• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

בעי לר׳ יוחנן שימור ליב׳ מהתורה

לביא

Well-known member
הנה בגמרא נידה עב ע״ב איתא:
רבי יוחנן אמר עשירי כתשיעי, מה תשיעי בעי שימור אף עשירי בעי שימור. וריש לקיש אמר עשירי כי"א, מה י"א לא בעי שימור אף עשירי לא בעי שימור.
פרש״י
עשירי - אין לו צרוף לזיבה שאין מצטרף עמו אלא י"א דהוי להו תרי: כתשיעי - דפשיטא לן ביה דבעי שימור אם ראתה בו דהא ראוי להביאה לידי זבה גמורה: אף עשירי - אם התחילה לראות בו: בעי שימור - י"א כנגדו אע"ג דאינה ראויה לבא לידי זבה גמורה: עכ״ל
ורציתי לומר דיסוד מחלוקת רבי יוחנן ריש לקיש, דריש לקיש סבר דשומרת יום כנגד יום מן התורה חייבת רק מתי שיש אפשרות צירוף לזיבה, ורבי יוחנן ס״ל דשומרת יום כנגד יום דין תורה הוא אפילו דלא יכולה לבוא לידי זבה גדולה. ומאי דלר׳ יוחנן לא בעינן שימור ליא׳ כיוון דיום יב׳ הוא ימי נידה ובעינן שמירה דווקא בימי זבה, ולכן אם ראתה ביא׳ לא חייבת שמירה למחרת אבל כן חייבת שמירה אם ראתה בי׳.
ואח״כ ראיתי מעין זה במי נדה (מובא במתיבתא).

אך הנה הב״י מביא בשם הסמ״ג ז״ל וזה לשון סמ"ג: האשה שראתה יום י"א לבדו, אינה צריכה שימור ביום המחרת אלא מותרת באותו יום עצמו לערב, אבל מדברי סופרים צריכה שימור. ואם ראתה יום עשירי צריכה שימור לרבי יוחנן יום י"א כנגדו מן התורה אבל אם ראתה יום עשירי ויום אחד עשר שעכשיו כלו ימי הזיבה ומתחילים ימי נידה צריכה שימור יום י"ב מן התורה ויש אומרים מדברי סופרים מאחר שעברו ימי זיבה וכן מוכח בפרק בא סימן עכ״ל ראו מה כותב עליו הב״י אח״כ, וכן ראו מה מקשה הדרישה ואיך הגירסא שמביאים בשירת דבורה בדברי הב״י מיישבת את קושייתו, אך לא זה הנידון.

דהנה הסמ״ג כותב דבעי לר׳ יוחנן ביום יא׳ שימור מהתורה לאחר שראתה בי׳, ואמאי, בשלמא צריכה לשמור יא׳ מחמת י׳, אבל יב׳ הרי זה ימי נידה וכפי שרציתי לומר היא לא חייבת.
ורציתי לתרץ בזה שני תרוצים, אך באמת שניהם דחוקים:
א. דכיוון שנסתר הטהרה של יום יא׳ לא נימא שההפסק בימי הנידה יבטלו את השמירה דסופסוף חייבת שמירה מכח יום י׳, ולכן תשמור אף יב׳ מהתורה, והרי ב״ה מיירי רק בראתה יא׳ לבדו.
ב. דכיוון שראתה ב׳ ימים רצופים, י׳ ו-יא׳, חמירא טפי מראיית יום בודד.

אשמח לדעת מה דעת הגאונים שליט״א הכא.
 
חזור
חלק עליון