבואר בהמשך דברי היבי"א שם בח"ד סוף אות ב: "אולם שוב בינותי שאף מד' הרמב"ם והש"ע אין כ"כ ראיה, שי"ל דמטפחת דקאמר היינו שהיא שקופה ושערה ניכר עדיין, וכן מבואר בב"ח אה"ע (ר"ס קטו). הלא"ה יש להקל גם בלי צעיף. ושו"ר בשו"ת תשובה מאהבה ח"א (סי' מח) שהביא ד' הבאר שבע הנ"ל, וכתב שבמחכ"ת שגה בזה כי המטפחת שכ' הרמב"ם היא ג"כ מעשה רשת, ומטפחת וקלתה אחת הן, ששערותיהן נראות מתחתיהן. ע"ש. ולפ"ז ניחא בפשיטות מנהג הני נשי דידן שאינן עוברות ח"ו על דת יהודית".
וכן מש"כ ביבי"א דאתי מנהג ומבטל מנהג לגבי הבתולות, גם זה היה רק לשיטת המג"א, ולדינא מסקנת היבי"א שם: "ומ"מ דעת רוב האחרו' שהבתולות יוצאות פרועי ראש בשערות סתורות ואין בכך כלום. ודלא כד' המג"א. וכמ"ש ג"כ בשו"ת עדות ביהוסף מטעלז (סי' כט סוף ענף ד). ובשו"ת תשורת שי ח"ב (סי' לח). ובשו"ת מהר"ץ חיות (סי' נג). ובשו"ת מים רבים (חאה"ע סי' ל). ע"ש". וכן הוסיף להוכיח מדברי הראשונים בכמה מקומות.
ולעצם קושייתו שרואים מדברי היבי"א שדת יהודית יכולה להשתנות - הקושיא אינה מתחילה, דבאמת היבי"א כלל לא כתב שהלובשת פאה נכרית עוברת על דת יהודית1, אלא רק שמצוה לבטל המנהג שלובשות פאה, ושהוא מנהג רע ואין לסמוך עליו, ובפרט "במקומותינו אלה שהמנהג היה לאסור, ואלו המקילות ראש נהגו כן שלא ברצון חכמים ‘מנהג’ כזה אותיות ‘גהנם', ומצוה לבטלו".
*
ובמש"כ במאמר הנ"ל שאין תורת "מנהג" לכך שהספרדיות לא נהגו ללבוש פאה נכרית, בגלל שהפאה לא היתה מצויה בארצותיהם ולכן לא לבשוהו - ולא מפני שפוסקי הספרדים אסרום.
אולם זה מתמיה מאד, שהרי פאה נכרית היתה קיימת כבר מזמן המשנה והגמרא, והשלטי גיבורים התיר להשתמש בה לכיסוי הראש כבר לפני כ500 שנה, וההיתר פשט מאד בארצות אשכנז לפני כ200 שנה, וא"כ למה לא פשטה הפאה גם לארצות הספרדים?
אלא האמת היא שפאה נכרית היתה מצויה בהרבה מארצות הספרדים (גם אם לא במרוקו2), באותן שנים שהפאה התפשטה בארצות אשכנז - כפי שנראה מספרי הפוסקים שדנו בזה למעשה (וחלקם אף כתבו שבמקומותיהם נהגו ללבוש פאה נכרית בחצר): ברך את אברהם פלאג’י [איזמיר] (דף קכו), וישב יוסף בורלא [ירושלים] (יו"ד סי' ב), פני יצחק אבולעפייא [דמשק-טבריה] (ח"ו אבה"ע סי’ ו) [והביא שם גם את פסקם של חכמי אר"צ], הסבא קדישא אלפנדרי [טורקיה-דמשק-צפת] (ח"ב או"ח סי’ א), שדי חמד [טורקיה-חברון] (אסיפת דינים מערכת ד אות ג), איש מצליח [תוניס] (ח"א מילואים לסי’ כד). וגם ידעו על כך שהמנהג כבר התפשט בארצות אשכנז, כמבואר בדבריהם וכן ברוח חיים פלאג’י (אבה"ע סי’ כא סק"ג)3.
