אם רוצים לענות תשובות בא נענה תשובות הלכתיות אמיתיות ולא מריחת האמת כסגנון הזר לנו והעיקר לקדש את הסגנון....
כבודו לוקח את הטפל במה שאמרתי ועשה אותו עיקר.
אני מסכים איתך בעניין ההרהור, אבל אתה לא יכול לבוא להגיד - זה לא מכוסה, אם נבוא מצד הרהור אה״נ, אבל מצד כיסוי שלא יהיה גילוי ערווה עסקינן בהכא, האם מותר לי לקרות ק״ש כנגד זה או לאו.
אתה רוצה תשובה הלכתית, הבאתי לך, עיין בט״ז שם סי׳ר, ועיין בריטב״א וברשב״א באיזה גוונא
מים חשיב כיסוי לעניין גילוי ערווה, דלריטב״א חשיב כיסוי ממש אפילו אם לא מסתכל למטה ולרשב״א לאו.
ואף שלכאורה אנו לא לומדים מהתם להכא, (ככל הנראה משום הרהור) אין בזה דחייה לומר שאם אשה שמה גרביון שבצבע הרגל שלה לא יהיה חשיב כיסוי, ואם נבוא לדון מצד הרהור, אנו נכנס פה לנידון אחר, ולפ״ז צריך לעולם שהגרביון לא יהיה בצבע הרגל.
כבודו מדמה זאת לפאה, אך לא קרב זה אל זה כל הלילה כי מלבד מצד הרהור יש בזה בעייתיות אחרת האם זה נחשב בכלל כיסוי או לא וייחשב כפרועת ראש ממש, ואכמ״ל.
לידיעתך יש גם גרביון שחור וגם חצאיות ארוכה בשלל צבעים ומנא פשיטא לך שעל זה לא דבר מרן הגר"ע שאתה כותב כך בשרירותיות האם יש לך גילוי ממרן זצ"ל בזה באיזה מקום בספריו הלא אפילו מה שכתוב במכתביו אינך מוכן לקבל אבל סברות הכרס ואומדנות כן? אתמהה!
הרב כתב (אני מצטט מילה במילה) ז״ל : ובמקומותינו אין רגילות ללכת בגילוי השוק שתחת הארכובה, אלא יש שלובשות גרבים דקות ושקופות, וידוע שבגד שקוף כמאן דליתיה דמי. כמ״ש בה״ג והובא במג״א (ר״ס עה). ובא״ר ובמחזיק ברכה ומקור חיים, ושאר אחרונים. וכ״כ בשו״ת באר משה לגבי גרביים שקופות ומראיהן כמראה הבשר וכו׳ עכ״ל.
אתה הראת לדעת שמלבד מה שכתב ״גרביים דקות ושקופות״ משמע דווקא כשהן דקות ושקופות כלומר שנראה מהן בשר הרגל, הרי גם לבאר משה בעינן ׳גרביים שקופות ומראיהן כמראה הבשר׳ משמע שבגלל שהן שקופות יש להן מראה הבשר, דאל״כ לדבריך כל דברי הרב היו צריכים להיות ״גרביים שנראים כהבשר״ ושקופות מאן דכר שמיה.
ואף בעניין ההרהור שזה נראה כבשרה וכו׳ יש לדון כל דבר לגופו, דאף אם מרחוק זה נראה כאילו אין לאשה גרביון, מקרוב כל ידע כי יש לה שם גרביון וזה לא בשרה ממש.
וח״ו אינני בא להקל בדבר, אלא רק לומר מה עולה מדבריו של מרן הגר״ע.
ושוב חילוקיך הסברתיים לגבי רמת השקיפות כאמור אינה דעת רבינו זיע"א אלא השפעה מגזרית סביבתית
אם רוצים לענות תשובות בא נענה תשובות הלכתיות אמיתיות ולא מריחת האמת כסגנון הזר לנו והעיקר לקדש את הסגנון....
אתה מפרשנו כרצונך לפי מציאות קלוקלת שנשתרשה על ידי אנשים שאינם מהוגנים ומחטיאי הרבים (בשוגג או במזיד)
אם כבודו רוצה לסבור כך, שיסבור כך, כי לפי דבריך מה שכתב מרן בטה״ב אין לו לעולם תקנה, ואינני רק בא ליישב מה שנראה לראות עיני מדבריו הק׳, עד הכא כבודו רק בא ואמר סברות שנראים בהחלט, אך לא נכנסים בדברי מרן הנ״ל, אם תביא לי ראיה ברורה ולא רק סברות הכרס אסכים עמך בהחלט.
