כפי שהבאתי במאמרי הקודם, לקראת הימים הנוראים היה מרן חוזר ומזכיר להזהיר על כמה דברים חמורים שאנשים דשים בעקביהם, ובולט מאד הנושא שהיה בוער בעצמותיו "איסור הפאה נכרית", אודותיו היה מרן מזהיר בחומרה רבה ללא שום פשרה
לאחרונה הופיע קונטרס שלם ממו"ר מרן הראש"ל שליט"א, אשר כולו סובב הולך לבאר באורך יסוד איסור הפאה במקורות ההלכה, לא הניח זוית ופינה שלא נכנס אליה, והחפץ להרחיב את היריעה בדין זה יוכל לרוות צמאונו בדבריו המאירים.
במעדני המלך חלק ב' ליקטתי מכמה וכמה שיעורים של מרן שנפרשו על פני עשרות שנים מאשר דיבר בחומרת הפאה הנכרית, בחלק מהדברים הוא התבטא בחריפות נגד כמה רבנים ידידי נפשו מגדולי הדור שהקילו בדין זה, השמטתי את דבריו אלו, אחר שגם בלאו הכי דבריו חריפים ביותר ואין צורך ביותר מכך.
התוכן
איסור הפאה הנכרית / זו לא חומרא! / החרם של בית-הדין! / הנאה מן המת / דברי השלטי גבורים / כל האחרונים אסרו! / איננו רוצים להכביד על בנות ישראל / אין להביא ראיה מנשי הרבנים והאדמורי"ם / איזוהי אשה כשרה? / לא יתכן לפסוק אחרת! / מה נענה ביום הדין? / רבני האשכנזים לא שותקים! / הפאות של דור הקודם / גם הצמח צדק מלובביץ' אוסר! / סגולה לבנים צדיקים ותלמידי חכמים! / ההורים אשמים! / מבחן המורות... / שום דבר לא יעזור להן! / אוי לאותם בחורי ישיבות! / אין להביא ראיה ממנהג חו"ל / זה לא חסיד / בירור דעת הרמ"א / מנהג ירושלים / אין לפניו שוחד / איך להוכיח? / יוכיח בניחותא / יספר לה ממעלת האוסרים / חומר בעירה / כקל שבקלים
איסור הפאה הנכרית
אנו רגילים להזכיר דברים שיש אנשים החושבים שהם חסידות, או אינם מצד הדין, ועוברים עליהם. וכמו שמורנו הרב יוסף מטראני כותב, יש דברים רבים שהנשים אינן שומעות לנו (עיין בשו"ת מהרי"ט ח"א סוף סימן פג). מעין הדין שנהגו מקצת נשים להדליק את הנרות בערב שבת ואח"כ לברך שזהו נגד הדין.
למשל, אני מזהיר השכם והערב שנשים לא יצאו לרשות הרבים עם פאה נכרית.
זו לא חומרא!
ה'ערוך' שחי לפני תשע מאות שנה, כותב, מה שאמרו בירושלמי (כתובות פ"ז ה"ו) "היוצאת בקפליטין תצא בלא כתובה", 'קפליטין' היינו פאה נכרית. אם כן זו אינה חומרא שהאחרונים בדו אותה מלבם, אלא יש לה יסוד בירושלמי, והתלמוד שלנו אינו חולק על כך, וקיימא לן בכל דבר שמפורש בירושלמי וסתום בבבלי, ילמד סתום מן המפורש, ולא מצאנו אף אחד מראשונים שחולק עליו. מי יעיז לחלוק על הערוך שרש"י מזכיר את דבריו בדחילו ורחימו, בחבה וברוב כבוד? אמנם הפני משה פירש שקפליטין היינו מטפחת דקיקה ששערותיה נראות דרכה ולכן נחשבת כראש פרוע, רוב ככל האחרונים הסכימו לאסור.
החרם של בית-הדין!
בספר 'מחנה לויה' שחיבר בנו של הגאון העצום רבי פנחס לוי איש הורביץ, אב"ד בפרנקפורט, מחבר ספר 'הפלאה', שהיה לפני מאתיים שנה, כותב, כשראה אביו ובית דינו שמתחילות הנשים ללכת בפאה נכרית, לקח את שני הדיינים שעמו, הוציאו ספר תורה, והחרימו בחרם גמור כל אשה שתצא עם פאה נכרית לרשות הרבים! חרם של גאון עצום כזה, איך לא יראים לפני הקב"ה? 'מדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה'?
כשהגאון 'נודע ביהודה' שהיה גאון עולם, ראה את הספר 'הפלאה' אמר "אני מקנא ממנו שלא זכיתי לחבר חיבור כזה"! והוא יחד עם בית דינו עמדו והחרימו בספר תורה אשה שתעיז ללכת עם פאה נכרית ברשות הרבים, איך לא יראים? איך לא פוחדים?
ויש חושבים, אם זה מהודו אסור, ואם זה ממקום אחר מותר, מה החילוקים ובילוקים האלה? דבר זה אסור משום צניעות ולא מחמת עבודה זרה דווקא.
הנאה מן המת
רוב הפאות הנכריות הן משער נשים שמתו, ובני משפחתן העניים רוצים להרויח כסף, אינם קוברים אותן עם שערותיהן, אלא גוזזים את שערותיהן ומוכרים אותם בכסף לפאה נכרית! ולדעת מרן (יו"ד ר"ס שמ"ט), שערות שהיו על המת אסורים בהנאה, והאשה לובשת אותם על ראשה ומתייפה בהם! גם בלא עבודה זרה, שערות של מתים זהו דבר שאסור בהנאה. למה לא יחושו לדברי הגאונים האלה שאסרו?
דברי השלטי גבורים
אמנם רבי יהושע בועז בשלטי גבורים הוכיח מהמשנה בשבת דף סד: יוצאה אשה בכבול ובפאה נכרית לחצר, מכאן ראיה שמותר לצאת לרשות הרבים בפאה נכרית. אך כבר האחרונים דחו שזהו רק בחצר ולא ברשות הרבים, ואפשר שמדובר בגרושה או ברווקה שמותרת ללכת בגילוי ראש. ובעיקר הרבה דברים בזה בספר באר שבע מאת רבי יששכר איילנבורג שהיה בדורו של מרן, תלמיד רבי מרדכי יפה בעל הלבושים, ורבו של בעל בינה לעתים וגידולי תרומה, והיה מגדולי דורו ומהר"ל מפראג כתב הסכמה לספרו, והוא כותב בספרו באר שבע שזה איסור דאורייתא.
