מועדים לשמחה
כדי לברך ברכת גפן על יין בזמננו, צריך שיהיה רוב יין 51 אחוז יין ומעלה, ואם אין רוב יין יש לברך על המשקה ברכת שהכל.
וכן כתב בילקוט יוסף (סימן רד ס"ח) יין שיש בו תערובת של רוב מים, לדידן יש לברך עליו שהכל. ואין לקדש עליו. [ומכל מקום ספרדי השומע קידוש מאשכנזי המקדש על יין שיש בו תערובת של רוב מים, יוצא ידי חובת הקידוש]. ולכן אין לסמוך על חלק מההכשרים הניתנים כיום ליינות, אלא לאחר בירור היטב אם אכן הכשר זה הוא גם לדעת מרן השלחן ערוך, המצריך שיהיה רוב יין.
ובהארה (שם ס"ק ח) כתב ז"ל מרן השלחן ערוך (סימן רד סעיף ה): שמרי יין מברך עליהם בורא פרי הגפן. נתן בהם מים, אם נתן שלשה מדות וכו', והיינו ביינות שלהם שהיו חזקים, אבל יינות שלנו שאינן חזקים כל כך, אפילו רמא תלתא ואתא ארבעה, אינו מברך עליו בורא פרי הגפן. ונראה שמשערים בשעור שמוזגים יין שבאותו מקום. הגה, ובלבד שלא יהיה היין אחד מששה במים שאז הוא בטל. ע"כ. וכתב בעולת תמיד (סק"ז) שעכשיו שאין נוהגים כלל למזוג היין במים, כי היינות שלנו רפויים מאד, לפיכך אם נתערב מעט מים ביין, אפילו אם מדת המים פחותה ממדת היין, אין לברך עליו בורא פרי הגפן. וכן כתב האליה רבה (שם סק"י), ושזהו טעמו של הלבוש שהשמיט דברי הרמ"א בזה. וכן כתב במחצית השקל. וכן כתב הפרי מגדים (א"א ס"ק טז) שהיינות שלנו שהם רפויים כל שנתערב בהם רוב מים יש לברך עליהם שהכל. ובשו"ת שואל ונשאל חלק ג' (סימן לט) כתב, שאף שמשמע מדברי הפרי מגדים שאם המים והיין שווים, מברך הגפן, מאחר והוא ספק, ספק ברכות להקל, ויש להקפיד שיהיה היין יותר על המים. ע"ש. ובכף החיים (סימן רד ס"ק לג) כתב, שכל זה הוא לדעת הרמ"א, אבל לדעת מרן שפסק כדברי רבינו יונה (עיין תר"י סוף פרק כיצד מברכין) אין לתת מים לצימוקים אפילו על חד תלת, וכו'. ע"ש. וכן כתב בשו"ת פני אריה החי (סימן ח) שאין לברך הגפן על יין כל שאינו ברור שיש שם יין יותר מהמים. ואם אין לו יין אחר, יקדש עליו, אך יברך עליו שהכל. ע"ש. וכן כתב בשו"ת אם לבינה (סימן כז), ובשו"ת מים טהורים (סימן כא). ועוד אחרונים, כמבואר כל זה באורך וברוחב בשו"ת חזון עובדיה חלק א' (מהדורא בתרא סימן ו' סעיף ב). ע"ש. [ועיין להרב כנסת הגדולה בתשובה (סימן א) שכתב וז"ל, והוי יודע שבהיותי עסוק בזה דקדקתי על השירבי"ט וכו' שאין ראוי לקדש עליו, ושאין לומר עליו בברכתו בורא פרי הגפן אלא שהכל נהיה בדברו, שראיתי לרב ז"ל בבית יוסף (סימן רב מחודש א) שכתב, כתוב א"ח על האירופי מברך עליו שהכל, ופשוט הוא. וענין האירופי הוא שדורכים הענבים ואחר דריכתם משימים בתירוש עפר לבן ידוע שעה אחת או יותר מעט, כדי שיציל היין היוצא מהם מהרה, ויעמוד במתיקותו, ואחר כך מחממין אותו בכדי שאין היד סולדת בו, ומשימים העפר בתירוש כדי שיהיה מתוק ולא יהיה בו טעם קיוהא, ואם כן כל שכן מהאירופי, דבין בזה ובין בזה, אותו העפר גורם שהתירוש לא יעשה יין, אלא יעמוד במתיקותו, ולכן דעתי מסכמת לברך עליו שהכל, וכמדומה לי שבקושטא כך מברכין עליו, וכיון שברכתו שהכל אין מקדשים עליו]. וע"ש בחזון עובדיה שכתב, כי זה לפני למעלה משלושים שנה, נאמר לו על ידי אדם נאמן, שהיינות של הבד"ץ יש בהם תערובת של כ - 17 אחוז יין. [והיום הוסיפו במעט]. ואף הגאון רבי דוד יונגרייז זצ"ל חבר הבד"ץ אמר, כי מאחר ובחותמת ההכשר נאמר "בית דין צדק לכל מקהלות האשכנזים" אין אחריות הספרדים עלינו. אלא שיש בזה מכשלה לרבים הסבורים שעל ידי הכשר הבד"ץ העושים כדעת הרמ"א, גם אנו יכולים לברך על יין זה הגפן. וזה אינו כמבואר. וע"ש שציין שכן הוא נוהג להלכה ולמעשה, לברך על היין של הבד"ץ ברכת שהכל, מאחר והוא עשוי לפי דעת הרמ"א. עש"ב. עכ"ל.
בברכה רבה
חגים וזמנים לששון
