• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

ברכת המפיל

קורסיה

Well-known member
רציתי לשתף את הת"ח במה שכתבתי בנושא משום ששמעתי שיש נמנעים מלבך המפיל בשם ומלכות ואף לאלו ההולכים בתורת רבינו זיע"א לכן אמרתי לחזק נושא זה. אשמח לקבל הערות
ברכת המפיל
עמדתי ואתבונן אם יש חיוב על האדם לברך בכל יום ברכת המפיל. והאם מותר לאחר שברך לדבר למה שנצרך. וזה החלי בעה"י.​
א) הגמרא במסכת ברכות (דף ס ע"ב) אמרו, הנכנס לישן על מטתו אומר משמע ישראל עד והיה אם שמוע. ואומר ברוך המפיל חבלי שינה על עיני וכו'. וכן פסקו כל רבותינו הראשונים. הבה"ג (ס"א הלכות ברכות פרק ט). ובתשובת רב נטרונאי (או"ח ס"ט) מנה את ברכת המפיל במניין מאה ברכות. סדר רב עמרם (ק"ש שעל המטה) העתיק הברכה בשם ומלכות. וכ"ה בסידור רב סעדיה גאון. הרי"ף (ברכות מד מדפי הרי"ף). רמב"ם (הלכות תפילה פ"ז הלכה א). הרא"ש (שם פ"ט ס' כג). ספר הבתים (ח"ג שער עשירי, א). האגודה (ברכות פ"ט). מאירי (ברכות ס ע"ב. הרא"ה (ברכות פ"ט) והוסיף שיש לברך בהזכרת שם ומלכות בפתיחתו. פסקי הרי"ד (שם). הריא"ז (ברכות פ"ט הלכה ג). סידור רש"י (ס' תכט). מחזור ויטרי (ס' עז ותקלא). סמ"ג (עשין כז). סמ"ק (מצוה קנא). האשכול (לקוטי הלכות תפילה). הרוקח (ס' שכז ושמה). ראבי"ה (ח"א ס' קמו). שבלי הלקט (ס' מח). רבינו ירוחם (תולדות או"ח נתיב ג ח"ב דף כג ט"ג). המאורות (ברכות שם). אהל מועד (שער הברכות דרך ב נתיב ח). צדה לדרך (מאמר א כלל א פל"ט). ארחות חיים (ח"א דין מאה ברכות ודין ק"ש סמוך למטתו). כלבו (ס' כט). ספר הנייר (ס' כז). תשב"ץ קטן (ס' רס) שכן היה נוהג מהר"ם ע"ש. אבודרהם (ק"ש שלפני המטה וע"ע במש"כ על ברכת אלקי נשמה מדוע אינה פותחת בברוך במה שהעיר על הראב"ד דמזה מוכח שאין שום איסור להפסיק אחרי ברכת המפיל ודו"ק). ספר השלחן (הלכות תפילה שער ה). ספר הפרדס (שער הראיה). וכ"פ הטור ושלחן ערוך (ס' רלט). ומכל הנ"ל מוכח להדיא בלי שום ספק ופקפוק כלל, שיש חיוב מדרבנן לברך ברכת המפיל כל יום לפני שהולך לישון, שכן היא תקנת חז"ל כמו ברכות השחר שמברכים בכל בוקר. וליתר שאת יש לחזק הדבר ולהביא עוד ראיה מלשון רבינו הרמב"ם שאחר שבאר כל הלכות התפילה הוסיף שם בפרק ז וז"ל- כשתקנו חכמים דברי תפלות אלו תקנו ברכות אחרות לברך אותן בכל יום אלו הן כשיכנס אדם למטתו לישן בלילה מברך וכו'. וכ"כ בספר הבתים שם. ושוב ראיתי שכ"כ בתשובות והנהגות (ח"ב ס' קלא) שברכת המפיל היא מפורשת בגמ' ונפסק בש"ע ואין מקום להקל בברכה זו שכן הוא מורה לכל שואל שיברך ולא לחוש שלא ישן. ע"ש. ובספר נתיבי עם (ס' רלט) כתב שכן המנהג לברך המפיל בשם ומלכות.

ואל יקשה בעינך מש"כ כמה ראשונים שק"ש על המיטה אינה חיוב אפילו מדרבנן ולכן אינו מברך עליה כדרך שמברך לפני ק"ש בשחרית ובערבית. דז"ל הרשב"ש (ס' קעד)- אלא שק"ש שעל המטה אינה מצוה לא דאורייתא ולא דרבנן, שלא תקנו אותה חכמים ז"ל אלא לישן מתוך דברי תורה אי נמי כדי שיהיו המזיקין בדילין הימנו כדאיתא בפ"ק דברכות. תדע שהרי תלמיד חכם אינו צריך לקרותה. ע"ש. כלומר שאין מצות עשה מן התורה לקרוא ק"ש על המיטה וגם לא מדרבנן. אלא חז"ל 'תקנו' כן כדי שישן מתוך ד"ת או להרחיק המזיקים מעליו. ולכן ת"ח אינו צריך לקרותה או שדי לו בפסוק אחד כדאיתא בברכות (ד ע"ב). אך אינו עניין לחיוב ברכת המפיל שזו תקנת חז"ל לכל אחד לברכה לפני השינה. וע"ע בהליכות עולם (ח"א עמ' קג בהערה).

ב) ודבר חידוש מצינו בתשובות רבינו אברהם בן הרמב"ם (ס' פג) שדן בארוכה על המנהג שנהגו לברך ברכות השחר בבית הכנסת ושלל המנהג הזה. הוסיף ואמר (ד"ה ומי שטוען) שאין לטעון שיש לברכם בביה"כ משום שרוב הקהל אינם יודעים הברכות האלה בעל פה ואם לא ישמעו לא יברכו אותם וקי"ל אע"פ שיצא מוציא. ענה הרב, שאין הדבר ברור שהשומעים חייבים בברכות הללו. אלא יש לברך רק ברכות שודאי שהשומע חייב בהם ולא ברכות שמסופק אם חייבים. 'ולפי ההקש הזה יברכו בבית הכנסת בתחלת הלילה עם תפלת מעריב המפיל חבלי שינה על עיני כי היא 'חובה' בזמן השינה ואפשר שיש שם מי שאינו זוכרה'. עכ"ל. ומ"מ חזינן מדבריו ז"ל שחייב לברך ברכת המפיל כל יום. וכך כתב בספרו המספיק לעובדי ה' (מהדות תשמ"ט עמ' רמד) וז"ל- ואשר לשאר הברכות שחייבון ואשר אינן קשורות בהנייה, כוונתי הניית מאכל ומשקה וריח טוב, ולא על עשיית מצוה, הרי שביניהן ברכה שלפני השינה המתאימה לזמן ולמצב, והיא המפיל וכו'. עכ"ד. הרי שכתב להדיא שברכת המפיל איננה קשורה להנאה. כלומר שאין צורך להסמיך הברכה להנאת השינה.

ג) הנה כמה מרבותינו הראשונים כתבו שאחר ברכת המפיל אין לדבר ואין לאכול או לשתות. וז"ל הארחות חיים שם- כתב הר' אשר ונהגו כל ישראל שאין אוכלין ואין שותין ואין מדברין אחר ק"ש שאומרים על מטתן וסמכו על האי קרא אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה. עכ"ל. וכ"כ הכלבו שם. והובא להלכה בב"י וברמ"א ס' רלט. ור' אשר שכתב כוונתו לרבינו אשר מלוניל בספר המנהגות (דף ח ע"ב) שכ"כ. וכ"כ ר' מנוח על הרמב"ם (שם הלכה ב) שכן המנהג. והוא כדי לישון מתוך דברי תורה וסמך לדבר אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה. והרוקח (ס' שכז) כתב שצריך שלא יפסיק בין קריאתו לשנתו כדמשמע בירושלמי (ברכות פ"א הלכה א) קרי וחזר וקרי עד דהוה שקע מגו שנתיה. ויתרה מזו, משמע מסידור לשונו שם שק"ש אומר בתחילה ואח"כ פסוקי דרחמי ולבסוף ברכת המפיל. ובכל זאת כתב שצריך להזהר שלא להפסיק בין 'קריאתו' לשנתו. כלומר שגם קודם ברכת המפיל אין להפסיק בין ק"ש לשינה. (כ"כ בחזו"ע ברכות עמ' תקג). אך פסוקי הרחמים והברכה אינם הפסק. ומוכח להדיא שכל החשש הוא רק משום הק"ש ולא הברכה. וכ"כ רבינו ירוחם (תולדות או"ח נתיב ג ח"ב דף כג ט"ג) יש שאינם מדברים על מטתם אחר שקראו ק"ש כדאיתא בירושלמי רבי פלוני הוה קרי וחזר וקרי עד דפקע גו שנתיה משום דכתיב אמרו בלבבכם וגו' אמרו בלבבכם על משכבכם זו ק"ש. והמאירי (ברכות ד סע"ב) כתב- ולא על המטה ממש אלא סמוך לשכיבתו כמו ועליו מטה מנשה. וכ"כ בספר המכתם. ומכל הראשונים הנ"ל נראה פשוט, דכוונת המנהג הוא, שכיון שכתוב אמרו בלבבכם על משכבכם ודרשו חז"ל (ברכות ד ע"ב) הפסוק על קריאת שמע שעל המטה. (ופרש"י אמרו בלבבכם - אמרו מה שכתוב על לבבך (דברים ו') על משכבכם, שנאמר בשכבך (דברים ו'). ודומו - בשינה אחרי כן). וסמוך ממש כתוב ודומו סלה אם כן יש להזהר שלא לדבר ושלא לאכול או לשתות. אך אין כל חשש של ברכה לבטלה אם ידבר אחר ברכת המפיל. כי לעולם לא נפל החשש על הברכה אלא על קריאת שמע בלבד. וגדולה מזו, שאם נאמר שאחר שדיבר הוי ברכה לבטלה, א"כ היאך קראו לזה הראשונים 'מנהג' שכן נהגו העולם. הרי הפסק בדבור אחר הברכה זו הלכה פסוקה שאסור לעשות כן ולא מנהג העולם. ועוד, שאם היה הדבור או האכילה משוי ליה לברכה לבטלה לא אישתמיט חד מקמאי או בתראי שיכתבו כן שזו אזהרה שאי אפשר להתעלם ממנה. אלא ודאי, דמה שנהגו שלא לדבר ולא לאכול הוא רק כדי להסמיך פסוקי הק"ש לשינה. וכן מפורש בירושלמי שהביאו הראשונים הנ"ל. וכן יש להוכיח מר' אברהם בן הרמב"ם דלעיל שפסק, שמיד אחר ערבית יש לברכך ברכת המפיל כדי להוציא יד"ח את מי שאינו יודעה. ואם איתא שיש בזה ברכה לבטלה אם ידבר אחרי כן, וכי בכדי לזכות את הרבים יחטא באיסור חמור. שהרי אחרי תפילת ערבית כל העם הולכים לעסקיהם והרב לא הזהירם שלא לדבר. וכ"כ להדיא בספר לקט יושר לתלמיד התרומת הדשן (ח"א עמ' מה ענין ג) ונוהג (מהרא"י) שלא לשתות או להפסיק בשום דבר כשקרא ק"ש עד שילך לישן, מ"מ אין איסור בדבר אם אחד היה מפסיק. וראיתי שכ"כ הגר"ח גריינמן זצ"ל בחידושים וביאורים (ברכות ס ע"ב) שהברכה היא על מנהגו של עולם ואינה ברכה על השינה. ואחר שהביא דברי הכלבו כתב לפרש כדברינו, דמה שייך מנהג הרי פשיטא דאסור להפסיק בין הברכה למעשה והיה ראוי לחזור ולברך. ואף שהברכה היא בלשון יחיד מ"מ על מנהגו של עולם בכללותו ואינה מתיחסת על שינה של לילה זו. ושוב הביא שמועה בשם מרן החזו"א שלא להפסיק בברכת אשר יצר אחר המפיל. נשאר בצ"ע. ע"ש. מ"מ קשה לדחות כל ההוכחות הללו. ודבריו הראשונים שרירים וקיימים.

