• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

אם יש לדלג קרבנות כדי להתפלל עם הנץ החמה

שלום וברכה,

מי שמתעורר בשעה מסויימת, ולפניו ב' אפשרויות: או להזדרז מיד ולהתפלל עם הנץ החמה אבל יהיה מוכרח לדלג על אמירת הקרבנות או רובם (ויתכן גם במצב כזה שלא יצליח לומר הזמירות ביישוב הדעת אלא מעט בחופזה), או שיחכה מעט ויתפלל מאוחר יותר תפילה שלימה, מרישא עד גמירא, איזו דרך ישכון אור.

יורנו המורה ושכרו כפול מן השמים.
 
לתועלת הענין, אציגה נא בכאן מה שבינתיים הקב"ה אינה לידי, והוא מכתב ממרן זצ"ל, באותו ענין. [מקורו בקובץ משנת יוסף גליון כה עמוד כה]:

לכבוד ר' ... הי"ו

שלום וברכה וישע רב

בבית יוסף (סי' מז) מבואר שאפילו הנשים חייבות לומר את סדר הקרבנות שלפני התפלה. וכ"ש האנשים.

ואני נוהג כשמתפלל עם מנין שממהרים בתפלה, להשכים קודם שמתחילים, ואומר את כל סדר הקרבנות כפי שחייבו חז"ל, וכן לומר במתינות פסוקי דזמרה וכו'. כי לדעת המקובלים אין להפוך סדר התפלה, וגם בחזרת הש"צ צריך להקשיב ולענות אמן אחר הש"צ.

עובדיה יוסף
 
ב"ה
שלום וברכה.
במענה לשאלה אם עדיף למהר ולדלג ע"מ להתפלל בהנץ החמה, או להמתין ולהתפלל בשובה ונחת על סדר התפילה מאוחר יותר הנני להשיב בס"ד,
דהנה בכל כיוצא בזה הכלל הוא שלא תבא מעלה ככל שתהיה שאינה חיוב מן הדין, ותדחה חיוב שהוא מן הדין אף שלכאורה אינו באותה מעלה, ואף שאותו חיוב מן הדין הוא רק לכתחילה, ובדיעבד אינו מעכב, סוף סוף הוא מן החיוב, והמעלה אינה אלא רשות, ואין דוחין חובה מפני הרשות, שאין עושין מן העיקר הטפל ומן הטפל עיקר, אלא שומרים העיקר, ועליו מוסיפים. (עיין בילקוט יוסף תפילה, סי' פט הלכה יד, עמ' עב, עד הלכה יז, עמ' עט).
והנה זה ודאי שמעלת התפילה בהנץ החמה הוא מצוה מן המובחר, אולם יש לדעת שאין בזה חיוב מן הדין לכתחילה, אלא רשאי האדם אף לכתחילה לתכנן צעדיו שיקום להתפלל בתפילה מאוחרת יותר, ולעומת זאת אמירת הקרבנות, ופסוקי דזמרה, מבואר בב"י שהם חיוב לפחות לכתחילה, וכן לאמרם על סדר התפילה מבואר בכל הפוסקים שכן הוא הדין לכתחילה, והוא מתקנת חז"ל שאמרו לעולם יסדר אדם שבחו של מקום, ואח"כ יתפלל, וע"ז תקנו לנו פסוקי דזמרה.
ומעתה אין לדחות סדר התפילה כפי תקנת חז"ל בפסוקי דזמרה כתקנן, שהוא חיוב לכתחילה, בעבור מעלה של תפילה בהנץ החמה.
אולם מאידך גיסא, מי שהוא דחוק בזמנו ורוצה לדלג בשביל להספיק את התפילה בהנץ החמה, אף שיש לפניו תפילה מאוחרת יותר, אבל מכיון שזמנו דחוק, ויכול להיגרם לו אח"כ דוחק א טרחא יתירה וכדומה, בודאי דפעמים רבות יש לומר בזה דהוי שעת הדחק, וכדיעבד דמי, ומותר לו לכתחילה לדלג ע"מ להתפלל בהנץ החמה.

בברכה רבה
 
ומה המינימום של הקורבנות שחייב לומר אם אני רוצה להספיק תפילה בנץ? ומה לגבי 'הודו' עד ברוך שאמר?
 