כל האחרונים אסרו!
חפשנו בדברי הגאונים, וראינו כי למעלה מעשרים פוסקים כתבו שאשה כזו תצא בלא כתובה! הגאון מוילנא אסר, החתם סופר אסר, הגאון יעב"ץ אסר, ובשו"ת שאילת יעב"ץ בשני מקומות התבטא שזהו מנהג של פרוצות. רבני הספרדים כולם אוסרים פה אחד, רבי אברהם פלאג'י כתב בספרו לאסור בהחלט, ופסק "תצא בלי כתובה", הגאון מהרש"א אלפנדרי פסק תצא בלי כתובה, וכן כותב רבי יצחק אבולעפיא. כמה מגאוני עולם הספרדים כתבו בפירוש שאשה כזו שמה "פרוצה", וצריך לגרשה בלי כתובה!
איננו רוצים להכביד על בנות ישראל
איני אומר שום דבר מדעתי, הכל מתוך דברי הספרים, מפני מה לא יחושו לדברי כל הספרים האלה? וכי אנו רוצים להכביד על בנות ישראל לחינם? כולם יודעים שמגמתנו להקל לישראל בדבר שהוא על פי ההלכה, אסור להכביד על ישראל! אך כאן זהו דין מפורש בגמרא לפי דברי הערוך וכל הפוסקים שנהרו אחריו, אפילו לומר שהמנהג להקל - זהו מנהג משובש וטעות, אותיות 'גהנם'!
החתם סופר לא היה זז מדברי הגאון יעב"ץ ימין ושמאל, היה מקלס אותו מאוד, וכתב שדברי הבאר שבע אמתיים ונכונים. בשו"ת דברי חיים גם בחלק א' וגם בחלק ב', וכן מהר"ר צבי הירש חיות שהיה מגדולי הפוסקים כותב, שבכל פולין לא מצאנו אשה שתצא בפאה נכרית. וכן ר' יהודה אסאד בשו"ת יהודה יעלה, וכן ר' יצחק דוב הלוי במבמרגר מוירצבורג בספר יד הלוי, וכן מהרי"ל דיסקין, וספר ראשי בשמים.
ויש עוד חבילות חבילות של פוסקים למעלה מששים-שבעים פוסקים, בין חסידים בין פרושים, שאוסרים. ויפה צפורנם מכרסו של מי שמתיר, לא צריכים לשמוע לו, 'לא תאבה לו ולא תשמע אליו'.
אין להביא ראיה מנשי הרבנים והאדמורי"ם
בספר 'חסד לאברהם' תאומים, מהגאון רבי אברהם תאומים, נכדו של רבי יעקב מליסא, כותב: ברור לי שאילו גדולי הדור היו מוחים כראוי בנשותיהם ובנותיהם לא היה מתפשט דבר זה והיו שומעים להם, ובלי ספק שהפירצה בגלל גדולי הדור שמיחו רק בשפה רפה ובכובד ראש, ואילו היו מוחים בתוקף היו שומעים להם! וגם ה'שדי חמד' אוסר. וב'כנסת הגדולה' (אבן העזר סימן כא) אוסר בהחלט משם הרב 'משא מלך'. אלא שהמשא מלך אסר גם אם קושרת בד שחור שנראה כשערותיה משום מראית העין, והכנסת הגדולה חלק עליו, ומ"מ שניהם פשיטא להו שהפאה אסורה.
ואלה שלובשות פאה נכרית חושבות שזה מותר, אינם רוצים להאמין שהפאה אסורה. אומרים להם שזה אסור, ושהחרימו על כך, וכולם כתבו כך. והם אומרים, "לא! למה אדמו"ר פלוני רואה את בתו הולכת גם כן כך ושותק? למה רב פלוני אשתו הולכת גם כן כך ושותק"? משלים את עצמם, לכן אין להם יסורי מצפון, ועושים כן לכתחילה. ומי שלא עושה כך, אדרבה, בזים לו.
כמה אדמורי"ם הביעו בפני את צערם שבנותיהם הולכות בפאה נכרית, אך אינם יכולים להתגבר עליהן. לא יתכן שהנשים יכתיבו לנו את הפסקים, לא נזוז מדברי הפוסקים ימין ושמאל.
אנו מכירים כמה רבנים שנשותיהם מכתיבות להם, ואחר כך הם הולכים אחריהן ברצון, 'תחילתו באונס וסופו ברצון', 'וילכו אחרי ההבל ויהבלו'. מה יעשו, יתגרשו מהן? וכי מי אמר שהאשה השניה תהיה יותר טובה? וכי אנו צריכים ללמוד מיחידים? וכי אין לנו ספרים, מה אכפת לנו מאיש זה שאשתו הולכת כך? יש לנו ב"ה פוסקים, תפתח ותראה שאין אחד שמתיר.
איזוהי אשה כשרה?
יש רבנים שכשאני אומר להם למה אשתך הולכת בפאה, הוא עונה: יש לי ממנה כמה ילדים, אם אגרשנה להיכן אלך עם הילדים? וכשלא מעמידים את הדת על תילה אי אפשר ללמוד מאיזה נשים שהולכות כך.
וכי בשביל שיש רשעה אחת שהולכת כך, מזה מביאים ראיה? מה יעשה בעלה מסכן? כתוב 'איזוהי אשה כשרה? שעושה רצון בעלה', והיא לא עושה רצון חכמים ולא רצון הקב"ה. [שו"ת יבי"א ח"ה: ואין להתפעל כל כך ממה שעינינו הרואות כמה נשי רבנים ואדמורי"ם שמקילות בזה, כי שלא ברצון חכמים עושים. וידעתי מכמה רבנים שאין ידם תקיפה למחות בנשותיהם על פתגם דנא, אע"פ שאין דעתם נוחה ממנהג זה, וקיימו 'שרים עצרו במלים וכף ישימו לפיהם', וההכרח לא יגונה ולא ישובח. ומה יעשו גדולי הדור שאין דורם עולם יפה, ואין לנו ללמוד ממנהג נשים שאין להן חכמה אלא בפלך, שאנו אין לנו אלא דברי רבותינו הפוסקים ראשונים ואחרונים שמהם תצא תורה, ודבריהם לנו לעינים].