והטעם שלא לבשוה לכיסוי ראשן - הוא מפני שרוב הפוסקים אסרו עליהן4, וכמבואר בפוסקים הנ"ל, וז"ל הסבא קדישא (שם עמ’ א): "שמענו מפי מגידי אמת שבסוף ימיו של הרב מאריה דאתרא הדין {דמשק} שקדמו באת אשה אחת מארם צובה וגלתה את ראשה בפאה נכרית, והרב הנ"ל הרעיש את העולם בחרמות ואלות ובקש להעניש אותה וברחה מהעיר".
ובודאי שלזה יש תורת מנהג. [ומ"מ, ע"פ מרן היבי"א זצ"ל פאה נכרית אינה אסורה רק משום דת יהודית, אלא חמור מזאת - מפני הפריצות והרהורי עבירה שבה, וכנ"ל].
* * *
1וכנראה הוא מהטעם שיש כמה פוסקים שהתירו אותה, ומכיון והרבה נשים נהגו כן אפשר לומר דאתי מנהג ומבטל מנהג, ושוב הנוהגת כן אינה עוברת על דת יהודית. אלא שלדינא כמובן שאין לסמוך על המנהג ש"נשתרבב מהאפיקורוסים ומהמתחדשים שפרצו גדרות ישראל", ומצוה לבטלו, שהרי יש בזה חששות הרבה יותר חמורות מלעבור על דת יהודית, כגון שדעת רוב הפוסקים שלבישת פאה נכרית היא פריצות, וספק דאורייתא לחומרא וכל שאר הטעמים שנתבארו ביבי"א לאסור.
אולם עוד י"ל שבאמת ע"פ היבי"א אין לומר "אתי מנהג ומבטל מנהג" לגבי פאה נכרית, שכן לא ראי רדיד הבא רק לתוספת צניעות – לפאה נכרית שהיא פריצות גמורה. וכמו שלא ימצא אף פוסק שיתיר להלך במטפחת שקופה - בגלל שלדעת הרבה מפרשים זהו קלתה שבגמ’, וכיסוי נוסף על גביו אינו אלא מטעם המנהג.
2יש לציין שהג"ר רפאל ברוך טולידאנו בקיצו"ש (ח"א סי’ קעא ס"ב) תמה על הש"ג, והעיר על דבריו "והוא חידוש גדול".
3וז"ל: "דהנשים הבאות מערי פ’ראנקיאה {אשר שם נהגו לגלות מקצת שערן, או לכסות בפאה נכרית} לערי טורקיא יע"א, ואין דעתן לחזור, שצריכות לנהוג איסור לכסות השער שלהן, אפילו יהיו השערות פיאת נכרית, דנותנים עליהם חומרי המקום שבאו להתיישב, והרי הן ככל תושבי העיר ההיא לכל דיניו, דהא אפילו בפיאת נכרית ומשי איכא סרך איסור... וכ"ש וק"ו אם יהיה תושב עיר טורקיא שהוא ואבותיו דרים בה מימות עולם, ולקח אשה מערי פ’ראנקיאה, שהיא עתה מתיישבת בעיר עם בעלה, כי בודאי גמור שהוא אסור לעשות כן לגלות שערן אפילו יהיה פיאת נכרית, והוא ברור...".
ובעל המאמר כתב על זה: "הנה מבואר להדיא שאין כאן מנהג עדות אלא מנהג מקומות" וכו', ולא ידעתי מה רצה לומר בזה, וכי אין כל מנהג תלוי במקום ולא בעדה? אלא שכיום הואיל ולספרדים והאשכנזים יש קהילות ומוסדות נפרדים בערים החדשות, עליהם להמשיך במנהגי מקומותיהם הקודמים, ואין בדבר משום לא תתגודדו (עי' עין יצחק ח"ג עמ' קכז והלאה). והגר"ח פלאג’י קאי באדם יחידי שלקח לו אשה מעיר אחרת שאז דינה יהיה כעיר אשר בעלה גר בו [וה"ה בזמננו לאיש אשר לקח לו אשה מקהילות אשכנז, וכן להיפך], ופשוט. [ומה שהוסיף הנ"ל לבאר שהאיסור הוא משום מראית עין וכו’, זה אינו נמצא ברוח חיים].
[ועוד יש להוסיף, שכידוע מנהג המקום בירושלים - גם אצל האשכנזים, היה לאסור פאה נכרית (וכ"כ ביבי"א ח"ה אבה"ע סי' ה, גיליונות ומילואים מס’ 7)].
4וכ"כ הגרי"ש אלישיב זצ"ל (מובא בילקו"י שבת ח"א כרך ג' עמ' קיב, עי"ש).
