שלום רב,
לענין חייך קודמים, אם שמענו זאת גם בעניינים רוחניים, וכמו שכתבו הפוסקים דכל שכן הוא, ועיין אריכות בזה בספר פחד יצחק (מהדורה בתרא, מערכת הא', ערך אתרוג), מ"מ היינו דווקא באופן שע"י שמזכה את חבירו, נמצא ערום מאותה מצוה (ויש לומר דבענין לימוד התורה, אם ע"י שמזכה חבירו נגרם לו ביטול תורה באיכות, שפיר נכנס בגדר זה, לבד מהמעשר שצריך להפריש מלימודו לאחרים), אבל מי יימר לן דהוא הדין כשלעצמו מקיים את המצוה, רק שמוותר על ההידור כדי לזכות את חבירו בגוף המצוה, הרי דוק מלשון חז"ל "חייך" קודמין, ולא דבר שאינו הכרחי (למרות שבפוסקים הובא דין זה דחייך קודמין גם בצער גדול וחשש סכנה, יש לומר שגם זה נכלל בגדר הכרחי).
ועיין להגאון פני יהושע (איזהו נשך עא. ד"ה פשיטא) בענין הא דאמרו דאפילו לעכו"ם בריבית ולישראל בחינם, וכן לגבי הא דאמרינן בגר תושב דנתינה דגר קודם למכירה דעכו"ם, שדווקא היכא דאיכא פסידא דידיה ודחבריה, אמרינן שלו קודם לשל כל אדם, אבל אם עיקר המצוה להחיות את חבירו, פשיטא דלא שייך בכה"ג לומר שלו קודם. ע"ש. וראה להגאון רבי רפאל אהרן בן שמעון בספרו ומצור דבש (חושן משפט סימן ד, הובאו דבריו בסוף ספרו שער החצר מהדו"ח), מה שדייק מדברי הפני יהושע. וא"כ יש להביא מזה כעין ראיה לנידון דידן, דמדין ערבות אתה מצווה, היכא שהוא בידך, לדאוג שכל אחד מישראל יקיים את המצוות, א"כ זהו עיקר המצוה שמוטלת עליך, ולא אמרינן בזה דשלו קודם מצד פסידא בהידור.
ועיין להחיד"א בספרו מראית העין על עבודה זרה (דף יז בסוף), שגם הנשים בכלל הערבות עם האנשים, וכן להיפך, וציין שם שהאריך בברכי יוסף (אורח חיים סימן קכד) ומשם בארה. וע"ע בראש יוסף לבעל הפרי מגדים בברכות (כ: ד"ה נשים).
ולענין מה שכתבת דלכאורה הוא מנהג קדמון ביותר, כך שלמעשה א"א כ"כ לומר שאין סיבה ממש לפטור אותה, הנה המעיין ישר בהערות שבחזון עובדיה שציינתי, יחזו פנימו שאין שום עדות מפי סופרים על מנהג כזה, כי אם התמרמרות על מציאות זו התמוהה ושהיא נגד ש"ס ערוך בסנהדרין (מב.), וכל טעם שהובא בפוסקים ליישב מציאות זו, נדחית קרו לה, הן על פי הפשט והן על פי הקבלה.
בברכה.