לא יתכן לפסוק אחרת!
וגם אם יש חכם שכותב נגד הפוסקים צריך להעמידו במקומו, מי אתה שתחלוק על הפוסקים האלה? אם ראשונים כמלאכים אנו כבני אדם, אם ראשונים כבני אדם אנו כחמורים ולא כחמורו של רבי פנחס בן יאיר. זו חוצפה לחלוק על בעל הערוך שמפרש כך את הירושלמי. וכי אנחנו עניים יתומים אלמנות, אין לנו פוסקים שנוכל להורות על פיהם?!
אם כן, עוונם כפול כפל כפליים. איפה יראת שמים? אדם צריך לחוש לדברי גאוני עולם שכתבו כן בספריהם. כולם, אחד אחרי השני כתבו שזה אסור. למה לעבור על דבריהם? בשביל מעט יופי? וכי חסרים כובעים ומטפחות ראש נאות ממשי ורקמה? כך זה גם צניעות, זו הדרך של התורה, צריך להתרחק מדברים של פריצות, לעשות סייג לתורה, שח"ו אנשים לא יסתכלו בשערותיה.
מה נענה ביום הדין?
אנו מתקרבים עכשיו לכיפור [א], הקב"ה יאמר להם: אתם שמעתם שזה אסור! קודם לא ידעתם, אך עתה שמעתם שכך פסקו כמה גאוני עולם, מדוע לא עשיתם כדבריהם? מדוע לא יראתם לעבור על דבריהם? מה יאמרו? מה יענו? 'אין לנו פה להשיב ולא מצח להרים ראש'... לכל הפחות בעשרת ימי תשובה יתחילו כבר לחזור בתשובה, יתקנו את המעוות.
צריך לחזור בתשובה, לא רק על הדברים הרעים, גילוי עריות שפיכות דמים, וכל הדברים שהקב"ה מצווה אותנו, אלא גם העבירות שאדם דש בעקביו, תופסים וחונקים אותו ביום הדין. אלה עבירות שהאדם משלה את עצמו שהם מותרים, "הנה רב פלוני שבתו הולכת כך, הנה אדמו"ר פלוני שאשתו כך", כך לומדים הלכות? אין לנו פוסקים שאנו לומדים מהם? כל אלו הפוסקים גאוני עולם שאנו חיים מפיהם, לא נאמין להם? למי נאמין אם כן?
לכן בכל הדברים האלה חייב אדם להתנהג אפילו לפנים משורת הדין, אפילו לא היה הדין כך, כל שכן אלו שהם באמת יסודתם בהררי קדש, וגדולי עולם כתבו כך.
כל אחד ואחד חייב להגיד לאשתו, לבניו לבנותיו שירחיקו מהם את העבירה הזאת, זו עבירה חמורה.
רבני האשכנזים לא שותקים!
יש טוענים "האשכנזים שותקים", אך לא כולם שותקים, יש מהם שכותבים בספריהם שזה אסור, אך האנשים אינם יודעים מה שכתוב בספרים, וכי כל אחד הולך לעיין בספרים?! ב'שבט הלוי' [ח"ה (סי' קצט אות ד)], לאחד מגדולי הדור הגאון הרב וואזנר, כותב שזה אסור. אך מי קורא בספרו? רק תלמידי חכמים, אלה שיש להם נשים שהולכות בפאה נכרית ילמדו בספרו? זה ספר מיוחד לתלמידי חכמים!
הפאות של דור הקודם
גם האשכנזיות שלבשו פאה נכרית, אני ראיתי לפני ארבעים-חמישים שנה היו נשי רבנים אשכנזים שלבשו פאה נכרית, אך תכף אתה מרגיש שזה פאה נכרית, נראית כמו שער של עזים, ראשה נראה כמו ראש עז... ללא יופי ולא הדר, שערות מוזרות ומשונות שהיום אף אשה שמכבדת את עצמה לא תלך עם זה בכלל... מה לי אם לובשת מטפחת מה לי אם לובשת שער עזים, מהיכא תיתי שיהיה אסור? איני אומר שזה מותר, גם זה אסור, כי בספר דברי חיים מצאנז כותב בשצף קצף, כל אלה שלובשות פאה נכרית זה מעשה השחקניות, ועוברות משום 'בחוקותיהם לא תלכו', וכן כותב רבי צבי הירש חיות והגאון יעב"ץ [ב].
גם הצמח צדק מלובביץ' אוסר!
כך כותב גם בצמח צדק מלובביץ' שהיה לפני מאה ועשרים שנה, רבם של חסידי חב"ד, מה שנוח להם אומרים 'כך אמר רבינו', ומה שלא נוח להם זורקים אותו... אם כן זה שקר שאומרים שהולכים אחריו [ג], "אותם חסידים אין רוח חכמים נוחה מהם", כמו שאמרו בשבת קכא (ע"ב).
סגולה לבנים צדיקים ותלמידי חכמים!
כל אשה שרוצה שבניה יהיו צדיקים תתנהג בצניעות, כך כותב הזוהר הקדוש [ד]. קמחית, היתה אשה שזכתה לראות את שבעת בניה כהנים גדולים, אמרו לה במה זכית?
- "מימי לא ראו קורות ביתי שערות ראשי"! (יומא מז.)
אפילו את שערות ראשה לא ראו קורות ביתה, כשהיתה מסתרקת היתה שמה סדין על ראשה ומסתרקת אף שהקורות אינם בעלי רוח חיים, רק כדי שאף אחד לא יראה את שערות ראשה. כך התנהגה בצניעות, ולכן זכתה לשבעה בנים שכולם כהנים גדולים!
ההורים אשמים!
איך לא יאמין אדם בדברי רבותינו שיהיו לו בנים צדיקים! יש כמה טורחים עם בניהם שיהיו תלמידי-חכמים, שיצא מהם איזה דבר, ולא יוצא מהם שום דבר, כמה שמדברים עמם לא עוזר שום דבר, בורחים מהישיבה ויוצאים אחר כך 'שורש פורה ראש ולענה', וממררים את חייהם. והם אשמים! אם היו מתנהגים בצניעות בביתם, גם הבנים היו הולכים בדרכיהם, נעשים צדיקים וישרים, הולכים בדרכי התורה [ה].