ד) עוד הסבירו רבותינו האחרונים שאין הדיבור יגרום לברכה לבטלה. בשו"ת ברכת אברהם (לג"ר אברהם טריויס צרפתי וקבל הסכמה לספרו ממרן הב"י. ח"ד ס' קסו עמ' קמו) ביאר שברכת המפיל היא ברכת הודאה על טבע השינה ההכרחית לקיום האדם דא"א שלא ישן ג' ימים, והברכה תתקיים עכ"פ תוך זמנה שהוא ג' ימים ולא יחזור ויברך אותה עד שיישן פעם שנית. אבל ברכת לישן בסוכה אם יהיה מצטער וישן חוץ לסוכה כדין מצטער הויא לה ברכת לישן בסוכה ברכה לבטלה. ועוד יש הבדל בין ברכת המצות לברכת השבח. דברכת השבח יכול לברך אותה על מנהגו של עולם כברכת הנותן לשכוי בינה שיכול לברך אותה על מנהגו של עולם אפילו לא שמע קול תרנגול. אבל ברכת המצות לא יוכל לברך אם לא יעשה אז המצות הוא או יוציא אחרים ידי חובתם. ועל זה בברכת המפיל אין חשש אם לא יישן כלל כי היא ברכת השבח על מנהגו של עולם. אבל ברכת לישן בסוכה שהיא ברכת המצות לא יוכל לברך אותה שמא יצטער ולא יוכל לישן בסוכה והויא לה ברכת המצות ברכה לבטלה. עכ"ל. וכן הובא דבריו בשיירי כנסת הגדולה (הגה"ט אות ה). ובכנה"ג (הגה"ט, א) הביא שבסדר היום כתב שאין לברך ברכת המפיל כי אם בשעה שיראה עצמו שהשינה באה עליו ועפעפי עיניו נאחזות לישן, כי איך יברך המפיל חבלי שינה והשינה עדין לא באה אלא שהוא מכין לה מקום שתבא, ודאי ברכה לבטלה היא. אך הרב כנה"ג כתב שהוא ז"ל היה נוהג לברך בעת שהולך לישן ואיני ממתין לאומרה עד שאישן מטעם שלא יאנוס אותי השינה ואשכח מלאמרה. ומה שכתב בעל סדר היום שהיא ברכה לבטלה, לא דיבר נכונה, שאינו מברך עתה, כלומר אינו אומר המפיל עתה חבלי שינה, אלא המפיל חבלי שינה על עיני, והוא על השינה שעתיד לישן, דומיא דהנותן לשכוי בינה, שאף על פי דלא שמע קול תרנגולא, וכן כל שאר ברכות השחר אומרים אותם, שהן על סדור העולם והנהגתו, הכא נמי מברך על מה שעתיד לישן. וכן נראה מדברי הכלבו שכתב רבינו בית יוסף ז"ל, שכתב שנהגו כל ישראל שאין אוכלין ושותין ואין מדברים אחר קריאת שמע שאומרים על מטתם וכו'. שנראה שאין ההקפדה אלא שלא לדבר או לאכול ולשתות, אבל אם יושב דומם אפילו יברך אותה קודם השינה זמן הרבה שפיר דמי. ואפילו לאכול ולשתות ולדבר, לא מטעם ברכה לבטלה נגעו בה, אלא משום דכתיב (תהלים ד, ה) אמרו בלבבכם על משכבכם זו קריאת שמע ודומו סלה. ואני נוהג, בשעה שהשינה באה עלי לומר בידך אפקיד רוחי וכו' רגזו ואל תחטאו וכו'. עכ"ל. וכן הובא בעולת תמיד (סק"א). אליה רבה (סק"ג). והסכימו לדבריו במחצית השקל (סק"ג) ובפרי מגדים (א"א סק"ג). ויש לסייע דבריהם ממש"כ בספר הבתים בשם הראב"ד שאין לברך כשישן ביום אפילו כשישן כעין שינת לילה לפי שאינו מברך אלא על מנהג העולם ועל סדורו. וכן נראה מספר המכתם שכתב, לפי שענין השנה גם כן הוא חק קבוע לגוף לפי טבעו ומנוח ומרגוע מיגיעו, מלבד התועלת המגיע בו מעיכול מזונו, כמו שהכין בורא הטבעים יתעלה, לפיכך קבועה גם כן במטבע ארוך ופותחת וחותמת בברוך. וכן מהמאירי שכתב (ברכות ס ע"ב) יש מי שאומר שלא נתקנו ברכות אלו אלא פעם אחת ביום והוא בזמן שכיבה וקימה לרוב העולם אבל אם ישן ביום אינו צריך לברכן שלא על מעשה של עצמו נתקנו אלא על נוהג שבעולם שדרכן לשכב בלילה ולעמוד ביום ויש חולקים בדבר. ע"ש. ובשו"ת לשון למודים (לג"ר ברזילי יעבץ רבו של בעל שער המלך. ס"ס כב) העתיק לדינא דברי הברכת אברהם. וכ"פ בספר בירך את אברהם (ס' רלא עמ' קב) וז"ל והנה בגמ' ובכל הפוסקים ראשונים ואחרונים הביאו ברכה זו בהזכרת השם. וראיתי אנשים שנוהגים לברך בלא הזכרת השם. וכן ראיתי בסידור שכתב שם ויש נוהגים לברך בלא הזכרת השם. אבל לא ראיתי בפוסקים מי שיאמר כן. וכיון שכן חזרנו לכלל שכתבתי בסי' רכג ס' ט דהא דאמרינן פוק חזי מאי עמא דבר היינו דוקא היכא שהלכה רופפת בידך אבל כשידעינן דהלכה לברך אין לא ראינו ראייה כאשר כתב הר׳ בני חיי שהביאו הר׳ יד אהרן בס׳ רכג. וכי תימא שמא לא ישן והוי ברכה לבטלה כאשר ראיתי אומרים. הא דחה זה הרב שכנה"ג דליתא לטעם זה משום שברכת המפיל היא על טבע השינה ועל מנהגו של עולם. וא"כ נקטינן לברך. עכ"ל. גם בספר מעשה רקח על הרמב"ם (ריש פ"ז ד"ה מברך) הקשה איך תקנו לברך המפיל הא שמא לא יישן. ותרץ, י"ל דשאני ברכת המפיל שאין אנו מברכים על השינה אלא אנו מברכים ומשבחים להשי"ת שהוא המפיל חבלי שינה על עינינו וכו' כלומר שדרכו בכך ב"ה על פי הטבע לקיום העולם והוא כעין ברכת דהודאה שלדעת הרבה מן הפוסקים אין בה קפידא לברך עובר לעשייתה הדבר דכל שעתא ושעתא זמנה להודות לאל ב"ה. ואף אם לא ישן אחר כך מה בכך. מה שאין כן בברכת השינה בסוכה שהוא מברך לקיים מצות שינה שהוא מחוייב לישן בה בעל כרחו. ולכך לא תקנו לנו ברכה זו דלא הויא מלתא פסיקתא כמו האכילה או שאר מצות דאפשר דלא תבא לו השינה עכשיו. עכת"ד. גם בספר דברי ירמיהו (שם) הסכים עם המעשה רקח, והוסיף, שלשון רבינו (הרמב"ם) שכתב כשיכנס אדם לישן למטתו וכו' מורה ע"ז כי אז יברך, על כי אז זמן השינה לו ואם גם לא ישן כשיכנס לישן הברכה כראוי לו אז. וכן העלה להלכה בפתח הדביר (סק"ג) שאף אם לא ישן כל הלילה לאונסו או שקם והתהלך בחוץ והסיח דעתו מהשינה ודיבר בדברים אחרים הגם שעבר באונס על אזהרת רז"ל שלא להשיח מ"מ אין ההפסק והדיבור והסח הדעת מזיק לשוויי ברכתו הראשונה לבטלה ולחייבו לברך שנית. שכל דין הפסק והסח הדעת הוא רק בברכת הנהנין והמצוות. ע"ש. וכ"פ היפה ללב (ח"א רלט סק"ב) כדברי הברך את אברהם. וכתב, שבתחילה נהג לברך בלי שו"מ שכן ראה במקצת סידורים. אך אחרי שראה דברי הרב ברך את אברהם שינה מנהגו וברך בשו"מ. והוסיף לתמוה על הבית עובד שכתב שי"א בלי הזכרת ה', דהיכן מצא דבר זה, אם לא שסמך במה שראה בקצת סידורים. עכ"ל. וכ"פ בכה"ח (רלט סק"ז) שכן ראוי לנהוג דכיון שנזכר בגמ' ובדברי האר"י אין לחוש לסב"ל. וכן נראה מהרב חסד לאלפים (סק"י ויא) ע"ש. וכ"כ הערוך השולחן (רלט, ו) דזהו וודאי דאין הכוונה שאחר ברכת המפיל אין הפסק עד השינה כמו בכל הברכות שאסור להפסיק בין נט"י להמוציא וכיוצא בזה שהרי אומרים הפסוקים אח"כ ולהרמב"ם פרשה שמע. ואף שהם משום שמירה מ"מ אי סלקא דעתך דאסור להפסיק מאי מהני שהם משום שמירה, אלא וודאי דכאן לא הוי ההפסק איסור כבכל הברכות. והטעם דהא שינה אינה ביד האדם והסברא זו כתבו בסוכה פ"ד הרא"ש והמרדכי דלכן אין מברכין על שינת סוכה ע"ש. וברכה זו היא חיובית על עניין השינה של האדם ולזה אומר שיראה לקרבה להשינה בכל היכולת. עכ"ל. וכן העלה המהר"י באסן (רבו של הרמח"ל בשו"ת לחמי תודה ס' כא דף פח ע"ב) שברכה זו נתקנה על מנהגו של עולם ולא על כל אדם ואדם בפרטות. ועוד כי בכולן יש בהם רמז אל דברים עליונים ואין ראוי לבטלן. ע"ש. וכ"כ המהר"ץ חיות (ברכות יא ע"ב) אף על גב דקי"ל דמברכין המפיל על שינה וג"כ יש חששא שמא לא ישן שאני התם דהברכה על טבע השינה אשר נתן ה' לכל יצורי חלד. ואף על גב דלא ישן עתה מ"מ ענין השינה ישנה בעולם. אבל הכא עיקר הברכה על שינה בסוכה וכתבו שפיר שמא לא ישן עתה. עכ"ל. וכן העלה במאורי אור (חלק באר שבע דף מג ע"א) שאין מברכים על הנאת השינה רק על הטובה למנוחת הגוף. והברכה אינה כברכת הנהנין. ולכן אין להקפיד אלא בקביעות סיפור, אך נהגו בשתיית מים וסיפור צרכיו אפילו נמשך הרבה. ע"ש. והביאו להלכה בארחות חיים החדש (רלט סק"ג). ובאשל אברהם (מבוטשאטש ד"ה אמרתי) כתב, י"ל שאין בכך חשש הפסק כי הברכה על שינה היא אם תהיה תיכף, וכמ"ש בברכת בדיקת חמץ שהיא לבער אם ימצא, והגם דלא דמי כלל כי שם מצוה לבדוק על הספק, ולשון ביעור היינו אם ימצא, ובכאן מפורש מניעה להפסיק, מכל מקום י"ל שעיקר הקפידא על ההפסקה היא כשברצון מפסיק תיכף שהיה זמן לישון אחר הברכה, מה שאין כן כשהיה זמן לשינה ולא הגיעה עליו, וכי כשאינו יכול לישן אח"כ כלל תהיה הברכה לבטלה, והרי רוב העולם מברכים גם כשאין ודאי שיוכלו לישן אז, אלא שהברכה נתקנה על ההכנה לשינה. עכ"ל. וכ"כ בספר תהלה לדוד (ס' שנו) שרק בברכת המצות כתבו התוס' שיש לחוש לשמא לא ישן, אבל ברכת המפיל היא ברכת הודאה להשי"ת על דרך העולם שהוא מפיל חבלי שינה על עינינו. מר ואהלות (להג"ר אליהו פוסק, אהל ברכות והודאות ס"ס ג) הסכים לפרי מגדים. וכ"כ בחיי אדם (כלל לה, ד). ובשו"ת ויחי יעקב (סימן י) חידש שחז"ל תקנו הברכה רק בלשון המפיל חבלי שינה, שטבעו הברכה רק על נפילת חבלי שינה שהם הליאות והעייפות הנופלת על האדם ומפילה תרדמה עליו. ואע"פ שאפשר שאח"כ תגבר עליו איזו סיבה שתמנעהו מן השינה בכל זאת תהיה ברכתו לבטלה כיון שכבר היה בו העייפות ונפילת חבלי שינה. עכת"ד. וכ"כ בתשובות והנהגות (ח"ד ס' נז) דברכת המפיל אינו כברכת הנהנין שהפסקה מבטל, אלא הברכה היא על חבלי השינה, ולאו דוקא על השינה, וברגע שהולך לישון ומצפה לשינה כבר נקרא "חבלי שינה" ושייך הברכה אפילו עדיין לא נרדם, וע"כ לא הוה הפסק ויכול לברך אשר יצר. דכיון דבעצם שכיבתו נכנס לתהליך שיביאנו לידי שינה אתחלתא דחבלי שינה הוי ואין ברכת המפיל לבטלה. ובזה דחה השמועה מהחזו"א שאין לברך אשר יצר אחר המפיל. ע"ש עוד. וכ"כ בשו"ת דברי שלום ואמת (ס' א דף כב ד"ה ובזה) דמכיון שאין מברכים בלשון אקב"ו אלא רק שנתקן בלשון שבח והודאה להקב"ה והוי כמו ברכת נישואין ומילה שאין ההפסק מבטל ומזיק לה. וע"כ לא חיישינן שאף אם לא ישן תכף עכ"פ ישן בזה הלילה. ונותן הודאה להקב"ה שמפיל שינה ומנוחה לאדם. וכן משמע לשון הגמ' דאמר הנכנס לישון אומר ברוך המפיל וכו' דיכול לברך בעת שנכנס ורוצה לישון. ע"כ. וכנראה שזו כוונת שאר האחרונים שהקשו איך מברכים הא שמא לא ישן ותרצו שעל מנהגו של עולם נתקן.

