• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

ועשית ככל אשר יורוך- חיוב?

קורסיה

Well-known member
מידי פעם בפעם יוצאים בהכרזות על נושאים מסויימים שיש חיוב מן התורה לשמוע לקול הרבנים ולעשות דבר כזה או אחר, ומכריזים את הפסוק ועשית ככל אשר יורוך
אך נשאלת השאלה שמצוות ועשית בנוגע לחכמי הדור אינה ברורה. דלפי הרמב"ם לא תסור נאמר על מה שאנשי כנסת הגדולה וחז"ל פירשו את התורה ומה שהוסיפו תקנות ומסייגים (מצוות ואיסורי דרבנן). ולפי הרמב"ן זה רק על מה שפירשו את התורה. אבל מצוות שהוסיפו אין על זה איסור ומצוה דאורייתא! ורק לפי החינוך יש מצוה מן התורה להקשיב לחכמי דור ודור. כמבואר במנחת חינוך ס' תצו.

והרי אם נאמר כהחינוך לא נמצא ידינו ורגלנו. כי אחד מושך לרבותיו ואילו השני מושך לצד השני, וכולם באים בשם ה' – ועשית! ואם נבוא לעשות מעשה מסויים ונכוון לקיים מ"ע של ועשית יש בזה חשש בל תוסיף, כמו שלימדנו רבינו בלשם יחוד של ספירת העומר ושל הקידוש בערב שבת.

ואם נאמר כן, נמצא שכל הלכה דרבנן וכל דעה בפוסקים יש חיוב דאורייתא לקיימה, דמאי שנא, בין נושא אקטואלי שעולה בזמן מסויים (כמו בחירות) לבין דעות אחרות בהלכה, ועוד שבד"כ נושאים אלו הם כלל לא מצווה אלא הנהגה וכד'. ואם בהנהגה יש חיוב של ועשית, כ"ש בקיום המצוות. וזה לא שמענו.

ואם נאמר שכל אחד יש לו לילך אחר רבו, א"כ יוצא שאין טענה על מי שלא עושה כפי שאחרים חושבים שיש חיוב גמור לעשות. זה תמוה שכך ציוותה התורה, לעשות כמה וכמה תורות. אא"כ נאמר אחרי רבים להטות, בכל זאת דעת הרבה פוסקים שאין דין אחרי רבים להטות אלא בסנהדרין, או במקום שנחלקו הרבנים פנים אל פנים. ע' בעין יצחק ח"ג עמ' תמט (וכנראה מה שנהוג לפסוק לפי רוב דעות זו הנהגה נכונה, אך לא חיוב דאורייתא של אחרי רבים להטות).

א"כ צ"ע על מה שצועקים תמיד ועשית ולא תסור.
 
מידי פעם בפעם יוצאים בהכרזות על נושאים מסויימים שיש חיוב מן התורה לשמוע לקול הרבנים ולעשות דבר כזה או אחר, ומכריזים את הפסוק ועשית ככל אשר יורוך
אך נשאלת השאלה שמצוות ועשית בנוגע לחכמי הדור אינה ברורה. דלפי הרמב"ם לא תסור נאמר על מה שאנשי כנסת הגדולה וחז"ל פירשו את התורה ומה שהוסיפו תקנות ומסייגים (מצוות ואיסורי דרבנן). ולפי הרמב"ן זה רק על מה שפירשו את התורה. אבל מצוות שהוסיפו אין על זה איסור ומצוה דאורייתא! ורק לפי החינוך יש מצוה מן התורה להקשיב לחכמי דור ודור. כמבואר במנחת חינוך ס' תצו.

והרי אם נאמר כהחינוך לא נמצא ידינו ורגלנו. כי אחד מושך לרבותיו ואילו השני מושך לצד השני, וכולם באים בשם ה' – ועשית! ואם נבוא לעשות מעשה מסויים ונכוון לקיים מ"ע של ועשית יש בזה חשש בל תוסיף, כמו שלימדנו רבינו בלשם יחוד של ספירת העומר ושל הקידוש בערב שבת.

