כפי בקשת הארגון התחלנו בס"ד לאסוף קושיות כפי משאת הפנאי בעה"י
- א) בחזון עובדיה תעניות עמוד שח הערה א' נראה שהולך במהלך שמותר לומר פסוקי נחמה בסוף כל קינה. ואילו בעמוד שצא' פסק שידלגו פסוקי נחמה בסוף כל קינה. אך בסוף כל הקינות אומרים פסוקי נחמה. ובעמוד תז כתב שטוב לומר את פסוקי הנחמה רק אחרי השקיעה?
- ב) בחזו"ע שם עמ' רלח פסק שמותר לגהץ בגדים בשבוע שחל בו במגהץ חם והביא ראיה מהמשנ"ב והכה"ח בהלכות חול המועד. והקשו על זה כמה פוסקי זמנינו שהרי מבואר בש"ע בס' תקנא ס"ג משמע שאסור. וראיתי בקובץ בית יוסף (גליון כז עמ' עג) שהאריך בזה והוכיח שמה שדברו הפוסקים להעביר אבן חלקה היינו אבן כזו שגם מלבנת ומנקה הלכלוך בבגד. וסיים שכ"כ בשו"ת בית דוד (לג"ר יוסף דוד משאלוניקי יו"ד ס' קפז) שהגיהוץ ב'צקל' שעליו דברו הראשונים אינו מצוי בינינו. וכן ראיתי בילקו"י ארבע תעניות (עמ' שיג) שתירץ כאמור.
- ג) ביביע אומר ח"ח ס"ס ה הביא שהרב יקהל שלמה דן אם אדם ישן בתחילת הלילה על מטתו שכל זה כשקם אחר חצות אז נחשבת שינתו לשינת קבע, אך אם קם קודם חצות לא חשיבא שינתו לשינת קבע ואינו חייב לברך ברכה"ת. ע"כ. אך תמה על זה ביבי"א כי מה הבדל יש אם קם קודם חצות או אחריו. וכן המגיה בס' ויקהל שלמה חלק על הרב המחבר, והעלה שאין חילוק בין קודם חצות לאחר חצות, ולעולם צריך לברך ברכה"ת כל שישן שינת קבע על מטתו בלילה. ושוב מצא כן בכסא אליהו (ס' מז, ו שגם הקם קודם חצות יברך) והנאהו. אלא שיש עצה בנידונו כשעדיין לא התפלל ערבית, לכוין לצאת ידי ברכות התורה בברכת אהבה רבה של ערבית, שהיא פוטרתו מברכות התורה, כמבואר בפוסקים. אבל אם כבר התפלל ערבית וקם משנתו קודם חצות ללמוד, חייב לברך ברכות התורה. ע"ש. ודבריו נכונים. עכת"ד היבי"א. וכן פסק בהלכה ברורה (ס' מז בירור הלכה יח) שכן דעת הרב יבי"א. אמנם במפתחות שבסוף יבי"א שם כתבו שפסק שיש לברך ברכה"ת ובדיעבד ברכת אהבת עולם פוטרתו. ועל זה סמך בילקו"י (ס' מז, כט) שיש לברך לפני ערבית וביאר טעמו כי מאחר וברכת התורה לדעת הרבה פוסקים היא מן התורה, למה יכוין לפטור עצמו מברכה זו בברכת אהבת עולם, כיון שאנו תופסים עיקר לדינא דשינת קבע בלילה מחייבת בברכת התורה, אין צורך שיכוין לפטור עצמו באהבת עולם אלא יכול לברך בעצמו ברכת התורה. ע"כ. ולכאורה הדברים סותרים?
- ד) בתשובה המובאת בילקוט יוסף (ס' קכד הערה יד) ובהליכות עולם (ח"א עמ' פד בהערה) פסק הרב שאפשר לומר חזרת הש"ץ כשיש ששה עונים (וכמובן שיש בביהכ"נ עשרה) ואין בזה ברכה לבטלה ובילקו"י האריך לדחות האחרונים שהחמירו בזה. אך בתשובה אחרת (ילקו"י שם הלכה יז. יבי"א ט ס' קח אות סג והליכ"ע עמ' קפה) פסק שאם יש מנין מצומצם ומתוכם יש אנשים שמשוחחים בזמן החזרה ואינם נזהרים לענות אמן, עדיף יותר להתפלל תפלה אחת בקול רם. (ומיבי"א הנ"ל משמע שאין זה חומרא אלא כך יש לנהוג). ובמקורות לדבריו כתב שיש לחוש לפוסקים (שאותם דחה בילקו"י הנז') שסוברים שאם אין ט' עונים קרוב להיות ברכותיו לבטלה. ואם יש לחוש לדבריהם מדוע לא נחוש בחזרת הש"ץ כשיש ששה עונים ומקשיבים לחזן?