ב"ה
שלום וברכה.
לענ"ד מבחינה מעשית אין נכון ליתן לזה קצבה, שהרי מי יוכל לאמוד כמה בדיוק יוכל להספיק או יצטרך להשמיט לפי העשרים עד שלושים דקות שלפניו, ואם בידו לשער פחות או יותר את אשר לפניו, אז הגדר הנכון שישער בו לא יהיה "איזה" קטעים חייבים לומר ואיזה לא (שבזה עצמו יש דרגות חיוב, או דרגות במעלה, כמבואר באחרונים ובילקו"י ובהליכו"ע), אלא אם משער שתפילתו תהיה בסגנון מלא ובניחותא, או בחטף ולמחצה שליש ורביע, ואם כך הוא הדבר, שימתין למנין מאוחר יותר (ובינתיים גם יזכה לאיזה סדר לימוד קודם התפילה), אבל אם משער שיוכל להתפלל תפילה יחסית מלאה ובניחותא, יזדרז להספיק במנין הנץ.
יש להוסיף, שכל האמור הוא במי שאינו רגיל להתפלל מידי יום ביומו בהנץ החמה, ורק כעת שכבר נעור רוצה לנצל זאת ולהרויח את המעלה.
וכמו כן, כל האמור הוא כאשר הסיבה להתפלל בהנץ החמה רק בשביל מעלתה, אבל אם הסיבה לכך מחמת שכבר ניעור וחושש שאח"כ יהיה עייף בתפילה של בוקר, או יגרום לו טרחה או הפסד אחר, בזה באנו לגדרים של שעת הדחק דהויא כדיעבד, ויש לברר אם הוא בכלל גדר זה ולנהוג כפי הדין.

בברכה רבה
 
אני דיברתי על זה שבשלחן ערוך כתוב רק כמה דברים בודדים שצריך לומר בקורבנות מעיקר הדין, שזה בערך כשליש מכל נוסח הקרבנות שלנו, וזה משמעותי מאוד, שאם נניח הוא יודע שמברוך שאמר עד שמו"ע לוקח לו 20 דקות, ויש לו עכשיו 25 דקות עד הנץ, האם הוא יוכל להספיק או לא? זה הנ"מ.
 
ב"ה
שלום וברכה.
אני חוזר ואומר, שכפי שהנסיון במציאות מוכיח, עדיין נראה שאין נכון ליתן בזה קצבה מהסוג הזה, אלא קצבה מהסוג השני שהזכרתי, ודו"ק. והוא אמדן שמועיל גם למקרה שהוזכר כאן בשאלה, לפי שהעיקר הוא תפילה מלאה מתוך ישוב הדעת וכבוד המקום, והוא גם דין של לכתחילה, שהרי רוב ככל ההכנות המחויבות לתפילה, המעכבים בדיעבד ושאינם מעכבים, המתפרסים לאורך הש"ע הלכות תפילה (מסי' פט עד סי' קב), יסודם בסיבה זו, שתהא תפילתו מתוך ישוב הדעת ובאופן המכובד ולבו שלם עמו. וממילא כל שנעשה בידיים באופן שאינו מתוך ישוב דעת ולבו עמו לכבוד המקום, הרי שמבטל בידיים את ההכנה הנרצית שכ"כ טרחו חז"ל עבורה בתקנות וסייגים רבים ושלימים.
ועוד, דאחר ההתבוננות שוב, האמת היא שקשה לקבוע גדר אמיתי איזה מהקרבנות יש בהם חיוב לכתחילה ואיזה אינו אלא תוספת מעלה בעלמא, שהרי עצם דברי מרן הב"י שאמירת הקרבנות היא חיוב, זה לא מבואר דיו במקורן של דברים, זה רק מובא כדבר פשוט בין דברי הב"י (כמדומני בשם הכל בו), ולכן יש שרוצים לומר שדבריו הם לאו דוקא, ואינו חיוב ממש, רק חשוב מאוד כמו חיוב. אבל למעשה אנו רואים התייחסותו של מרן רבנו הגדול זיע"א בכמה מקומות שאכן זה חיוב כפשוטו, (וכפי המכתב שהובא ממנו לעיל גם כן). ומעתה מאן מפיס לומר על חלק זה של הקרבנות כך ועל חלק זה כך, ומי מדד בשעלו, וע"פ מה יטביע אדניו. (על אף שבודאי דרגות דרגות יש בסדר מעלתן, כמבואר באחרונים ובילקו"י סדר הדילוג למתאחר שמדלגין אותו הקל הקל תחילה, אבל מי יאמר לנו וע"פ יכריע מהו חיוב לכתחילה ומה אינו אלא מעלה).
והנראה לבאר בעיקר חיוב זה של אמירת הקרבנות שהזכיר מרן הב"י, דמאחר וכך סדרו לנו רבותינו חכמי הדורות, דור דור ודורשיו והוספותיו, אמירות חשובות הללו כהקדמה והכנה לפי מבנה סדר התפילה כאשר הבינו ברוח מבינתם אשר נחה עליהם מאת ה' מן השמים, וכוונה ההשגחה ונתפשט הדבר בין כלל עדת ישראל עד שנקבע בסידורים כחלק ממטבע סדר התפילה, ונאמר בציבור כדבר מוסכם ומקובל, הרי שהם בכלל התקנות והמנהגים שהנהיגו חכמי הדורות ונשתרש בעדת ישראל, שמחוייבים בהם כלל ישראל בכלל מצות ושמרת לעשות ככל אשר יורוך ולא תסור, כמבואר ברמב"ם (פ"א מה' ממרים ה"ב), וכפי שביאר בזה בחזו"ע חנוכה (עמ' מה ד"ה נוסף), ולכן לגבי כלל אמירת הקרבנות הקבועה בכלל הסידורים של עדתנו כדבר מוסכם ונאמר בציבור שלנו מידי יום ביומו, לכתחילה מוטל עלינו חיוב מן הדין לנהוג בו כראוי, אם לא בשעת הדחק וכדומה שמסתמא על דעת כן לא נהגו ושמא אף לא הנהיגו, כפי שאפשר להבין מדברי הפוסקים (בסדר הדילוג למתאחר ובעוד מקומות).
[ואם סבור השואל שיכול לאמוד עצמו בדקדוק, ולרגעים תבחננו, ושהכל יצליח בידו באופן חלק בדיוק כפום מאי דמשער בלביה ללא שום עיכוב לא צפוי זעיר כאן זעיר שם, אה"נ בזה ינהג כמבואר כאן בתשובה למעלה, שאת מה שימצא מבואר להדיא באחרונים שאינו מחוייב אף לכתחילה, יהיה רשאי לדלג בשביל תפלה בהנה"ח, אבל כל מה שאינו מבואר להדיא שאינו מחוייב אפילו לכתחילה, לא יאבד בשביל תפילה בהנה"ח, והרי הוא כמבוא'ר.]

