שלום וברכה
חפץ העומד למכירה מותר לבקש מהמוכר הנחה על מחירו, ואם המוכר הוזיל אין לחשוש לאיסור, שכן דרך הסוחרים, אולם אם נראה לקונה שהמוכר הוזיל מחירו מפני הבושה מהקונה כגון שהוא נכבד וכיו"ב, יש להמנע מלקנות במחיר הזול מפני חשש גזל.
בגמרא (בבא מציעא כב.) מסופר על אמימר ומר זוטרא ורב אשי שהזדמנו לפרדסו של מרי בר איסק (כך שמו), ואריסו הניח לפניהם תמרים ורימונים. אמימר ורב אשי אכלו, מר זוטרא לא אכל (משום שחשש לגזל, כיון שהאריס נתן ללא ידיעת הבעלים). בנתיים הגיע מרי בר איסק, ומצאם, ואמר לאריסו: מדוע לא הבאת לחכמים מהתמרים והרימונים הטובים יותר? אמרו אמימר ורב אשי למר זוטרא: עכשיו מדוע אינך אוכל? והרי שנינו בברייתא: אם נמצאו יפות מהן - תרומתו תרומה! (ויש כאן גילוי דעת שהבעלים מסכימים) - והשיב להם, כך אמר רבא: לא אמרו חכמים 'כלך אצל יפות' אלא לענין תרומה בלבד, משום שהוא מצוה, ונוח לו. אבל כאן - משום בושה אמר כן.
וכתב על זה בספר חכמת מנוח (שם) מכאן מוכח בפרוש שמתנה שאדם נותן משום בושה יש בה משום גזל ואסור לקבלה, ועל זה נאמר ושונא מתנות יחיה.
לכן הדבר מסור ללב לידע אם מסכים להנחה משום בושה או שהוא מוחל ומקנה בלב שלם, ולכן אדם נכבד כגון תלמיד חכם וכיו"ב שמבקש הנחה, יש להזהר שלא יהיה המוכר מוותר על המחיר שבקש בתחילה מפני הבושה שיש לו מהאדם הנכבד, וכל כיוצא בזה, וידוע על חכמים שהיו נמנעים מלקנות בעצמם ושולחים שליח מהטעם האמור, אבל אם אין את החשש, הדבר מותר, כיון שזהו דרך הסוחרים, ומבואר בבא בתרא (מח.:) ובשולחן ערוך חושן משפט (סימן רה סעיף א) דאפילו מי שאנסוהו עד שמכר ולקח דמי המקח, אפילו תלוהו עד שמכרו, ממכרו ממכר בין במטלטלים בין בקרקע, שמפני אונסו גמר והקנה ע"ש.
ואדרבה פעמים שהמוכרים מציעים הסחורה במחיר גבוה, כיון שהסוחרים מכינים עצמם, למשא ומתן עם הלוקחים שיבקשו הנחה, ויזילו להם מהמחיר שבקשו בתחילה, ויהיה בזה הרגשה לקונה שקיבל הנחה, ואם לא בקשו הוא רווח נוסף למוכר, ויש מוכרים שמתחילה מוכרים בזול ולא עושים כלל הנחות, ובאלו צריך להזהר יותר שלא יהיה המוכר מוותר מחמת בושה וכיו"ב.
בברכה רבה
