• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

מתקן כלי במאכל

ראיתי שמרן בחזון עובדיה התיר לאכול אשכולית עם כפית שאין בזה איסור סוחט. אך נפשי בשאלתי מדוע אין בזה מתקן כלי, שהרי הוא חותך האשכולית כעין כלי שמחזיק את הפרי וכאילו יצר כלי? וכן יש לשאול על חותך אבוקדו ואוכלו חצוי. וכן בקוקוס
 
ב"ה
שלום וברכה,
יש כאן ב' חילוקים מתיקון כלי.
א. כל מה שנעשה עם הטפל למאכל ע"מ לאכול בסמוך, אינו חשוב דרך מלאכה ותיקון, אלא דרך אכילה, ולכן אין בורר בקילוף הפירות, וכן אין עשיית כלי בחיתוך אריזות מזון וקופסאות שימורים וכדומה, וכמבואר בילקוט יוסף ובחזון עובדיה ע"פ האגרות משה וסיע' באריכות. וגם כאן הוא דרך אכילה ולא דרך מלאכה ותיקון.
ב. תיקון כלי הוא הכשרת החפץ במטרה להיות עשוי להשתמש בו לאותו תשמיש פעם אחר פעם, שאז יש עליו גדר "כלי", שהוא דבר "העומד לתשמיש" באופן מתמיד, אבל דבר שעשוי רק לשעתו, לשמור ולסייע למאכל עד שמסיים לאוכלו ואח"כ נגמר התועלת שבו ונעשה פסולת ונזרק, בזה לא יכון שם "כלי", לפי שאינו "עומד" למטרה של "תשמיש", אלא רק כרגע מסייע לשימוש לשעתו. והבן. (וכמו שבהלכות מוקצה מחמת גופו שאין עליו תורת כלי, על מנת להחיל עליו תורת כלי, יש לייעד אותו לתשמיש קבוע עולמית, ולא מספיק ליעד אותו לשימוש חד פעמי, אא"כ מייעד אותו בסתמא לתשמיש שדרך לייעד אותו, שעי"ז נחשב היעוד בסתמא כיעוד עולמית, ודו"ק).

בברכה רבה
 
תודה רבה לרב
לגבי התשובה השניה, אם כן איך אפשר להסביר את מה שפסק בש"ע (ס' תקיד, ח) שאין חותכים הפתילה לשנים (אכן זה נראה דרבנן) וכן מה שהביאו האחרונים שם מהרמב"ם ששתי נרות מחוברות יחד אסור לשוברם. גם שם זה שימוש חד פעמי.
 
ב"ה
אכן שאלה מצויינת, ויש להתיישב בה מתוך הכתובים.
אולם אשיב מה שנראה לענ"ד לחלק לפום ריהטא, דשאני קליפת הפירות, וכן אריזות המזון, שבפתיחתם אינו מכין כלי לשימוש שיעשה בהם לאחר מכן, אלא עוד קודם שפותח אותם הם משמשים לשמירת המאכל, ועדין אינם כלי, וכעת תוך שמירתם וטפילתם הטבעית למאכל, פותח אותם על מנת להגיע אל המאכל ומסתייע בהם לאכילתו, ולכן עדין שמם עליהם כטפל ומסייע למאכל שכבר בתוכם, ולא לשימוש אחר מכאן ולהבא.
משא"כ חיתוך הפתילה לשניים, (וכן הוא חיתוך השקיות תה הכפולות שא"א להשתמש בהם בנפרד ללא חיתוך), וכדומה, שפעולת החיתוך והתיקון של הדבר, אינה לסייע למאכל שכבר היה משמש אליו, והיה טפל אליו מקודם לכן, אלא היא לצורך שימוש חדש לגמרי שיעשה בהם בזמן מן הזמנים, בשעה שירצה להדליק נר, (או להכין השתיה בפעם נוספת), ולכן מה שעושה כעת הוא מעשה של תיקון והכנה, של דבר העומד לתשמיש בבא הזמן.
ואף שגדר כלי בדרך כלל הוא בדבר העשוי לאותו תשמיש עולמית, י"ל דזהו דוקא בחפץ שאינו מתכלה, שאז שייך לייעד אותו לשימוש חד פעמי ואח"כ שלא להשתמש בו עוד לאותו דבר, ומכיון שלא ייחדוהו עולמית מוכח שלא נעשה "כלי" שעניינו שמיועד לאותו תשמיש לחלוטין, אבל בחפץ שמתכלה על ידי שימושו י"ל דמכיון שתיקן אותו לאותו שימוש, והרי אחר שימוש זה מתכלה, א"כ זהו נקרא עבורו עולמית, שהרי כל עוד שחפץ זה קיים הוא מיועד רק עבור שימוש זה, ולאחר שמשתמש בו כבר מתכלה ונפסד ושוב אינו ראוי לכלום, ולכן נחשב שמיועד עולמית לאותו שימוש. והבן.
ונראה שהדברים נוגעים גם במה שנחלקו הפוסקים בטעמו של הרמב"ם בחותלות של תמרים, שהוא כלי העשוי מעץ התמרים ושומרים בו המאכל, ונשחת בשעה שפותח אותו ליטול המאכל, וכתב הרמב"ם בהלכות כלים שאינו מקבל טומאה, ונחלקו הראשונים האם משום שהוא חד פעמי, ומכאן ראיה שכלי חד פעמי אין עליו שם כלי לענין טומאה, שאינו מיועד לשימושים חוזרים ונשנים, כלומר אין היעוד שלו תמידי, או שמא משום שנשחת לאחר סיום השימוש הראשון, וממילא לא היה עליו שם כלי אלא שם שומר למאכל, כסברת האגרות משה הנ"ל, אבל כלי חד פעמי שאינו נשחת רק נזכר מחמת שהוא זול, נחשב כלי לפי זה. והפוסקים דנו ע"פ מחלוקת זו נ"מ לדין מוקצה בכלי חד"פ, וכן לענין טבילת כלים בכלי חד"פ, וכן לענין נטילת ידים בכלי חד"פ, וצידדו בזה לכאן ולכאן, ולמעשה נראה בדברי הפוסקים שהמחלוקת בזה יחסית שקולה, ונוקטים בה בדרך כלל, בשל תורה להחמיר, ובשל סופרים להקל. ואי"ה עוד חזון למועד להרחיב בזה בס"ד.
 
ידוע המחלוקת הגדולה האם יש 'מכה בפטיש' באוכלין וככל הידוע לי שעלמא נהוג להקל בזה, אלא שיש קצת מחמירין (הרב וואזנר זצ"ל כותב בתשובה שהוא לעצמו החמיר שלא לעשות קפה בשבת מכיון שלא שייך לאכול קפה ללא המסתו, אך הוא כותב במפורש שלא אומר לאחרים להחמיר בזה)
 
לעניין מכה בפטיש באוכלין ע' בארוכה למרן רבנו הגדול ביביע אומר חלק י"א מש"כ להוכיח שאין מכה בפטיש באוכלין, נפ"מ לכמה עניינים.
אלא כאן הוא שאל מכיוון אחר לחתכם כעין כלי וכד' וע' מעניין לעניין באותו ענין בשו"ת מנחת דניאל גודיס (ח"א או"ח סי' ס"ד) שהעלה להתיר לחתוך אבטיח עם סכין בצורות מיוחדות ע"ש, ודון מינה ואוקי באתרין.
 
אין לך הרשאות מספיקות להגיב כאן.
חזור
חלק עליון