בברכה רבה
 
נערך לאחרונה:
ב"ה
שלום וברכה.
במענה לשאלה אם עדיף למהר ולדלג ע"מ להתפלל בהנץ החמה, או להמתין ולהתפלל בשובה ונחת על סדר התפילה מאוחר יותר הנני להשיב בס"ד,
דהנה בכל כיוצא בזה הכלל הוא שלא תבא מעלה ככל שתהיה שאינה חיוב מן הדין, ותדחה חיוב שהוא מן הדין אף שלכאורה אינו באותה מעלה, ואף שאותו חיוב מן הדין הוא רק לכתחילה, ובדיעבד אינו מעכב, סוף סוף הוא מן החיוב, והמעלה אינה אלא רשות, ואין דוחין חובה מפני הרשות, שאין עושין מן העיקר הטפל ומן הטפל עיקר, אלא שומרים העיקר, ועליו מוסיפים. (עיין בילקוט יוסף תפילה, סי' פט הלכה יד, עמ' עב, עד הלכה יז, עמ' עט).
והנה זה ודאי שמעלת התפילה בהנץ החמה הוא מצוה מן המובחר, אולם יש לדעת שאין בזה חיוב מן הדין לכתחילה, אלא רשאי האדם אף לכתחילה לתכנן צעדיו שיקום להתפלל בתפילה מאוחרת יותר, ולעומת זאת אמירת הקרבנות, ופסוקי דזמרה, מבואר בב"י שהם חיוב לפחות לכתחילה, וכן לאמרם על סדר התפילה מבואר בכל הפוסקים שכן הוא הדין לכתחילה, והוא מתקנת חז"ל שאמרו לעולם יסדר אדם שבחו של מקום, ואח"כ יתפלל, וע"ז תקנו לנו פסוקי דזמרה.
ומעתה אין לדחות סדר התפילה כפי תקנת חז"ל בפסוקי דזמרה כתקנן, שהוא חיוב לכתחילה, בעבור מעלה של תפילה בהנץ החמה.
אולם מאידך גיסא, מי שהוא דחוק בזמנו ורוצה לדלג בשביל להספיק את התפילה בהנץ החמה, אף שיש לפניו תפילה מאוחרת יותר, אבל מכיון שזמנו דחוק, ויכול להיגרם לו אח"כ דוחק א טרחא יתירה וכדומה, בודאי דפעמים רבות יש לומר בזה דהוי שעת הדחק, וכדיעבד דמי, ומותר לו לכתחילה לדלג ע"מ להתפלל בהנץ החמה.