ספרדי טהור
Member
מה שכתבת הוא בבחינת טענו בחיטים והודה לו בשעורים.
לעיל כתבת טעם לאסור משום ש"פאה היא חיקוי של שיער החייב בכיסוי", דהיינו שאין שום הבדל בין פאה לשיער, ופאה אסורה מדאורייתא בדיוק כמו שיער.
על זה עניתי, שזו סברא יחידאה באחרונים שנכתבה רק 400 שנה לאחר פרוץ המחלוקת, שכתב זאת החסד לאברהם בדרך אפשר, ותו לא.
והוספתי, שאם כבר נדרוש טעמא דקרא ונאסור על הרווקות, שהרי אין הבדל במראה השיער ובהרהור בו (ומזה התעלמת לגמרי).
בוודאי שיש גם האוסרים משום הרהורי עבירה (הלא בין הסתירות יש סתירה המדברת על זה באופן ספציפי) אבל זה כבר משהו אחר לגמרי, ויכול להשתנות עם הזמן, שהרי מפורש בראשונים ששיער שרגיל להיות גלוי, אין בו הרהור, וכמה אחרונים נקטו זאת הלכה למעשה גם בנשואות, וביניהם הגר"ע יוסף.
ועם זאת הוספתי והדגשתי שרוב מנין ובנין של האוסרים לא הזכירו זאת בכלל, ולא הבנתי מה ענית על זה - ציינת כמה שמות מתוך עשרות האוסרים?
כמו כן לא שמת לב שכל השמות שהעתקת הם מהאחרונים, מהרי"ל דיסקין, חסד לאברהם הנ"ל, הסבא קדישא, הם מהאחרונים, ישועות יעקב הוא מלפני 150 שנה, ומהר"ש קלוגר מלפני 200 שנה.
ולא טענו שיש בפאה הרהור בפני עצמה, אלא שהרואה יחשוב ששערותיה היא, ואז יבוא לידי הרהור. ואין קשר להנ"ל בספר חסד לאברהם. אצטט לך מלשון הגר"ע ביביע אומר בשם מהרש"ק:
"בזה"ז שבעוה"ר רבות בנות פרוצות הולכות בגילוי ראש ברה"ר הרי גם ההולכת בפאה נכרית גורמת להרהורי עבירה, כי מאין ידע הרואה שפאה נכרית בראשה, והוא יסבור כי שערותיה הן, ויבאו לידי פריצות והרהורי עבירה".
והמהרי"ל דיסקין דיבר בכלל על מראית העין, רק הוסיף שכאן עוד יותר יש לחוש בגלל הרואה שחושב שהולכת בשערותיה וכנ"ל.
וכל זה אינו שייך כיום, כאשר פשט המנהג בכל אתר ואתר, והרואה מבין מדעתו שמדובר בפאה נכרית, ולא מצוי כלל שאשה חרדית תלך בגילוי שיער ממש.
גם הסבא קדישא כל עיקר דבריו היה לדחות את ראיית הש"ג מהגמ' במסכת שבת וכו', ועיקר איסורו הוא משום דבעינן ג' כיסויים (ראה צילום מצ"ב) וממילא הפאה צריכה להיות מכוסה כמו שהמטפחת צריכה להיות מכוסה, ואגב הוסיף גם מראית העין וכו'.
קבצים מצורפים
ספרדי טהור
Member
כפי שביארתי בהודעה הקודמת, לא מיניה ולא מקצתיה. וכנראה כבודו לא עיין בדבריהם של עשרות האחרונים שאסרו פאה. ורובא דרובא מהאחרונים מודים שפאה באופן עקרוני נחשבת לכיסוי. כמש"כ החיד"א בספרו שו"ת חיים שאל חלק ב' סי' ל"ה אות א' וזה לשונו, "ודע שכתבו האחרונים שפאה נכרית נחשבת ככיסוי".
וכן הגר"ע יוסף (ראה מעיין אומר חלק ט') ביטל לגמרי את הטוענים שאין הבדל בין פאה לבין חוסר כיסוי (שלא לדבר על אלה שטוענים שפאה גרוע יותר...) ולשאלת השואל: בקהילה אחת בחו"ל בה כל הנשים ללא כיסוי ראש, התחזקה אשה אחת והחלה ללכת עם פאה. ואמר לה רב הקהילה, שאם לא תשים מטפחת, כבר עדיף לא כלום, ענה הרב: "ודאי שפאה עדיף מגילוי ראש".
