לחו"ר הפורום, העי"ו.
בשו"ת יחו"ד (ז, ח) מובאת תשובה ממרן זיע"א לגבי עליית נכה לס"ת, והעלה שאין להתיר להעלותו לס"ת. (והובאה תשובה זו כבר בילקו"י ח"ב עמ' ק"ב).
ולכאורה הרי בסוף ימין של מרן זיע"א איהו גופיה עלה לס"ת כאשר הו יושב על כסא גלגלים. כמו שהעיד הגאון ר' ברוך שרגא ע"ה לשו"ת תורת מאיר ח"א (פנחסי).
ויש שכתבו שכל מה שמרן החמיר בתשובתו היינו דוקא לקורא בתורה ולא לעולה. וכמ"ש בשו"ת ויצבור יוסף (בר שלום ח"ג סי' כ"ד) ובשו"ת מנחת אשר (ח"ג סי' ט'). [איברא, דכבר כתב כן בערוה"ש (קמא, ב) וכן שמעתי מהראש"ל שליט"א בפינת ההלכה].
לעומת זאת בשו"ת תורת מאיר הנ"ל (בהסכמות ובסי' י"א) כתב שמרן חזר בו, וס"ל להתיר להעלות נכה לס"ת מכמה סיבות. וכ"כ להקל בשו"ת אורן של חכמים (א, ז). וע"G במש"כ בספר גם אני אודך (תשובות הגר"מ גבאי. ד, א).
אמנם קשה לומר כדברי התורת מאיר, שמרן חזר בו, דמדוע יחזור בו אחר שהביא סימוכין לדבריו, וביאור עפי"ד כה"ח.
ומש"כ שם דכמו שהאח' הקילו למי שאינו יכול לעמוד לעלות לס"ת ע"י סמיכה גמורה, ה"ה בישיבה, דסמיכה הוי כישיבה. והביא כן מהמשנ"ב (דסמיכה הויא כישיבה). לכאו' דברי המשנ"ב סתרן אהדדי, דבמקום אחד כותב דהויא כישיבה, ובמקו"א כותב דלא הוי כישיבה (וע' במשנ"ב דרשו סי' קמ"א הע' מספר 2).
וכן משמע ביבי"א חלק י"א (סי' ח' אות ג') דלא בכל מקרה אמרינן שסמיכה הויא כישיבה.
וא"כ צ"ב מהי דעתו של מרן זיע"א באמת בנ"ד.
[נ.ב אציין שכאשר ידיד אמר את דברי הגר"ב שרגא הנ"ל למרן הראש"ל שליט"א, נענה ואמר, שיש לחלק, שמרן לא היה זמן שלא היה יכול ללכת בכלל, אלא היה צריך סיוע, וכל מה שאסור ה"ד שאינו יכול ללכת בכלל. יש לי הקלטה של זה].
בתודה מראש
ושבת - שלום ומבורך
בשו"ת יחו"ד (ז, ח) מובאת תשובה ממרן זיע"א לגבי עליית נכה לס"ת, והעלה שאין להתיר להעלותו לס"ת. (והובאה תשובה זו כבר בילקו"י ח"ב עמ' ק"ב).
ולכאורה הרי בסוף ימין של מרן זיע"א איהו גופיה עלה לס"ת כאשר הו יושב על כסא גלגלים. כמו שהעיד הגאון ר' ברוך שרגא ע"ה לשו"ת תורת מאיר ח"א (פנחסי).
ויש שכתבו שכל מה שמרן החמיר בתשובתו היינו דוקא לקורא בתורה ולא לעולה. וכמ"ש בשו"ת ויצבור יוסף (בר שלום ח"ג סי' כ"ד) ובשו"ת מנחת אשר (ח"ג סי' ט'). [איברא, דכבר כתב כן בערוה"ש (קמא, ב) וכן שמעתי מהראש"ל שליט"א בפינת ההלכה].
לעומת זאת בשו"ת תורת מאיר הנ"ל (בהסכמות ובסי' י"א) כתב שמרן חזר בו, וס"ל להתיר להעלות נכה לס"ת מכמה סיבות. וכ"כ להקל בשו"ת אורן של חכמים (א, ז). וע"G במש"כ בספר גם אני אודך (תשובות הגר"מ גבאי. ד, א).
אמנם קשה לומר כדברי התורת מאיר, שמרן חזר בו, דמדוע יחזור בו אחר שהביא סימוכין לדבריו, וביאור עפי"ד כה"ח.
ומש"כ שם דכמו שהאח' הקילו למי שאינו יכול לעמוד לעלות לס"ת ע"י סמיכה גמורה, ה"ה בישיבה, דסמיכה הוי כישיבה. והביא כן מהמשנ"ב (דסמיכה הויא כישיבה). לכאו' דברי המשנ"ב סתרן אהדדי, דבמקום אחד כותב דהויא כישיבה, ובמקו"א כותב דלא הוי כישיבה (וע' במשנ"ב דרשו סי' קמ"א הע' מספר 2).
וכן משמע ביבי"א חלק י"א (סי' ח' אות ג') דלא בכל מקרה אמרינן שסמיכה הויא כישיבה.
וא"כ צ"ב מהי דעתו של מרן זיע"א באמת בנ"ד.
[נ.ב אציין שכאשר ידיד אמר את דברי הגר"ב שרגא הנ"ל למרן הראש"ל שליט"א, נענה ואמר, שיש לחלק, שמרן לא היה זמן שלא היה יכול ללכת בכלל, אלא היה צריך סיוע, וכל מה שאסור ה"ד שאינו יכול ללכת בכלל. יש לי הקלטה של זה].
בתודה מראש
ושבת - שלום ומבורך
