• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

איפה יחס הרב עובדיה יוסף לדברי הכף החיים סופר לגבי פסיקה כזוהר.

נתן

Member
מחלוקת חכמי ספרד [כף החיים] כנגד חכמי אשכנז[משנה ברורה]לגבי פסיקה כזוהר

כף החיים סופר סימן כה(עה) כתב הכנסת הגדולה בכללי הפוסקים אות א׳ וזה לשונו: כל דבר שלא הוזכר לא בגמרא בבלי ולא בגמ׳ ירושלמי, ולא דברו בהם הפוסקים אשר מפיהם אנחנו חיים ועליהם אנו סומכים בכל דבר, אף על פי שבעלי הקבלה דברו בו, אין אנו יכולים להכריח בו למי שאינם נוהגים כדברי הקבלה. הרא״ם ז״ל חלק א׳. והרדב״ז ז״ל בתשובה חלק א׳ סימן ח׳ ול״ו ומ״ט ופ׳ כתב: כל מקום שתמצא הקבלה חולקת עם הגמרא, הלך אחר הגמרא והפוסקים; ואם אין נזכר בגמרא ובפוסקים, הלך אחר הקבלה. וכן כתב בספר יוחסין. וכן כתב הר״י הלוי ז״ל בתשובה סימן מ״א בשם הר״ש הלוי ז״ל, דכל שהזוהר אינו חולק עם הגמרא, נקטינן כוותיה. ולא פליגי על הרא״ם ז״ל, דהנך רבוותא מדברים בהנהגה שינהג האדם בעצמו, והרא״ם ז״ל מדבר במי שאינו רוצה לנהוג כדברי הקבלה שאין מכריחין אותו, עכ״ל. והביא דבריו מגן אברהם ז״ל ס״ק ך׳ וש״ץ דף ז׳ עמוד ג׳ ועוד מן האחרונים. מיהו מרן ז״ל בית יוסף סימן קמ״א בדין העולה לספר תורה אם צריך לקרות, כתב וזה לשונו: מאחר שלא נזכר זה בתלמוד בהדיא, לא שבקינן דברי הזוהר מפני דברי הפוסקים, יעויין שם, וכן כתב בבית יוסף סוף סימן ל״א יעויין שם. וכן כתב הרב משאת בנימן ז״ל סימן ס״ב דף ז״ן עמוד א׳, וזה לשונו: הדרך השני, לילך אחר רוב בניין ומניין, הרי לפניך ספר הזוהר שהוא שקול יותר מכל המחברים שאחר חתימת התלמוד, ואם יהיו כל המחברים בכף מאזניים אחד וספר הזוהר לבדו יעלה בכף שניה, מכריע הוא את כולם, והרי עדיף מרוב בניין, וכמו שכתב בית יוסף דאזלינן בתר הזוהר נגד שאר המחברים, עכ״ל. והביא דבריו הרב החסיד מוה״ר עמנואל ריקי ז״ל בספר אדרת אליהו בקונטרס תפילין דמארי עלמא דף ט״ו ע״ב. וכן הרב בית דינו של שלמה ז״ל באורח חיים סימן י״ב עמד בכלל זה, והביא דברי מר״ן ז״ל בית יוסף הנזכר וגם דברי הרב משאת בנימין הנזכר. ותמה על מרן החביב ז״ל בכלליו שלא הזכיר דברי מרן ז״ל בית יוסף הללו, שנראין מתנגדין לדברי הרא״ם והרדב״ז ז״ל. וכתב דגם מדברי מהר״ש הלוי וספר יוחסין משמע דהכי סבירא להו כדברי הרב בית יוסף ז״ל, ואיך כתב דלא פליגי? יעויין שם. אמנם הרב בדרכי משה שם בסימן קמ״א אות ב׳ חלק על מרן ז״ל, וכתב וזה לשונו: ואין לזוז מדברי הפוסקים, ואף אם היו דברי הזוהר חולקים עליהם, דלא כבית יוסף וכו׳ עד כאן לשונו. והביא דבריו הדרישה ומשמע דהכי סבירא ליה, יעויין שם. ועיין פתח הדביר אות ה׳, שהביא כל דברי הפוסקים הנ״ל יעויין שם. ועיין דברי מנחם אות ט׳ בהגהת בית יוסף, שכתב בשם חכם צבי, דבמקום שיש פלוגתא בין הפוסקים – דברי קבלה יכריע, עיין שם. נמצא לפי זה, דהרדב״ז והרא״ם ומור״ם ז״ל סבירא להו דנקטינן כהפוסקים נגד הזוהר. אבל מרן ומהר״ש הלוי