ואם נאמר כן, נמצא שכל הלכה דרבנן וכל דעה בפוסקים יש חיוב דאורייתא לקיימה, דמאי שנא, בין נושא אקטואלי שעולה בזמן מסויים (כמו בחירות) לבין דעות אחרות בהלכה, ועוד שבד"כ נושאים אלו הם כלל לא מצווה אלא הנהגה וכד'. ואם בהנהגה יש חיוב של ועשית, כ"ש בקיום המצוות. וזה לא שמענו.

ואם נאמר שכל אחד יש לו לילך אחר רבו, א"כ יוצא שאין טענה על מי שלא עושה כפי שאחרים חושבים שיש חיוב גמור לעשות. זה תמוה שכך ציוותה התורה, לעשות כמה וכמה תורות. אא"כ נאמר אחרי רבים להטות, בכל זאת דעת הרבה פוסקים שאין דין אחרי רבים להטות אלא בסנהדרין, או במקום שנחלקו הרבנים פנים אל פנים. ע' בעין יצחק ח"ג עמ' תמט (וכנראה מה שנהוג לפסוק לפי רוב דעות זו הנהגה נכונה, אך לא חיוב דאורייתא של אחרי רבים להטות).

א"כ צ"ע על מה שצועקים תמיד ועשית ולא תסור.

לפי עניות דעתי מה שכתב החינוך היינו אם לא יודע את פסק ההלכה אז צריך ללכת אחר רבו ובזה מקיים מצוות ככל אשר יורוך אבל בודאי חייב ללמוד את הסוגיה(וכמו בנושא הבחירות)גם אצל המתירים וגם אצל האוסרים.ואם מגיע למסקנא הפך רבו אסור להקשיב לו .והנה גם בסנהדרין אנשים שיודעים שטעו מחויבים לא להקשיב להם ואם הולכים אחרי הסנהדרין צריכים להביא קורבן ואינם נפטרין בקורבן הסנהדרין אבל אם לא יודעים ולא למדו את הסוגיה אז באמת מובא במדרש שאפילו טעו מחויבים להקשיב להם ובודאי זה רק שאינו מכיר את הסוגיה ורק סומך הוא על הסנהדרין ואפילו יכול להיות שהם טועים אעפ"כ צריך להקשיב להם.וכן גם להיום כל אחד צריך שיעשה לו רב שבדבר שאינו יודע צריך ללכת אחריו אבל אם יודע שטעה אז מחויב לא להקשיב לו וכמו שהדין כן לסנהדרין.ופשוט.(ואין צריך לומר את כל הספיקות שלך "ואם נאמר וכו'").
 
באותו עניין פעם שאלתי את מרן הגר"י שליט"א לגבי כאלו שיש אומרים שפעמים וציגים לפני גדו"י נתונים מוטעים.
הרב אמר שזה שטויות לומר כך וכו'. והוסיף דדעת החינוך היא שאפי' גדול הדור טועה, יש להקשיב לו. (וכמדומני שמישהו שם אמר לו גם הגר"א, ואז הגר"י אמר נכון).ע"כ.
 
באותו עניין פעם שאלתי את מרן הגר"י שליט"א לגבי כאלו שיש אומרים שפעמים וציגים לפני גדו"י נתונים מוטעים.
הרב אמר שזה שטויות לומר כך וכו'. והוסיף דדעת החינוך היא שאפי' גדול הדור טועה, יש להקשיב לו. (וכמדומני שמישהו שם אמר לו גם הגר"א, ואז הגר"י אמר נכון).ע"כ.
מכאן אפשר לעשות מחאה, כנגד כל אותם ה"רבנים" אשר אומרים שהטעו את גדולי ישראל, ואין לעשות את החיסונים. וזו שטות גדולה עד למאוד, וכאילו ר' חיים קניבסקי ור' יצחק יוסף ור' דוד יוסף ור' דוד אבוחצירא ור' יעקב משה הלל ור' בניהו שמואלי ועוד ועוד סנילים ולא יודעים את המציאות, ושיקרו אותם, ורק אותם "אברכונים" (כפי שמרן היה אומר, שאלו עדיין אברכים שעוד מדשדשים עם הליכון ולא יודעים ללכת לבד) מדברים על גדולי ישראל... בושה וכלימה.
 
באותו עניין פעם שאלתי את מרן הגר"י שליט"א לגבי כאלו שיש אומרים שפעמים וציגים לפני גדו"י נתונים מוטעים.
הרב אמר שזה שטויות לומר כך וכו'. והוסיף דדעת החינוך היא שאפי' גדול הדור טועה, יש להקשיב לו. (וכמדומני שמישהו שם אמר לו גם הגר"א, ואז הגר"י אמר נכון).ע"כ.

אז תסביר לי איך יש מסכת שלימה בש"ס שאומרת שיש מצב שהסנהדרין טועים ואסור להקשיב להם.אגב אם תאמר שדעת החינוך היא אפילו להקשיב להם במקום שאתה יודע באמת שהם טועים הרי דעת רוב הראשונים היא לא כך ופוסקים הלכה לא כמו החינוך.
אני לא יודע לגבי איזה ענין אמר זאת הגר"י יוסף אבל זה כלל לא נכון ואדרבה גם אחיה השילוני טעה בשתי העגלים ומביא האדמו"ר מסאטמר בספרו ויואל משה שיש מצבים שגם גדולי ישראל טועים. אנחנו צריכים ללמוד לפי התורה ומה שאמר הגר"י יוסף במחילה מכבוד תורתו זה לא פשט החינוך.
 
גם לדעת החינוך שיש בזמננו מצות ככל אשר יורוך
זה רק כשכל חכמי ישראל הסכימו על הדבר
וכמדומני שהדבר היחיד שהסכימו עליו כל חכמי ישראל בדורנו
הוא עניין המכשירים הארורים המורידים לשאול תחתית רח"ל
 
גם לדעת החינוך שיש בזמננו מצות ככל אשר יורוך
זה רק כשכל חכמי ישראל הסכימו על הדבר
וכמדומני שהדבר היחיד שהסכימו עליו כל חכמי ישראל בדורנו
הוא עניין המכשירים הארורים המורידים לשאול תחתית רח"ל

אחר עיון בדברי החינוך הבנתי שבאמת זה הפשט האמיתי בחינוך .תלמדו את החינוך מצווה תצה.
 
דלפי הרמב"ם לא תסור נאמר על מה שאנשי כנסת הגדולה וחז"ל פירשו את התורה ומה שהוסיפו תקנות ומסייגים (מצוות ואיסורי דרבנן). ולפי הרמב"ן זה רק על מה שפירשו את התורה. אבל מצוות שהוסיפו אין על זה איסור ומצוה דאורייתא! ורק לפי החינוך יש מצוה מן התורה להקשיב לחכמי דור ודור. כמבואר במנחת חינוך ס' תצו.
ב"ה
חזק וברוך על הנידון החשוב!
ובכן עי' במצורף (ח"א אות ב, עמודים 9-11), שכן הוא גם להרמב"ם והרמב"ן, כדברי החינוך, ע"ש.
כי אחד מושך לרבותיו ואילו השני מושך לצד השני, וכולם באים בשם ה' – ועשית!
ואם נאמר שכל אחד יש לו לילך אחר רבו, א"כ יוצא שאין טענה על מי שלא עושה כפי שאחרים חושבים שיש חיוב גמור לעשות. זה תמוה שכך ציוותה התורה, לעשות כמה וכמה תורות. אא"כ נאמר אחרי רבים להטות, בכל זאת דעת הרבה פוסקים שאין דין אחרי רבים להטות אלא בסנהדרין, או במקום שנחלקו הרבנים פנים אל פנים. ע' בעין יצחק ח"ג עמ' תמט (וכנראה מה שנהוג לפסוק לפי רוב דעות זו הנהגה נכונה, אך לא חיוב דאורייתא של אחרי רבים להטות).

א"כ צ"ע על מה שצועקים תמיד ועשית ולא תסור.

עי' במצורף ח"ב אותיות ד-ה הדרך הבהירה והסלולה שביאור לנו רבותינו בכל זה.

