Follow along with the video below to see how to install our site as a web app on your home screen.
הערה: This feature currently requires accessing the site using the built-in Safari browser.
מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com
בשורה משמחת: בעז"ה עומד לצאת לאור בימים הקרובים ילקוט יוסף ברכות חלק א' החדש.
מחיר מוזל לקבוצות הנרשמים מראש (כגון כוללים, קהילות, בתי כנסת וכדו'), לפרטים והרשמה יש לפנות למרכז למורשת מרן במייל: y@moreshet-maran.com
"יזהר שלא יאחוז באמה וישתין, אם לא מעטרה ולמטה"
ברש"י על הרי"ף שבת לט, ב: "עטרה היא שפה גבוה המקפת את הגיד והולכת ומשפעת לכאן ולכאן ושפוע של צד הקרקע [קרוי למעלה], וי"מ למטה ועל צד הגוף קרוי למעלה".
כאיזה פירוש נפסק להלכה?
זה כן עניין של כבוד, ואם לאו, למה ליבו רואה את הערוה אסור?
זה לא גזירות חסרות טעם זה מפני שזה דומה (ועי' עירובין ד: שאין שער בכלל בשר ועפ"ז יש להסביר שיטת הרי"ף והרמב"ם ואכמ"ל) לאיסור דאורייתא וגם יש בו חוסר כבוד. וכמו לגבי צואה שהוסיפו חז"ל לגזור על מי רגליים.
כפי שכתב חכם לעיל היחיד הוא הערוך השולחן [והרב עובדיה גם הבין כן בבן איש חי (והכה"ח הביאו)] וגם הוא כתב לצרף את הרי"ף והרמב"ם. האגרות משה לא הסכים אם הסברא, אולם הביאה משום שכבר הורה זקן. גם השרידי אש רק ציין לערוה"ש.
בחלק לוי כתב כן בלשון לכאורה וחזר בו, ובשבילי דוד כתב כן בלשון אולי ורק בתוך...
כפי שכבר הסברנו לעיל פאה שונה בתכלית, היא תוספת בגד של פריצות וזה בכלל חוקות הגויים. אי לבישת כיסוי ראש כלל או אי לבישת רדיד, יתכן להסביר שעושה זאת מטעמי נוחות ולא כדי להדמות לגויות שגם הנשואות שבהן הולכות פרועות ראש.
כמובן ששיער אינו ערוה אלא כשהוא על גבי אישה נשואה, ובכן תמונה של אשה נשואה...
בס"ד
שמועה טובה שמעתי, תשובתו השלמה של @חכם יצאה לאור בקובץ בית יוסף החדש.
אולי יועילו בטובם להעלות את המאמר לאתרא הדין, אשר בעזרתם ובעידודם של החברים פה נכתבה.
@מורשת מרן
אף אחד לא דימה שערות לפנים, והם ממש לא דומים שער הוא מקום המכוסה ופנים הוא מקום המגולה ודיניהם שונים ונפרדים.
ולדבריך היה לש"ס לומר פנים באשה ערוה. ודבריך הם התמוהים.
כל מה שאתה מביא זה כמובן לדעת שאר הראשונים שכדבריהם גם נפסק בשו"ע, ואכן הטעם כדבריך. אבל לפי הרי"ף והרמב"ם רק ערוה אסורה לק"ש כמו האיסור דאורייתא מפני בזיון הקודש.