• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

שאלה על מה שפסק מרן הגרע"י זצוק"ל בספר הליכות עולם חלק ח' עמ' א

bar.elya

New member
נתבקשתי ע"י הרב שלי, הרב שמעון מאיר בן אבו שליט"א ראש כולל בעיר קרית גת לשלוח אליכם שאלה זו, ואצטט לשונו.
פסק מרן זצוק"ל שם וזה לשונו "אבל אם הלווה הזה יוכל להשיג הלוואה בריבית מגוי אין המלווה עובר משום לפני עיוור", עיין מה שכתב בהערה שם. ופסק לחומרא כדעת המשנה למלך וסיעתיה, ועפי"ז כתב להתיר באופן שיכול להשיג בריבית מגוי.
ותימה גדולה היא, דבשלמא היא הוה מיירי לענין המוכר ליהודי מאכלי טריפה או בגדי שחץ וכדו' [עיין בשו"ת יחו"ד ח"ג סי' ס"ז], בהא מהני להפקיעו מאיסור לפני עיוור כל היכא דיכול הקונה להשיג כן מגוי, דשפיר חשיב כחד עברא דנהרא כיון שיכול אותו יהודי חוטא "לעבור על האיסור" של אכילת מאכלי טריפה בלא שיהיה במעשה זה גם צד של לפני עיוור, אבל לענין הלוואה בריבית מה מועיל שיכול להשיג כן מגוי, והרי מה שלווה מגוי בריבית היתר גמור הוא, ובאופן זה ליכא איסורא דריבית כלל ללווה, והרי זה כיכול להשיג הלוואה מישראל אחר ללא ריבית, דפשיטא דמשום כך לא נתיר לו לזה להלוותו בריבית ודו"ק וצע"ג. ולפי זה פשוט דאף לדעת הכה"ג והפ"מ המקילין, אין מקום להיתר זה שכתב ודו"ק.
 
