בס"ד
ערש"ק פר' ויצא תשפ"א. ירושלים
א] הגמרא (ד:) מסתפקת באדם שהשכיר בית לחבירו בחזקת שהבית בדוק, ומצאו השוכר שהבית אינו בדוק מחמץ, האם העסקה בטילה והוי מקח טעות, או לא. ופשטה הגמרא את הספק מדבריו של אביי, שפסק שאפילו במקום שהמנהג שמשלמים ממון למי שבודק את הבתים מחמץ, אפ"ה אם הבעל הבית לא בדק את הבית, לא הוי מקח טעות, וזאת משום ש"ניחא ליה לאיניש לקיומיה מצוה בממוניה". וכ"ש במקום שהמנהג הוא שבודקים בחינם את החמץ, ובמקום שהמנהג לבדוק בשכר, והשוכר רוצה לחזור בו, אין זה משום ביטול המקח אלא ודאי שהוא מצא דירה אחרת נאה הימנה. וכן כתבו הראשונים בסוגיין.
ב] הנה מבואר מהגמ' יסוד "דניחא ליה לאיניש לקיומיה מצוה בממוניה", ויש להבין ולחקור בזה כמה חקירות אחדות וזה עניינם;
הא': האם דוקא כשהאדם עצמו עושה את המצוה אמרינן הכי, או"ד אפי' אדם אחר עושה בממונו נמי אמרינן הכי.
הב': ואפי' אם נימא כמו הצד שגם באדם אחר אמרינן הכי דניחא ליה לאיניש, האם צריך שיהא דוקא מידיעת הבעלים או אפי' בלא ידיעת הבעלים נמי שפיר.
הג': ואפי' אם נימא כמו הצד שאפי' בלא ידיעתו של הבעלים נמי אמרינן הכי, האם ה"ה גם בהוצאה מרובה, והאם זה תלוי אם או עשיר או לא.
הד': ואפי' אם נאמר שה"ה בהוצאה מרובה מרובה אמרינן דשפיר דמי אמרינן ניחא ליה לאיניש וכו', האם יש חילוק בזה בין סוגי המצוות, וכגון שבמצות שדרך העולם להוציא עליהם הוצאות מרובות וכגון ספר תורה וברכת שהחיינו של כל נדרי ביום הכיפורים שהפליג בשבחה רבינו האריז"ל וכתב לקנותה בדמים מרובים [וכמו"כ בנר להבדלה בבית הכנסת במוצאי שבת שג"כ בזה כתב רבינו האריז"ל שיקנה מצוה זו בדמים מרובים. או שמא שבזה יש לדחות שאין מה להסתפק בזה כיון שהעולם לא יודעים דברי רבינו האריז"ל אלו, ואין דרך להוציא ע"ז הוצאות מרובות], אמנם משא"כ שאר מצוות שאין דרך העולם להוציא עליהם הוצאות מרובות.
הה': ואפי' אם נאמר שאין חילוק ביזה בין המצוות וכולם שוים לטוב'ה, ואמרינן בהם ניחא ליה לאיניש וכו' דאפשר להוציא בזה ממון רב, האם כשהאדם ידוע בתור אדם "קמצן" גדול וידוע כמי שאינו מחפש אחר הידורים, אלא אצלו כל המצוות בגדר "מצות אנשים מלומדה", ג"כ אמרינן ניחא ליה וכו'. או רק במי שאם ידע מן הסתם הוא יסכים או שלא יכעס וכיוצ"ב.
הו': ואת"ל דגם באיש קמצן אמרינן נמי דניחא ליה לאיניש דליעביד וכו', מה הדין במקום שאינו יודע הבעה"ב [הקמצן] את כל התרי"ג מצות... והוא מקיים רק את מה שהוא לומד [והוא לא לומד כ"כ הרבה...] האם אפשר לרכוש בממונו חמור לפדיון וכיוצא בזה מצות שהוא לא יודע שזה מצוה, וביחס אליו אין כאן "ניחא ליה" ודו"ק בהערה זו היטב.
הז': וכמו"כ יש להסתפק האם גם בממון של אשה נשואה, [שהיא נזונת ועושה] אמרינן האי כללא, דלכאורה זה לא תלוי בה כי כל מה שקנתה אשה קנתה בעלה, ולכאורה לא מספיק את דעתה אלא צריך את הסכמת הבעל [עפ"כ בממון רב] לזה.
הח': האם העושה מצוה בממון חבירו ההיתר הוא מאותו סיבה וטעם של "זכין לאדם שלא בפניו", ומה הדין אליבא דמ"ד שלא אמרינן זכין מאדם [ביחס למצוה שהבעה"ב מרויח מזה מצוה, ולא ביחס לזה שזה לא מגיע לבעה"ב].
הט': כמו"כ יש להסתפק האם אחר שראובן עשה מצוה בממון של שמעון, יכול שמעון לילך לבית הדין ולטעון בבית הדין שכל התקנה שתקנו חז"ל זה לטובתי, אבל אני לא נח לי התקנה הזו "אנא לא ניחא לי בהאי תקנתא" [וכמ"ש בגמ' בב"ק (ז:) יכולה אשה שתאמר לבעלה איני ניזונת ואיני עושה", או"ד הוי מטעם "הפקר ב"ד הפקר" ועושה המצוה על דעת בית דין עשה.
הי': האם גם שב' אנשים מסוכסכים ביניהם ג"כ אמרינן דניחא ליה לאיניש, או שזה לא משנה מי הוא עושה המצוה, והכלל הזה נאמר ביחס לחפץ של הבעלים שנעשה בו מצוה.
אשמח לקבל את דעתכם בעניין.
חזקו ואמצו!