מבחן המורות...
דא עקא שיש לנו בית ספר היחיד "בית יעקב", זהו בית ספר מצויין שמחנכים לתורה ויראת שמים, אך המורות הן מאלה שלובשות פאה נכרית, ומה תעשה התלמידה? הבת אומרת וכי אני טובה יותר ממורתי, 'דיו לעבד להיות כרבו', והיא הולכת אחרי מורתה, 'ומורה לא יעלה על ראשו'...
ויש מורות שהחזיקו מעמד ולבשו כובע והיו ללעג וקלס בעיני חברותיהן על שלובשות כובע, לא די שהן חוטאות ולובשות פאה נכרית אלא גם לועגות ללובשות כובע. כמה פעמים פנינו למנהליהן וביקשנו שהמורות הנשואות לכל הפחות ילבשו כובע. וגם עד שהקימו לנו בית ספר ספרדי ... הביאו את כל המורות מבית יעקב ההולכות עם פאה נכרית, וכדי בזיון וקצף שיאמרו התירו פרושים את הדבר.
צריך לדעת, מעשים לחוד ותורה לחוד. תורתנו לא תתבטל מפני איזה מורה, ישאלו את המורות האלה האם הן יודעות את כל הפוסקים האלה שצריך לגרש אותן בלי כתובה, כולן יודעות אחת מחברתה, 'חברך חברא אית ליה' [ו].
היום יש כמה בחורים רוצים להתחתן, ובאים לדבר על התנאים שביניהם, היא אומרת "איני הולכת רק עם פאה נכרית", חסר רק שיכתבו את התנאי הזה בכתובה... בושה וחרפה, וכדי בזיון וקצף, דבר זה נגד התורה! מי יתן והיינו יכולים לעשות בית יעקב שלנו שילמדו לפי ההלכות ולפי המנהגים שלנו של הספרדים [ז].
בכל הדברים שלנו אנחנו סומכים על הפוסקים האלה, באיסורי דאורייתא, בדיני איסור והיתר, ופה לא נסמוך עליהם?
שום דבר לא יעזור להן!
ואנשים אלה אינם חושבים שעושים עבירה בכלל, יש אדם שעושה עבירה ואחר כך מצפונו מכה אותו על העבירה, אך אלה לא חושבים שעושים עבירה. יבואו לשמים יתנו להם פולסי דנורא ויענישו אותם, שום דבר לא יעזור להן, לא אביהן ולא הבעל!
אוי לאותם בחורי ישיבות!
ויש בחורי ישיבות, תצלנה אזן משמוע, "בחורי ישיבות", מתנים תנאי עם האשה, שתלך דוקא בפאה נכרית. עינים להם ולא יראו, טחו עיניהם מראות, עיורים! אינם רואים פוסקים! לומדים בבא-קמא בבא-מציעא בבא-בתרא, ואת הדברים האלה אינם יודעים, ולא רוצים לדעת, ואפילו יגידו להם לא יאמינו.
אפילו הבחורה טובה רוצה ללבוש מטפחת או כובע, אומר "לא, תלבשי פאה נכרית". אוי לו לבחור הזה! אין לו יראת שמים, הוא רשע! חוטא ומחטיא!
כמה פעמים באו אצלי לשאול אותי מה לעשות עם בחור כזה, אמרתי: אסור לקחת אותו, זה רשע! אין לו יראת שמים, תורתו לא שווה כלום! זהו כמו דואג האדומי שכל מעשיו היו מושחתים, איפה היראת שמים?
צריך כל אחד ואחד להזהר, לא יתן את בתו לאיש כזה מושחת שדורש שתלבש דוקא פאה. זה לא אברך ישיבה, זה אברך רשע! צריך לגרש אותו! יחפש לו אברך טוב שידע את האמת, יסכים על מטפחת ראש, על כובע.
אין להביא ראיה ממנהג חו"ל
הרב ... היה בחו"ל, שם היו מזלזלים בגילוי הראש. כידוע בכל חלאב היו הולכים בגילוי ראש בדורות האחרונים, כי הדורות הלכו הלוך וחסור הלוך וירוד, ולא היה מי שיעמוד בפרץ להשיבם מעוון.
הכרתי כמה נשות רבנים שהיו הולכות בגילוי הראש לגמרי, אפילו לא בפאה נכרית. אפשר לומר שזה מותר? הלא זהו איסור מדאורייתא! אלא שלא היה כוח בידם למחות, ואמרו מוטב שיהיו שוגגות ולא יהיו מזידות. אך מכאן להסיק מסקנא שזה מותר?! וכי יעלה על השכל שהתורה שלנו תשתנה?
התורה אמרה 'ופרע את ראש האשה' - אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפרוע ראש, כמ"ש בכתובות עב (ע"א), ומי שאשתו הולכת בגילוי שערות מוציא אותה בלי כתובה, מתרה בה פעם ושתיים, ואם לא שמעה מוציאה כמו נואפת. הגמ' ראתה דבר זה בחומרא רבה, זאת נקרא שמה 'עוברת על דת יהודית', וכך פסק מרן באבן העזר סימן קטו. אם כן זהו דין, לא חסידות. תורתנו נצחית לא תשתנה בשום אופן, 'הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את דברי התורה הזאת'. ולכן מה שהוא מביא ראיה מחוץ לארץ, אינה ראיה, שם היו עמות הארץ ובורות, והחכמים לא יכלו למחות בידן ולכן הלכו כך.
הרב ... בעצמו אומר שחסידי חב"ד באו ולימדו אותם שהפאה מותרת, יתכן שחשבו מוטב שתהיה פאה נכרית מאשר ילכו בגילוי הראש לגמרי. הנה בספר ... כותב שמותר ללכת בגילוי הראש לגמרי, זו אפיקורסות ומינות, אסור לומר כן! אם הייתי רואה את דבריו לפני שהדפיסו את ספרו הייתי קורע את הדף הזה ולא נותן שידפיסוהו בספרו, זה בזיון לאותו הרב, וכי יהיה בתורתנו שינוי? יאמרו 'התירו פרושים את הדבר', צריך לנזוף במי שאומר כן. אך אנשים בלתי אחראים הדפיסו את הספר אחרי פטירתו וכתבו כן. זו טעות מרה שמביאה לידי פריצות וגילוי ערוה.