ב"ה
שלום וברכה,
ישר כח על השאלה הנפלאה!
ובכן, ראשית מרן זיע"א לא התיר חלילה להלוות בריבית מיהודי אף כשיכול להלוות מגוי, אלא כתב שאין בזה את האיסור של לפני עיור מהתורה, אלא את האיסור של מסייע מדרבנן. ע"ש.
ולגוף השאלה, יתכן ד"חד עברא דנהרא", אינו מוגבל דווקא אם יכל לעשות "באיסור" גם בלעדי חברו, כגון לשתות את היין באיסור, אלא עצם זה שיכל לעשות את "אותו המעשה" גם בלעדי חברו, דהיינו לשתות את היין שבכוס, בין אם היה באיסור בין אם היה בהיתר, כבר אין לחברו איסור לפני עיור מן התורה במה שמושיט אליו.
תדע, שהרי המל"מ וסיע' חילקו בין יכול לעשות ע"י גוי, דחשיב חד עברא דנהרא, לבין יכול לעשות ע"י ישראל, דחשיב תרי עברי דנהרא, וטעמם, מפני שלא היה אפשר בלא איסור "לפני עיור". ונראה דיסוד המחלוקת עם הפני משה וסיע', דאף ביכול ע"י ישראל אחר, חשיב ליה כחד עברא דנהרא, דלהפני משה וסיע', התורה אסרה רק באופן שכל עיקר המעשה ותועלתו תלויים בזה המושיט אליו, ובלעדיו אינו יכול למלא מבוקשו ולקבל התועלת, ונמצא שע"י שמושיט אליו, הוא הוא המכשילו, שרק בסיועו יכול למלא רצונו. ולכן אם יכול ע"י ישראל אחר, מכיון שאין מילוי רצונו תלוי רק בזה המושיט, נמצא שלא בו תלוי כשלונו של העיור, שהרי גם בלעדי הושטתו היה ממלא מבוקשו ותועלתו ע"י אחר, ובאופן כזה לא אסרה תורה. ואילו המשל"מ וסיע' ס"ל, דמכיון שכל ישראל מצווים על לפני עיור, נמצא שאם כולם לא יושיטו אליו מחמת האיסור, לא יוכל למלא מבוקשו ע"י ישראל אחר, ולכן בהושטתו של כל אחד מישראל שיושיט אליו, נמצא שבו תלוי כשלונו, שאם לא היה נעזר בו, לא היה יכול להיעזר בזולתו, שהרי הוא וכל זולתו ישראל כמותו מצווים על לפני עיור, ורק אם יכול למלא מבוקשו ע"י גוי, כתבו המשל"מ וסיע' שאין איסור תורה לישראל להושיט אליו, שהרי גם אם כל ישראל לא יעזרו לו, יוכל למלא מבוקשו ע"י גוי, שהגוי אינו מצווה על לפני עיור, ולכן נחשב ממש כמו בחד עברא דנהרא, שיכול למלא מבוקשו גם בלעדי ישראל זה. ודו"ק.
ונמצינו למדים, שיסוד האיסור של לפני עיור לכ"ע, אינו אלא כאשר אין החוטא יכול למלא "מבוקשו", כלומר את המעשה ותועלתו, בלא שיעזור לו זה הישראל. אבל אם יכול בלאו הכי לעשות המעשה ולמלא מבוקשו, נמצא שאין בסיועו של הישראל גדר "מכשיל" את החוטא, שהרי החוטא יכל להסתדר גם בלעדיו, ולא השיתוף פעולה של המסייע הוא זה שבגללו התאפשר לחוטא למלא מבוקשו במעשה שעשה ובתועלת שהיה צריך לה, אלא בחירתו של החוטא היא לבדה שהביאתו לזה, והישראל המסייעו רק קירב לו את ההנאה והיקל מעליו את הטורח, ובזה אין איסור תורה של לפני עיור, אלא איסור מסייע מדרבנן.
ולענ"ד באופן שיכל לעשות בלעדי המסייע בהיתר, הוא קיל טפי ואתי בק"ו מאופן שיכל לעשות בלעדיו באיסור, שהרי אם לא יכל בלא לעשות באיסור, אתה אומר דאעפ"כ כל שיכל להסתדר בלעדיו אין כאן לפני עיור, כיון שיכל למלא מבוקשו גם בלי הסיוע של זה, א"כ ק"ו כשיכל למלא מבוקשו גם בהיתר לגמרי, שאין שום שייכות של לפני עיור במה שבחר בכל זאת לעשות ע"י ישראל זה באיסור, ע"מ להקל מעליו הטורח וכדומה.
ואמנם כן יש בזה בודאי דין אחר של מצוות הוכח תוכיח את עמיתך, ואהבת לרעך כמוך, שיש לו להפציר בחברו שעד שלווה ממנו באיסור, שילווה מהגוי בהיתר, ועוד סניפים כיו"ב, אבל גדר "לפני עיור" נראה לפי האמור דלא שייך בזה.
ואינו דומה למי שיכול ללוות מישראל אחר בלא ריבית, כפי שהוזכר בשאלה, דהתם הוא מעשה אחר לגמרי, וכל גדר תרי עברי או חד עברא דנהרא אינו אלא באותו מעשה בעבור התועלת שבו, אבל במעשה אחר לא אמרה אדם מעולם, והלוואה בלא ריבית והלוואה בריבית תרי מילי ננהו, והם שני סוגי עסקאות שונות, ובמצבים שונים, שהתועלת וכללי המסחר שבהם אינם שווים כנודע.

