בילקו"י (וכן בהרבה מקומות גם בספרי מרן זצ"ל) כתוב את הדין הבא:
ראיתי בהלכה ברורה (ח"ט עמ' רנו) שכתב שדין זה הוא רק בדיעבד, אבל לכתחלה אין לברך ברכה אחרונה שכן לדעת השו"ע הגר"ז - ברכה אחרונה שמברך בסוף מהני גם על ששתה קודם אפילו עבר זמן רב. האם הילקו"י חולק על כך?
שאלתי על הדין המודגש, האם הכוונה שיש לעשות כן לכתחלה - לברך ברכה אחרונה לפני שיעבור שיעור עיכול?חברים העוסקים בתורה, ומגישים לפניהם מידי פעם בפעם כוס תה או קפה, או בלילי שבועות והושענא רבה ששמש בית הכנסת מגיש לקהל כמה פעמים תה או קפה, אינם צריכים לחזור ולברך ברכת שהכל על כל כוס וכוס, אלא די בברכה אחת על הכוס הראשון, וברכה זו פוטרת את כל מה שישתה אחר כך. ואף על פי שהם שוהים יותר משעה ומחצה בין כוס לכוס. (שיש בזה יותר מכדי שיעור עיכול המזון). ואפילו אם התה או הקפה לא היו מוכנים כלל בשעה שבירך על הכוס הראשון. וטוב שיכוין בדעתו לפטור בברכתו הראשונה את כל מה שיביאו לפניו לאחר מכן. ואם הוצרך לצאת מחוץ לבית הכנסת לשעה קלה, ויצא לחדר המדרגות, או לחצר, וחזר אחר כך, צריך לחזור ולברך על הכוס שיביאו לפניו, ששינוי מקום נחשב להיסח הדעת. ומותר לעשות כן לכתחלה, כדי לצאת מידי כל ספק. [שו''ת יביע אומר חלק ו' חאו''ח סימן כז. שו''ת יחוה דעת ח''ו סי' יא, שו''ת חזון עובדיה ח''א סי' יח. ילקו'י, דיני ברהמ''ז וברכות עמוד רכד]. אבל אם בירך ''על המחיה'' על העוגה, רק מפני שחשש שיעבור זמן העיכול, או אם אכל פירות כשיעור ובירך בורא נפשות רק מהחשש שיעבור זמן עיכול, והיה בדעתו בפירוש לאכול עוד מהעוגות או מהפירות, אינו חוזר לברך עליהם ברכה ראשונה. שאף שבירך נפשות, כיון שלא בירך אלא מחשש שמא יעבור זמן ברכה אחרונה, אינו חוזר לברך ברכה ראשונה. והוא הדין אם שתה את כוס התה כשהוא צונן ובירך ברכת בורא נפשות רבות. [מג''א (סי' קצ סק''ג) שאם טעה ובירך נפשות, ודעתו לשתות עוד, לא יברך. וכ''ה בשו''ת זכור ליצחק הררי, ובספר עיקרי הד''ט, ובבית מנוחה, ובמשנת ר' גרשון. וראה בילקו''י על הל' ברכות סי' קעח סי''ג, ובמהדורת תשס''ד עמ' תשיד, ותשמז, ובשארית יוסף ג עמ' שז].
ראיתי בהלכה ברורה (ח"ט עמ' רנו) שכתב שדין זה הוא רק בדיעבד, אבל לכתחלה אין לברך ברכה אחרונה שכן לדעת השו"ע הגר"ז - ברכה אחרונה שמברך בסוף מהני גם על ששתה קודם אפילו עבר זמן רב. האם הילקו"י חולק על כך?