לפי עניות דעתי מה שכתב החינוך היינו אם לא יודע את פסק ההלכה אז צריך ללכת אחר רבו ובזה מקיים מצוות ככל אשר יורוך אבל בודאי חייב ללמוד את הסוגיה(וכמו בנושא הבחירות)גם אצל המתירים וגם אצל האוסרים.ואם מגיע למסקנא הפך רבו אסור להקשיב לו .
חלילה וחס, הס כי לא להזכיר!!!
גם כשיש מחלוקת בין גדולי הדור בהנהגה, וכ"ש אם רובם ככולם עומדים בדעה אחת, קי"ל "אלו ואלו דברי אלקים חיים"! ולא שייך לומר שמישהו מהם "טועה", רק יש "דרכי הכרעה" כיצד לנהוג לענין מעשה, וכיצד להורות לציבור. וכפי שמבואר במצורף ח"ב אותיות ד-ה הנ"ל, ע"ש היטב. וכ"ש שאין להיימר לחשוב שבידו לעיין בסוגיא ולהבין שטעו חלילה וחס, ואדרבא אם יצא לו היפך דבריהם, ילך אחר החזקה שריק הוא ממנו, ולא זכה לעמוד על דעתם ורוחב מבינתם, ויכניע עצמו ויבטל דעתו מפני דעתם ומעלתם וההשגחה העליונה המכוונת אותם מאת ה' מן השמים ותו לא מידי. כמבואר במצורף שם מפי דברי רבותינו בדברים ברורים ומפורשים, מפי ספרים וסופרים!!!

והנה גם בסנהדרין אנשים שיודעים שטעו מחויבים לא להקשיב להם ואם הולכים אחרי הסנהדרין צריכים להביא קורבן ואינם נפטרין בקורבן הסנהדרין אבל אם לא יודעים ולא למדו את הסוגיה אז באמת מובא במדרש שאפילו טעו מחויבים להקשיב להם ובודאי זה רק שאינו מכיר את הסוגיה ורק סומך הוא על הסנהדרין ואפילו יכול להיות שהם טועים אעפ"כ צריך להקשיב להם.וכן גם להיום כל אחד צריך שיעשה לו רב שבדבר שאינו יודע צריך ללכת אחריו אבל אם יודע שטעה אז מחויב לא להקשיב לו וכמו שהדין כן לסנהדרין.ופשוט.(ואין צריך לומר את כל הספיקות שלך "ואם נאמר וכו'").
אז תסביר לי איך יש מסכת שלימה בש"ס שאומרת שיש מצב שהסנהדרין טועים ואסור להקשיב להם.אגב אם תאמר שדעת החינוך היא אפילו להקשיב להם במקום שאתה יודע באמת שהם טועים הרי דעת רוב הראשונים היא לא כך ופוסקים הלכה לא כמו החינוך.

המעיין בסוגיא דריש הוריות יווכח דלא איירי כי אם בטעות ודאית במציאות, באופן שאם רק היה מיידע את הב"ד היו מקבלים עדותו בשמחה ומשנים ההוראה. וזה אפשרי בשני אופנים, או שראה יסודות ההוראה של בית הדין שמבואר שם שהכריעו לדון החתיכה שלפנינו כשומן ולא כחלב ע"פ חזקה או ס"ס או כללים שונים בהלכה, ובאמת הוא ראה בעיניו איך שהסירו חתיכה זו מן הבהמה והיא חלב הקרב, או שראה שהוציאוה מערימת חלב הקרב, ורק להם חסרה ידיעה זו ולכן הוצרכו להכריע ע"פ כללים. או אופן אחר, כגון שמבואר ביסודות הוראתם שהתירו מפני שסברו שכך הם דבריו של חכם פלוני בענין מסויים ועפ"ז הורו להיתרא, וזה הראוי להוראה יודע בעדות ברורה או מכתב יד מפורש מאותו חכם שסובר בזה להיפך, או שדבריו היו בענין אחר לגמרי, באופן שברור בעיניו שאם היה ממציא לפניהם ידיעתו היו משנים הוראתם ע"פ המידע שבידו, שמתוך דבריהם בעצמם מבואר שסומכים על מציאות מוטעית.
אבל בכל מחלוקת בהלכה שבין הגדולים, שהיא ע"פ אופן ביאור הסוגיות ע"פ הפוסקים, וע"פ דרכי העיון השונים וכללי הפסיקה המגוונים שמביאים להכרעות שונות, ע"ג מה שאמרו חכמים כשם שאין פרצופיהם דומים כך אין דעותיהם דומים, ואלו ואלו דברי אלקים חיים, אל אחד אמרן פרנס אחד נתנן מפי אדון כל המעשים ברוך הוא, וכ"ש בחילוקי הדעות שיש בענין הנהגת הכלל, שכולה תלויה בשיקולים שונים ומגוונים, בכל אלו לא שייך לעולם הגדר "שידע שהם טעו", אדרבא ההיפך הוא הנכון, שלעולם לא שייכא בזה טעות, רק שוני בגישה או בהכרעה, שיסודו ב"משקל" שונה בין הצדדים, הנובעים מ"תפיסה" שונה שיש ביניהם בכמה פרטים, וכל אחד סבור שהשני הכריע שלא כהוגן לפי דעתו, אבל לא שייך ש"ידע שזולתו טועה", דמאי אולמיה של זה מזה, והם דברים פשוטים וברורים, וכדמוכח ממעשה דרבן גמליאל ורבי יהושע המובא במצורף ח"ב אותיות ד-ה, ובכל דברי רבותינו שפירשו דבריהם בזה להדיא, ללא מקום ספק בזה כלל וכלל.

באותו עניין פעם שאלתי את מרן הגר"י שליט"א לגבי כאלו שיש אומרים שפעמים וציגים לפני גדו"י נתונים מוטעים.
הרב אמר שזה שטויות לומר כך וכו'. והוסיף דדעת החינוך היא שאפי' גדול הדור טועה, יש להקשיב לו. (וכמדומני שמישהו שם אמר לו גם הגר"א, ואז הגר"י אמר נכון).ע"כ.
חזק ואמץ!
וכיהודה ועוד לקרא ראה במצורף עוד ראשונים כדברי החינוך, כמו הרמב"ן ועוד, וכן דברי הגר"א והנצי"ב ועוד אחרונים בזה, ע"ש.

אני לא יודע לגבי איזה ענין אמר זאת הגר"י יוסף אבל...
נכתבו כאן דברים חמורים ביותר, ובסגנון חמור מאד, אף כי מסתבר לא היתה כוונת הכותב למה שנשמע ומשתקף מצורת הדברים, אולם בצורת הדברים כאן מבצבצת עזות חמורה שצריך לעקור מן השורש!!!

גם לדעת החינוך שיש בזמננו מצות ככל אשר יורוך
זה רק כשכל חכמי ישראל הסכימו על הדבר
אחר עיון בדברי החינוך הבנתי שבאמת זה הפשט האמיתי בחינוך .תלמדו את החינוך מצווה תצה.
אשמח לדעת מהיכן יצא זה?!

ביקרא דאורייתא
 

קבצים מצורפים

  • הבוחר בתורה- הבחירות מההיבט ההלכתי- תשעט.pdf
    524.6 KB · צפיות: 9
מגדולי ישראל האוסרים-כאן
הן הם בדיוק הדברים אשר דברתי, ניפוח והגזמה של המציאות. וכי כל רב שכונה או מו"צ נהפך להיות אחד מגדולי הדור? (כנראה בגלל שיש להם שם אשכנזי מפוצץ זה נשמע מאוד מרשים... לא שאני מזלזל באף ת"ח חלילה אבל יש גבול לכל תעלול). א"כ אני אביא לך רשימה של עשרות אלפי רבנים שאומרים ללכת לבחור (ואתה תצחק על זה בדיוק כמו שאני צחקתי). זה רק מראה שקודם כל מקדשים מטרה ואח"כ מחפשים תירוצים וראיות.
ואני בטוח בלב שלם שאם נבדוק היטב במה ששלחת על 'תעלולי החכי"ם' נמצא אותו הדבר- גוזמאות וניפוח, הוצאת דברים מהקשרם, והרבה שקרים. ואני כותב זאת משום ששמעתי מספיק את הקו עם הצעקות והבנתי היטב מה המטרה ומה הדרך. וה' הטוב יכפר בעד
ואגב, בקשו ממך לכתוב בכבוד לאחרים. כדי מאוד להקפיד על זה
 
המעיין יבחר ויראה שבעל הקונטרס הוא זה שמבלבל 2 דברים ואינו יודע מימינו ומשאמלו ואין לי זמן להגיב באריכות כאן .וכבר השבתי כאן וכנראה מחקו לי את ההודעה
 
המעיין יבחר ויראה שבעל הקונטרס הוא זה שמבלבל 2 דברים ואינו יודע מימינו ומשאמלו ואין לי זמן להגיב באריכות כאן .וכבר השבתי כאן וכנראה מחקו לי את ההודעה
במחילה ממך, אבל כל השיח שלך כאן בפורום הוא רק מנגח ומפלג, בדיוק ההפך הגמור של מטרת הפורום, זה לא נראה שאתה חותר לדברים טובים כי אם לפילוג ושיסוי, וחבל מאוד. {מה גם שמרוב שאתה לומד (פולעיטעיק) ואין לך זמן, זה נראה שאתה בקי עצום בטעויות דפוס של העיתונים,,,}.
אם אתה רוצה אתה יכול לפתוח פורום משלך ולכתוב את כל מאווי ליבך ואולי גם תפתח כנסת משלך... ותביא חברי כנסת ששומעים לגדולי הדור.
כאן יש לנו את הרבנים שלנו. ואנו שומעים להם. {גם לשיטתך, אם הם טועים}. אתה תעשה כמו רבניך. ונהרא נהרא ופשטיה... אנו לא באים להתווכח עם רבניך, זה לא התפקיד שלנו.
שיהיה לך בהצלחה רבה. ומי יודע אולי הרבנים שלנו יגידו עוד כמה שנים להצביע לחברי כנסת בכנסת החדשה שלך....
ולסיום אבקש ממנהלי הפורום הי"ו. לחסום את הנ"ל. כי הוא רק מטריח לחינם על חברי הפורום. ולא תורם שום דבר טוב.
 
ב"ה
לא בשביל קל דעת שנזרקה בו שמץ אפיקורסות, יופסק דיון כה חשוב ויסודי לעם הקודש.
ועל כן אודה למי שימשיך בבירור מצות ועשית ככל אשר יורוך, לרחק ולקרב,
הן בדבר אשר העלה מרא דשמעתתא שהעלה כאן את הנושא,
והן ממה שעלה בידינו בס"ד בחוברת שצירפנו כאן,
אם בביאור דברי רבותינו הראשונים, ואם בשאר דברים שיוכל לחדש לבאר ולהרחיב לנו בזה.
ומהמסייעים בבירור זה כראוי, יתקלס עילאה ולוואי תסתיים שמעתתא אכי"ר

ביקרא דאורייתא
 
גם לדעת החינוך שיש בזמננו מצות ככל אשר יורוך
זה רק כשכל חכמי ישראל הסכימו על הדבר
וכמדומני שהדבר היחיד שהסכימו עליו כל חכמי ישראל בדורנו
הוא עניין המכשירים הארורים המורידים לשאול תחתית רח"ל
אגב ראוי להוסיף שאולי כדאי שהיחס למחזיקי המכשירים הנ"ל יהיה כמו היחס
למי שאינו מצביע ...
 
אגב ראוי להוסיף שאולי כדאי שהיחס למחזיקי המכשירים הנ"ל יהיה כמו היחס
למי שאינו מצביע ...
הלוואי. והלוואי. אבל מה נעשה שכולנו שומעים לרבנים ולומדים מהם, ויש חלק רבנים לצערינו {ודיינים, וד"ל} שמחזיקים את המכשירים האלו. והאנשים שלא יכולים (או לא רוצים...) לללמוד מהם תורה, לומדים מהם איזה מכשיר להחזיק...
וכשפרצה השואה של המכשירים הארורים, שאלו לאיזה ת"ח למה לרב ההוא יש כזה מכשיר? והוא השיב להם בב' מילים "הרב - נואף". כמה שזה מצמרר!!!!!!
 