זהו הנלע"ד לבאר בדעת מי שגדול, והיעבת"א
ביקרא דאורייתא
 
לכבוד הרה"ג ר' שמעון ללוש שליט"א
ראשית אודיע נאמנה כי תורתו של מרן מופה"ד הגרע"י זצוק"ל עטרה היא לראשי ולעולם איני נוטה מפסקיו הבהירים והמזהירים הנחשבים בעיני כאילו נאמרו מפי השכינה, וסהדי במרומים שבכל מקום שיכול אני לעשות סנגורין לדבריו הריני עושה, לקיימם לאשרם ולדחות כל טענות והשגות מעליו. אך דא עקא, דהלכה זו שכתב להתיר בה איסור לפני עיור, אף אחר כל מה שיגעתי להבינה וליישבה לא זכיתי שתעלה בידי, ופשוט הוא בעיני דאגב שיטפיה ולפום ריהטיה לא דק וכשגגה היוצאת מפי השליט, דאגב דעסיק בהנך איסורי דחילקו בהם בין אם יכול לעשותם ע"י ישראל אחר ובין אם יכול לעשותם ע"י גוי [לימוד תורה לגוי או בגדי שחץ] השליך מהם גם לענין איסור הלואה בריבית אף דלא דמו כלל, ומטעם שכבר נתבאר בשאלתי ויתבאר בס"ד עוד להלן.
והנה כל מה שהאריך כת"ר בתשובתו לבאר יסוד מחלוקת המל"מ וסיעתיה והפ"מ וסיעתיה הוא אך למותר, ואין בו כדי לחזק סברתו במה שניסה ליישב קושיתינו, דעיקר תשובתו לסלק השגתינו היא במה שכתב בתחילת דבריו וז"ל "יתכן דחד עברא דנהרא אינו מוגבל דוקא אם יכול לעשות "באיסור" גם בלעדי חברו וכו' אלא עצם זה שיכל לעשות את אותו המעשה גם בלעדי חברו וכו' בין אם היה באיסור בין אם היה בהיתר כבר אין לחברו איסור לפני עיור מן התורה", ובסוף דבריו הוסיף לחזק סברתו בק"ו [פריכא] מאופן שיכול לעשות בלעדיו באיסור וכו' וכו' כמבואר כל זה בתשובתו.
ואני עמדתי ואשתומם דא"כ ביטלת תורת לפני עיור, דלדברי כת"ר נמצא דאם יכול אדם לקנות נתח בשר כשר למהדרין ולאכולו, מותר לחברו [מן התורה] למכור לו נתח זהה של בשר טריפה כדי שיאכלנו, דק"ו הוא מאופן שיכול לעשות בלעדיו באיסור, דאם לא יכול בלא שיעבור על איסור אתה אומר דאעפ"כ כל שיכול להסתדר בלעדיו אין כאן לפני עיור כיון שיכול למלא מבוקשו גם בלא הסיוע של זה, כ"ש כשיכל למלא מבוקשו גם בהיתר לגמרי [בשר כשרה], שאין שום שייכות של לפני עיור במה שבחר בכל זאת לעשות ע"י ישראל זה באיסור [בשר טריפה], והא בורכא.
ובודאי פשוט וברור דזהו כל יסוד ומהות האיסור שאסרה תורה בלפני עיור לא תתן מכשול, דאין לאדם לאפשר לחבירו לעבור על איסור אלא אם כן בלאו הכי יכול לעבור על "איסור" זה בלעדיו [חד עברא דנהרא], לא איפליגו בתראי אלא במקום שיכול לעבור על האיסור [מאותו שם] אך יהיה זה ע"י שמכשיל אדם אחר בלפני עיור, ויסוד מחלוקתם כמו שהאריך כת"ר לבאר. אכן באופן שיכול לעבור על "אותו איסור" בלא שיכשיל כלל בלפני עיור, וכגון שיעשה כן ע"י גוי, בהא כו"ע מודו דשרי [מדאורייתא] ליתן לו מבוקשו כדין חד עברא דנהרא [דמה לי אם נוטלו בעצמו ומה לי אם נוטלו מידי הגוי]. מיהו, אם יכל למלא מבוקשו ב "היתר גמור", פשיטא דאם בחר להרשיע ולעשות כן באיסור דאסור לסייע לו בזה מדין לפני עיור, דהא כל כי האי חשיב שפיר כתרי עברי דנהרא כיון שאינו יכול לעשות ב"איסור" אלא אם כן יסייעו חברו.
ומיניה לנדון דידן, אם יכול ללות מעות אלו בריבית מישראל אחר, בזה נחלקו המל"מ והפ"מ ז"ל כמבואר, אכן אם יכול להשיג הלואה בריבית מגוי דהוי "היתר גמור", פשיטא דאם בחר להרשיע וללוות מישראל בריבית דעובר המלוה בהלוואה זו גם על איסור דלפני עיור, שהרי לא יכל הלווה לעבור על "איסור ריבית" בלא עזרתו של זה, ותו לא מידי. ואשמח אם יהיו דבריי אלו למראה עיני מו"ר הרה"ג הראשל"צ הגר"י יוסף שליט"א, על מנת שישפיע לתקן הדבר במהדורות הבאות לעשות נחת רוח לנשמת רבנו זיע"א.

