• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

בדין ברכת הלבנה

אברך מבני ברק

Well-known member
ב''ה אני מקבל למייל הלכה יומית מהארגון "להבין ולהשכיל"
והיום שלחו מחזו''ע שטוב להקדים ולומר ברכת הלבנה אפי' ביחיד מאשר בציבור ולהמתין
ומאידך קיבלתי לפני כמה ימים שצריך לומר במוצ''ש (ההלכות הנ''ל ידועות לכל)
רציתי לדעת א''כ מה עדיף לעשות מוצ''ש או בזמנה ואפי' ביחיד?
 
שלום וברכה,

אם אפשר להוסיף על שאלתך, כי בחזון עובדיה חנוכה (עמוד שעא) כתב, דאע"פ שלא ראינו שהנשים יברכו ברכת הלבנה, מ"מ ראוי ונכון שישמעו את ברכת הלבנה מפי איש המברך, ויתכוונו לצאת ידי חובתן. עכ"ל. וא"כ הבעל שיש לו את שתי האפשרויות לפניו, או לברך בציבור, או לברך ביחיד ולהוציא את אשתו י"ח, מה עדיף.

כי לכאורה לברך בציבור הוא הידור, ולגבי האשה מעיקר הדין אין סיבה ממש לפטור אותה, כמבואר בהערות שם, אלא אדרבה הרבה פוסקים נקטו בפשטות שהיא חייבת, ויתכן שצריך להקדים להוציא את המחוייב, מלקיים בעצמו את המצוה בהידור יותר.

בברכה.
 
ב''ה אני מקבל למייל הלכה יומית מהארגון "להבין ולהשכיל"
והיום שלחו מחזו''ע שטוב להקדים ולומר ברכת הלבנה אפי' ביחיד מאשר בציבור ולהמתין
ומאידך קיבלתי לפני כמה ימים שצריך לומר במוצ''ש (ההלכות הנ''ל ידועות לכל)
רציתי לדעת א''כ מה עדיף לעשות מוצ''ש או בזמנה ואפי' ביחיד?
בקשר לספק הראשון.
על פניו נראה שמה שיש להקדים זה אם בציבור יאחר מידי, ואינו במוצ"ש, שבמוצאי שבת יש מעלה להגיד ברכת הלבנה (לבד מימות החורף שיש חשש של עננים). ולכאורה נראה שיש לחכות למוצ"ש כי גם ביחיד הוא עדיף, ואם יהיה לו ציבור - עדיף. אך אם בכל מקרה אין הוא אומר במוצאי שבת, לכאורה עדיף להקדים ולומר ביחיד, מאשר לחכות ולומר בציבור.
 
בקשר לספק הראשון.
על פניו נראה שמה שיש להקדים זה אם בציבור יאחר מידי, ואינו במוצ"ש, שבמוצאי שבת יש מעלה להגיד ברכת הלבנה (לבד מימות החורף שיש חשש של עננים). ולכאורה נראה שיש לחכות למוצ"ש כי גם ביחיד הוא עדיף, ואם יהיה לו ציבור - עדיף. אך אם בכל מקרה אין הוא אומר במוצאי שבת, לכאורה עדיף להקדים ולומר ביחיד, מאשר לחכות ולומר בציבור.
יש מקור לדברים שלך?
 
יש"כ ללומדים את הלימוד היומי בתורתו של מרן! אבל אולי היה כדאי לפתוח את האשכול הזה כאן: https://forum.moreshet-maran.com/index.php?forums/הלימוד-היומי-בתורת-מרן.13/
במקום שאליו הוא קשור, (ואולי גם להעביר את האשכול הזה לשם)
שלום וברכה,

אם אפשר להוסיף על שאלתך, כי בחזון עובדיה חנוכה (עמוד שעא) כתב, דאע"פ שלא ראינו שהנשים יברכו ברכת הלבנה, מ"מ ראוי ונכון שישמעו את ברכת הלבנה מפי איש המברך, ויתכוונו לצאת ידי חובתן. עכ"ל. וא"כ הבעל שיש לו את שתי האפשרויות לפניו, או לברך בציבור, או לברך ביחיד ולהוציא את אשתו י"ח, מה עדיף.

כי לכאורה לברך בציבור הוא הידור, ולגבי האשה מעיקר הדין אין סיבה ממש לפטור אותה, כמבואר בהערות שם, אלא אדרבה הרבה פוסקים נקטו בפשטות שהיא חייבת, ויתכן שצריך להקדים להוציא את המחוייב, מלקיים בעצמו את המצוה בהידור יותר.

בברכה.
אם פני הדברים הם כמו שהנך מציג אותם, לכאו' כך יהיה ראוי לעשות, אמנם אינו חייב לעשות כן יען כי חייך קודמים, ועוד דלכאו' הוא מנהג קדמון ביותר, כך שלמעשה א"א כ"כ לומר שאין סיבה ממש לפטור אותה.
 
