ב"ה
אמת נכון הדבר שגם המכוין בתפילתו בפשטות יש לו לדלג אם התאחר, ע"מ שיתפלל בציבור, מפני שמעלת תפילה בציבור אינה רק בשביל הכוונה, אלא גם בשביל לסלק המקטרגים כדי שהתפילה תתקבל, ושלא יבדקו אחר המתפלל, שביחיד בודקין, ואילו בציבור אין בודקין. (ולא הדגשתי הטעם שאין מכוונין אלא כנגד הדוגמא שנקט בק"ו, ע"מ שיובן הפרכא בנקל). וע"ע בשע"ת (סי' נב סוף סק"א), ובשו"ת שלמת חיים (זוננפלד, הלכות תפלת שחרית סוף סי' קכא), ודו"ק.
זאת ועוד, דעיקר דינא דתפילה בציבור אם הוא מעלה או חיוב הרי לאו מלתא פסיקתא היא כלל, כמבואר בילקוט יוסף תפילה ח"א (סי' צ ס"ט הלכה א, עמ' רלה, ובהערות עמ' רמ והלאה).
וע"ע שם בשם האגרות משה חאו"ח (ח"ב סי' כז) שכתב, "ומסתבר דמה שבצבור תפלתו נשמעת ומתקבלת, זה עצמו עושה החיוב, דאם לא היה אפשרות לתפלתו של האדם להתקבל, אפשר שלא היתה תפלתו כלל, ולא היה יוצא ידי מצות תפלה, ועל כל פנים תפלה בצבור הוא חיוב", ע"ש.
וכתב עוד להוכיח בחלק או"ח (חלק ד' סי' סח) דתפלה בצבור היא חיוב גמור, מהא דאיתא בגמרא (ברכות כב) היה מתפלל ומצא צואה במקומו, אמר רבא הואיל וחטא, אף על פי שהתפלל תפלתו תועבה, ופי' ר"י (בתוס' ד"ה אע"פ), שיחזור ויתפלל, וכן פירשו הרי"ף והרא"ש, וחזינן מהא דכיון דלא מתקבלת התפלה, משום דזבח רשעים תועבה, לא יצא בתפלתו, דהא בקרא לא הוזכר לענין הדין, אלא שהוא תועבה, וממילא לא שייך שתתקבל תפלה כזו, שלכן הוא סובר פי' ראשון דתוס' דהוי מעוות דלא יוכל לתקון, ועל זה פליג ר"י וכן הרי"ף והרא"ש וכל הפוסקים, וסברי דצריך לחזור ולהתפלל ממילא וכו', ע"ש.
עוד הוסיף בילקו"י שם, שגם בשו"ת ארץ צבי פרומר (סי' כב) כתב, דבזמן הזה חובה להתפלל בצבור ביותר כי אין אנו מסוגלים לכוין כראוי בכל התפלה, ובתענית (ח.) אמרו דבצבור גם תפלה בלא כוונה מתקבלת, מה שאין כן ביחיד, וכעין זה אמרו בזוה"ק (חלק א' דף רלד) ע"ש, וכיון שמדינא דתלמודא הכוונה מעכבת, רק שאין אנו יכולים לכוין, אם כן כל תצדקי אית לן למעבד שיהיה עולה במקום כוונה, וכיון דתפלה בצבור גם בלא כוונה מתקבלת, הנה תפלה בצבור משלימה חסרון הכוונה בשיעור מה, ולענין כוונה כתבו הפוסקים שאין בידינו לכוין והוו כאנוסין, אבל להתפלל בצבור דזה אפשר לנו לעשות, אם כן הוא חיוב גמור עלינו, נוסף על חיוב תפלה בצבור הנאמר בתלמוד, ע"ש. וגם בשו"ת זכרון יהודה (סי' קה) כתב כנ"ל, וכתב לדייק כן מלשון מרן הש"ע וכו'. ע"ש. ועיין שם עוד בילקוט יוסף לאורך ולרוחב.
ומ"מ מבואר יוצא מכל הנלמד לעיל, שאין ללמוד מדילוג סדר התפילה בשביל תפילה בציבור, ק"ו לדילוג סדר התפילה בשביל תפילה בהנץ החמה, שהרי תפילה בהנץ החמה אינה אלא מעלה, ולאו מדינא, ואילו אמירת הקרבנות ופסוקי דזמרה הם חיוב מן הדין לכתחילה על כל פנים, ומכיון שכלל גדול בידינו שלא לדחות דין לכתחילה בשביל מעלה ככל שתהיה, א"כ אפילו אם מצינו פרט בזה שלכאורה יוצא מן הכלל, אין לנו לדמות מלתא למלתא ולעשות ק"ו מדעתנו בדבר שאינו מפורש גם הוא בפוסקים, כי היכי דלא ליפוק חורבא בכללים המסורים בידינו מרבותינו חלילה. אלא יש לנו לנקוט הכלל ולשמרו מכל משמר, ומה שיוצא מן הכלל, הוו דלא לוסיף עלה. (אא"כ יודיעונו הפוסקים להדיא שהדבר תלוי ועשוי להשתנות לפי הטעם והסברא הנאמרים בזה, ודו"ק.)
ביקרא דאורייתא