הכותב וחותם בכל חותמי ברכה והערכה
שמעון מאיר בן אבו
 
ב"ה
שלמא רבה לגברא רבה!
ישר כח עצום ורב על דברים היוצאים בכנות מלב נלהב!
ובאמת שחזרתי על דבריו ע"מ למצא מהיכן ראה לסתור אמרי וישוב דעת'י הקטנה, ולא מצאתי אלא תמיה אחת, וסברא אחת. תמיה אחת, והיא שלדברי "נמצא דאם יכול אדם לקנות נתח בשר כשר למהדרין ולאכולו, מותר לחברו [מן התורה] למכור לו נתח זהה של בשר טריפה כדי שיאכלנו", ע"כ.
אולם במחכ"ת לא שת לבו שכבר טען כיו"ב בדבריו הראשונים שכתב "הרי זה כיכול להשיג הלוואה מישראל אחר ללא ריבית, דפשיטא דמשום כך לא נתיר לו לזה להלוותו בריבית", ע"כ. וע"ז השיבותיו בעניותי "ואינו דומה למי שיכול ללוות מישראל אחר בלא ריבית, כפי שהוזכר בשאלה, דהתם הוא מעשה אחר לגמרי, וכל גדר תרי עברי או חד עברא דנהרא אינו אלא באותו מעשה בעבור התועלת שבו, אבל במעשה אחר לא אמרה אדם מעולם, והלוואה בלא ריבית והלוואה בריבית תרי מילי ננהו, והם שני סוגי עסקאות שונות, ובמצבים שונים, שהתועלת וכללי המסחר שבהם אינם שווים כנודע", ע"כ.
וה"נ לטענתו האחרונה דכוותיה הוי, בשינוי לפי הענין, שבשר כשר ובשר טרף הם שונים במהותם אפילו מצד ה"מציאות העובדתית" שלהם, אמנם ואף שאין בהם השפעה מצד הטעם והשביעה, אבל מצד עובדות טכניות אחרות, שזה נשחט ולכן הוא מציאות המותרת וזה נהרג הוא מציאות שאסורה, או שזה טריפה, כלומר עומדת למות ולכן נאסרה, וזה בריאה ולכן מותרת באכילה, וזה בדיוק כמו החילוק בין הלוואה עם ריבית להלוואה בלי ריבית שציינתי לעיל, אלא שכאן השינויים העובדתיים, וממילא השיקולים המעשיים ברכישה ואכילה שלהם, הם אחרים מהשינויים שבין הלוואה בריבית להלוואה בלא ריבית. אבל לענין הדין אין חילוק ביניהם, שבשניהם המעשה האסור והמעשה המותר הם שונים במהותם, זאת הלוואה עם ריבית וזאת בלי, בזה נעשה מעשה שחיטה ובכשרות, ובזה לא, כלומר מצד החפצא של הדבר שבו נעשה מעשה האיסור, יש הבדל עובדתי, שמסתמא מחמתו יש השלכות גם בהתנהלות והמסחר שלו כמובן. ולכן גם יש לו שיקולים וסדרי עדיפויות מדוע לקחת דווקא זה ולא זה. וכשהלה מספק לו את הטרף למטרת שיקוליו, גרם לו שיאכל טרף כתרי עברי דנהרא, שהרי בלעדיו לא יכל למצא טרף אחר, והיה חייב להתפשר על כשר ללא אותם שיקולים, או לוותר על בשר בכלל, נמצא שרק בגללו קנה זה טרף, והוא שגרם לו, מפני שאיפשר לו לאכול כפי צרכיו ושיקוליו. משא"כ הלוואה בריבית מישראל או מגוי אין כל הבדל עובדתי במציאות, לא מצד המעות, לא מצד תנאי ההלואה, לא באופן המסחר, ולכן גם אין לו באמת שום הבדל אם לעשות עם הגוי או עם היהודי, שהיהודי והגוי מספקים לו בדיוק את אותה תועלת. ואף שבודאי גם בזה יש איסור מסייע מדרבנן עכ"פ, וכחד עברא דנהרא לפי רוב הראשונים, אולם כבר אינו בסוג איסור תורה לש לפני עיור, שהוא הגורם לו לעשות האיסור ובלעדיו לא היה עושה האיסור. ודו"ק.
וסברא אחת שכתב לסתור דברי, בד"ה ובודאי פשוט וברור דזהו כל יסוד וכו', והרחיב לבאר שכל יסוד לפני עיור שלא לאפשר לעשות באיסור אם לא יכל לבדו לעשות באיסור, וסיים, מיהו אם יכל למלא מבוקשו ב "היתר גמור", פשיטא דאם בחר להרשיע ולעשות כן באיסור דאסור לסייע לו בזה מדין לפני עיור, דהא כל כי האי חשיב שפיר כתרי עברי דנהרא כיון שאינו יכול לעשות ב"איסור" אלא אם כן יסייעו חברו. ע"כ. באמת שלא זכיתי להבין הסברא בזה, ולדידי זעירא חזי לי כל בתר אפכא, דמכיון שיכול להגיע בלאו חבירו לכל התועליות שיהיו לו בזה האיסור שמספק אליו חבירו, מעתה לא פיתה ולא הניא אותו לעשות איסור כלל וכלל, שהיה יכול להועיל לעצמו בדיוק אותו הדבר בהיתר, ומכיון שאין כאן פיתיון והטייה, אין כאן לפני עיור, שהרי הוא כפיקח לכל דבריו, רק שרשעתו הניאתו לעשות למשבק היתרא ולמיכל באיסורא. ואף שבוודאי אינו מן המוסר לאפשר לו להרשיע כ"כ, אבל אין זה בסוג לפני עיור שעניינו לאפשר לו להתפתות אחר התועליות שיש באיסור ווהולך אחריהם כעיור באפלה.
ובעיקר מ"ש שאפשר ויתכן הוי כשגגה וכו', אף אנכי הקטן בעניותי איני ככופר וממאן בזה, אלא שכתבתי הנלע"ד ליישב דברי מי שגדול, ולא מצאתי בדבריו היקרים סיבה מספקת לפרוך ולדחות הדברים, ואדרבא לענ"ד הקטנה אני רואה סברא נאה וטעם לשבח בדברים שכתבתי בעניותי ליישב, ואם שגיתי איתי תלין משוגתי.