שלום רב,

לענין חייך קודמים, אם שמענו זאת גם בעניינים רוחניים, וכמו שכתבו הפוסקים דכל שכן הוא, ועיין אריכות בזה בספר פחד יצחק (מהדורה בתרא, מערכת הא', ערך אתרוג), מ"מ היינו דווקא באופן שע"י שמזכה את חבירו, נמצא ערום מאותה מצוה (ויש לומר דבענין לימוד התורה, אם ע"י שמזכה חבירו נגרם לו ביטול תורה באיכות, שפיר נכנס בגדר זה, לבד מהמעשר שצריך להפריש מלימודו לאחרים), אבל מי יימר לן דהוא הדין כשלעצמו מקיים את המצוה, רק שמוותר על ההידור כדי לזכות את חבירו בגוף המצוה, הרי דוק מלשון חז"ל "חייך" קודמין, ולא דבר שאינו הכרחי (למרות שבפוסקים הובא דין זה דחייך קודמין גם בצער גדול וחשש סכנה, יש לומר שגם זה נכלל בגדר הכרחי).

ועיין להגאון פני יהושע (איזהו נשך עא. ד"ה פשיטא) בענין הא דאמרו דאפילו לעכו"ם בריבית ולישראל בחינם, וכן לגבי הא דאמרינן בגר תושב דנתינה דגר קודם למכירה דעכו"ם, שדווקא היכא דאיכא פסידא דידיה ודחבריה, אמרינן שלו קודם לשל כל אדם, אבל אם עיקר המצוה להחיות את חבירו, פשיטא דלא שייך בכה"ג לומר שלו קודם. ע"ש. וראה להגאון רבי רפאל אהרן בן שמעון בספרו ומצור דבש (חושן משפט סימן ד, הובאו דבריו בסוף ספרו שער החצר מהדו"ח), מה שדייק מדברי הפני יהושע. וא"כ יש להביא מזה כעין ראיה לנידון דידן, דמדין ערבות אתה מצווה, היכא שהוא בידך, לדאוג שכל אחד מישראל יקיים את המצוות, א"כ זהו עיקר המצוה שמוטלת עליך, ולא אמרינן בזה דשלו קודם מצד פסידא בהידור.

ועיין להחיד"א בספרו מראית העין על עבודה זרה (דף יז בסוף), שגם הנשים בכלל הערבות עם האנשים, וכן להיפך, וציין שם שהאריך בברכי יוסף (אורח חיים סימן קכד) ומשם בארה. וע"ע בראש יוסף לבעל הפרי מגדים בברכות (כ: ד"ה נשים).

ולענין מה שכתבת דלכאורה הוא מנהג קדמון ביותר, כך שלמעשה א"א כ"כ לומר שאין סיבה ממש לפטור אותה, הנה המעיין ישר בהערות שבחזון עובדיה שציינתי, יחזו פנימו שאין שום עדות מפי סופרים על מנהג כזה, כי אם התמרמרות על מציאות זו התמוהה ושהיא נגד ש"ס ערוך בסנהדרין (מב.), וכל טעם שהובא בפוסקים ליישב מציאות זו, נדחית קרו לה, הן על פי הפשט והן על פי הקבלה.

בברכה.
 
חשבתי גם לסמוך דבריך ממה שאין אומרים לאדם חטוא כדי שיזכה חברך, דדווקא לחטוא א"א לו, אבל לבטל מצוה וכ"ש הידור, אמרינן.
אלא שיש לדחות ששם חברו זוכה שמצילו מאיסור, אבל הכא רק מזכה אותה במצווה שיתכן שהיא פטורה ממנה.
ולענין מה שכתבת דלכאורה הוא מנהג קדמון ביותר, כך שלמעשה א"א כ"כ לומר שאין סיבה ממש לפטור אותה, הנה המעיין ישר בהערות שבחזון עובדיה שציינתי, יחזו פנימו שאין שום עדות מפי סופרים על מנהג כזה, כי אם התמרמרות על מציאות זו התמוהה ושהיא נגד ש"ס ערוך בסנהדרין (מב.), וכל טעם שהובא בפוסקים ליישב מציאות זו, נדחית קרו לה, הן על פי הפשט והן על פי הקבלה.
כל ההתמרמרות אינה מועילה כאן כלל, ולהיפך, דווקא היא הנותנת, שעיננו הרואות שלמרות כל ההתמרמרות אף אחד מרבותינו לא קם ועשה מעשה לשנות המנהג, א"כ משמע שזה מנהג קדמון ולא רצו להוזיזו מחמת שאין משנים מנהגים, ואפי' לא התיר מרן לאשה לברך אלא רק אמר שאם תוכל תצא יד"ח, וגם בזה לא חייב אותה.
 