ה) בביאור הגר"א (בס"ס תלב) מצינו חידוש. לעניין המנהג להניח פתיתי חמץ בזמן בדיקת חמץ, כדעת הסוברים להניח שמא לא ימצא ותהיה ברכתו לבטלה. אך הרמ"א כתב שאם לא נתן לא עכב, דדעת כל אדם עם הברכה לבער אם נמצא. ועל זה הביא ראיה הגר"א, מברכת המפיל. ובספר דמשק אליעזר פירש דעת הגר"א, דס"ל שהעיקר כתירוץ ראשון בתוס' (ברכות יא ע"ב) דלא מברכים כשהולך לישון בסוכה כי הברכה שברך בשעה שאכל פוטרת גם השינה. וא"כ בדיקת חמץ היא כמו ברכת המפיל, שלכתחילה נתקן על הולך לישון אף שאינו יודע אם ישן. וכ"כ לבאר בדעת הגר"א בחזו"ע (ברכות עמ' תקב).

ו) עוד הביאו ראיה ממה שכתבו כמה ראשונים שיש לברך בתחילה ברכת המפיל ואח"כ לומר קריאת שמע ופסוקים הנוהגים לומר. כן משמע מהרמב"ם שם שקודם כל כתב שיש לברך המפיל והלכה ב' כתב שוקרא ק"ש ופסוקי רחמים. וכ"כ בהגה' מימוניות (אות ג) שבירושלמי משמע שק"ש יהיה אחרון סמוך לשינה וכן הוכיח רב ניסים גאון. וכ"כ האבודרהם שרבינו האי כתב שראוי להקדים הברכה לק"ש ולמזמורים ולכל הפסוקים האלו כדי שיישן מתוך הקריאה. ומביא ראיה מהירושלמי הנ"ל. וכ"כ האורחות חיים והכלבו שם שקודם שיקרא את שמע אומר ברכה זו וכו'. ובספר הבתים שם שאע"פ שבעל העתים כתב שקורא ק"ש תחילה, דברי הרמב"ם נראים עיקר. אכן בתוס' הרא"ש (ברכות ס ע"ב ד"ה ואומר) כתב, שיש אומרים שצריך לומר ק"ש לבסוף סמוך על מטתו, ומביאין ראיה מירושלמי. אך הוסיף הרא"ש, ומיהו תלמודא דידן לא נקט האי סידרא. כלומר שהרא"ש הבין שכיון שכתוב בגמ' הנכנס לישן על מטתו אומר משמע ישראל עד והיה אם שמוע. ואומר ברוך המפיל. משמע שיש להקדים ק"ש לברכה. וגם ברוקח שם כתב שקורא ק"ש ואומר פסוקי דרחמי ומברך המפיל. משמע שברכת המפיל תהיה בסוף. וכ"כ בסידור רב עמרם גאון. ובמחזור ויטרי. ובמאירי. ורבינו ירוחם (תולדות או"ח נתיב יג ח"ב דף קד ט"ג). וכן משמע בשלחן ערוך (רלט, א) שקודם כל קורא ק"ש ואח"כ מברך. אמנם רבינו האריז"ל (שער הכוונות דף נד ע"ד ד"ה דרוש ה) כתב שיאמר בתחילה ברכת המפיל ואח"כ ג' פרשיות של שמע. וכ"כ בשיירי כנסת הגדולה הגהות (שם אות ד) שכן מנהגינו עכשיו לומר ברכת המפיל קודם שמע. וכ"פ בכה"ח (סק"ו) בשם עוד כמה אחרונים וכן עמא דבר. ובנהר שלום (רלט סק"א) כתב שאפשר שלרמב"ם היתה גרסתו בגמ' שקודם יברך ואח"כ קורא. וכ"כ במעשה רקח על הרמב"ם ריש פ"ז. והוסיף, או שהוא מפרש דבגמרא לא נחית לענין קדימה ואיחור ולכך ס"ל ז"ל דיש להקדים ברכת המפיל ולאחר הקריאת שמע כדי לסמוך הקרית שמע להשינה וכן היא דעת הגהות מיימוני מהירושלמי.