וספר יוחסין והרב משאת בנימין ז״ל סבירא להו דנקטינן כדברי הזוהר והמקובלים נגד הפוסקים בכל דבר שלא נתבאר בהדיא בתלמוד. ומשמע דאפילו בדבר שיש בו ספק ברכות, כל שלא נזכר בהדיא בתלמוד, נקטינן כדברי המקובלים נגד דברי הפוסקים ולא אמרינן ספק ברכות להקל. וכן כתב הברכי יוסף סימן מ״ו אות י״א בעניין ברכת הנותן ליעף כח שלא נזכרה בתלמוד, כמבואר שם בבית יוסף. וכתב הברכי יוסף ז״ל וזה לשונו: עתה נתפשט המנהג בגלילותינו לברך זאה הברכה על פי כתבי האר״י ז״ל, כי אף דקבלנו הוראות מרן ז״ל, קים לן דאלמלא מרן אף הוא ראה דעת קדוש האר״י ז״ל, גם הוא יודה לברכה, עכ״ל. הא לך בהדיא דברי הברכי יוסף לדעת מרן ז״ל, דאף על גב דבבית יוסף כתב דלדעת הרמב״ם והסמ״ג והרוקח אין לברכה, אילו היה רואה דברי האר״י ז״ל היה מברכה, ולא חייש לספק ברכות להקל נגד האר״י ז״ל. וכן כתב הרב בן איש חי פרשת בראשית אות יו״ד ופרשת וישב אות ה׳, דכנגד סברת רבינו האר״י ז״ל אין לומר ספק ברכות להקל. וכן נהגו העולם שלא לחוש לספק ברכות נגד דברי האר״י ז״ל, דבעניין ברכות של שחרית אם לא נתחייב בהם – יש פלוגתא בזה אם יברך, כמבואר בסימן מ״ו סעיף ח׳, ונהגו העולם לברך כדברי האר״י ז״ל בשער הכוונות דף א׳ ע״ג, שכתב שכולם חייב אדם לברכם בכל יום אף על פי שלא נתחייב בהם, יעויין שם. ויתבאר עוד לקמן סימן מ״ו בסייעתא דשמיא: עד כאן דברי הכף החיים סופר שחולק על המשנה ברורה משנה ברורה סימן כה (מב) שתיהן מעומד - עיין במ"א שרוצה להכריע דהנחה של יד תהיה מיושב והברכה תהיה בעמידה אבל בא"ר בשם רש"ל בתשובה סימן צ"ח כתב דמי לנו גדול מר"ש מקינון אחר שלמד קבלה היה מתפלל כתינוק בין יומו דמי שלא יכול להשיג סודה על נכון יבוא לקצץ בנטיעות ע"כ יהיה הברכה והנחה בעמידה ובביאור הגר"א הוכיח דגם לפי הזוהר מותר להניח התש"י בעמידה ע"כ אין לזוז מהמנהג. כתב הכנה"ג בכללי הפוסקים כל דבר שבעלי הקבלה והזוהר חולקין עם הגמרא והפוסקים הלך אחר הגמרא והפוסקים מיהו אם בעלי קבלה מחמירין יש להחמיר ג"כ ואם לא הוזכר בגמרא ובפוסקים אע"פ שנזכר בקבלה אין אנו יכולין לכוף לנהוג כך ודין שאין מוזכר בהיפוך בש"ס ופוסקים יש לילך אחר דברי קבלה וגם במקום שיש פלוגתא בין הפוסקים דברי קבלה יכריע:עד כאן.
עיין עוד בקונטרס יראת הוראה הנדפס בסוף ספר מקבציאל.ואיני יודע איפה דברי רב עובדיה יוסף לגבי נושא זה.
 
מרן הרשל"צ שליט"א כתב בזה בהרבה מקומות כמו בעין יצחק ועוד הרבה בילקו"י החדשים. בילקו"י על פסח כרך ב בסוף הספר הרב התייחס גם לקונט' יראת ההוראה שכבודו ציין מומלץ לראות מה הרב כתב. גם הגאון הרב מוצפי בשו"ת שלו מבשרת ציון ח"א כתב שם תשובה ארוכה על ענייני הקבלה למי ומתי ושם הרב התייחס בארוכה על ענייני היוהרא שזה דבר שקצת נשכח בקרב חלק מהציבור שדוגל בקבלה. והנה עוד קונט' של הגר"ש ללוש שליט"א בנידון.
 

קבצים מצורפים

  • נשמע קולם- קבלה והלכה.pdf
    3.4 MB · צפיות: 16
חזור
חלק עליון