זה לא חסיד
פעמים רבות אפשר לראות חסיד גור הולך ברחוב עם שטריימל ואבנט, והולכת על ידו גברת אחת בשערות האלה, 'קווצותיו תלתלים שחורות כעורב', אי אפשר להבחין בכלל שאינן שערות טבעיות, תחשוב בפירוש שהיא הולכת בגילוי ראש בשערותיה הטבעיות, ומסלסלים וצובעים אותה כמו הצבע של המעיל והשמלה עד שאי אפשר להכיר שהיא פאה, אלא אזורו של בעלה החסיד מוכיח עליה שהיא הולכת בפאה נכרית... יש בזה בעיה של מראית העין והרהורי עבירה, אדרבא השחקניות היו הולכות בפאה נכרית כצבע השמלה [ח].
וזה דרכם כסל למו שלמדו מהם. מלבד בזבוז ממון שזורקים על הפאה, הוא אברך כולל ואת כל משכורתו עליו לבזבז בשביל פאה אחת של האשה הזו.
כל הדברים האלה מאוסים ומרוחקים אצל הקב"ה, הם תועבה!
בירור דעת הרמ"א
וכמה אחרונים טעו בדברי הרמ"א שכתב באו"ח סימן עה שמותר לקרוא קריאת שמע כנגד אשה שלובשת פאה. הוא לא כתב כן באבן העזר סימן כא בהלכות הליכה בראש פרוע, ולא בסימן קטו בהלכות עוברת על דת יהודית, אלא בסימן עה שמדובר בביתה, ובבית יכולה מצד הדין ללכת בגילוי הראש לגמרי, כמ"ש בכתובות (עב: ), וכמו שכתבו רש"י ותוס' והר"ן. אך חסידות יש בלי סוף, והרמ"א מדבר על זה שבביתה מותר לקרוא קריאת שמע כנגדה, ומשם יצאה כל הטעות. וכן כותב הגאון חתם סופר בהגהותיו שכל זה רק בבית, אך בחוץ 'לא קרב זה אל זה', חס וחלילה לצאת כך לרשות הרבים!
מנהג ירושלים
ומעשה היה ברב אחד שבא לירושלים ואשתו לבשה פאה נכרית, ושלח לו הגאון ר' שמואל סלנט: דע לך שכאן איננו הולכים בפאה נכרית, ואם אשתך לא תסירנה נצא נגדך בחנית וחצים, עד שתחזור לעירך! קיבל עליו, ותכף ומיד שינתה את דעתה ולבשה כובע, וכמובא בספר 'מרא דארעא דישראל' על הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד.
הכוללים היו מקבלים חלוקה מפולניה, וכל אברך שאשתו היתה הולכת בפאה נכרית גרשו אותו מהישיבה בהסכמת רבי יוסף חיים זוננפלד, והסכים עמו רבי שמואל סלנט וחבריו כדי שלא יפרצו גדר. היום דורנו דור חלש לא מגרשים מהישיבות, אך צריך לדבר פעם ושתים ושלוש, 'לא בכח יגבר איש', אלא יסביר השכם והערב שידעו שזה איסור גמור ולא חומרא ולא חסידות.
אין לפניו שוחד
וכל הנשים האלה לא תסתכל על המצוות והמעשים טובים שלהן, בשמים אין חנופה, ישר יקחו אותן לגהנם, כמו שאמרו בראש השנה יז (ע"א. עי"ש) פושעי ישראל בגופן יכלה הזמן והמה לא יכלו ח"ו, ישרפו אותם, 'ואינהו שפירי דשפירי דמחוזא', וכותב רש"י, אלו הנשים הכי יפות שהיו במחוזא.
דעו לכם, תורתינו נצחית, היא לא תשתנה בשום זמן, אין לקב"ה לא משוא פנים ולא שוחד, וכי בעולם הבא נותנים כסף? אלא אף שיש לו הרבה מצוות, מענישים אותו על העבירה ואחר כך מקבלים שכר על המצוות.
איך להוכיח?
וגם את הבעל יענישו על שלא מיחה בידה, כמו שכותב הרמב"ם (עי' פ"ה מהל' ברכות הט"ו), יבוא עונש לבעל שלא לימד את אשתו לברך ברכת המזון, אפילו היא עמת-הארץ ולא ידעה לברך, היה צריך ללמדה. כאן לא שייך עם הארץ, מי מכריח אותה ללכת בפאה? יש כובעים ומטפחות יקרות לתפארת, למה צריך לשנות מאמותנו ומאמות אמותנו שאף אחת לא עלה על לבה לצאת בפאה לרשות הרבים!
לכן כל מי שהוא ירא שמים באמת שאינו עושה מהשפה ולחוץ 'מצות אנשים מלומדה', יוכיח את אשתו, ו'הוכח תוכיח' אפילו מאה פעמים במשמע, לא ירשה לה בשום אופן, הוא אינו יוצא ידי חובתו בלי שיוכיחנה שתלבש כובע או מטפחת ולא תגלה משערות ראשה כפי המנהג, וכמו שכתב מהר"ם אלשקר (סי' לה).
יוכיח בניחותא
אלא שיאמר בניחותא כי היכי דליקבלו מיניה, לא בכוח והמולה. לו היתה אשה אחת שעושה כן היה אפשר למחות בה, אך בזה פשתה המספחת, ויש לה טענה למה פלונית הולכת כך ולמה רבנית פלונית הולכת כך.
יאמר לה: תראי אנו יראי שמים, מפחדים מהקב"ה, כל הפוסקים האלו לא שוים בעינייך? גאוני ספרד היו קטלי קני באגמא?
יספר לה ממעלת האוסרים
הגאון מהרש"א אלפנדרי כל גאוני דורו היו מתבטלים לפניו כעפרא דארעא, רבני פורת-יוסף היו מספרים לי איך הם היו הולכים לפניו ומדברים אתו ברעדה. היה גאון עולם, יחיד בדורו, כתבו על קברו "זה האיש מרעיש הארץ מרגיז ממלכות", חי מאה ועשרים שנה והיה זוכר את כל הדברים כולם כאילו עכשיו למד אותם.
היתה לו ספריה ענקית כמו הבית הזה מהארץ עד התקרה, והיה קורא לשמשו ר' דוד לניאדו ע"ה גבאי ביהכ"נ 'סילוורה', ואומר לו "תביא ספר פלוני בקומה כך וכך, הכריכה שלו כך וכך, לפני שבעים שנה קראתי כך, ולפני שמונים שנה קראתי כך", לא לפני שר' דוד לניאדו נולד, אלא סבו עוד לא נולד... והיו פותחים ורואים כמו שאמר כאילו למד זאת עכשיו!
והיה מפורסם בגאונותו ובצדקותו, והוא כתב תשובה ארוכה בזה וכותב במפורש שחייב לגרש את אשתו בלא כתובה. וכן 'פני יצחק' שהיה אב בית דין בדמשק והרב אלפנדרי היה הרב הראשי שם. בתחילה רק הרב אבולעפיא היה האב"ד בדמשק, 'על פיו יצאו ועל פיו יבואו', ואחר כך קיבלו את הרב אלפנדרי, והיה שם עשר שנים.
אמנם הפני יצחק דן במה שהיו כמה נשים נוהגות לחבוש פאה נכרית רק בביתן, וכתב שיש להן על מה שיסמוכו ללכת כך בביתן, אך חלילה להסכים שתצאנה כך לרשות הרבים. והסכים עמו בישוב מנהג זה מהרש"א אלפנדרי, אך רק לענין בתוך הבית ולא ללכת כך ברה"ר.
פעם אחת חלה רבי יצחק אבולעפיא והיה כפסע בינו ובין המוות, ובאו הרופאים וייאשו אותו, אמרו אין שום סיכוי לחייו. כשבא רבי שלמה אליעזר אלפנדרי לבקרו התחיל לבכות לפניו שכך אמרו הרופאים. אמר לו "אתה מאמין בברכתי"? אמר, "ודאי שאני מאמין". נתן את ידו ואמר את הלשון הזו "י'הב ל'יה י'דיה ואוקמיה", ומיד קם והיה כאחד האדם, עזב את הכל נעשה בריא אולם. ואחר כך עלה מהרש"א אלפנדרי לארץ ישראל [ט]. איך אפשר לצאת נגד כל הפוסקים האלה?
וכן רבי אברהם פלאג'י ב'אברהם את ידו' מאריך בזה [י], וכן בשדי חמד, כל גאוני הספרדים התאחדו נגד מנהג זה, אין ספרדי אחד שיתיר, ובזמנם הדבר לא היה נפוץ, יחידים היו עושים כך.
וכן גדולי האשכנזים הנ"ל, והרב חסד לאברהם תאומים, נכדו של הגאון מליסא. וכי לא די בכל הגאונים האלה?! כולם גדולי עולם ממש גאוני עולם, הגאון חתם-סופר לא קם כמוהו מרביץ תורה שעמדו מתחת ידו אלפי רבנים [יא], והגאון באר שבע שחי לפני ארבע מאות שנה כותב דברים חריפים בזה, ר' חיים מצאנז היה האדמו"ר מצאנז, היום האדמו"ר מקלויזנבורג [זצ"ל] הוא נכדו, והוא עומד בתוקף שכל אלה שמתגוררים בקרית צאנז כולם ילבשו כובע או מטפחת, כיון שכך פסק זקנו, ותבוא עליו ברכה.
חומר בעירה
הגאון הצדיק רבי ישראל אבוחצירא זצ"ל, הבבא סאלי, לפני פטירתו אסף את בנות משפחתו ואמר להן: דעו לכן, כי כל מי שהולכת בפאה נכרית, מכינה לעצמה חומר בעירה שישרפו אותה בגהנם עמו! ואם גאון וצדיק זה אמר כך, מה נאמר אנחנו?
כקל שבקלים
ואשרי חלקם של כל אלה מזכי הרבים שמחזירים בתשובה, שגם בזה צריך לעשות שידעו כולם שזה אסור. לא רבים יחכמו שזה אסור, חושבים שמותר, ומביאים ראיה מרבנית פלונית ורבנית פלונית, וכי כך לומדים את התורה שלנו?! אם הרב פלוני עושה כך נהיה מותר?! כתוב [יב], תלמיד חכם שמיקל בפרט קטן במצוה קלה שבקלות, הריהו כקל שבבריות, לא עושים לו כבוד ולא קמים בפניו, כל שכן שלא מביאים ראיה מנשותיהם [יג].
הערות והוספות
[א] בדרך כלל היה רגיל מרן זצ"ל להזהיר בעשרת ימי תשובה על דברים מסויימים שנכשלים בהם, כפאה נכרית, תפלין דר"ת, יציאת שבת דר"ת, בשר חלק, יין כשר וכיו"ב.
[ב] שו"ת יביע אומר ח"ה (אה"ע ס"ה בהוספות ומילואים): בדורות הראשונים הפאות הנכריות היו ניכרות מאד לעין, ולא היה בהן חשש למראית העין שידמו לשערות טבעיות, ואילו הפאות הנכריות שנתחדשו בזה"ז, לא רק שהן דומות לשערות הטבעיות, אלא גם עולות עליהן ביופיין ובטיבן ובמראיתן, עד שאף הפרוצות משתמשות בהן לנוי וליופי. ומכיון שאין שום היכר בין פאות אלו לשערות הטבעיות, הא ודאי שיש לחשוש בהן משום מראית העין, שיחשבו אותן לפרוצות ההולכות בגילוי שערות ראשן ברה"ר. ועכ"פ כשיש טעם להחמיר בזה"ז יותר מן הדורות הקודמים בטל לעז הראשונים.
[ג] מכיון שרבים מהרוצים להתיר נתלים בדעתו של האדמו"ר האחרון מחב"ד זצ"ל, כאן המקום להביא ציטוט מדברי האדמו"ר זצ"ל בעצמו בספר תורת מנחם (חלק יב, תשי"ד - ח"ג עמ' 189): "החילוק בין פאה נכרית למטפחת הוא בכך שבנוגע לפאה נכרית אין ברירה על אתר, ובנוגע למטפחת יש ברירה להסירה. למשל, כשיושבים במסיבת אנשים, הרי כשהאשה חבושה פאה נכרית, אפילו אם ייכנס "פרעזידנענט אייזנהאווער" [נשיא ארה"ב] לא תסיר את הפאה, משא"כ בנוגע למטפחת קל להסירה". (עמ' 190 ההדגשות במקור): יכולה היא לטעון, שהיא תלך לבושה במטפחת "כראוי", בודאי שטוב הדבר "אם" יהיה כך, אבל "מהמציאות" יודעים "שאין הדבר כן". עכ"ל. עי"ש. ומבואר בפירוש שכל העדיפות של פאה היא רק באשה כזו שיש לגביה חשש שבמקום בושה וכדו' תסיר ביודעין את כיסוי ראשה ותשאר פרועת ראש, ובודאי שטעם זה לא שייך ברוב ככל הנשים בארץ שכביכול נתלות בדעתו של האדמו"ר זצ"ל.
[ד] זוהר ח"ג (דף קכו ע"א): א"ר חזקיה, תונבא ליתי על ההוא בר נש דשבק לאנתתיה דתתחזי משערה דרישה לבר, ודא הוא חד מאינון צניעותא דביתא. ואתתא דאפיקת משערא דרישה לבר לאתתקנא ביה, גרים מסכנותא לביתא, וגרים לבנהא דלא יתחשבון בדרא, וגרים מלה אחרא דשריא בביתא. מאן גרים דא? ההוא שערא דאתחזי מרישה לבר. ומה בביתא האי, כל שכן בשוקא, וכ"ש חציפותא אחרא. ובגין כך אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך. אמר ר' יהודה שערא דרישא דאתתא דאתגלייא גרים שערא אחרא לאתגלייא ולאפגמא לה, בגין כך בעיא אתתא דאפילו טסירי דביתא לא יחמון שערא חד מרישא, כ"ש לבר. תא חזי כמה בדכורא שערא הוא חומרא דכלא הכי נמי לנוקבא, פוק חמי כמה פגימו גרים ההוא שערא דאתתא, גרים לעילא גרים לתתא, גרים לבעלה דאתלטייא, גרים מסכנותא, גרים מלה אחרא בביתא, גרים דיסתלק חשיבותא מבנהא, רחמנא לישזבון מחציפו דלהון! ועל דא בעיא אתתא לאתכסייא בזיוותי דביתא, ואי עבדת כן מה כתיב? בניך כשתילי זיתים. מהו כשתילי זיתים, מה זית דא בין בסתווא בין בקייטא לא אתאבידו טרפוי ותדיר אשתכח ביה חשיבות יתיר על שאר אילנין, כך בהא יסתלקון בחשיבו על שאר בני עלמא. ולא עוד אלא דבעלה מתברך בכלא, בברכאן דלעילא בברכאן דלתתא, בעותרא, בבנין, בבני בנין. הדא הוא דכתיב 'הנה כי כן יבורך גבר ירא ה'', וכתיב 'יברכך ה' מציון וראה בטוב ירושלם כל ימי חייך וראה בנים לבניך שלום על ישראל'. עכ"ל. [תרגום: א"ר חזקיה, קללה תבוא על אותו אדם שמניח לאשתו שיתגלה משערה לחוץ, וזה הוא אחד מענייני צניעות הבית. ואשה שמוציאה משער ראש לחוץ להתנאות בו, גורמת מסכנות לביתה, וגורמת לבניה שלא יהיו חשובים בדור, וגורמת דבר אחר [טומאה] שתשרה בביתה. ומי גורם זאת? אותו שער שנראה מראשה לחוץ. ואם בביתה כן, כל שכן בשוק, וכל שכן כשעושה חציפות אחרת [כבגדים צמודים וכדו']. ועל כן אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך. א"ר יהודה, שער האשה שמתגלה גורם לשער אחר להתגלות ולפגום בו, על כן צריכה האשה שאפילו קורות ביתה לא יראו שער אחד מראשה, כל שכן בחוץ. בוא וראה כו'. צא וראה כמה פגמים גורם אותו שער האשה, גורם למעלה וגורם למטה, גורם לבעלה שיתקלל, גורם מסכנות, גורם דבר אחר בבית, גורם שתסתלק חשיבות מבניה, ה' יצילנו מהחציפות שלהן. ועל כן צריכה האשה להתכסות בפינות ביתה, ואם עושה כן כו' יעלו בניה בחשיבותם על שאר בני העולם, ולא עוד אלא שבעלה מתברך בכל, בברכות שלמעלה ובברכות שלמטה, בעושר, בבנים, בבני בנים כו'].
[ה] שו"ת יביע אומר ח"ה הנ"ל (בסוף התשו'): וכל אשה המקבלת עליה לשמור לעשות ככל דברי רבותינו הפוסקים שאסרו הדבר בכל תוקף, ולצאת אך ורק בכובע או מטפחת המכסה את כל ראשה, תתברך בכל הברכות שבתורה, ובמזוני רויחי ובבני סמיכי, ותזכה לראות זרע קודש בנים גדולים בתורה ויראת ה' טהורה, מורי הוראות בישראל. וע"ע במאור ישראל דרושים (עמ' שי), שבזכות הצניעות זוכה לבנים צדיקים.
[ו] שו"ת יביע אומר ח"ה (שם): ומצוה רבה לפרסם האיסור ברבים, ובפרט לספרדיות שנהגו לאסור מימות עולם ומשנים קדמוניות, ורק כעת התחילו ללמוד מאלו המורות היתר לעצמן שלא ברצון חכמים, דילפי הני נשי מקלקלתא ולא מתקנתא. ומצוה להודיען שזוהי פירצה חמורה בגדר הצניעות של בנות ישראל הכשרות, וכמ"ש הגאון מהר"א תאומים בעל חסד לאברהם, שצריך למחות ולמנוע בנות ישראל לצאת בפאה נכרית. (ומה מאד יש להזהיר את עורכי העתונות הדתיים שנעשה להם כהיתר לפרסם המקומות שמוכרים פאה נכרית, ומכשילים בזה את הרבים).
[ז] דברים אלו נאמרו לפני קרוב לשלשה עשורים כאשר הם היו בגדר חלום, ותהלות לה' כיום הם מציאות, ההולכת ומתרחבת, כן ירבו.