בברכה רבה
אחהמ"ר
לפי מרן זצ"ל תפילה בציבור נדחת מפני תפילה עם הנץ החמה, אם לא מהטעם שאין אנו יודעין לכוון. והנה לתפילה בציבור יש לדלג אף על פסוד"ז, וא"כ ק"ו לתפילה בנץ (שהוא יותר מתפילה בציבור) שיש לדלג על קרבנות.
 
ב"ה
שלום וברכה,
באשר שאל מפני מה כתבנו שאין לדלג על הקרבנות בשביל תפילה בהנץ החמה, והרי מדלגים על הקרבנות אף בשביל תפילה בציבור, ותפילה בציבור מצד עצמה נדחית מפני תפלה בהנץ החמה למי שיודע לכוין, וא"כ ק"ו שנצטרך לדלג על הקרבנות בשביל תפלה בהנץ החמה, ע"כ.
אולם האמת תורה דרכה דהיא גופא מה שמדלגין קרבנות ופסוקי דזמרה מפני תפילה בציבור, הוא עצמו מחמת שביחיד אין אנו מכוונין והתפילת יחיד כמאן דליתא, וכדין טרוד שפטור מן התפילה כיון שאין בידו לכוין, (והיה מן הדין לבטל אצלנו תפלת היחיד אלא שהשאירוה כדי שלא תיבטל תורת תפילה מאיתנו), ועל זה באו רבותינו להועיל שע"י שנדלג מסדר התפילה ונתפלל בציבור מובטח לנו שהתפילה תתקבל, שנאמר הן אל כביר ולא ימאס, שלא ימאס בתפילת הציבור, שזכות הציבור מסייעת שהתפילה תתקבל אף ללא כוונה כלל, שלא בודקים אחר ציבור, משא"כ אחר היחיד בודקין תפילתו, ואם לא כיוון הוי כמאן דליתא. (ובאמת בכגון מי שמכוין תפילתו בכוונה שלימה, אה"נ הדין היה נותן שלא ידלג, אלא שמי יאמר זיכית לבי).
ומעתה אין שום מקור למה שכתבת בשאלה שדוחים דין לכתחילה של סדר התפילה עבור מעלה של תפילה בציבור, דהתם הוא מחמת טעם צדדי שהוכרחנו לכך שאין אנו מכוונים, ושוב אין ללמוד ממנו לדחיית דין לכתחילה של סדר התפילה עבור מעלה של תפילה בהנץ החמה, כשבשני האופנים שיש לפניו יש לו תפילה בציבור.
ואדרבא תפילה בציבור במי שאינו מכוין תוכיח שאינה נדחית מפני המעלה של תפילה בהנץ החמה, אף שהנץ החמה יותר חשוב, והיינו שמפני שאינו מכוין אי אפשר לו לעשות את סדר העדיפות הרצוי, וה"נ לענין סדר התפילה לנגד תפילה בציבור במי שאינו מכוין.
ואף ללא כל האמור, הרי הדברים מבוארים ומוכרחים להדיא באר היטב בילקוט יוסף הלכות תפילה בכמה דוכתי (סי' פט הלכה יד, עמ' עב, עד הלכה יז, ועמ' עט), עיין שם ותרווה צמאונך.

בברכה רבה
 
חזק וברוך, אינני מספיק בסוגיא, אבל בפשטות השו"ע (סי' נב) מדבר גם במי שכן יכול לכוון ומ"מ כתב שלתפילה בציבור ידלג.
 