שלום רב,

שם בהערות, הביא שהמאירי פסק לברך בלי שום פקפוק, וכן הרב מאורי אור כתב דנשי דידן נמי מברכי הברכה עצמה (נ"ל כוונתו ולא הנוסח הקצר כיעו"ש) בשם ומלכות. ובתוך דבריו הביא מרן וז"ל: וכאן הנשים נמנעות בכלל מברכה זו וכן לא יעשה. עכ"ל. ורבינו הרב פעלים שציין שם, אחרי שהביא דברי השל"ה הקדוש, כתב 'אך דע וכו' ', שאין בכתבי האר"י שום מניעה לנשים לברך. משמע דנוטה לומר שכן יברכו. או שנאמר דאין מניעה ע"פ הקבלה, אבל ע"פ הפשט כן יהיה מניעה, ולא נראה דהרי נדחו כל הטעמים שקיבץ מרן זיע"א.

ועצם זה שאחד מהראשונים פסק לברך, ולא מצינו שום ראשון אחר שיחלוק עליו, לכאורה יש לומר דאין חולק עליו באמת, ופשיטא להו לשאר הראשונים דכדבריו אמת ויציב.

נמצא שלפי ההלכה יש לברך. ועל זה בא מרן זיע"א והעיר מזה "שלא ראינו שהנשים יברכו ברכת הלבנה", כלומר הרי למרות שהטעמים לפטור נדחו מההלכה, מ"מ מדברי כל הפוסקים שטרחו ליישב טעם הנשים שאינן מברכות, רואים שהמציאות סביבנו שאינן מברכות קיימת כבר לפני שנים רבות ובהרבה מקומות, ולא שיש מנהג ממש כך, אלא למיחש מיהא בעי ד"שמא" יש טעם או אולי גם מנהג, בזה שאינן מברכות. ולמרות שדוחק גדול שיהיה כן היות ובינתיים לא מצינו בשום מקור טעם נכון בזה, מ"מ לברך בקום ועשה אמרינן שפיר סב"ל.

ויתכן גם שכן היינו מחייבים אותן לברך, ולא היינו חוששים לסב"ל כלל, אלא מכיון שיש לנשים עצה להסתלק מהספק בקלות, והיינו לצאת י"ח מפי המחוייב בלי שום פקפוק, הורויי נמי מורינן להו למיעבד הכי. אלא שלפי זה, מרן זיע"א היה צריך לנסח באופן אחר ולומר "מכל מקום, על הנשים לשמוע וכו' ". ולמה כתב ראוי ונכון. וכנראה, שעצם זה שרבו הפוסקים שכתבו טעמים לפטור, אע"פ שנדחו טעמיהם, אין בכוחנו לעמוד ולחייב, אבל בכל זאת עצה טובה קמ"ל, לקיים מה שעיני החכם רואות לפי ההלכה, בלי לסתור חזיתית דברי גדולי הפוסקים שבפועל כתבו לפטור.

ה' יאיר עינינו בתורתו הקדושה. אמן.
 
שלום וברכה,

אם אפשר להוסיף על שאלתך, כי בחזון עובדיה חנוכה (עמוד שעא) כתב, דאע"פ שלא ראינו שהנשים יברכו ברכת הלבנה, מ"מ ראוי ונכון שישמעו את ברכת הלבנה מפי איש המברך, ויתכוונו לצאת ידי חובתן. עכ"ל. וא"כ הבעל שיש לו את שתי האפשרויות לפניו, או לברך בציבור, או לברך ביחיד ולהוציא את אשתו י"ח, מה עדיף.

כי לכאורה לברך בציבור הוא הידור, ולגבי האשה מעיקר הדין אין סיבה ממש לפטור אותה, כמבואר בהערות שם, אלא אדרבה הרבה פוסקים נקטו בפשטות שהיא חייבת, ויתכן שצריך להקדים להוציא את המחוייב, מלקיים בעצמו את המצוה בהידור יותר.

בברכה.
מצו''ב תשובה מהרב חיים רבי שליט''א
 

קבצים מצורפים

  • תשובה ברכת הלבנה.jpg
    תשובה ברכת הלבנה.jpg
    155.7 KB · צפיות: 8
שלום וברכה,

אם אפשר להוסיף על שאלתך, כי בחזון עובדיה חנוכה (עמוד שעא) כתב, דאע"פ שלא ראינו שהנשים יברכו ברכת הלבנה, מ"מ ראוי ונכון שישמעו את ברכת הלבנה מפי איש המברך, ויתכוונו לצאת ידי חובתן. עכ"ל. וא"כ הבעל שיש לו את שתי האפשרויות לפניו, או לברך בציבור, או לברך ביחיד ולהוציא את אשתו י"ח, מה עדיף.

כי לכאורה לברך בציבור הוא הידור, ולגבי האשה מעיקר הדין אין סיבה ממש לפטור אותה, כמבואר בהערות שם, אלא אדרבה הרבה פוסקים נקטו בפשטות שהיא חייבת, ויתכן שצריך להקדים להוציא את המחוייב, מלקיים בעצמו את המצוה בהידור יותר.

בברכה.
האם מרן עצמו נהג כך?
 
חזור
חלק עליון