ופשוט לכל הפוסקים שעסקו בענין, שרוב ככל הפוסקים שאסרו פאה, אסרו מדרבנן (וגם החסל"א הנ"ל, כתב לאסור מדאורייתא בדרך אפשר ולא בהחלט. וגם ציין שדבריו סותרים לדעת רש"י שכתב שאיסור גילוי ראש לאשה הוא גזירת הכתוב ללא טעם).
כן כתב מרן הגאון רבי שלום משאש, בשו"ת שמש ומגן: "גם בגילוי ראש דאשת איש עצמה, מצינו לסוברים שהיא מדרבנן, ואף שההלכה אינה כן ובכל הפוסקים קראוה דת משה שהיא מן התורה, עכ"ז נוסיף ממנה הרבה חולשת איסורא דפאה נכרית, והדרן למילתין, דכיון דאיכא מחלוקת הפוסקים, וטעמי האוסרים פג טעמם, יש לומר ברווח גדול ספק דרבנן להקל".
וראה בפמ"ג סי' ש"ג משבצות זהב ס"ק ט': "עיקר הספק בדבריהם לקולא".
וכן הגר"ש קלוגר בספרו שנות חיים סי' שט"ז.
וכן כתב בשו"ת לבושי מרדכי מה"ת יורה דעה סי' קס"ח: "מש"כ כת"ר שהוא דאורייתא, לא אדע מי מן הפוסקים האחרונים שיסבור כן".
וכן כתב בשו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ב' סי' פ"ח: "אף האוסרין פאה נכרית, אינו מאיסור התורה".
ומי שכתב "לא גרע מקלתה", אין זה לשון קל וחומר, אלא שהוא הדין לפאה.
ספרדי טהור
Member
הסברתי זאת באריכות בעמודים הקודמים, שאין אף חולק שמפורש בראשונים למסכת ברכות (כ"ד) ששיער הרגיל להיות גלוי, אין בו הרהור. ואין החי יכול להכחיש את החי. אלא שיש אחרונים שהתעלמו מכך, ויש אחרונים (וביניהם הגר"ע יוסף) שכתבו ללמוד מכך גם לנשואות בימינו.
זאת אומרת, דעת חלק האחרונים (ולא מקצת) ללמוד מדברי הראשונים גם לנשואות בימינו, ודעת חלק מהאחרונים שלא ללמוד מכך.
ספרדי טהור
Member
ראשית, היופי אינו של פריצות, אלא יופי כמו שיער הרווקות.
שנית, את ענין "בחוקותיהם" דחיתי ע"פ דברי הגר"ע (לגבי גילוח) בכמה וכמה אופנים, ענין התועלת הוא רק סעיף קטן מהם. גם אם תאמר שאין בזה תועלת, אבל העיקר חסר מהספר, כי מהרי"ק כתב "דהיינו דווקא כשהוא עושה כדי להדמות אליהם" וזה היה שייך לפני 500 שנה כאשר הגויים חבשו כולם פאות, גברים ונשים, אבל כיום הפסיק המנהג אצלם לגמרי, ולכל היותר האשה רוצה להידמות כרווקה יהודיה.
שלישית, לא הבנתי מה ראיה יש מה"דברי חיים". הרי הוא דיבר בזמנו, שנשים בודדות מהמשכילים והאפיקורסים פרצו גדר, ואז היה שייך לומר שרוצות להידמות לגויים, וזו התועלת היחידה. אבל גם הוא עצמו אם היה חי בימינו כאשר פשט המנהג, היה מסכים שיש בזה תועלת והכרח. שהרי אשה שרואה את כל חברותיה יוצאות בפאה, בוודאי שיש לה תועלת ביציאה בפאה, שאינה שונה מכולן ואינה מרגישה שחברותיה יפות יותר ממנה. וגם הגר"ע יוסף התיר לאשה נשואה לצאת בפאה, כאשר אמרה שיש לה לחץ נפשי מחברותיה או בנות משפחתה (ראה מעיין אומר חלק ט').
וכן כתב הגאון הגדול רבי בנימין זילבר בשו"ת אז נדברו: "כתב הדברי חיים (ביו"ד ח"א) דהמנהג של פאה נכרית בזמנם נובע מקלי העם פחותי הערך ואפיקורסים, וזה לא כמו בזמנינו, שאדרבה הפאה נכרית היא סמל של החרדיות".