מוישי ס"ט
ערש"ק פר' ויצא תשפ"א. ירושלים
בענין "ניחא ליה לאיניש לקיומיה מצוה בממוניה" (פסחים ד:)
א] הגמרא (ד:) מסתפקת באדם שהשכיר בית לחבירו בחזקת שהבית בדוק, ומצאו השוכר שהבית אינו בדוק מחמץ, האם העסקה בטילה והוי מקח טעות, או לא. ופשטה הגמרא את הספק מדבריו של אביי, שפסק שאפילו במקום שהמנהג שמשלמים ממון למי שבודק את הבתים מחמץ, אפ"ה אם הבעל הבית לא בדק את הבית, לא הוי מקח טעות, וזאת משום ש"ניחא ליה לאיניש לקיומיה מצוה בממוניה". וכ"ש במקום שהמנהג הוא שבודקים בחינם את החמץ, ובמקום שהמנהג לבדוק בשכר, והשוכר רוצה לחזור בו, אין זה משום ביטול המקח אלא ודאי שהוא מצא דירה אחרת נאה הימנה. וכן כתבו הראשונים בסוגיין.
ב] הנה מבואר מהגמ' יסוד "דניחא ליה לאיניש לקיומיה מצוה בממוניה", ויש להבין ולחקור בזה כמה חקירות אחדות וזה עניינם;
הא': האם דוקא כשהאדם עצמו עושה את המצוה אמרינן הכי, או"ד אפי' אדם אחר עושה בממונו נמי אמרינן הכי.
הב': ואפי' אם נימא כמו הצד שגם באדם אחר אמרינן הכי דניחא ליה לאיניש, האם צריך שיהא דוקא מידיעת הבעלים או אפי' בלא ידיעת הבעלים נמי שפיר.
הג': ואפי' אם נימא כמו הצד שאפי' בלא ידיעתו של הבעלים נמי אמרינן הכי, האם ה"ה גם בהוצאה מרובה, והאם זה תלוי אם או עשיר או לא.
הד': ואפי' אם נאמר שה"ה בהוצאה מרובה מרובה אמרינן דשפיר דמי אמרינן ניחא ליה לאיניש וכו', האם יש חילוק בזה בין סוגי המצוות, וכגון שבמצות שדרך העולם להוציא עליהם הוצאות מרובות וכגון ספר תורה וברכת שהחיינו של כל נדרי ביום הכיפורים שהפליג בשבחה רבינו האריז"ל וכתב לקנותה בדמים מרובים [וכמו"כ בנר להבדלה בבית הכנסת במוצאי שבת שג"כ בזה כתב רבינו האריז"ל שיקנה מצוה זו בדמים מרובים. או שמא שבזה יש לדחות שאין מה להסתפק בזה כיון שהעולם לא יודעים דברי רבינו האריז"ל אלו, ואין דרך להוציא ע"ז הוצאות מרובות], אמנם משא"כ שאר מצוות שאין דרך העולם להוציא עליהם הוצאות מרובות.
הה': ואפי' אם נאמר שאין חילוק ביזה בין המצוות וכולם שוים לטוב'ה, ואמרינן בהם ניחא ליה לאיניש וכו' דאפשר להוציא בזה ממון רב, האם כשהאדם ידוע בתור אדם "קמצן" גדול וידוע כמי שאינו מחפש אחר הידורים, אלא אצלו כל המצוות בגדר "מצות אנשים מלומדה", ג"כ אמרינן ניחא ליה וכו'. או רק במי שאם ידע מן הסתם הוא יסכים או שלא יכעס וכיוצ"ב.
הו': ואת"ל דגם באיש קמצן אמרינן נמי דניחא ליה לאיניש דליעביד וכו', מה הדין במקום שאינו יודע הבעה"ב [הקמצן] את כל התרי"ג מצות... והוא מקיים רק את מה שהוא לומד [והוא לא לומד כ"כ הרבה...] האם אפשר לרכוש בממונו חמור לפדיון וכיוצא בזה מצות שהוא לא יודע שזה מצוה, וביחס אליו אין כאן "ניחא ליה" ודו"ק בהערה זו היטב.
הז': וכמו"כ יש להסתפק האם גם בממון של אשה נשואה, [שהיא נזונת ועושה] אמרינן האי כללא, דלכאורה זה לא תלוי בה כי כל מה שקנתה אשה קנתה בעלה, ולכאורה לא מספיק את דעתה אלא צריך את הסכמת הבעל [עפ"כ בממון רב] לזה.
הח': האם העושה מצוה בממון חבירו ההיתר הוא מאותו סיבה וטעם של "זכין לאדם שלא בפניו", ומה הדין אליבא דמ"ד שלא אמרינן זכין מאדם [ביחס למצוה שהבעה"ב מרויח מזה מצוה, ולא ביחס לזה שזה לא מגיע לבעה"ב].
הט': כמו"כ יש להסתפק האם אחר שראובן עשה מצוה בממון של שמעון, יכול שמעון לילך לבית הדין ולטעון בבית הדין שכל התקנה שתקנו חז"ל זה לטובתי, אבל אני לא נח לי התקנה הזו "אנא לא ניחא לי בהאי תקנתא" [וכמ"ש בגמ' בב"ק (ז:) יכולה אשה שתאמר לבעלה איני ניזונת ואיני עושה", או"ד הוי מטעם "הפקר ב"ד הפקר" ועושה המצוה על דעת בית דין עשה.
הי': האם גם שב' אנשים מסוכסכים ביניהם ג"כ אמרינן דניחא ליה לאיניש, או שזה לא משנה מי הוא עושה המצוה, והכלל הזה נאמר ביחס לחפץ של הבעלים שנעשה בו מצוה.
אשמח לקבל את דעתכם בעניין.
חזקו ואמצו!
מוישי ס"ט