חזק וברוך!
באמת שדבריו שם הם חידוש, ואף יש בהם מן התימה להורות שעדיף להתפלל תוספות שאינן מוכרחות, תוך כדי הקשבה וענייה לחזרה. ובאמת כבר הביא קודם לכן את דברי היעב"ץ שכתב שאין ראוי להוסיף לפני יהיו לרצון האחרון תחינות כשהוא בציבור, שמטריח את הציבור שממתינים לו, ואם אינם ממתינים, נמצא שיוצא שכרו בהפסדו שמפסיד עניית קדיש וקדושה.
וביאר דבריו, דאף שיכול לענות, אולם נראה כוונת היעב"ץ על מה שאינו יכול לענות ימלוך וכו'.
אלא שאפשר לבאר כוונתו, דאחר שביאר את דברי היעב"ץ כנ"ל, הוסיף לדון מה יהיה הדין לאחר יהיו לרצון האחרון כשממשיך בבקשות שרגיל בהם, ומדובר שבדרך כלל מסיים בזמן ומספיק את החזרה, וכעת כנראה מתפלל במקום אחר וכדומה, באופן שכעת אינו יכול להספיק את החזרה, (כך משמע קצת בהמשך דבריו שהחשש הוא שלא יפסיד מלומר את התפילות שרגיל בהם בדרך כלל, ודו"ק), האם "רשאי" עכ"פ לענות הכל ובכך להרוויח גם את החזרה כדברי היעב"ץ, וגם את רגילותו בשאר תחינות.
אבל אה"נ באופן שמלכתחילה מרגיל עצמו להוסיף תפילות אישיות באופן שאינו מספיק את החזרה כדבעי, בזה יודה שאין לו לאדם להכניס עצמו לזה ולהפסיד בידיים או את הקשבת ועניית החזרה, או לחילופין יפסיד את שימת הלב הראויה באותם תפילות שמוסיף, שהרי המתפלל צריך שיראה עצמו כאילו שכינה כנגדו, והרי הוא עומד לפני המלך ומסדר תפילתו, והיאך יחשוב באותה שעה על החזרה ויענה הכל לכתחילה בלי שום אילוץ. והבן.
בברכה רבה
יגדיל תורה ויאדיר!