והגם שבשלחן ערוך כתב לקרוא ק"ש ואח"כ לברך, מ"מ פסק שאחר הברכה אומר יושב בסתר ועוד פסוקים. א"כ מוכח שאין איסור להפסיק בין הברכה לשינה. ואף שהם פסוקים השייכים לק"ש שעל המיטה שאלו פסוקים הקשורים לק"ש ולשמירה הנצרכת בלילה, מ"מ אם היה איסור להפסיק בין הברכה להנאה שהיא השינה, גם בפסוקים אסור להפסיק דלא מצינו היתר שכזה. והגע עצמך אם אחד יברך להניח תפילין ויוסיף שכ"כ בתורה והיה לאות על ידך וכו', וכי לא יחשב להפסק. אלא ודאי, שאין שום איסור להפסיק אחר ברכת המפיל. (וכיוצ"ב כתב בילקו"י ס' ריח סוף הערה א ע"ש). וכן הוכיח הערוך השלחן שם כנ"ל. וכ"כ ביחוה דעת (ח"ד ס' כא עמ' קכא בהערה) וחזו"ע (עמ' תקז) והעיר על מהר"א מני שכתב שלפי הש"ע שקבלנו הוראותיו אסור להפסיק אחר שברך המפיל. דאדרבה מהש"ע אזיל כל בתר איפכא וכנ"ל.

ז) וברבותינו האחרונים מצינו שרובם ככולם פסקו שאין שום איסור הפסק אחר שברך המפיל. צא נא וראה מש"כ בספר עמק יהושע אחרון (קונטרס עלה לתרופה דף קס אות יא) בשם הגר"ח מצאנז שמוטב לברך ברכת המפיל כל לילה בשם ומלכות, אפילו אם יפסיק בדיבור פעמים רבות. ולא יבטל ברכת המפיל אפילו פעם אחת מחשש שיפסיק בדברים בין הברכה לשינה. וכ"כ שם בשם מהרצ"א מדינוב בעל הבני יששכר זיע"א. וכדבריו כן פסק בשו"ת נחלה לישראל (ס' מג אות ד) שמוטב שיפסיק משלא יברך כלל ח"ו. ובאמת אם לאחר הברכה צריך לדבר נחוץ מותר דאפילו בין הפרקים דק׳׳ש משיב שלום לכל אדם. ע"ש. וכ"פ במסגרת השלחן על קיצוש"ע (ס' עא אות ג). ובעמודי השלחן על הקיצוש"ע (אות ד). וכן העלה בשו"ת פרי השדה (ח"א ס' צג) שמותר לברך אשר יצר אחר ברכת המפיל, שאין איסור להפסיק בדיבור אחר המפיל שא"א כלל לומר שיגזרו איסור בדבר דמה יעשה אם א"א לו לישון. אלא יש רק אזהרה שלא מדברים אחר הברכה, כלומר שיראה להסמיך הברכה לשינה, אך עכ"פ אין איסור לדבר כמו באמצע התפילה. ע"ש עוד. מהר"ש סופר בשו"ת התעוררות תשובה (ח"א ס' קכח). וכ"כ בספר תוספות חיים על החיי אדם (כלל לה סק"ה) שיש שאינם מברכים המפיל בטענה שיראים שמא ידברו אחר הברכה. אך באמת טעות הוא בידם כי באמת מצד הדין מותר להפסיק בדיבור אחר ברכת המפיל. ואפילו באכילה ושתיה מותר לצורך גדול שהרי הטוש"ע לא הביאו כלל זה הדין, רק בב"י כתב בשם הכלבו שנהגו שלא לאכול ולשתות אחר ק"ש. ואין זה אלא מנהג ועדיף יותר לעבור על המנהג מלעבור ח"ו על מצות עשה ול"ת של דברי סופרים שלא ליהנות מהעולם הזה בלא ברכה. ומבטל ברכה אחת שתקנו אנשי כנה"ג והוא ממנין ק' ברכות. וכן הישן בלא ברכת המפיל הרי זה כאלו אוכל בלא ברכת המוציא. אדרבה הנאת שינה הוי יותר מהנאת אכילה דאכילת עראי מותר חוץ לסוכה ושינת עראי אסור חוץ לסוכה. ע״כ ח"ו להתיר לישן בלא ברכת המפיל דהנהנה מהעו"ז בלא ברכה כאילו גזל להקב"ה וכנסת ישראל. ואין לזוז ח״ו מפסק הש״ע ולהוסיף סברת עצמו. ולענין להפסיק בדבור בודאי מי שיכול ליזהר שלא להפסיק אחר הברכה טוב לקיים דברי המחמירים. אבל אם אינו יכול ליזהר אין להשגיח כלל על זה לבטל עי״ז ברכה. ובפרט אם שואלים אותו מותר לכ״ע להשיב דלא גרע מבין הפרקים דמשיב שלום לכל אדם. כ״ש הכא. וא״צ לבדות חומדות מלבו. יותר מזה כ׳ הא״ר דאפי׳ לא יישן כלל אין הברכה לבטלה דהברכה נתקן על טבע הבריאה ואפי׳ לא יישן אין הברכה לבטלה והובא דבריו במחה״ש. עכ"ד. ומבואר שהבין שברכת המפיל היא כמברכת הנהנין ובכל זאת אם דיבר אין ברכתו לבטלה. וכן פסק בספר ברכת הבית (ח"א שער לא אות ב' ושערי בינה סק"ח).

