ב"ה
חזק וברוך על היגיעה לברר מקחו של צדיק!
איני זוכר כרגע מה בדיוק כתוב בקובץ הנ"ל, ואין עיתותי בידי כ"כ לעיין שם, אולם אכתוב בקיצור נמרץ מה שבלבי על זה מאז שכתבתי בזה מלפני כמה שנים. (קודם שיצא פסקו של מרן הראש"ל שליט"א).
שמבואר בברייתא פרק כירה להדיא דמים הוו מצטמק ורע לו לענין שהיה, וכ"כ התוס' ר"פ כירה ללמוד מברייתא זו. ומכאן למדו המנחת כהן ועוד רבים מן הפוסקים שכן הוא הדין במים, והוזכרו חלקם בקובץ הנ"ל, וכן זכורני בכה"ח סי' שיח בסעי' ד או ח בשם הפמ"ג, ועוד, ע"ש.
וכל מי שגילה דעתו בזה הבין כן כדבר פשוט עפ"ד התוס' דמים הוו מצטמק ורע לו, זולת יחיד הוא הרב אגלי טל שגם הוא רק חיכך כן בתחילה אולם לבסוף תבר לגזיזיה, והדר הוא לכל חסידיו להשוות מדתו לדעת כל הפוסקים, דמים הוו מצטמק ורע לו באופן ודאי.
ולכן הקשה על רבנו יונה מדוע אסר ערוי רותחין לתבשיל שהצטמק והרי מים הוו מצטמור"ל, ותירץ דע"י תבשיל הוי מצטמוי"ל. וכיו"ב כ' הג' יד קטנה שהזכיר כבודו. אלא שבחזו"ע משמע שהיד קטנה כתב זאת כסברא נוספת להחמיר (ולא ראיתי דברי היד קטנה בפנים), אולם באגלי טל כתב להכריח כן בדעת רבנו יונה, דאל"כ מדוע יאסור, הרי כתב רי"ו בשמו שדוקא מצטמוי"ל יש בו בא"ב. ולכן בהכרח שמטעם זה הוא שאסור, ואין זה טעם נוסף להחמיר, אלא ביאור לטעם האיסור העיקרי של רבנו יונה, ובלעדיו היה צריך להיות מותר.
ואנכי איש צעיר מצאתי בזמנו בס"ד שכ"ה להדיא בדברי רי"ו גופיה שציין לו מרן הב"י סי' רנג בדין עירוי המים, שטעם האיסור משום דע"י התבשיל הוי מצטמוי"ל. ושמע מינה תרתי. חדא, דמים הוו מצטמק ורע לו, שהרי אחר שביאר דבישול אחר בישול הוא דוקא במצטמק ויפה לו כמו שדייק מרן הב"י מדבריו, הוקשה לו לרי"ו א"כ מדוע לאסור ערוי המים, הרי הם מצטמור"ל וע"ז תירץ דע"י התבשיל הוי יפה לו. ועוד שמע מינה, דטעם איסור ערוי המים מעין תירוצםו של האגלי טל, והיינו משום שע"י התבשיל נעשה מצטמוי"ל. (אלא שלדידי זעירא אין דעת רי"ו ודעת רבנו יונה שוים בטעם האיסור, ואכמ"ל. והנני לצרף לכבודו מה שכתבתי בזה בעניותי והוא בסי' ד, קחנו משם).
ולענין מ"ש מרן רבנו הגדול זיע"א בשו"ת יביע אומר ח"ד, היה ברור לי שזוהי משנה ראשונה, וכדברי מרן הראש"ל שליט"א בקובץ הנ"ל, שהרי עדין לא עלה על דל שפתיו ביבי"א ח"ד לחלק בין מצטמור"ל לבין מצטמוי"ל, אלא כולם שוים לאיסור, ולזאת לא דן שם אלא בענין אחר לגמרי, והיינו כלפי הסוברים דאין בישול אחר בישול אפילו בלח, דשמא מודים במים שיש בא"ב, דלא דמו לשאר מאכלים ומשקים, וכדברי ההו"א של האגלי טל הנ"ל.
אבל אחר שלימד אותנו מחדש ביבי"א ח"ז סי' מב לסברת מצטמור"ל, והוכיח שכן הוא הדין והמנהג ממ"ש רו"כ הפוס' בדין הקפה, שכן הוא המנהג בשופי (ולזה הבי"ד הפוס' מקפה דוקא),, וממילא אין לערער על סברת מצטמור"ל לענין הלכה, והביא מ"ש לחוש בזה המנח"כ בכל מה שאינו מבואר להדיא בגמ' שהוא מצטמור"ל, והיקל יותר ממנו דאף בספק מצטמור"ל הו"ל ס"ס (ואח"כ נדפס חזו"ע שבת ח"ד ושם ראיתי בהעתיקו תשובת היבי"א ששינה הלשון בפרט זה להקל יותר ממה שביבי"א).
אמור מעתה שבודאי לא חש יותר ולא מידי לכל מה שצידד שם ביבי"א ח"ד בדין ההסקה להחמיר יותר במים בבא"ב. ולענ"ד זה פשוט וברור, שכל הלומד דבריו זיע"א ביבי"א ח"ז פשיט"ל יותר מביעתא בכותחא שלא יחמיר לגבי מים. דלענ"ד הם היותר מבוררים דהוו בודאי מצטמור"ל טפי משאר כל המוצרים האחרים שיכולים להיות. ובפרט שכאמור כ"כ כמה פוס' את דברי המנח"כ ללא פקפוק.
זהו הנלפע"ד לבאר לשאלת כבודו.
והנני לצרף מ"ש בעניותי בעיקר דין זה, וביסוד מחלוקת רי"ו עם רבנו יונה בגדרי דינים אלו לענ"ד, ויש בהם כמה נ"מ, עי' בסימנים א-ד, שתלויים בצדדי המחלוקת שביניהם.
ביקרא דאורייתא