ביקרא דאורייתא
 
אל כבוד הרה"ג ר' שמעון ללוש שליט"א
שלום וישע רב!
אף שאין דרכי בעמוד והחזר שלא אהיה כמתעקש ומטריח לומר קבלו דעתי, מ"מ כדי שלא תהיה שתיקה כהודאה בדברים פשוטים וברורים לכל דורש וחפץ באמיתה של תורה, אמרתי שוב אשוב אליך בתוספת דברים שמא בהם אצליח להטות דעת כבו' להודות לדבריי ומודים דרבנן היינו שבחייהו, ובפרט אחר שחלופת מכתבים זו שבינינו הפכה לנחלת הכלל ואיכא למיחש טובא שמא יטעו הרואים לחשוב כי יש ממש ביסוד זה שחידש כת"ר ושבשתא כיון דעל על ומעוות לא יוכל לתקון, ועל כגון דא ודאי ראוי לקיים השב תשיבם אפילו מאה פעמים.
הנה כדי ליישב דעת מי שגדול החליט כת"ר מדעתו לחדש יסוד שגוי ומופרך בהגדרת לאו זה דלפני עיור, דלא אסרה תורה להכשיל בר ישראל באיסורי תורה החמורים הגם שלא יוכל אדם זה להיכשל בהם לולא עזרת חברו, כל שיש ביד אותו אדם למלא סיפוקו ומבוקשו אפילו בהיתר, ובלבד שתהא תועלתו מדבר המותר זהה לחלוטין לתועלת שתצמח לו מדבר האסור. כלומר, דאם רואה אדם את חברו מחזר אחר דבר מסוים לעשותו בהיתר גמור שרי ליה [מן התורה] לבוא לפניו ולהציע לו את מבוקשו התואם לחלוטין לרצונו ומאוייו אף אם בכך מכשילו באיסור דאורייתא שלא היה יכול לעשותו בלא סיועו של זה. וכשטענתי לפני כבו' מה יענה על אדם שיש בידו להשיג נתח בשר כשר למהדרין האם גם בזה נתיר לחבירו להאכילו בשר טריפה, דחיק למיעל פילא בקופא דמחטא בחילוקים שונים ומשונים על שינויים עובדתיים ושיקולים מעשיים והשלכות מסחריות וסידרי עדיפויות וכל שאר פיטומי מילי דלית בהו מששא, ואני עומד ותמה עד מתי תהא האמת נעדרת, דברצותו מרחק וברצותו מקרב, בשר כשרה במקום בשר טריפה הרי הם שונים במהותם זה מזה לחלוטין [אף אם נטרפה בשהיה דרסה הגרמה וכו' דאין שום השפעה על איכות הבשר ומהותו] ועובר משום לפני עיור, ואילו הלוואה בריבית מגוי ערל ואכזר [דהיתר גמור היא] במקום הלוואה בריבית מישראל חברו, הנאתם ודרכי מסחרם וסדרי עדיפותם זהים הם לחלוטין ואין בזה משום לפני עיור, ומן התורה רשאי הוא להכשילו באיסור ריבית החמור אף שלא יכול היה לעבור על איסור זה לולא עזרת חברו [ואף אם ישכנעו ויפתהו ליקח דוקא ממנו ולא מן הגוי, שהרי לא חילק מרן הגרע"י זצוק"ל בדבר], אתמהה. ולמטוניה דמר, ישראל שיש ברשותו פירות מותרים ובא לאכלם, האם גם בזה רשאי חברו [מדין לפני עיור] להציע לפניו פירות ערלה טבל וכדו', שהרי יכל להועיל לעצמו במילוי מבוקשו באותה מדה ממש בדבר המותר, או שמא גם בזה נאמר דיש כאן שינויים עובדתים ושיקולים מעשיים וכו' וכו', אין אלו אלא דברי נביאות ולא בשמים היא, או דברי חלומות שאינן מעלין ואינן מורידין.
סוף דבר אני על משמרתי אעמודה, דודאי כוונת התורה בלאו זה דלפני עיור שאסור לו לאדם להכשיל את חבירו באיסור, כל שאין ביד חברו לעבור על איסור זה בלעדיו, איבעית אימא קרא - פשט הכתוב וסתמות דברי כל הפוסקים שדיברו בזה, ואיבעית אימא סברא - דלא ייתכן שתתיר התורה לאדם לאפשר לחבירו להרשיע ולחטוא במקום שלא יכל ולא היה עושה כן בלעדיו. והשתא לנדון דידן, אף אם יכול ישראל זה להשיג הלוואה בריבית מגוי כיון דאופן זה היתר גמור הוא, אסור לו לישראל חבירו להלוותו בריבית, דנמצא מכשילו באיסור שלא היה נכשל בו בלעדיו, ודברי מרן הגרע"י זצוק"ל בזה צריכין הגהה.