ב"ה
אמת נכון הדבר שגם המכוין בתפילתו בפשטות יש לו לדלג אם התאחר, ע"מ שיתפלל בציבור, מפני שמעלת תפילה בציבור אינה רק בשביל הכוונה, אלא גם בשביל לסלק המקטרגים כדי שהתפילה תתקבל, ושלא יבדקו אחר המתפלל, שביחיד בודקין, ואילו בציבור אין בודקין. (ולא הדגשתי הטעם שאין מכוונין אלא כנגד הדוגמא שנקט בק"ו, ע"מ שיובן הפרכא בנקל). וע"ע בשע"ת (סי' נב סוף סק"א), ובשו"ת שלמת חיים (זוננפלד, הלכות תפלת שחרית סוף סי' קכא), ודו"ק.
זאת ועוד, דעיקר דינא דתפילה בציבור אם הוא מעלה או חיוב הרי לאו מלתא פסיקתא היא כלל, כמבואר בילקוט יוסף תפילה ח"א (סי' צ ס"ט הלכה א, עמ' רלה, ובהערות עמ' רמ והלאה).
וע"ע שם בשם האגרות משה חאו"ח (ח"ב סי' כז) שכתב, "ומסתבר דמה שבצבור תפלתו נשמעת ומתקבלת, זה עצמו עושה החיוב, דאם לא היה אפשרות לתפלתו של האדם להתקבל, אפשר שלא היתה תפלתו כלל, ולא היה יוצא ידי מצות תפלה, ועל כל פנים תפלה בצבור הוא חיוב", ע"ש.
וכתב עוד להוכיח בחלק או"ח (חלק ד' סי' סח) דתפלה בצבור היא חיוב גמור, מהא דאיתא בגמרא (ברכות כב) היה מתפלל ומצא צואה במקומו, אמר רבא הואיל וחטא, אף על פי שהתפלל תפלתו תועבה, ופי' ר"י (בתוס' ד"ה אע"פ), שיחזור ויתפלל, וכן פירשו הרי"ף והרא"ש, וחזינן מהא דכיון דלא מתקבלת התפלה, משום דזבח רשעים תועבה, לא יצא בתפלתו, דהא בקרא לא הוזכר לענין הדין, אלא שהוא תועבה, וממילא לא שייך שתתקבל תפלה כזו, שלכן הוא סובר פי' ראשון דתוס' דהוי מעוות דלא יוכל לתקון, ועל זה פליג ר"י וכן הרי"ף והרא"ש וכל הפוסקים, וסברי דצריך לחזור ולהתפלל ממילא וכו', ע"ש.
עוד הוסיף בילקו"י שם, שגם בשו"ת ארץ צבי פרומר (סי' כב) כתב, דבזמן הזה חובה להתפלל בצבור ביותר כי אין אנו מסוגלים לכוין כראוי בכל התפלה, ובתענית (ח.) אמרו דבצבור גם תפלה בלא כוונה מתקבלת, מה שאין כן ביחיד, וכעין זה אמרו בזוה"ק (חלק א' דף רלד) ע"ש, וכיון שמדינא דתלמודא הכוונה מעכבת, רק שאין אנו יכולים לכוין, אם כן כל תצדקי אית לן למעבד שיהיה עולה במקום כוונה, וכיון דתפלה בצבור גם בלא כוונה מתקבלת, הנה תפלה בצבור משלימה חסרון הכוונה בשיעור מה, ולענין כוונה כתבו הפוסקים שאין בידינו לכוין והוו כאנוסין, אבל להתפלל בצבור דזה אפשר לנו לעשות, אם כן הוא חיוב גמור עלינו, נוסף על חיוב תפלה בצבור הנאמר בתלמוד, ע"ש. וגם בשו"ת זכרון יהודה (סי' קה) כתב כנ"ל, וכתב לדייק כן מלשון מרן הש"ע וכו'. ע"ש. ועיין שם עוד בילקוט יוסף לאורך ולרוחב.
ומ"מ מבואר יוצא מכל הנלמד לעיל, שאין ללמוד מדילוג סדר התפילה בשביל תפילה בציבור, ק"ו לדילוג סדר התפילה בשביל תפילה בהנץ החמה, שהרי תפילה בהנץ החמה אינה אלא מעלה, ולאו מדינא, ואילו אמירת הקרבנות ופסוקי דזמרה הם חיוב מן הדין לכתחילה על כל פנים, ומכיון שכלל גדול בידינו שלא לדחות דין לכתחילה בשביל מעלה ככל שתהיה, א"כ אפילו אם מצינו פרט בזה שלכאורה יוצא מן הכלל, אין לנו לדמות מלתא למלתא ולעשות ק"ו מדעתנו בדבר שאינו מפורש גם הוא בפוסקים, כי היכי דלא ליפוק חורבא בכללים המסורים בידינו מרבותינו חלילה. אלא יש לנו לנקוט הכלל ולשמרו מכל משמר, ומה שיוצא מן הכלל, הוו דלא לוסיף עלה. (אא"כ יודיעונו הפוסקים להדיא שהדבר תלוי ועשוי להשתנות לפי הטעם והסברא הנאמרים בזה, ודו"ק.)

ביקרא דאורייתא
 
לא הבנתי. א. תפילה בציבור עם כל מעלתה נדחת מפני תפילה עם הנץ למי שיכול לכוון, ב. פסוד"ז נדחים מפני תפילה בציבור אף למי שיכול לכוון. אז ק"ו שקרבנות נדחה מפני תפילה עם הנץ החמה!
אם אינך חולק על דין א' הנ"ל - אז הק"ו שריר וקיים
 
אין לך הרשאות מספיקות להגיב כאן.
חזור
חלק עליון