לגבי מצוות ועשית
עיינתי בקונט' ולא מצאתי מרגוע. בדברי הרמב"ן בשורש הא' רואים בבירור שדעת הרמב"ם שכל פירושי חז"ל וכל מה שחז"ל הוסיפו כמצוות דרבנן הוא בכלל ועשית. אך הרמב"ן חולק עליו בפרט זה של מצוות דרבנן. אלא 'רק' מה שחז"ל פירשו את הפסוקים בתורה. וזה כמו ש"כ למעלה בשם המנחת חינוך
גם החינוך כתב שיש לילך אחר החכם הגדול שבדור, אנו יודעים שכל אחד יאמר שודאי שזה רבו ואין לדבר סוף
וגם לעניין ההלכה שב"ד יכולים לענוש שלא מן הדין, אינו עניין למצוות ועשית. אלא מפורש בגמ' שזה משום תיקון העולם כשהדור פרוץ באיסור מסויים נתנו לב"ד רשות לגדור פירצות גם אם לא חייבה תורה
 
בדקתי עוד ומצאתי שדעת היראים (ס' רמ ובדפוס ישן לג וכן ס' שצח) שמצוות לא תסור נאמרה על ב"ד שבלשכת הגזית. ודעת הסמ"ג (לאוין ריז) שלאו דלא תסור הוא על ב"ד הגדול. אכן בעשין ס' כז כתב שחז"ל תקנו נטילת ידים מכח- שהרי ציונו הקדוש ברוך הוא מן התורה לשמוע דברי חכמים שנאמר על פי התורה אשר יורוך. ומשמע כהרמב"ם שעל מצוות דרבנן ג"כ נאמר. וכ"ה בסמ"ק ס' קפא.
ומצאתי בספר כללי המצוות למהר"י ג'יקטיליא בעל שערי אורה (ערך חכמים) שכתב שמצוות לא תסור נאמר על מה שחז"ל פירשו את התורה בי"ג מדות. ועוד מה שהוסיפו סייגים הסמיכו זאת על הפסוק של לא תסור 'מצד הסמך לא מצד הראיה'. וכ"כ בהמשך- הרי גלו בכאן כי דברי החכמים לבד ודברי תורה לבד, אלא שסמכו חכמים איסור העובר על דבריהם אלאו דלא תסור. ושמור עיקר זה מאד כי אגב אסמכתא ולא אגב הראיה. ע"ש. וזה כדברי הרמב"ן בהשגותיו על שרשי המצוות להרמב"ם.

מכל הנ"ל נראה דדעת החינוך היא יחידאה, וגם דעתו נראה מסברא שזה בדברים שהגדולים מסכימים עליהם ולא שחלוקים בהם.
 