והן אמת שיש מהאחרונים שחששו לברכה לבטלה אם ידבר אחר ברכת המפיל. הבן איש חי (פקודי אות יב) כתב שברכת המפיל נתקנה בשם ומלכות, וכן צ"ל כפי דברי רבינו האר"י. אך יש נוהגים שאין מברכים אותה בשו"מ וכן היה מנהגו ומנהג אביו ז"ל. והוסיף שכ"כ לו מהר"א מני דהרוב אינם מברכים בשו"מ. שכן כתב ר' אברהם אלזרקי שגדולים בישראל אינם מברכים ברכה זו מטעם שמא יצטרכו לדבר, ויש כמה פוסקים דס"ל שאם פסק הוי ברכה לבטלה. ועל כן נראה להורות שכל אחד יעשה כמנהגו בזה. עכת"ד. וביחוה דעת (ח"ד ס' כא בהערה) וכן בחזו"ע (ברכות עמ' תקו) העיר בארוכה על מהר"א מני בדברים מוצדקים ע"ש ואין להאריך. אך יש להוסיף, שמה שסמך הבא"ח על ר"א אלזרקי שכן ראה גדולים שנוהגים, אינו מדוייק, דמהר"א מני בזכרונות אליהו (ח"א עמ' ס) הביא דברי רא"א הנ"ל, אך רא"א הוסיף שלא ראה לשום פוסק שכתב כן, אלא אדרבה ראה להיפך שאם הוא צריך לדבר מחמת איזה אונס אין ברכתו לבטלה, וכמו שכתב בשיורי כנסת הגדולה בשם ברכת אברהם, שברכת המפיל על מנהגו של עולם נתקנה, וכברכת הנותן לשכוי בינה, שאפילו לא שמע מברך, והוא הדין לכאן, ולכן אפילו אם יהיה צורך לדבר אחר ברכת המפיל בשביל איזה אונס חייב לברך. עכ"ד. והמשנ"ב (סק"ד) פסק, שאם כבר ברך יזהר שלא לאכול או לדבר כי יפסיק בין הברכה לשינה. ובביאור הלכה (ד"ה סמוך) אחר שהביא מש"כ הח"א הא"ר שעל מנהגו של עולם הוא מברך כתב, ולענ"ד צ"ע בזה אחרי דברכה זו מברך על עצמו המפיל חבלי שינה על עיני וכו' וכעין שכתב השע"ת בסימן מ"ו לענין ברכת המעביר שינה כשאיננו ישן בלילה ע"ש. ועכ"פ נ"ל דאם מסתפק שמא לא יוכל אח"כ לישן בודאי אין כדאי לכתחלה לברך. עכ"ד. (ובפסקי תשובות ס' רלט הערה 17 כתב כי אף המשנ"ב נזהר מלכתוב באופן נחרץ לאיסור, אלא כתב 'יזהר שלא יפסיק', ובביה"ל 'אין כדאי לכתחילה לברך'). וע"פ זה כתבו בשם החזו"א בספר דינים והנהגות (עמ' נה) ובספר ארחות רבינו (ח"ג עמ' רכו) שאחר ברכת המפיל אין לברך אשר יצר. שוב ראיתי שם בחלק א (עמ' צח אות קלד) שנכדתו של הסטייפלר שכחה להתפלל ערבית והיא היתה מקפידה להתפלל ערבית, ונזכרה אחר ברכת המפיל. והרב זצ"ל התיר להתפלל כל תפילת ערבית. ונראה דהוא ז"ל סמך על הסוברים שאין הפסק. והגר"ח קנייבסקי השיב (אשי ישראל בסופו שאלה רפג) שגם לחזו"א אם ברך אשר יצר אין לחזור ולברך המפיל דפלוגתא היא. אמנם וראיתי לגר"ב זילבר זצ"ל בספרו בית ברוך על הח"א (שם בעמ' שצ בהערה) שכתב לתרץ קושיית המשנ"ב, דמה שמדמה המשנ"ב לברכת המעביר שכיון שמברך על עצמו אינו יכול לברך אם אינו ישן. נראה דלא דמי, דשם הברכה על העבר לפיכך אם לא ישן איך יברך המעביר שינה מעיני. אבל המפיל הוי הברכה על להבא, אפשר דאפילו אם עיקר הברכה על הנאת השינה נמי יכול לברך דעל מנת כן הותקן, שהרי תמיד אין בידו לישון. ולפיכך מברכים המפיל חבלי שינה. ובכל אופן לפי מה דמסתפקינן דשמא על מנהג העולם נתקן בודאי יכול לברך. עכ"ל. ושם בסק"ד כתב שאין מקור מפורש שיהא אסור להפסיק. דמה שכתב הרמ"א זה לא משום ברכה לבטלה נגעו בה, אלא משום דכתיב אמרו בלבבכם ודומו סלה. ולכן אם נשאל איזה שאלה נחוצה מותר לענות בשעת הדחק וכן מותר לברך אשר יצר. ובסק"ז הוסיף, שבמילואים על הארחות חיים להרא"ש הביא סימוכין לדברי הא"ר מלשון הרא"ש דעל מנהג העולם נתקן. (כנראה התכוון לספרו השם ארחותיו על הארחות חיים, אך יגעתי וחפשתי ולא מצאתי היכן מקום מוצאו). והסכים לדבריו בספר הלכה ברורה (ברור הלכה סק" ד"ה אלא). ושם בד"ה ולפי הוסיף, שאף שהש"ע בס' מו ס"ח פסק בברכות השחר שאינם על מנהגו של עולם, ואם אינו התחייב בברכה אינו מברך כמו שאם לא שמע קול התרנגול לא יברך הנותן לשכוי. מ"מ הכא י"ל דס"ל להש"ע כדעת הגר"א שהברכה נתקנה על הספק. ובלאו הכי מנהגינו לברך את כל ברכות השחר גם אם לא נתחייב כדעת הרמ"א והאר"י ובמקום מנהג אין אומרים סב"ל. ע"ש. עוד יש להוסיף שדעת הש"ע בברכות השחר הוא כדעת הרמב"ם, ואעפ"כ כבר הוכחנו לעיל בס"ד מלשון הרמב"ם שברכת המפיל היא חובה לברך כל יום. ולא חילק הרמב"ם בברכת המפיל כשם שכתב בברכות השחר. ויתרה מזו ברמב"ם שם בהלכה ז כתב- שמנה עשר ברכות אלו אין להם סדר אלא מברך כל אחת מהן על דבר שהברכה בשבילו בשעתו, וכל ברכה מהן שלא נתחייב בה אינו מברך אותה. ע"כ. כלומר שרק ברכות השחר אין לברך אא"כ נתחייב בהם. הא שאר ברכות מברך תמיד. ודו"ק. ושוב בינותי שיש להעיר על ראיה זו משום שהרמב"ם נקט שמונה עשר ברכות וכשמונים אותם מוצאים רק י"ז. ומצאתי שהקשה כן הגר"מ מאזוז שליט"א בהערות על שו"ת איש מצליח (ח"א ס' א הערה 30) ותרץ בשלוש אופנים, או שנשמטה ברכת הנותן ליעף כח. או י"ל שחושב ברכת המעביר חבלי שינה לחוד, וברכת הגומל חסדים טובים לחוד, וכדעה ראשונה בכלבו הובא בב"י סי' מ"ו. ותרוץ שלישי דמה שכתב שמונה עשר כולל ברכת המפיל. ואף על גב דלא שייך לומר לגבי ברכת המפיל אין להן סדר, י"ל דנחית לסיפא שאינו מברך אא"כ נתחייב בהן, וקמ"ל שלא יברך המפיל בשעה שדרך בנ"א שוכבים אא"כ הולך לישן על מטתו. והא דנקט אין להם סדר אגב אחריני י"ז ברכות השחר נקט. עכ"ד. ולפי שני התירוצים הראשונים ניחא הראיה שהוכחנו שגם הרמב"ם יודה שברכת המפיל היא על מנהגו ש"ע. אלא דלפי התירוץ האחרון שהוא נראה העיקר שכלל ברכת המפיל משום שיברך רק בזמן שהולך לישון בפועל ולא בזמן שכיבה אצל רוב העולם. גם לזה י"ל, שאכן הרמב"ם לא כלל ברכת המפיל בתוך הברכות שאין מברכים אותם על מנהגו של עולם. אלא ברכת המפיל היא על מנהגו של עולם אלא יש לברכה רק בזמן שהולך לישון. ואה"נ גם אם נאמר דלדעת הרמב"ם המפיל אינו על מש"ע, מ"מ גם בזה אפשר לומר שהשעה שצריך לברך היא בזמן שהולך לישון ולאו דוקא אם נרדם. כנלע"ד.

וכן פסק בשו"ת מחזה אליהו (ס' ג אות א). וכן העלה להלכה בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ז ס' כז) ובסוף התשובה כתב, ואסיים במה שראיתי בספר זכרו תורת משה (חיבור קטן שמחברו העלים את שמו ויש לו הסכמה מהגאון ר' יצחק שמעלקיס ז"ל שמפליג מאד בשבח המחבר בתורתו וביראתו בנגלה ובנסתר) שמרחיב הדיבור קצת בענין ברכת המפיל ומסיים את דבריו בלשון זה: ולענין דיבור ודאי מי שיכול ליזהר שלא לדבר אחר ק"ש טוב לקיים דברי הכלבו, אבל רוב בני אדם אין להשגיח כלל על חומרא זו בפרט אם שואלים אותו מותר לענות ואפי' בעל נפש א"צ ליזהר בזה דאפי' בין הפרקים משיב שלום לכל אדם כ"ש הכא עכ"ל. גם הגרש"ז אויערבך פסק כן, בספר הליכות שלמה (תפילה פרק יג, טו) פסק שהכל חייבים לברך לרבות נשים. ואף אם לפעמים אירע לו שלא נרדם לא יחוש לכך ויברך. ובהערה כג כתבו, דמשום שאפילו לא ירדם כתבו הא"ר והח"א שעל מנהגו של עולם הוא מברך וכ"פ בשו"ת רבבות אפרים (ח"ו ס' קכג) שיש לברך אשר יצר אחר המפיל. ובחלק ז' ס' פ' פסק שאין איסור הפסק אחר ברכת המפיל. וכן יש מקום גדול שחייב לברך המפיל אף למי שהולך לישון סמוך לילה, שיש ב' חיובים בברכת המפיל, חיוב ברכת השבח של הלילה, וחיוב ברכת השבח על הנאת השינה, ושייך שיהא זה בלא זה. וא״כ ה״ה במי שהולך לישון סמוך ללילה, אף דאין שייך שם הך דינא דברכת השבח דלילה. הא מ״מ איכא הך ברכה דברכת השבח על ההנאה ויהא חייב לברך. עש"ב. (ומש"כ שם בשם ספר שערי יוסף במחכ"ת נעלמו ממנו דברי כל הפוסקים הנ"ל). גם בשו"ת שרגא המאיר (ח"ו ס' קכו אות ב) פסק שאם אחר שברך המפיל נזכר שלא התפלל חייב להתפלל שמוכח מהפוסקים דליכא שום הפסק ושפיר צריך להתפלל. וכן בח"ז (ס' ה אות ג) פסק שאם אחר שברך המפיל נזכר שלא ספר העומר חייב לספור תיכף שיזכור, כדי שלא יפסיד הברכה וגם יש חשש שישכח לגמרי לספור ויפסיד המצוה לדעת בה"ג. ע"ש. וכ"פ בילקוט יוסף (ספירת העומר מהדורת תשע"ט עמ' שדמ) והוסיף שעדיף שלא יאמר ההוספות שנהגו לומר דהיינו למנצח ואנא בכח, שאף שבזה מעיקר הדין אין לחוש משום הפסק. ע"ש. וכנראה כוונתו שיש לחוש לרמ"א שלא להפסיק הרבה אחרי הקריאת שמע. אך משום הברכה אין איסור. ודבר חידוש מצאנו בספר מקור חיים לבעל החוות יאיר (ס' רלט) שאם שכח להתפלל ערבית או לספור את העומר או קידוש לבנה יאמר אותם אחר ברכת המפיל. גם בשו"ת בתשובות והנהגות (ח"ב ס' קלא) כתב שדברי החזו"א הם חידוש, ואין לבטל ברכת אשר יצר שחייב מדינא ע"ש. וכ"פ בשו"ת באר משה (ח"א ס' סג) שאין איסור הפסק אחר ברכת המפיל אלא יש להסמיך ק"ש לשינה. ולכן כשצריך לדבר לצורך כיבוד הורים מחויב לענות להם. וכן חייב לברך ברכת אשר יצר. ובלי ספק אף המשנ"ב יודה להקל כשיש צורך גדול כמו כיבוד הורים. ע"ש. והסכים עמו בשו"ת ויברך דוד (ח"ב ס' קסא) שאין כל כך קפידא בהפסק. ואין לחוש לשמא לא ישן כי לא חיישינן למיעוט שאינו מצוי כי האי ע"ש. וכן ראיתי להגר"ש דבליצקי זצ"ל בספר וזה השלחן (ח"ב ס' רלט) שדן בזה בארוכה, והסיק שאין איסור הפסק אחר ברכת המפיל. אלא אין להפסיק אחר ק"ש ליתר שאת סגולת השמירה. שמצד הדין אפילו קרא מותר להפסיק ויחזור ויקרא. אך מצד המנהג לא יפסיק אחר שקרא פעם ראשונה. אך כתב לחוש למג"א ומשנ"ב שמשמע שיש איסור הפסק אחר הברכה אא"כ זה לצורך לאיזה ענין נחוץ או לברך איזה ברכה שנתחייב בה או לענות קדיש וכד' מותר אף מיד לאחר הברכה. ע"ש.

ח) ולסיום יש לסכם טעמי המתירים.
א) בגמרא ובכל הראשונים נזכר שיש לברך ברכה זו בשם ומלכות. ולא יצא מקולמוסם הטהור שיש איסור הפסק אם ידבר אחר הברכה. (אות א).
ב) מוכח מהרמב"ם שיש חיוב לברך ברכת המפיל כשם שחייב לברך ברכות השחר. וזו אחת מתקנות חז"ל כחלק מהתפילות שתקנו לנו להתפלל ולברך בכל יום. וכן הוא המנהג. (אות א).
ג) עיקר הטעם שעליו נסמכו האחרונים היא, שברכה זו נתקנה על מנהגו של עולם, אשר ברא השי"ת טבע באדם לישון ולהחליף כוחו ולחזק בריאותו ע"י השינה. וכך נקטו רוב המוחלט של הפוסקים. (אות ד).
ד) מוכח מהראב"ד ומהמאירי כתירוץ הנ"ל, שעל מנהגו של עולם נתקן. (אות ד).
ה גם מה שכתבו הראשונים שאחר ק"ש אין מדברים ואין אוכלים, הכוונה היא להסמיך הק"ש לשינה כדי שישן מתוך דברי תורה או משום שכך משמעות הפסוק. אך לא משום איסור הפסק. (אות ג).
ו) כך כתב רבינו אברהם בן הרמב"ם שברכת המפיל אין צריך להסמיך הברכה להנאת השינה. וכ"כ בספר לקט יושר בשם רבו התרומת הדשן שאין איסור להפסיק אחר ק"ש. (אות ב ואות ג).
ז) בשו"ת פרי השדה הוסיף עוד, שאי אפשר לומר שחז"ל גזרו שלא לדבר אחר המפיל, דבר שא"א לקיימו דמה יעשה האדם שלא באה אליו השינה. וכנראה זו כוונת שאר האחרונים שכתבו שעל מנהגו של עולם נתקן. (אות ז).
ח) הרב מאורי אור כתב, שאין להקפיד אלא בקביעות סיפור, אך נהגו בשתיית מים וסיפור צרכיו אפילו נמשך הרבה. (אות ד).
ט) בשו"ת דברי שלום ואמת (ס' א דף כב ד"ה ובזה) ובספר תהלה לדוד (ס' שנו) כתבו, דמכיון שאין מברכים בלשון אקב"ו אלא רק שנתקן בלשון שבח והודאה להקב"ה והוי כמו ברכת נישואין ומילה שאין ההפסק מבטל ומזיק לה. (סוף אות ד). וכן נראה מלשון הברכת אברהם ומעשה רקח.
י) מוכח מהרמב"ם שיש קודם כל לברך ברכת המפיל ואח"כ לומר ק"ש ופסוקי דרחמים. וכ"כ עוד ראשונים וכן הוא מנהגינו. ואף שהש"ע כתב שקודם יקרא ק"ש ואח"כ יברך. מ"מ כתב שאחר הברכה אומר פסוקי דרחמים. ואם איתא דיש איסור להפסיק אחר הברכה, איך יתכן שמותר לומר פסוקים. (אות ו').
יא) מרבינו הגר"א מוכח שברכת המפיל נתקנה על הספק. (אות ה).
יב) בשו"ת ויחי יעקב (סימן י) ובתשובות והנהגות (ח"ד ס' נז) כתבו שהברכה נתקנה על חבלי השינה, ולאו דוקא על השינה, וברגע שהולך לישון ומצפה לשינה כבר נקרא "חבלי שינה" ושייך הברכה אפילו עדיין לא נרדם. (סוף אות ד).

ט) לכן להלכה ולמעשה, הגם שיש להקפיד על מה שפסקו הב"י והרמ"א שאין לאכול או לשתות ואין לדבר אחר קריאת שמע. מכל מקום אם נצרך לדבר לאיזה דבר נחוץ מותר לו לדבר אף שכבר ברך ברכת המפיל, כגון לכיבוד הורים או לענות להלכה וכיוצ"ב. וכן רשאי לברך אשר יצר. (חזון עובדיה ברכות עמ' תק). וכן מותר לשתות ולברך אם תאב לשתות. או אם הילד בוכה וצריך לדבר להרגיעו. (שם עמ' תקה) וטוב שיחזור לומר שוב ק"ש לפני השינה. (שם ובעמ' תקיא ד"ה ודע).
והנראה לענ"ד כתבתי. ה' יאיר עינינו בתורתו.
 
נערך לאחרונה:
אומר את האמת אשר היתה בליבי, מאז ומעולם לא הבנתי את מה שכתב מרן זיע"א בחזון עובדיה ברכות, להימנע מלברך. שהלא כלל גדול הוא בידינו (והוא צועד איתו כבר מהיותו ביביע אומר חלק א לגבי מעין שבע בערב פסח שחל בשבת) כי הלכה כפשט נגד המקובלים. ואם כן, מדוע כבר מתחילה "להפסיד" את ברכת המפיל.
נכון שכבר חזר בו מרן זיע"א, וכמו שהאריך הרה"ג למעלה, וגם ע"ז כתב תשו' בשו"ת יחו"ד ח"ז, אך לא הבנתי את מהלך הדברים הראשונים, להימנע בזה. שהרי גלוי וידוע לפנינו, כי עוד לפני דברים אלו בחזון עובדיה, כבר צעד עם כלל זה לאורך כל הדרך בפסקיו.
אשמח לקבלת מידע בנוגע להנ"ל.
 
לשון הסעיף בחזון עובדיה ברכות (עמ' תקא): ואם בא לישון אחר חצות לילה, יאמרנה בלי שם ומלכות, ויהרהר שם ומלכות בלבו.
ומי שיעיין בהערות, בעמ' תקי כתב בזו הלשון: "והנה הגאון רבי ישעיה בסאן בשו"ת לחמי תודה (סימן כא) שעל פי הסוד אין לברך המפיל כשהולך לישון אחר חצות לילה, אבל אין האמת כן, אלא צריך לברך המפיל כל זמן שהולך לישון בלילה. והובא בברכי יוסף (סימן רל"ט סק"ב). ועיין עוד בשו"ת תשורת שי ובשו"ת קרן לדוד שם. אולם בספר דברי שלום בהגהותיו על שער הכוונות (דף ס"ט ע"א) כתב, שעל פי הסוד אין לברך המפיל אחר חצות הלילה. וכן הסכים עמו להלכה הגאון רבי יוסף חיים בשו"ת רב פעלים חלק א' (סוד ישרים סימן י"ד). וכן כתב בספר חסד לאלפים (סימן רל"ט אות י'), שמנהג החסידים המקובלים בירושלים ת"ו שלא לברך המפיל אחר חצות לילה. וכן כתב הגאון רבי יצחק אבולעפייא בשו"ת פני יצחק (מערכת ברכות אות ע"ו). וכן כתב מהר"א מני בזכרונות אליהו (עמוד ס'). וכן כתב הרה"ג רבי יעקב סופר בכף החיים. וראה עוד בשו"ת בנין דוד (סימן כ"ט), ובשו"ת ישכיל עבדי חלק ז' (חלק אורח חיים סימן מ"ה סעיף א'). ובשו"ת מחשבות בעצה (סימן ד'). וראוי לחוש לדברי האחרונים הנ"ל, שספק ברכות להקל. וטוב שיאמרנה בלי שם ומלכות. (ושלא כמו שכתב בספר עמק יהושע אחרון (דף קס"א ע"א) שהנמנעים לאומרה אחר חצות לילה, זהו מנהג בורות וכו'. ונעלמו ממנו דברי האחרונים הנ"ל)". עכ"ל. וכל זה, זהו העתק ממה שכתב בשו"ת יחו"ד ח"ד (סימן כא).
בסוף הדברים אם נתבונן, נראה שכתב מרן זיע"א את המילים האלו (אני בכוונה כופל שוב את הדברים, אך שימו לב להדגשות שעשיתי): "בספר דברי שלום בהגהותיו על שער הכוונות (דף ס"ט ע"א) כתב, שעל פי הסוד אין לברך המפיל אחר חצות הלילה. וכן הסכים עמו להלכה הגאון רבי יוסף חיים בשו"ת רב פעלים חלק א' (סוד ישרים סימן י"ד). וכן כתב בספר חסד לאלפים (סימן רל"ט אות י'), שמנהג החסידים המקובלים בירושלים ת"ו שלא לברך המפיל אחר חצות לילה. [כאן מרן מוסיף עוד פוסקים הסוברים כך] וכן כתב הגאון רבי יצחק אבולעפייא בשו"ת פני יצחק (מערכת ברכות אות ע"ו). וכן כתב מהר"א מני בזכרונות אליהו (עמוד ס'). וכן כתב הרה"ג רבי יעקב סופר בכף החיים. וראה עוד בשו"ת בנין דוד (סימן כ"ט), ובשו"ת ישכיל עבדי חלק ז' (חלק אורח חיים סימן מ"ה סעיף א'). ובשו"ת מחשבות בעצה (סימן ד'). וראוי לחוש לדברי האחרונים הנ"ל, שספק ברכות להקל. וטוב שיאמרנה בלי שם ומלכות. (ושלא כמו שכתב בספר עמק יהושע אחרון (דף קס"א ע"א) שהנמנעים לאומרה אחר חצות לילה, זהו מנהג בורות וכו'. ונעלמו ממנו דברי האחרונים הנ"ל"
עכ"ל קודשו של מרן מאור עינינו.
~~~
עיקר החשש שמרן זיע"א חש לדברי האחרונים, הרי שאלו הם מקובלים אשר כתבו כן, וכ"כ בספר דברי שלום על שער הכוונות, ועוד.
ומרן זיע"א, חשש לדבריהם.
והשאלה אשר לי, כי חזון עובדיה על הלכות ברכות, כתבו מרן בגיל תשס"ז (והוא בגיל 86).
ורואים מכאן שחושש לדעת המקובלים, ואומר כי ספק ברכות להקל.
אבל הרי כבר משו"ת יביע אומר חלק ב (סימן כה) מוכח שסובר כי הלכה כפשט נגד הקבלה.
ואם תאמר כי מרן זיע"א במקום ברכות חשש לסב"ל, ולכן אמר שאין לברך, ולכן לא דומה לשו"ת יביע אומר הסובר הפוך, שאין לומר ברכה זו מחשש ברכה לבטלה.
אבל עדיין קשה, כי לפי דברי מרן הראשל"צ ר' יצחק שליט"א (גם אמר זאת בשיעורו האחרון, מוצ"ש פרשת בהר תש"פ) רואים בדברי מרן זיע"א, כי בסוף ימים לא חשש לסב"ל. ואמר זאת על מה שכתב מרן זיע"א לעיל (חזון עובדיה ברכות עמ' שמט) לעניין ברכת הגומל בקטן.
ואם כן קשה, שבמקום אחד חושש מרן לסב"ל מפני דעת המקובלים, ואילו תמיד אומר כי פשט וקבלה הלכה כפשט (וכמו שרואים בשו"ת יביע אומר ח"ב הנז"ל בדין ברכת מעין שבע). ואם כן, היה צריך לפסוק מלכתחילה שלא כדעת המקובלים, אלא כדעת הפשטנים לברך ברכה זו, בהנחה שמרן זיע"א לא היה חושש לסב"ל (כמו שכתב לעיל בעמ' שמט לפי הסבר הראשל"צ)?
אמנם כל זה לא כתבתי בתגובה הקודמת, אך עתה זה התברר אצלי יותר בנוסף דברי מרן הראשל"צ שליט"א בשיעורו במוצ"ש.
 
צריך להתבונן יותר בכלל הזה. מומלץ לשאול את הגר"ש ללוש שליט"א
בכל מקרה מרן זצ"ל חזר בו כמש"כ בהלכה ברורה ס' רלט. וכיום נדפס שו"ת יחוה דעת ח"ז ושם יש תשובה חדשה של הרב בנידון, ולהלכה יש לברך גם אחר חצות
 
צריך להתבונן יותר בכלל הזה. מומלץ לשאול את הגר"ש ללוש שליט"א
בכל מקרה מרן זצ"ל חזר בו כמש"כ בהלכה ברורה ס' רלט. וכיום נדפס שו"ת יחוה דעת ח"ז ושם יש תשובה חדשה של הרב בנידון, ולהלכה יש לברך גם אחר חצות
אחר אלף המחילות, אין כל כך ראיה מדברים אשר הובאו בהלכה ברורה שמרן זיע"א חזר בו.
חס ושלום לומר שכוונתי לפגוע בכבוד הגר"ד, אלא שיש לי ראיה לכך ממורנו הראשל"צ.
שאלתי פעמיים את מרן שליט"א מהי דעת עטרת ראשנו לגבי ברכת בושם, האם מברכים או לא.
בשני הפעמים, בעל פה וכן פעם השלישית אשר היא תשובה בכתב שקבלתי, דעתו היא לברך. והזכיר את חזון עובדיה הידוע בברכות.
שאלתי בנוסח שאלתי על אודות ספר אורחות מרן, שכתב כי מרן זיע"א חזר בו, האם יש להורות כך או ללכת אחר חזון עובדיה. ובשלשת המקרים אשר הינם בכתב וכן בעל פה היתה תשובתו כאמור כמו שכתב בחזון עובדיה. ולא כדעת הספר אורחות מרן. ואם כן, לכאורה כל עוד לא גילה דעתו בכתב, אין לנו אלא דבריו אשר נדפסו. ודברים אלו דומים למה שכתב מרן הב"י (סימן רסג) על תרומת הדשן. וכן שמעתי מהגר"ב חותה שליט"א.
מה גם שמרן זיע"א בילקוט יוסף היה עובר על הספר ילקוט יוסף, היה מסכים עמו על מה שכתב, ולא היה שואלו דברים שבעל פה.
התשובה בשו"ת יחוה דעת ח"ז, לא חדשה היא, אלא ישנה נושנה, והיא כביכול מה כתב בשו"ת יחוה דעת ח"ד, וכן בחזו"ע ברכות, והדפיסה לימים בירחון ויען שמואל של ישיבת כסא רחמים.
לגבי מה שנתנאל קנתן (אברך מבני ברק) כתב שמרן זיע"א כתב וכן אני נוהג, ג"כ כתב כן בירחון הנ"ל.
עוד יש לציין בזה הליכות מלכי בקודש מה שאמר מרן זיע"א להרב אליהו שטרית שליט"א והוב"ד בספר רבנו, כי אם לא יפסוק כן, הרי שלא יברך ברכת המפיל מעולם!
 
צריך להתבונן יותר בכלל הזה. מומלץ לשאול את הגר"ש ללוש שליט"א
בכל מקרה מרן זצ"ל חזר בו כמש"כ בהלכה ברורה ס' רלט. וכיום נדפס שו"ת יחוה דעת ח"ז ושם יש תשובה חדשה של הרב בנידון, ולהלכה יש לברך גם אחר חצות
איך אני שולח את התגובה להרב ללוש? אני אשמח מאוד לקבל תשובה על כך!
 
אין צורך בתשובת הראשל"צ, מאשר שתשובתו היתה כמו שכתב בחזון עובדיה.
לגבי הרב חותה, הוא אמר כמה וכמה פעמים שכל הספרים שמביאים בשם מרן הרב זצ"ל שהסכים איתם, הרי שאין לנו אלא מה שכתב בספריו. וכמו שכתב מרן הבית יוסף בסימן רס"ג על אודות דברי התרומת הדשן, שאין לנו אלא מה שכתב בספריו.
ולא עוד, אלא שאם מרן זיע"א היה רוצה לחזור בו, הרי שהיה אומר זאת ברבים בדרשתו השבועית.
אשמח עד למאוד אם מישהו ישלח כאן קישור לשיעור של מרן זיע"א שאמר זאת ברבים, לברך ברכת המפיל אחר חצות לילה בשם ומלכות, קודם השנים האחרונות.
 
צריך להתבונן יותר בכלל הזה. מומלץ לשאול את הגר"ש ללוש שליט"א
בכל מקרה מרן זצ"ל חזר בו כמש"כ בהלכה ברורה ס' רלט. וכיום נדפס שו"ת יחוה דעת ח"ז ושם יש תשובה חדשה של הרב בנידון, ולהלכה יש לברך גם אחר חצות
לגבי ביאור הכלל הזה, מרן שליט"א האריך בזה בקונטרס שנדפס בסוף קובץ בית יוסף שנקרא פשט וקבלה לגבי ברכת מעין שבע.
אבל גם דבריו שם לא יגהו מזור לשאלה הנ"ל. בהיות ואני חושב שאף אחד לא שאל שאלה זו. אלא שהיא באה אלי ממש כמציאה בס"ד.
 
ב"ה
שלום וברכה.
יעויין נא בשו"ת יביע אומר ח"ב סי' כה אות יב והלאה, דאף שדעתו האישית נוטה להכריע ודאי שהלכה כהפשט בכל אופן, אולם למעשה הביא שם מחלוקת אם הלכה כהפשט או כהקבלה, ולכן הכריע דלא נפיק מספק אם לילך אחר הקבלה או הפשט וסב"ל.
ולכן כפי שכתב כאן הרב השואל שביבי"א ח"ב מחמת סב"ל יש לנהוג כהפשט, ואילו בחזו"ע ברכות בענין המפיל נקיט שוא"ת לאידך גיסא, למיחש למ"ד שהלכה כמו המקובלים, והוה ס"ל שמשקל המחלוקת בזה בדעת המקובלים גופא נוטה לצד שלא לברך.
אולם כבר נודע בשער בת רבים שמרן זיע"א ביקש מכמה באי ביתו מעצמו להודיע ולפרסם הענין שיש לברך גם אחר חצות, ולא דמי למי שיעלה אחרת ממרן זיע"א ויציג בפניו הדברים ויסכים עמו במהלך, שבזה כבר כתבנו דאינו מכריח, ותורה שבכתב עיקר, ועד שיאמר לו הלכה למעשה (ב"ב קל: ). וכפי שהרחבנו בס"ד במשוב מספר 11 שבקישור זה כאן.
משא"כ שמרן זיע"א ביקש שיפרסמו בשמו כך, ועוד שמעצמו ביקש, ולא מחמת שהראו לו איזה דבר וכדומה.
ואפשר הטעם שהכריע במשנה אחרונה כן לברך גם אחר חצות, לפי שראה יותר משקל בצד זה שהפשט מכריע, ולכן בצירוף שיש מחלוקת במקובלים עצמם אם בכלל יש בעיה אחר חצות, הוו דלא לוסיף עלה ואין לחוש. וא"נ לאידך גיסא, שראה לאחר זמן שיש פחות משקל מבוסס לומר שע"פ הקבלה יש בעיה, ולכן כבר פחות ראה נחיצות לחוש לדעה זו, ולעומת זאת ראה צורך גדול וחשוב כן לברך ברכה זו, ושלא להפסיד אותה. (ומה גם שידוע שבשנותיו האחרונות היה מייעץ לכל מי שיש אצלו פחדים דאגות וחרדות וכדו', שיברך בשם ומלכות ויכוין במילים ואל יבהילוני חלומות רעים והרהורים רעים, ויסתלק הכל בעזרת ה'. והיה מסביר כמה חשובה ברכה זו שתקנו לנו חכמים לבטל מעלינו דברים לא טובים ולא רצויים).
בין כך ובין כך ראה שמשקל ההכרעה מטה יותר שלא לחוש, ולכן הכריע לברך ע"פ הס"ס, שמא הלכה כהפשט, ואת"ל כהקבלה, שמא אף להקבלה שפיר דמי. והבן.
בברכה רבה
 
נערך לאחרונה:
לשון הסעיף בחזון עובדיה ברכות (עמ' תקא): ואם בא לישון אחר חצות לילה, יאמרנה בלי שם ומלכות, ויהרהר שם ומלכות בלבו.
ומי שיעיין בהערות, בעמ' תקי כתב בזו הלשון: "והנה הגאון רבי ישעיה בסאן בשו"ת לחמי תודה (סימן כא) שעל פי הסוד וכו' ובשו"ת מחשבות בעצה (סימן ד'). וראוי לחוש לדברי האחרונים הנ"ל, שספק ברכות להקל. וטוב שיאמרנה בלי שם ומלכות. (ושלא כמו שכתב בספר עמק יהושע אחרון (דף קס"א ע"א) שהנמנעים לאומרה אחר חצות לילה, זהו מנהג בורות וכו'. ונעלמו ממנו דברי האחרונים הנ"ל)". עכ"ל. וכל זה, זהו העתק ממה שכתב בשו"ת יחו"ד ח"ד (סימן כא).
במחילה, הציטוט הנ"ל טעות הוא. וגם אין אנו צריכים לתורה שבעל פה בנידון זה, דאדרבא בחזו"ע ברכות שם סוף עמוד תקי בין התיבות מחשבות בעצה (סימן ד) לתיבות וראוי לחוש לדברי האחרונים הנ"ל שסב"ל וכו' (שזו היא העתקה של שו"ת יחוה דעת) השמיט את התיבות וראוי לחוש לדברי האחרונים הנ"ל, שספק ברכות להקל. וטוב שיאמרנה בלי שם ומלכות. ובמקומם הוסיף מרן זצ"ל דברים ברורים המורים שחזר בו
וזה לשונו שם מחשבות בעצה (סימן ד) אולם הגאון המקובל ראש חסידי בית אל הראש"ל הרב אג"ן כתב בשם מהרח"ו, שצריך לברך המפיל אף לאחר חצות. ע"ש. וכן מוכח מדברי הראב"ד והמאירי שכתבו שאין לברך המפיל על שינת היום. מכלל שבלילה אחר חצות שפיר מברך. וכן דעת גאוני אשכנז. וכן עשה מעשה הגאון ממונקאטש, כמ"ש בספר דרכי חיים ושלום (סי' שמח). והרוצה לסמוך עליהם יש לו על מה שיסמוך. (וכ"כ בשו"ת עולת יצחק ח"ב סי' פו), כי בכל מקום שיש מחלוקת בין המקובלים, הלכה כהפשט. והרוצה לחוש לדברי המקובלים הנ"ל טוב שיאמרנה בלי שם ומלכות, ויהרהר שם ומלכות בלבו. (ושלא כמו שכתב בספר עמק יהושע אחרון, עכ"ל.
הרי שמפורש שחוזר בו וסובר שהמברך יש לו על מה שיסמוך משום שגם בקבלה אין הדבר ברור כיון שיש לנו עדות ממהרח"ו וגם משום שמעיקר הדין הלכה כהפשט. והרוצה לחוש יחוש. וזו משנתו האחרונה.
 
נראה לענ"ד שאין זה משנה אחרונה. משום שבהלכה למעלה כתב שאין לברך. רק בהערה כתב שהרוצה לסמוך עליהם יש לו על מה לסמוך. אך אה"נ בתור הוראה פסק שאין לברך אחר חצות
ואיך שיהיה מפורש ביחוה דעת ח"ז שהרב חזר בו ויש לברך אחר חצות
 
נראה לענ"ד שאין זה משנה אחרונה. משום שבהלכה למעלה כתב שאין לברך. רק בהערה כתב שהרוצה לסמוך עליהם יש לו על מה לסמוך. אך אה"נ בתור הוראה פסק שאין לברך אחר חצות
ואיך שיהיה מפורש ביחוה דעת ח"ז שהרב חזר בו ויש לברך אחר חצות
מה גם שיש להוסיף שהתשובה הזו, היא תשובה שכתב אותה במיוחד לשו"ת יחוה דעת חלק שביעי. וכתב אותה מחדש, וזו התשובה שהדפיס בשו"ת ויען שמואל.
 
במחילה, הציטוט הנ"ל טעות הוא. וגם אין אנו צריכים לתורה שבעל פה בנידון זה, דאדרבא בחזו"ע ברכות שם סוף עמוד תקי בין התיבות מחשבות בעצה (סימן ד) לתיבות וראוי לחוש לדברי האחרונים הנ"ל שסב"ל וכו' (שזו היא העתקה של שו"ת יחוה דעת) השמיט את התיבות וראוי לחוש לדברי האחרונים הנ"ל, שספק ברכות להקל. וטוב שיאמרנה בלי שם ומלכות. ובמקומם הוסיף מרן זצ"ל דברים ברורים המורים שחזר בו
וזה לשונו שם
מחשבות בעצה (סימן ד) אולם הגאון המקובל ראש חסידי בית אל הראש"ל הרב אג"ן כתב בשם מהרח"ו, שצריך לברך המפיל אף לאחר חצות. ע"ש. וכן מוכח מדברי הראב"ד והמאירי שכתבו שאין לברך המפיל על שינת היום. מכלל שבלילה אחר חצות שפיר מברך. וכן דעת גאוני אשכנז. וכן עשה מעשה הגאון ממונקאטש, כמ"ש בספר דרכי חיים ושלום (סי' שמח). והרוצה לסמוך עליהם יש לו על מה שיסמוך. (וכ"כ בשו"ת עולת יצחק ח"ב סי' פו), כי בכל מקום שיש מחלוקת בין המקובלים, הלכה כהפשט. והרוצה לחוש לדברי המקובלים הנ"ל טוב שיאמרנה בלי שם ומלכות, ויהרהר שם ומלכות בלבו. (ושלא כמו שכתב בספר עמק יהושע אחרון, עכ"ל.
הרי שמפורש שחוזר בו וסובר שהמברך יש לו על מה שיסמוך משום שגם בקבלה אין הדבר ברור כיון שיש לנו עדות ממהרח"ו וגם משום שמעיקר הדין הלכה כהפשט. והרוצה לחוש יחוש. וזו משנתו האחרונה.
לפי דבריך שהרוצה לחוש טוב שיאמרנה בלי שם ומלכות, הרי שחשש להם במה שכתב בסעיף. וכמו שכתב ר' יובל קורסיה נר"ו, ואם כן מה יענה כת"ר על טענה זו?
לומר שבשו"ת יחו"ד ח"ז פסק לברך, וכמו שכתבתי לחזק את דברי ר' יובל, שהרי זו גם תשובה בויען שמואל, מכל מקום נראה לי שעדיין אנחנו דוחקים את המציאות ובורחים אל מציאות אחרת, שלאחר מכן חזר בו.
אבל מכל מקום הקושיה היא על דבריו שנכתבו בחזון עובדיה. ולכאורה הדברים לא מובנים לאור מה שכתב שם בהערות, לבין מה שכתב בסעיף.
 
ב"ה
שלום וברכה.
יעויין נא בשו"ת יביע אומר ח"ב סי' כה אות יב והלאה, דאף שדעתו האישית נוטה להכריע ודאי שהלכה כהפשט בכל אופן, אולם למעשה הביא שם מחלוקת אם הלכה כהפשט או כהקבלה, ולכן הכריע דלא נפיק מספק אם לילך אחר הקבלה או הפשט וסב"ל.
ולכן כפי שכתב כאן הרב השואל שביבי"א ח"ב מחמת סב"ל יש לנהוג כהפשט, ואילו בחזו"ע ברכות בענין המפיל נקיט שוא"ת לאידך גיסא, למיחש למ"ד שהלכה כמו המקובלים, והוה ס"ל שמשקל המחלוקת בזה בדעת המקובלים גופא נוטה לצד שלא לברך.
אולם כבר נודע בשער בת רבים שמרן זיע"א ביקש מכמה באי ביתו מעצמו להודיע ולפרסם הענין שיש לברך גם אחר חצות, ולא דמי למי שיעלה אחרת ממרן זיע"א ויציג בפניו הדברים ויסכים עמו במהלך, שבזה כבר כתבנו דאינו מכריח, ותורה שבכתב עיקר, ועד שיאמר לו הלכה למעשה (ב"ב קל: ). וכפי שהרחבנו בס"ד במשוב מספר 11 שבקישור זה כאן.
משא"כ שמרן זיע"א ביקש שיפרסמו בשמו כך, ועוד שמעצמו ביקש, ולא מחת שהראו לו איזה דבר וכדומה.
ואפשר הטעם שהכריע במשנה אחרונה כן לברך גם אחר חצות, לפי שראה יותר משקל בצד זה שהפשט מכריע, ולכן בצירוף שיש מחלוקת במקובלים עצמם אם בכלל יש בעיה אחר חצות, הוו דלא לוסיף עלה ואין לוש. וא"נ לאידך גיסא, שראה לאחר זמן שיש פחות משקל מבוסס לומר שע"פ הקבלה יש בעיה, ולכן כבר פחות ראה נחיצות לחוש לדעה זו, ולעומת זאת ראה צורך גדול וחשוב כן לברך ברכה זו, ושלא להפסיד אותה. (ומה גם שידוע שבשנותיו האחרונות היה מייעץ לכל מי שיש אצלו פחדים דאגות וחרדות וכדו', שיברך בשם ומלכות ויכוין במילים ואל יבהילוני חלומות רעים והרהורים רעים, ויסתלק הכל בעזרת ה'. והיה מסביר כמה חשובה ברכה זו שתקנו לנו חכמים לבטל מעלינו דברים לא טובים ולא רצויים.
בין כך ובין כך ראה שמשקל ההכרעה מטה יותר שלא לחוש, ולכן הכריע לברך ע"פ הס"ס, שמא הלכה כהפשט, ואת"ל כהקבלה, שמא אף להקבלה שפיר דמי. והבן.
בברכה רבה
יישר כוח על התשובה הנפלאה, ועיקר התשובה בזה לכאורה כפי שכתב הרב שליט"א בסוף דבריו שיש בזה ס"ס. והדברים מאירים, ובלעדי הדברים הללו אי אפשר להבין. ויישר כוח על הכל!
אני מייעץ עצת הדיוט, כי יש לפרסם את הדברים הללו לתועלת הרבים, בהיות ובאמת הדברים סתומים בחזון עובדיה, ואין אפשרות לקבוע מסמרות בדעת הרב זיע"א (וכמו שהעיר כיוצ"ב במנוח"א ח"א עמ' תקנד על אודות יחו"ד ח"ד סי' ל. אך עתה הערתו ההיא אינה הערה, בהיות ונגלו לפנינו גיליונות קדשו, ושם מבואר יותר הדבר ואין דבריו שם עתה מוכרחים).
 
חזור
חלק עליון