ולדידי אין שום נגיעה בדבר, אדרבה רבותיי הדריכוני בדרכו של מרן הגר״ע זצוק״ל, ואין לי שום כוונה לצדד לאותן נשים שהולכות עם גרביים שקופות, להפך, אם עיינת כדבעי בדבריי היה עליך לראות שוודאי עדיף גרביים כמה שיותר עבות וחומות, כי שקופות בהן נראים מאפייני הרגל פשיטא וודאי שאסור, ואילו לדבריך רק גרביים שוודאי שהם לא צבע הרגל כמו לבן או שחור כלילה יהיה מותר, ובמקום להבין מה אני מנסה לומר ואיזה גרביים ״אני מכשיר״ (כאילו אני מאן דאמר כל דהוא, ואני בהחלט לא, אלא רק אומר את העולה בדעתי הנלוזה בדעת מרן) כבודו תוקף מה שאני כותב ללא לאות כאילו דבריי זה שקץ משוקץ וחס וחלילה להגיד כמותי, כי כבר אמרתי שלענ״ד עיקר מה שכתוב בספרים, אז יש להעדיף לדחות דבריי מאשר להבין אותם ללא הבנה.
וכעת אחזור לגעת בזה שוב:
אתה זעמת עלי ועוד כמה על שינוי קוצו של יוד ממה שלא כתוב בספרי מרן זיע"א אף שיש מכתבים מפורשים שהוא חוזר בו
הלא אפילו מה שכתוב במכתביו אינך מוכן לקבל אבל סברות הכרס ואומדנות כן? אתמהה!
כבודו חושב שאני ״מזלזל״ מה שכתוב במכתבים, ח״ו, אך אם תעבור על כל מה שכתבתי תראה למה העדפתי מה שכתב מרן בספריו, וכל מה שהעירוני החכמים דהכא שליט״א לכאורה לא מצאו מזור.
למה מרן לא כתב כן בספריו?
למה מרן לא שינה?
למה מרן לא צעק על כך?
אם חזר בו, למה לא פרסם את זה, והשאיר הדבר כמוס במכתבים ״עד שיתגלה״?
למה גם במהדו״ח לא אמרו שמרן חזר בו?
קיבלתי כל מיני תשובות, ואני מקבל את רובם, אך מעל הכל עומד הענן והוא נקרא ״ידיעת הציבור״ והוא - עד שלא התגלה מכתביו כן, אף אחד לכאורה לא ידע מכך, ואם איתא בכתביו שהוא עיקר דעתו ולא חזר בו, למה זה היה כן?
ואל תבוא לתרץ לי - לא היה לו זמן, היה לו זמן, מאז שכתב את טה״ב ח״ב יצאו לא מעט הדפסות חדשות; לא ״רצה״ או לא יכל ״לשנות דפוסי התנהגות״ וכד׳ - לא מובן לי כלל ועיקר, כל דבר שנגע בנפשו של מרן כאיסור ממש היה צועק על כך ולא משאיר בנות ישראל הצנועות לחטוא ולהחטיא את הרבים, וכל מי שהכיר אותו יודע כן; הרב כתב בפירוש במכתבים שהוא חוזר בו מטה״ב ויבי״א - והנה הפלא ופלא איך לא נודע הדבר בשערי הרבים כדי שלא נכנס לידי מכשול, ואברכים שלומדים מטה״ב לומדים בדיוק איפכא וכך מורים לנשותיהם, ואיך יצא תקלה כזו גדולה מפי צדיק כזה, אם חזר בו?
כל אלו השאלות נשארו עם חצי תשובה בפנים וחצי תשובה בחוץ, ולזה אמרתי שעל פניו העיקר כהספרים, ואח״כ הוספתי ואמרתי שאשמח אם יביאו את הנידון לראשל״צ שנדע איך להכריע, וחלילה לא כתבתי לאף אחד להקל, אלא אך ורק לענ״ד הנלוזה, ועוד מי אני ומה אני שאבוא להכריע בדברים כאלו שהררים תלויים בו.
ואוסיף עוד שתדע, שבביתי אני משתדל להנהיג להחמיר כמה שיותר אפילו יותר ממה שלא כתוב בהלכה (בדרך ארץ ובשלום בית כמובן), ואינני מושפע משום מנהג כזה או אחר, שעיקר הוא שראיתי רק אשכנזים נוהגים כן, ומעולם לא ראיתי ספרדייה שמקילה בעניין גרביונים שיהיו שקופות כמותם או לחלופין חצאית ארוכה.
ואם תאמר שאינני מסתכל הואיל ואני שומר עיניים, או שאיני יודע מה קורה בחוץ, מה טוב, ואם תגיד כן אתה תוכיח שאני לא כותב דברים בשביל ליישב מנהג משובש.
ודע עקא, שיש תשובת הראשל״צ בראשון לציון ח״ב אבה״ע סי׳ ב, שמלבד מה שכותב להקל הוא מביא שכ״כ מרן במכתב, ומלבד דצ״ע איזה מכתב מדובר, לא מזכיר שם מכתב כל דהו שחזר בו.