[ח] אליבא דאמת, רבים מגדולי אדמור"י החסידות הביעו את התנגדותם לחבישת הפאה הנכרית, כמובא בספר 'עולמות של טוהר' ח"א (עמ' 231) חתימותיהם של אדמורי"ם רבים, וביניהם הבית ישראל מגור, האדמו"ר מלעלוב, האדמו"ר מספינקא, האדמו"ר מויזניץ', האדמו"ר מערלוי, ושכן דעת אדמור"י בעלז, ועוד.
[ט] ראה עוד אודותיו במעדני המלך חלק א' (פרק יד גדולים צדיקים, עמ' רפח), ובמקו"א הארכתי בתולדותיו.
[י] אנו מצאנו את דברי מהר"א פלאג'י בספרו ברך את אברהם (דרוש א' לפר' בחקתי, דף קכו ע"ב), ומכיון שכמעט ספר זה אינו בנמצא, ודבריו מתוקים מדבש נעתיק קטע אחד מדברות קדשו [וכמה חבל שספר זה ושאר ספרי דרשותיו ותוכחותיו המלאים דרשות נפלאות ומוסרים גדולים נותרו בדפוס ישן עם אותיות שבורות ורעועות וחלקם בלע"ז, הגם שלא נס ליחם ולא כהתה עינם גם בדורנו!], וז"ל: והנה כל ראש לחולי לבוא לידי הרהורים רעים היינו ענין פאת נכרית, ותהלות לאל יתברך בגבולנו לא נמצא ולא ימצא כזאת בישראל. ו'יתמרמר ה'אדם ו'יבכה ה'איש אשר נגע יראת אלהים בלבו מראות ברע אשר על הארץ דפשתה המספחת בערי אדום להיות יוצאות הנשים בפאות נכריות, כי הוא עוון פלילי, ודבר זה גורם רעה לעשות להרבות זימה בעולם. ולא די המכשלה ממה שהנכריות יוצאות כי בהפקרא ניחא להו ולא יבצר מפגם הראות, עוד תוסיפו צרה גם בבנות עמנו, ולא תהא כזאת בישראל! וכבר בא חכם הרב לחמי תודה להוכיח בשבט פיו על הדבר הזה, דרשו מעל ספר בדף ד' סע"ב, דכתב וז"ל: וגם עוד ראוי להוכיח ולהודיע גודל המכשלה אשר זה כמה שנים שיצא הכרוז מפי כבוד אדוני אבי מו"ר הגאון בצירוף שני בתי דינים יצ"ו בחרם על לבישת נשים בפאת נכרית וכ"ש גילוי שערות עצמן, אשר אמרו חז"ל שער באשה ערוה. והנה ענין חרם הוא שנכנס כח העונש החרם ח"ו ברמ"ח אברים, והיאך שייך להפסיד רמ"ח אברים בשביל גילוי שערות?! והנה מרגלא בפומייהו דאינשי לעשות סמך להיתר פאה נכרית ממשנה ערוכה דשבת דיוצאה אשה בפאה נכרית. ובאמת אין שום ראיה משם, דהתם בפנויה מיירי. אמנם זולת זה, הלא כל אותן הנשים אין מחזיקין ממש כל הלכות שבת בהליכתן לכפרים הסמוכים, ונושאין כל חפציהן מרשות היחיד לרשות הרבים, ולוקחים דבר מאכל במעות ושאר טילטול מוקצה וכדו', ואין מקיימין רק זה ההיתר של פאת נכרית. ובזה יש לפרש דרך הלצה מ"ש בחגיגה דף יד ע"ב 'הלכות שבת הם כהררים התלוים בשערה'. ר"ל בהיתר שער נכרית בלבד... ביותר תמהני על נשים פחותי הערך המתנהגים בגילוי שערות וכו'. ועי"ש במה שהוסיף מהר"א פלאג'י לדרוש. וע"ע בשד"ח ח"ז (עמ' 196), ובספר דת יהודית כהלכתה שהביאו ממ"ש עוד בזה מהר"א פלאג'י ומר אביו הגאון מהר"ח פלאג'י זיע"א.
[יא] ראה עוד אודותיו במעדני המלך חלק א' (פרק ח' - זיכוי הרבים, עמ' קטז).
[יב] עי' בשו"ע יו"ד (סי' גר"ם ס"ג). ומקורו מתשובת הרא"ש (כלל טו אות ז) ועוד. ועי' בשו"ת עמק הלכה בוימל ח"ב (סי' ב) שהראה מקום לזה מגיטין סו"פ כל הגט (לא: ) במעשה דגניבא. וע"ע בשו"ת חיים ביד (סי' יט).
[יג] וע"ע בכל זה בשו"ת יביע אומר ח"ד (אה"ע סי' ג אות ג'), וחלק ה' (אה"ע סימן ה). ובמאור ישראל ח"ב (ביצה ל.) בחובת התוכחה על ענין זה. ובחזון עובדיה (אבלות א' עמ' תנט ואילך), והליכות עולם חלק א' (עמ' קכב) וחלק ד' (עמ' ע"ר). עי"ש. (ועיין בשו"ת מעיין אומר חלק א' פרק ה' סימן קב שכתב משם מרן זצ"ל שאין להעלות בקביעות ש"ץ שאשתו הולכת עם פאה!).
בשבוע לאחר אחד מהשיעורים המשולבים כאן (י"ב תשרי תשס"ו) שאל ר' שמואל שמאי, ממשתתפי השיעור הוותיקים, את השאלה הבאה, ותשובת מרן בצידה. ליצנותא דעבודה זרה...
שאלה: אשה קנתה פאה באלף דולר וכבודו דיבר בשבוע שעבר בענין הפאות, מה תעשה עכשיו?
תשובה: תשאיר אותה עד ל"ג לעומר ותשרוף אותה במדורה....
מספר שבועות לאחר מכן (כ"ד חשון תשס"ו) חזר הנ"ל ושאל בבדיחותא: היו לאשה שלוש פאות והיא שרפה אותן, האם היא צריכה לעשות התרה?
תשובה: על מה התרה? על מצוה?! שתלבש כובע וגמרנו, תתן לה את הכובע שלך...
נערך לאחרונה:
