הנה מרן מלכא זצ"ל בספרו חזון עובדיה חנוכה (סדר הברכות הלכה ו עמוד לקח) פסק שמי שלא היה בביתו בלילה הראשון, והדליקה עליו אשתו, יכול לברך שהחיינו בלילה השני. ובמקורות קיצר הרבה. ורבים אשר פתחו את המקורות שהביא לכך מאלו שכתבו לברך, תמהו, כי שם מבואר שהם ס"ל דלדעת השו"ע אין לברך, אלא שהם חלקו על השו"ע וס"ל לברך, וא"כ מ'ה ז'ו סמיכ'ה? ואיך לא חשש לסב"ל לדעת רוב האחרונים בדעת השו"ע. עי' למשל להגאון הרב אופיר מלכא בספרו הליכות מועד הלכה ה' שהציג את המחלוקת שעל פי השו"ע אין לברך וכ"כ המשנ"ב וכף החיים ושאר אחרונים אליבא דהשו"ע שלא לברך ואילו מרן זצ"ל פסק כהב"ח ועוד שכן יברך. וכל הרואה זאת תמהה על המראה מאוד היאך יפסוק מרן זצ"ל לברך נגד השו"ע הסובר שלא יברך.
אולם בליל שבת האחרון ראיתי שיש על זה תשובה ארוכה ממרן זצ"ל בהיותו בגיל 26 (שנת תש"ז) שנדפסה ביבי"א חלק י"א סי' עח. ושם ביאר טעמו בטוב טעם ודעת באריכות נפלאה. ושמחתי ע"ז כמוצא שלל רב. ואמרתי לא תמנע טוב מבעליו. וגם אתם תוכלו לעיין שם לרוות נחת.
אולם בליל שבת האחרון ראיתי שיש על זה תשובה ארוכה ממרן זצ"ל בהיותו בגיל 26 (שנת תש"ז) שנדפסה ביבי"א חלק י"א סי' עח. ושם ביאר טעמו בטוב טעם ודעת באריכות נפלאה. ושמחתי ע"ז כמוצא שלל רב. ואמרתי לא תמנע טוב מבעליו. וגם אתם תוכלו לעיין שם לרוות נחת.