ב"ה
לגבי מצוות ועשית
עיינתי בקונט' ולא מצאתי מרגוע. בדברי הרמב"ן בשורש הא' רואים בבירור...
לא היתה הכוונה שהרמב"ם והרמב"ן סוברים לחלוטין כהחינוך, אלא לענין שיש חיוב וציווי מן התורה, לשמוע לכל חכמי הדורות.
שהרמב"ן חלק על הרמב"ם בגדר עשה ולא תעשה של לא תסור ועשית, אבל כתב להדיא בביאור הציווי של "שאל אביך ויגדך זקנך ויאמרו לך", "שהיא צוואה לקבל מן הזקנים על הכלל", ע"ש. ורק לענין מצוות דרבנן המחודשות סבר שאינן אלא דרבנן וקרא אסמכתא בעלמא, ושנחלקו רב אויא ורנב"י לאיזה פסוק סמכוהו. אבל לענין לקבל מן הזקנים דרך כלל, בודאי יש בזה חיוב דאורייתא כפי שכתב להדיא, שהוא "צוואה" לקבל וכו'.
והרמב"ם ס"ל שכל ציות לבית דין הגדול בזה הוא מצוה מן התורה בלאו ועשה, של לא תסור ועשית, כפי שמבואר בדבריו בכמה מקומות (הביאם הרמב"ן), בדברים מפורשים ביותר. ואף שהזכיר הרמב"ם "בזמן שב"ד הגדול" וכו', הרי בהמשך הפרק ובפרק שלאחריו, מבואר להדיא שמדבר גם על זמן שאין ב"ד הגדול, ורק לענין זקן ממרא יש לשמוע שם שהוא דוקא לב"ד הגדול, אבל לשאר הלכות שם משמע להדיא שסמכות בית הדין של כל דור, אף שאינו ב"ד הגדול, יש לו סמכות כב"ד הגדול, לענין להפקיע מצוות דאורייתא לפי שעה, להתיר איסורים לפי שעה, להפקיר ממון לפי שעה, וכלשון מרן הש"ע חושן משפט (סי' ב) שפסק כהרי"ף, שכל אלו הדינים רשאים דוקא גדול הדור, או ז' טובי העיר שהמחום ב"ד עליהם", וביאר דבריו הרמ"א שם בזה"ל: וכן נוהגים בכל מקום, שטובי העיר בעירן כב"ד הגדול, מכין וענשי והפקרן הפקר כפי המנהג, ע"ש., ומבואר להדיא שכל דינים אלו הכל מאותו כח וסמכות עליונה בדיוק שניתנו לב"ד הגדול, על דרך שכתב הרמב"ם שם (פ"ג ה"ד) "שהתורה חלקה להם כבוד", והוא להעמדת הדת ותיקון העולם, וכמבואר יפה בבית יוסף חושן משפט (סימן ב), בשם הרשב"א והרא"ש ועוד, ומעתה אצטמיד חצבא דהחינוך עם הרמב"ם, דהחינוך אף שהביא לדינא כל דברי הרמב"ם וכמעט כסדרו ממש, וכן הדגיש כמוהו שמצוה זו עיקרה על ב"ד הגדול, בין בתחילתדבריו ובין בסיום דבריו, ובין הדברים הביא מה שבסמכותם של אותו בית הדין לעשות בדיני התורה, סיים דנוהגת מצוה זו בזמן שב"ד הגדו בירושלים, אלא שהוסיף מה שהבין שאינו סותר, ואדרבא שכך נלמד מכל המקורות הללו של אפשרות הוראת שעה נגד דיני התורה לצורך תיקון וחיזוק הדת, שבכלל המצוה לשמוע בקול החכמים שבדורות וכו', ע"ש.
ונמצא שאף שיש חילוק בגדרי המצוות הללו, אבל לכ"ע יש חיוב לציית לדברי רבותינו חכמי הדור.

ובעיקר הנושא של מחלקת בין החכמים בענין של הנהגה, הנה אם אין גילוי דעת ברור ומוסכם מצד גדולי ישראל העומדים בראש ההנהגה, וממילא לא יצתה הוראה ברורה מחכמי ישראל העומדים בראש ההנהגה, כמו שהיה עם רבי יהושע כלפי רבן גמליאל שהיה נשיא ואמר לו לבא אליו ביוה"כ שלו וכו', ועוד כיו"ב, אה"נ כיון שלאיצתה הוראה ברורה ומוסכמת בזה, לא שייך חיוב זה, אלא יש לילך בו לפי מ"ש הרמב"ם בהל' ממרים פ"א (הל' ד-ה), ופ"ב, ע"ש.
אולם אם אכן יש הוראה ברורה מצד חכמי ישראל העומדים ע"י ההשגחה בראש ההנהגה, ויצא שמם כן, הרי שמוטל חיוב גמור לעשות כדבריהם ולא ניתן להימלט.
וע"ע מה שהרחבתי בעיקר נושא זה של מחלוקת בין החכמים, וגדר העומדים בראש ההנהגה מול יתר החכמים, בחוברת המצורפת לעיל, חלק ב, (מעמוד 14 ואילך), ותרווה צמאונך!

בברכה רבה
 
חזור
חלק עליון