ויודע אני מעשה שהיה, ששאלוהו על מה שנכתב, בטרם הודפס, והראוהו שזה נגד ההלכה, וביקש שיאמרו למדפיסים לתקן, ולא אבו שמוע, והתנצל שמפאת חוליו לא יכול לעשות כנגדם מאומה.
גם בספרי מרן זצ"ל מצינו כדברים אלו.
יש שיעור ידוע שמסר הראש"ל שליט"א כמה פעמים בדיני בישול [איני זוכר כעת באיזה ענין בדיוק] וסיפר שכשמרן זצ"ל כתב את ההלכה בחזון עובדיה נכנס הוא לחדר וראהו עוסק באותו ענין והתפלפל איתו ומרן זצ"ל הסכים שההלכה צריכה להיות כמו הראש"ל שליט"א ואמר למדפיסים לתקן זאת. וסיפר הראש"ל שכשיצא הספר וקיבלו רץ ישר לבדוק האם תוקנה הלכה זו, וראה שהשאירוה כמו שהיא. ואמר בשיעורו ברבים שיתקנו בחזון עובדיה בעמ' פלוני [הזכיר את העמוד והחלק של החזון עובדיה] ויכתבו בצד שמרן זצ"ל לא סבירא ליה כן, והמדפיסים לא תקנו... ממש כך. אותו הסיפור שסיפר מרן זצ"ל על האור לציון סיפר הראש"ל שליט"א על אביו, ויהי לפלא.
אותו הדבר שמעתי מהרב בוטבול לפני שנים שיש את הסתירה הידועה בחזון עובדיה לגבי טבילה ביו"ט בחמים וכבר נכתבו על זה כמה וכמה תשובות. אולם הראשון שנשאר בזה הוא הרב בוטבול בשידורו ברדיו. ואמר שהוא שאל את מרן על זה ואמר לו שהוא התכוין למקוה פרטי לא ציבורי, וכמו שידוע שהוא עצמו היה טובל בשנותיו האחרונות, ובאמת במקוה ציבורי אסור, ואמר שיתקנו את זה במהדורות האחרות, ועדיין לא תוקן ומפלפלים בזה לכאן ולכאן..
לפי זה צריך לומר שכל החזון עובדיה אינו מעשה ידי מרן זצ"ל בגלל כמה עדויות מבניו וחתניו..
ועוד מה שייך לסמוך על 'מגידי אמת' בשעה שעורכי הספר כותבים בצורה ברורה וחלוטה שהרב זצ"ל עבר איתם על כל הספר 6 פעמים. ושערכו הכל מפי כתביו והקלטותיו וכדומה. ואין אומרים למי שלא ראה את החודש שיבוא ויעיד.
אותם תלמידים שמוציאים לעז זה משום שהם שמעו שחכם בן ציון הורה להם לא כך כמה פעמים, וא"כ ע"כ שלא הוא אמר את הדברים אלא העורכים.
האם זו טענה? האם לא יכול להיות שחזר בו וכדומה?
כפי שכתבתי יש הקלטות רבות ואפשר לשמוע שם שאין זה מחמת שאלה ששאלוהו אלא שיעורים ארוכים של שעה וחצי ויותר כל אחד שהכינם מראש, וחבל שממשיכים להוציא לעז ולא טורחים לשמוע את הדברים שנגישים לכל.
יש דוגמאות הרבה יותר קשות אצל מרן זצ"ל בענינים אלו. למשל יש תשובה בכתב יד שכתב מרן זצ"ל לרב בנימין חותה בענין הידור בשמן זית למאכל בחנוכה שיש בזה מצוה מן המובחר. אולם בזמנו שמעתי ממרן זצ"ל [איני זוכר אם זה שנה לפני התשובה או אחרי התשובה הנ"ל] בלויין שמרן צעק ממש איזה מצוה יש בזה - יש בזה בל תשחית, מי צריך למאכל וכו' והאריך בזה בחריפות. וזה היה שנה אחרי שנה - כאן מצוה מן המובחר וכן בל תשחית. אז אם היה אומר דברים אלו לתלמידים ולא בשיעור השבועי היו אומרים שהם משקרים... אבל כשאמר בלויין א"א להכחיש.
