• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

בישול גוים בעשרת ימי תשובה

משיח

Member
בס"ד
לכבוד הרב שליט"א
האם כמו שכתוב בשו"ע (או"ח תרג) שצריך ליזהר מלאכול פת פלטר בעשרת ימי תשובה, יש עניין להחמיר גם שלא לאכול דברים שנתבשלו ע"י גוים, היינו דברים המותרים כגון שאינם עולים על שולחן מלכים או שנאכלים כמות שהם חיים

גמר חתימה טובה
 
שלום וברכה

בעשרת ימי תשובה נכון להחמיר בדבר שנחלקו בו הפוסקים, וכן בדבר שאחרים יכולים ללמוד להקל ממנו, אף שמעיקר הדין הדבר מותר, ובפרט אם הוא אדם חשוב שיכולים ללמוד ממנו להקל, ובכלל זה נכון להחמיר בבישולי גויים אף בדברים המותרים כגון שנאכל במאכל שנאכל כמות שהוא חי ואינו עולה על שולחן מלכים.

כתב הטור (סימן תרג) ירושלמי (שבת פ"א ה"ג) רבי חייא מפקיד לרב אי את יכול למיכל כולי שתא בטהרה אכול, ואי לא אכול שבעה ימים בשתא, וכתב אבי"ה קבלתי אלו הם שבעה ימים שבין ר"ה ליוה"כ ע"כ. וקורא אותן ז' ימים לפי שבר"ה לא היה צריך להזהר לאכול בטהרה שפשיטא שיאכל בטהרה שחייב אדם לטהר עצמו ברגל, ולא נשאר עדיין אלא ז' ימי חול שהוצרך להזהירו עליהן וע"כ נוהגין באשכנז שאף מי שאינו נזהר מפת של עו"ג בעשי"ת הוא נזהר.
ובבית יוסף (שם) הביא שכתוב בתשב"ץ על דברי אבי"ה, וה"ר שמואל מבונבערג אומר דלא דק דדוקא חולין בטהרה דלית בהו איסור טוב הוא לטהר עצמו, אבל פת של גוים דמשום איסורא הוא אי נהוג בהני עשרה יומין בכוליה שתא נמי לא מצי אכיל ע"כ. וכתב הב"י ואין זו טענה דכיון דאין איסורו ברור אלא תלוי במנהג מאחר שבשעה שהוא נזהר מלאכלו אין בדעתו ליזהר כי אם באותן הימים בלבד פשיטא שלא נאסר בשאר ימות השנה.
וכן העלה בשולחנו הטהור (שם סעיף א) אף מי שאינו נזהר מפת של כותים, בעשרת ימי תשובה צריך ליזהר.
וכתבו במ"ב ובכה"ח (שם ס"ק א) בשם רבינו זלמן (אות א') ר"ל אף מי שאינו נזהר בכל השנה מפת של פלטר גוי מכל מקום בעשרת ימי תשובה יש לו ליזהר ממנו.
והמגן אברהם (שם בהקדמה) כתב בשם השל"ה (דף ס"ז) שהחסידים נהגו לאכול חולין בטהרה ואף שכלנו טמאי מתים, מ"מ יאכל דגן שלא הוכשר ונילוש במי פירות וישוח וישתה מן הבאר שלא יגע בהם ויטמאם עכ"ל, והקשה המ"א שהרי נטמאו בפיו כדאיתא בקידושין (דף כ"ה) ובכמה דוכתי. ובכף החיים (שם אות ו) כתב לענ"ד נראה דהא מקוה לא מטמא ומים שבפיו מחובר למקוה עד שיבלענו, ובית הסתרים לא מטמא. אליה רבה (אות א'). וכן כתב בספר בית מאיר, אלא שכתב דזה ודאי צ"ע איך יאכל מה שלא הוכשר, הא הוכשר בפה על ידי הרוק יעו"ש. ועל כן לא נהגו עתה בזה גם החסידים. ע"כ.
ובענין בישולי גויים מרן בשולחן ערוך יורה דעה (סימן קיג סעיף א) כתב דבר שאינו נאכל כמו שהוא חי, וגם עולה על שלחן מלכים ללפת בו את הפת או לפרפרת, שבישלו עו"ג, אפילו בכלי ישראל ובבית ישראל, אסור משום בישולי עובדי כוכבים.
ובכף החיים (שם ס"ק י"ב) כתב ואדם חשוב צריך להחמיר בבשולי גוים אף בדבר שנאכל כמו שהוא חי כדאמרינן בשבת (דף נ"א ע"א). מהריק"ש בהגהות על השלחן ערוך. וכן כתב הש"ך (סימן קנ"ב ס"ק ב'). מיהו הרב כנסת הגדולה בהגהות בית יוסף (סימן זה אות י"ד) האריך בזה וכתב דגם אדם חשוב אין צריך להחמיר בזה. וכן כתב הרב פרי חדש (סוף אות ג'), לחם הפנים (אות ב'), פרי תואר (לקמן סימן קי"ד אות ט'), ערך השלחן (אות ג'), דגול מרבבה, ערוך השלחן (אות י"א). אמנם הרב מזמור לדוד (בסימן זה) כתב דלדינא אדם חשוב יש לו להחמיר כיון דהרי"ף והרא"ש העתיקו שם ההיא דרבי אמי גם כן עכ"ל. וכן משמע מדברי האר"י ז"ל דיש להחמיר. וכן הוא דעת הרב ברכי יוסף בשיורי ברכה (אות ד'). ושם (אות יג) כתב מיהו רבינו האר"י ז"ל בשער המצות (פרשת וילך) כתב צריך ליזהר שלא לאכול תרמוסין הנשלקים על ידי גוים למתקן ואף על פי שמן הדין מותרין הם לפי שאין עולין על שלחן מלכים עם כל זה לא גרעיה מההוא גברא (עיין מועד קטן דף י"ב ע"ב) דלא אתחזי ליה אליהו זכור לטוב משום דשתה מים דאחים ליה קפילא ארמאה עכ"ל.
וכ"כ בכף החיים (או"ח סימן רנז אות לד) שבמאירי כתב ומכל מקום אדם חשוב ראוי לו שיחמיר אף במותר לו בכל מה שהבריות סבורות עליו שהוא קולא, שכל שרואים אותו מיקל למדין הימנו דבר מתוך דבר ונמצא גורם תקלה עכ"ד. והביאו פתחי עולם (אות כ"א) ע"כ.

בברכה רבה
גמר חתימה טובה
 
אין לך הרשאות מספיקות להגיב כאן.
חזור
חלק עליון