הכותב וחותם בכל כבוד ויקר
שמעון מאיר בן אבו
 
ב"ה
חזק וברוך!
לסיכום:
כבודו מבין שאי אפשר ליישב ולבאר כפי שניסיתי ליישב דברי מי שגדול, שכך פשוט לכבודו מצד התפיסה הפשוטה על הנושא.
ואילו אנכי הקטן, על אף שאני מזוהה לחלוטין עם דברי כבודו, וגם אנכי הקטן לא הייתי מביא עצמי לכזה ביאור, אבל כן אני רואה להניח מקום לכזה ביאור, וכן מצאתי לו הגיון וסברא, וככל שחזרתי על דבריו לא מצאתי שביאר דחייה לסברא שביארתי בזה. ואיני שולל כלל את האפשרות שאכן היתה כאן פליטת קולמוס וכשגגה היוצאת מלפני השליט. אולם איני ממגר ללא ראיה את הצד שכן מצאתי אחר ההתבוננות לקיים מצוות ישוב האר'ש.

והמעיין ישפוט בצדק ויקרב את אשר יבחר.

בברכה רבה

נ.ב.
מה שכבודו חוזר ושונה שאין בזה סברא ושאם כן פירות עורלה וכו', הם אותם ב' הערות בדיוק שכבר העיר מקודם לכן, וכבר ביארתי הסברא, ולא הוסבר כאן פרכא מצד הסברא, רק אמירות חלוטות ולשונות שנונות שזה היפך הסברא וכו' ותו לא מידי. וכן לא הביא דחיה לזה מדברי רבותינו, ולו ממקור אחד. וזוהי הסיבה שלא מצאתי מה שיחזיר אותי מלהניח הצעה זו בביאור דברי מרן זיע"א, ובמצות ליישב דברי חכמים.
ואין כאן חשש מהצד שאין זה הביאור ושלפי האמת היתה כאן שגגה, דהא כל דברי בזה שינוייא נינהו, ואשינוייא לא סמכינן לקבוע הלכה ע"פ יסודות חדשים שנולדו בו, וכ"ש שהוא דבר מחודש ותמוה לפום ריהטא, ועדין לא חיפשנו לו סיוע מפורש מדברי הפוסקים, אלא נולד רק מכח המצוה ליישב. וגם שאין באמת נ"מ מצויה בזה, שהרי בין למר ובין למר הדבר אסור באיסור גמור, למר מדאורייתא ולמר מדרבנן, והרי כל העובר על דברי חכמים חייב מיתה בידי שמים, ועובר על עשה של ועשית ועל לאו של לא תסור. ודי בזה לעת עתה, בשגם אין השיח במקומו לפי אופי המדור. ביקרא דאורייתא.
 
אין לך הרשאות מספיקות להגיב כאן.
חזור
חלק עליון