ולמעשה נראה ששורש הדבר הוא לא האם הוא כתב את החלקים הנ"ל או לא. למעשה מדברי מרן זצ"ל בח"י ניכר שאינו מכיר כלל בחכם בן ציון אבא שאול זצ"ל בתור 'פוסק' אלא בתור 'ראש ישיבה' וזה האמת שבדבר, וכל השאר זה כדי להקל לחלוק עליו לומר שלא הוא כתב. אבל אפילו בדברים שהוא כתב ממש בח"א - היחס הוא אותו היחס.
אולם בשנים האחרונות יש ת"ח רבים שכותבים מאמרים חזקים מאוד ליישב את פסקי האור לציון והבא"ח וסיעתם [אני מסכים שלא תמיד מי שכותב כותב נכון, פעמים שזה רק בשביל ליישב בכח, אולם באותה מדה גם עושים תלמידי מרן זצ"ל ליישב דבריו בכח בכל מחיר גם כשאין הדברים נכונים, וזה דרכם של תלמידים]. ורואים שהאור לציון כלי זיינו עמו, ולא ברעש ה'.
למשל הדין של סתם ויש בשו"ע שהראש"ל שליט"א מרבה לדבר עליו נגד חכם בן ציון ומביא תמיד את הרמ"ע מפאנו הידוע ומרבה להקשות ולהוכיח שלא חוששים ליש. והנה בשנה האחרונה התבשמנו מהקובץ 'תורת ציון' שיש בו הרבה דברים אמיתיים ליישב דבריו של חכם בן ציון וביניהם מאמר ארוך של הרב אפרים אהרונוב להוכיח שהעיקר בדעת הרמ"ע מפאנו הידוע שכונתו שיש לחוש ליש אומרים ולא כפי שמסביר הראש"ל שליט"א ושכן כתבו
ארבעים אחרונים בדעתו ועוד האריך בזה הרבה עי"ש היטב שלא הניח מקום ליישב את דברי הראש"ל שליט"א ודחה דבריו אחד לאחד בדברים מצודקים. וצירפתי מאמרו למי שירצה לעיין.
וישנם עוד כהנה וכהנה. ולא הארכתי בזה אלא כדי שציבור ת"ח ובעיקר תלמידי מרן זצ"ל 'יתאזנו' וידעו ויבינו שיש לכל דבר ב' צדדים, ולא לבטל במחי יד את דברי הבא"ח והאור לציון וסיעתם. וגם במקומות שאכן דברי מרן זצ"ל נראים יותר והעיקר כדבריו עדיין אין הדעה השניה טעות מוחלטת, אלא דעה שאפשר ליישבה אבל אינה עיקר להלכה.
ואתן עוד דוגמא קטנה להמחיש את הדבר.
לגבי ברכת הדלקת הנר לפני או אחרי ההדלקה שמרן האריך לברך לפני ואכן הדין עמו מחמת עובר לעשייתן.
אולם מה שמאריכים מרן זצ"ל ובניו שמי שמברך אחרי זה 'ברכה לבטלה' - למעשה יש כאן ספק ספקא חזק מאוד.
שמא מברכים לאחר המצוה כדעת האו"ז [ויש כעשרה ראשונים שסוברים כן] ושמא מצות הדלקת הנרות היא מצוה מתמשכת [כך דעת כמה ראשונים מפורשים]. וידוע שבס"ס אין ברכה לבטלה, אף שאנו מורים לא לברך. וא"כ אפילו שהעיקר הוא לברך קודם ההדלקה מדין עובר לעשייתן - מ"מ זה לא 'הכצעקתה' של 'ברכה לבטלה'.