ב"ה
הבירור הוא אודות דעתו של מרן הב"י, ולכן לאו רבותא למחשב גברי,
(גם ליכא למאן דאמר חלילה שהמפטיר בשבת זו שובה אינו אלא טועה וכדומה, רק אליבא דמרן הב"י הי מנייהו עדיף)
זה שמובא המנהג כפי שנהוג כיום אצלנו הספרדים, זה כבר מובא בטור, ובאבודרהם, ועוד,
אלא שהטור השיג על זה מהפסיקתא, והוסיף מרן הב"י שכן השיג על זה האבודרהם, ולכן כתבו שהמנהג הראשון שהובא בטור הוא עיקר. ואף מרן הב"י לא העיר על הכרעתם שהיא ע"פ הפסיקתא, אדרבא הלך בדרך איתם, ורק ציין שגם המנהג השני שהובא בטור, אפשר ליישבו עם הפסיקתא, ואפילו באופן יותר טוב, שהוא בכל השנים ולא רק חלקם, וזה ע"י הפטרת דרשו בצום גדליה.
אלא שיישוב זה של מרן הב"י מתאים דוקא למנהג אחינו האשכנזים שמפטירים במנחת צום גדליה, אולם לדידן שנהגנו שלא להפטיר כמובא בב"י סי' תקעה, נמצא דלדידן ליכא לתקנתא אליבא דמרן הב"י, ואף שהמפטירים שובה יצאו י"ח "הפטרה", אבל את ההפטרה "הראויה" לפי "סדר ההפטרות שתקנו לנו", לא עשו אליבא דמרן הב"י.
ולעומת זאת אם נפטיר דרשו ואח"כ שובה, מה נוכל להפסיד בזה, וכי איזה טעם מצינו שאין לדחות הפטרת שובה משבת זו, ואפילו מרן הב"י לא בא אלא מכחכ השם של השבת שנקראת שבת שובה, ושהרמב"ם לא חילק, אבל לא מצינו טעם מדוע שלא לאחר. משא"כ טעם להפטיר לדידן כעת דרשו ואח"כ שובה טעמא רבה איכא במלתא, לקיים דברי הפסיקתא ומערכת שסדרו לנו רבותינו תלתא דפורענותא, שבעא דנחמתא, ותרתי דתיובתא, ומדוע לאבד בידיים תקנה יקרה זו בשביל דבר שאין לו טעם וסיבה כלל ועיקר?!
ובפרט לפי מ"ש לנו מרן באבקת רוכל סי' כח, שאין חשש מלשנות ההפטרה כדעת מסכת סופרים נגד התלמוד וכדומה, אם נראה לנו טעם לזה, לפי שאינו תלוי באיסור והיתר. כ"ש כאן דאדרבא איכא טעמא רבתי אם משום לעשות כהפסיקתא ולא להישאר דלא כמאן, ואם משום טעמא דפסיקתא שהוא משום תרתי דתיובתא. והרי הוא כמבואר.
ביקרא דאורייתא
ובברכת גמר חתימה טובה
