• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com
  • בשורה משמחת: בעז"ה עומד לצאת לאור בימים הקרובים ילקוט יוסף ברכות חלק א' החדש. מחיר מוזל לקבוצות הנרשמים מראש (כגון כוללים, קהילות, בתי כנסת וכדו'), לפרטים והרשמה יש לפנות למרכז למורשת מרן במייל: y@moreshet-maran.com

סעודת מצוה בדעת רבנו הגדול

אושרי רביב

Well-known member
לגבי סעודת מצוה, התחבטתי רבות בדעת מרן זיע"א. ואציג את הספק אשר עלה בדעתי בביאור דעת קדשו:
אודות סעודות שבת האם היא סעודת מצוה או לא.
מבואר ממה שכתב בשו"ת יחוה דעת ח"ג (סי' י) שסמך להלכה ע"ד הראשונים הנ"ל שס"ל שסעודת שבת הויא סעו"מ. וכן הוא בשו"ת יבי"א ח"י (חאו"ח סי' יד). ובהליכות עולם ח"א (עמ' רסב-ד). וכמו שהאריך בטוב טעם ודעת הרה"ג שמעון ללוש בפורום שאל את הרב בענין סעודת מצוה לגבי קיום אזכרות וכדומה בבתי הכנסת. שיישב דעת מרן בשו"ת יביע אומר מפני החולקים עליו.
ואילו במנוחת אהבה ח"א (עמ' תקנה) כשדן על אודות החשמל בשבת, אמר לו מרן זיע"א כי יש להקל בליל שבת בחצי הלילה הראשון, משום שזה אוטומטי, ולאחר החצי הראשון לומדים תורה בשעות אלו, ויש לסמוך ע"ד הראשונים דס"ל דמצוות לאו ליהנות ניתנו.
ולכאורה, אם סעודת שבת הרי היא מצוה, מדוע נזקק לומר לו שזה אוטומטי, והלא גם אם הוא מעשה אדם, יש סברות להקל בזה. והיה למרן להשיב בזה, שהרי זו סעודת מצוה. ולכן יש להתיר בחצי הלילה הראשון, ולא מטעם אוטומטי, אלא גם אם הוא לא אוטומטי, יש להתיר לפי שזו סעודת מצוה!
ועוד, שגם לאחר חצי הלילה השני, הרי שיש להתיר בזה לפי דעת רבנו, בהיות וגם הוא עשה מעשה בכך שהשתמש בחשמל רגיל ולא בגנרטור, בהיות שסמך על כך לכתחילה. וכמו שכתב בחזו"ע שבת ח"ו (הלכות מכבה ומבעיר) בהלכה האחרונה אשר כתב בחייו. וכמו שהעיד מרן הראשל"צ שליט"א והוב"ד בספר השיעור השבועי (שנת התשע"ה. ואינו תחת אמתחתי כעת לציין מקורו).
 
יש חילוק ברור בין מצוה שיש בה הנאת הגוף למצוה שאין בה הנאת הגוף.
בשו"ת הריב"ש בסי' שפ"ז כתב להדיא שסעודות שבת שיש בהם הנאת הגוף אסורות במעשה שבת וז"ל
שאפילו לדעת המתירין מלאכה ע"י גוי משום מצוה ה"מ כגון מכשירי מצוה עשיית שופר ולולב ואיזמל אבל ליהנות ממעשה שבת ויו"ט אסור דכי תנן בגוי שהדליק הנר לצורך ישראל אסור לא שנא בשעת סעודה ולא שנא שלא בשעת סעודה שאם אי אתה אומר כן נתיר תבשיל שנתבשל ע"י גוי בשבת אפילו לצורך ישראל לסעודת מצוה ונתיר ג"כ לומר לו שיבשל והותרה שבת ולא דמי לאיזמל הנעשה בשבת שהתירו הגאונים ז"ל להשתמש בו לצורך מילה ונמצא שהוא נהנה במעשה שבת דמצות לאו ליהנות ניתנו ואין כאן הנאה אחרת אלא עשיית המצוה אבל נר שהוא בעצמו נהנה היכן הותר ע"כ, ומבואר דלא מיירי בלימוד תורה אלא רק באכילה שיש בה ממש הנאה הגוף אע"פ שהיא מצוה ובזה ודאי לא שייך מצוות לאו להנות ניתנו.

אלא שבזה יש לדון האם בלימוד תורה אמרינן מלל"נ או לא, ובזה מרן הגרע"י זצ"ל נקט כדעת הרבה ראשונים שגם בתורה אמרינן מצוות לאו ליהנות נתנו ולא רק בעשיית המצוות, וכיון שאין בזה הנאת הגוף - אין כאן 'הנאה' ממעשה הגוי.
 
עוד מבואר בילקו'י שבסעודת מצוה א''צ לומר ד''ת מעיקר הדין וזה אמור בכל ג' הסעודות
ולענ'ד גם בסעודה רביעית כן וכמו שכ' הרב דוד בצרי בספרו שזה כלול בהוצאות חוזרות
 
חזור
חלק עליון