ספרדי טהור
Member
לשיטתך, גם הגר"ע יוסף טעה כביכול, כשהעיר עליו שאין זה לאו דאורייתא אלא דרבנן....
אבל לא מיניה ולא מקצתיה, סוף דבריו לא סותר את תחילת דבריו, אלא מוסיף, שלא רק בפריעת ראש יש משום בחוקותיהם, אלא גם בהיוצאת ללא רדיד, ובהיוצאת ללא רדיד יש עוד יותר משום בחוקותיהם כי אז נדמית ממש לנשות הגויים היוצאות במטפחת (ואכן הבנת נכון...). והוא לא בא להסביר מהי "דת יהודית" כי כולי עלמא יודעים מהי דת יהודית.
ועל זה העיר הגר"ע יוסף זצ"ל שתי הערות נכונות: א. לגבי דת יהודית בהיוצאת ללא רדיד, אינו אלא לאו דרבנן. ב. לגבי דת משה בהיוצאת בפריעת ראש, הגמ' כתבה שהוא דאורייתא משום ופרע, אבל אין בזה לאו אחר.
והגר"ע יוסף לא חזר בו, ואין שום סיבה לומר דבר מופרך שכזה.
עכ"פ, הראיה שהבאת היא ראיה לסתור, וכפי שביארתי.
ספרדי טהור
Member
ראשית, יישר כח לה"חכם" ששינס מתניו שוב, וכתב גם בענין המנהג, וגם כאן הדברים מתבררים היטב, והכל נזקף לזכותו של החכם החביב והיקר.
שנית, חבל שהשמיט עיקר דברי הגר"ע, וזה לשונו: "ועל כרחך דדוקא עצם כיסוי הראש שהוא דאורייתא הוא מחוייב המציאות לעולם ולא ישתנה בשום זמן, אבל מנהג בנות ישראל שנהגו לצניעות כל שהמנהג בכל העיר להקל אזלינן בתר מנהגא".
זאת אומרת שהדבר היחיד שאינו משתנה בשום מקום ובשום זמן, הוא עצם כיסוי הראש, אבל סוג כיסוי הראש יכול להשתנות בהתאם למנהג המקום.
כמו כן השמיט סתירה נוספת לגבי שיער הרווקות, שכתב הגר"ע יוסף להתיר להן לצאת פרועות בימינו, ושגם המג"א יודה לאחר שפשט המנהג להתיר.
כמו כן השמיט דברי הגר"ע לגבי כלל דיני דת יהודית (ואצטט אותם בתגובות הבאות).
וכתבתי כבר לעיל שבסיכום הסתירה יש להדגיש את כל הנקודות שכתב המחבר, כאשר רוצים להעיר עליו.
ספרדי טהור
Member
אין שום נפק"מ בזה, כי עיקר דברי הגר"ע הם דאתי מנהג ומבטל מנהג, ולא חזר בו מדבריו, אלא הוסיף עוד דחיה בדרך אפשר, שגם מדברי השו"ע "אין כל כך ראיה".
וכמעשהו בראשונה כן מעשהו באחרונה, שמוצא עוד פרטים בדברי הגר"ע ומנסה לשנות לפיהם את התמונה... אבל גם אם הגר"ע דחה בשני אופנים, אין זה אומר שחזר בו מדבריו באופן הראשון, שהם מוכרחים מש"ס ופוסקים (וראה בשו"ת אור לציון חלק א סימן יא, שהכריח זאת בדברי הרמב"ם).
ובוודאי גם הגר"ע מסכים שכל סגנון הלבוש בימינו השתנה, ואין זה דת יהודית כלל, אם נשווה זאת למנהג אמותינו לפני אלפי שנים, לצאת ברעלות. וכפי שכתב מרן הגר"ש משאש, "גם צורת המלבושים של היום נשתנו, ואע"פ שמותרים ע"פ הדין, יש בהם גירוי יצר שמייפין האשה מאד, האם נאסור להם?" וזה ברור לכל בר בי רב דחד יומא, שצורת המלבושים השתנתה.
ובוודאי יודע הגר"ע שאוסרי הפאה הראשונים והעיקריים (כפי שהזכרתי לעיל כמה פעמים) סברו בדעת הרמב"ם שחובה שני כיסויים, ולא פירשו שהמטפחת שקופה, ובעיקר מטעם זה אסרו פאה.
ספרדי טהור
Member
- סטָטוּס