- ה) בהליכ"ע (ח"א עמ' קנו) נקט בפשטות שמרן חיבר ספר הש"ע אחר בדק הבית. שכ"כ היד מלאכי בשם כנה"ג והחיד"א בשם הגדולים ועוד. אך בהליכ"ע ח"ז (עמ' עה) כתב שהחיד"א הנ"ל דחה זאת והעלה שמרן חיבר בדק הבית אחר הש"ע. וכך נראה מסקנתו.
- ו) הש"ע (קיג, ו) פסק כשכורע בתפלת יח יש לכרוע גופו וראשו ביחד בפעם אחת, וכשזוקף ראשו תחלה ואח"כ גופו. ואילו דעת האר"י כשכורע כורע גופו ואח"כ ראשו וכן כשזוקף זוקף גופו ואח"כ ראשו. ובילקוט יוסף (קיג, ט) בהערה כתב שמנהג מרן אביו זצ"ל היה לכופף גופו ואחר כך מוריד הראש בכיפוף ע"ש. משמע שהיה נוהג כהאר"י. וכ"כ בספר ארחות מרן (פ"ח, יט). וצריך ביאור מדוע נהג כן. וחשבתי שאין לתרץ כיון שבהלכות תפלה אנחנו נמשכים אחר האר"י שרואים בהרבה מקומות הפוסקים תירצו שנהגו כהאר"י משום שהוא מנהג קדום. כמו חזו"ע (ימים נוראים עמ' רכב) גבי כפרות בערב יוה"כ. יבי"א (ח"ב ס' כה אות יג) גבי הנותן ליעף כח. יחוה דעת (ח"ו, לז) גבי תקיעת שופר בלחש של מוסף. ועוד. או שהשוו מדותיהם ואינם חולקים כמו ביבי"א (ח"ז, יד) גבי קדושה. ועוד רואים לגבי כריעה בעושה שלום דמרן זצ"ל פסק כהש"ע ולא כהזוהר והאר"י. ואולי אפשר לומר שכיון שדבר זה אינו מפורש בצורה מוחלטת בגמרא אלא כך פירש רש"י. ואילו דעת האר"י כתובה בזוהר, אפשר לומר שבמחלוקת כזו הלכה כהזוהר.
- ז) ביביע אומר ח"ח (יא אות יט) העלה להלכה שיש לומר בברכת מודים- אתה הוא לדור ודור. נודה לך וכו'. והוכיח כן מהאבודרהם ושכ"כ היפה ללב (קכא, ב). וראיתי שתמהו על זה שהרי היפה ללב כתב שמהרמב"ם משמע הכי, אך מהאבודרהם משמע שמילים לדור ודור קאי על ההמשך- אתה הוא. לדור ודור נודה לך? לענ"ד נראה שפשטות דעת הרב ביב"א שאע"פ שבאבודרהם כתב אתה הוא לדור ודור, מ"מ המשיך וכתב שפירושו על שם הפסוק (תהלים קמו, י) לדור ודור הללויה. ושם ודאי הפירוש שבכל דור יהללו את ה' כמש"כ האלשיך והמצודות דוד שם. א"כ חייבים לומר שכך כוונת הרד"א אע"פ שכתב לפני כן 'אתה הוא'.
- ח) בהליכ"ע (ח"א ויגש ו) מהדורה ראשונה פסק הרב שיש לענות אמן של תתקבל או על ישראל, באמצע פסוקי דזמרה. מ"מ צריך לדעת שבמהדורה השניה (עמ' עח) חזר בו ששב ואל תעשה עדיף אך העונה יש לו ע"מ שיסמוך. וכ"כ ביבי"א ח"ב, לב אות ו. וח"ו, ס"ס ד. וכ"פ בהלכה ברורה נא, יד. וכן מנראה מחזו"ע חנוכה עמ' רכה. (אמנם ע"פ זה תבין מדוע בילקו"י ס' נא סעיף י פסק להתיר).
- ט)
- ט) בחזו"ע ברכות עמוד קלט פסק הרב כהחיי אדם שבסלט פירות אף שיש רוב יש לברך על כל מין. ואילו בהמשך בעמוד רפה כתב בדין אורז ובשר שמדברי הח"א משמע שיש לברך על האורז ועל הבשר אך אין הלכה כמותו שיש לברך רק על האורז ע"ש. לכאורה הדברים סותרים זה לזה.
- י)
- ביביע אומר ח"ח (יו"ד ס' לה) דן האם אבל חייב בתלמוד תורה או רק רשות. ובמסקנה כתב שחייב ללמוד ולא ישב בטל. וזאת על אף שהביא דעת הריטב"א במ"ק טו שמוכח ממנו שלא חייב ללמוד. וכן פסק בילקוט יוסף (מועדים עמ' תקפ. וארבע תעניות החדש עמ' תי). אמנם כשמעיינים בחזו"ע תעניות (עמ' שיג-שטו) לכאורה נראים הדברים שמסקנתו כהריטב"א ושכן מוכח מהר"ן וכ"כ הגרש"ז אוירבך זצ"ל. והרב לא סיים כמו שכתב ביבי"א הנ"ל?
נערך לאחרונה: