• ניתן לשלוח מאמרים בתורת מרן זיע"א עד לתאריך ו סיוון לפרסום בקובץ בית יוסף תשפ"א: office@moreshet-maran.com
  • לקראת יום השנה השביעי למרן, יצא לאור בס"ד קובץ בית יוסף תשפ"א (גליון מו) לרכישה באתר "מורשת מרן שופס": shops.moreshet-maran.com

האם מותר לקנות לחמניה כשיכול לאכול לחם.

#1
בגמ' שבת ק"מ ע"ב אמר רב חסדא שמי שיכול לאכול לחם שעורים ואוכל לחם חיטים עובר משום בל תשחית. ומסקנת הגמ' שאין בזה בל תשחית משום שבל תשחית דגופא עדיף. כלומר שהשעורים מזיקים את הגוף.
ומשמע מגמ' זו שלולי סברא זו כגון אדם שיכול לקנות לחם רגיל פרוס, או פיתות או לחמניות וכדומה שאין הם בריאים יותר ממנו אלא אדרבה אולי פחות בריאים - אם קונה את הלחמניות עובר משום בל תשחית, האמנם כן הוא?
 
#3
לענ"ד דברי הגמרא האה לדחות את ההו"א לאכול מאכל בהמה ! שעורים קשה מאוד לעיכול ולכן זה מזיק לגוף והאוכל זאת בטצדקי של "בל תשחית " על הדמים וודאי שיש בה ב"ת דגוף. אבל לאכול פיתות אינו מזיק אלא יכול לבוא לידי היזק באם יאכ"ל וישמ"ן ויבע"ט.
[אגב גררא, המקור לבל תשחית דגופא נראה שזה מפורש בקרא בל תשחית את עצה וסמיך ליה "האדם עץ השדה"]. {והגם שמרש"י עה"ת זה לשון תימא, מ"מ חז"ל דרשו מנא גם בלשון פשוט כמו' בשמעתין, וה'אבן עזרא' לומד כך בפשטות}
 
#4
בגמ' שבת ק"מ ע"ב אמר רב חסדא שמי שיכול לאכול לחם שעורים ואוכל לחם חיטים עובר משום בל תשחית. ומסקנת הגמ' שאין בזה בל תשחית משום שבל תשחית דגופא עדיף. כלומר שהשעורים מזיקים את הגוף.
ומשמע מגמ' זו שלולי סברא זו כגון אדם שיכול לקנות לחם רגיל פרוס, או פיתות או לחמניות וכדומה שאין הם בריאים יותר ממנו אלא אדרבה אולי פחות בריאים - אם קונה את הלחמניות עובר משום בל תשחית, האמנם כן הוא?
יש ואוכל טעים גם יותר משביע אף אם אינו בריא
 
#5
על בל תשחית עובר אם אין לו שום תועלת ביקר, וכיו"ב בגמ' שבת סז ע"ב, אמר רב זוטרא, האי מאן דמיכסי שרגא דמשחא ומגלי נפטא קעבר משום בל תשחית, ובמפרשים שם. אבל אם נהנה יותר מלחמניות מה שייך שיהיה בזה בל תשחית. ובלחם שעורים, אינו נהנה ממנו יותר משל חיטים. ואלת"ה נאמר לו שיאכל כל ימיו לחם צר ומים לחץ, ולא ישחית כספו על בורקסים ועוגות וכדומה. וזו לא שמענו.
 
#6
["...אלת"ה נאמר לו שיאכל כל ימיו לחם צר ומים לחץ."לא הכוונה לבאגט וקולה.....!]
עכ"פ לשון השאלה לא הייתה על מי שיות עריבה לחיכו משהו מסוים, אלא בשאלה כמה אדם צריך לעשות בשביל צמצום הוצאותיו דלולא בל תשחית דגופו עדיפא מוזהר בה האדם כמבואר בגמ'. ואכן אמת הוא. ועי' בפוסקים רמ"ב איך שדקדקו על מי היוציא האדם את הוצאתיו (אפילו לשבת!!), כי חייב האדם להיזהר לא להפרי"ז ע"ל המיד"ה, ודו"'ק.
אמנם ראיתי לעורר מכיון שהנושא עלה שוב, דהנה לפעמים מגיעים אנשים לחתונות (פעם היה מושג כזה שיש שולחן בר.... היום....) וממלאים צלחת מכל טוב ארץ המטבח, ואז עד שלא הגיע לרבע מכמות הצלחת שהעמיס עליו הרי שנעשה אבריו כבדים עליו, אדם זה בשאט נפש עובר על בל תשחית, כי יכול להיות שאחרים היה נהנים מזה, מה גם זה כסף של בעלי השמחה שבסוף האירוע הרבה לוקחיפ את זה או לעצמם או לארגוני חסד, וה"נ שאינו חייב לגמור זאת כי בל תשחית דגופא עדיפא כאמור, ומצד שני לפעמים ממלאים למישהו צלחת ועומדים עליו כמלאכי השרת ואומרים לו "גדל" (תרתי משמע..) והוא צפלון לא יכול לאכול הרבה אין בזה משום בל תשחית דכאמור בל תשחית דגופא עעל העליונה.
 
#7
לשון המאירי שבת קמ: לעולם יתנהג אדם במדה בינונית ויצמצם בהוצאתו כפי ענינו ואם הוא עני ישתדל לעשות דברים שמהם יבא לידי הסדר בהוצאה ואם הוא עשיר אל יפחית עצמו בצמצום המאכלים אלא בכדי הראוי דרך צחות אמרו אמר רב חסדא בעניותאי ובעתירותאי לא אכלית ירקא בעניותאי משום דגריר לבא וגורם לאכל ביותר ובעתירותאי משום דאמינא היכא דעייל ירקא ליעול בישרא וכוירי וכן אמרו דרך הערה לעני לצמצם בתוך ביתו כמה שיוכל האי מאן דאיפשר למיכל נהמא דשערי ואכיל דחטי עובר משום בל תשחת דאפשר ליה בשכרא ושתי חמרא עובר משום בל תשחת וכן אמרו האי דזבין כתנתא ליזבון מנהר אבא וניחוורה כל תלתין יומין כלומר שיקנה פשתן של מקום פלני שהוא חשוב ולא ירבה בכבוס יותר מדי כדי שלא יצטרך לקנות אלא משנה לשנה וכן אמרו לא ליתיב אציפתא חדתי דלא ליבליין מאניה כלומר שלא ישב במחצלת חדשה שלא יבלו כליו, עכ"ל.
גם הרב פלא יועץ כתב כדברי המאירי שהכלל הוא שצריך ללכת "בדרך בינוני" ואם חורג מכך עובר על בל תשחית. וז"ל (ערך סיפוק) וידוע מארז"ל האי מאן דאפשר ליה למיכל נהמא דשערי ואכל דחיטי קעבר משום בל תשחית ואמרו שם דליתא להא משום דבל תשחית דגופא עדיף דוק מינה דבמאי דלא שייך בל תשחית דגופא אה"נ דקעבר משום בל תשחית ונהי שאמרו (עירובין נד.) אם יש לך הטב לך היינו בדרך בנוני לפי מנהג המדינה כי גדול כבוד הבריות, עכ"ל. וכן כתב עוד בערך מותרות וז"ל וכן אם הולך על גחון אחר מאכלים טובים ותענוגות בני אדם ואחר מלבושים נאים ודירות נאות ועליות מרווחות ומצויירות ומכויירות עובר על בל תשחית ומה גם אם מוציא יותר מכדי כחו וברכת ה' אשר נתן לו שגורם רעה לעצמו ויכול לבא להיות לוה ואינו משלם ולהיות גוזל וחומס ח"ו ואף אם חננו ה' עושר ראוי לחוס על ממונו שהתורה חסה על ממונם של ישראל וכו', עכ"ל.
ובאמת גמ' מפורשת היא בחולין פד. שיש לנהוג בהוצאות המאכלים כפי ממונו אלא אם כן הוא עניין של בריאות. וז"ל הגמ' שם מכאן אמר רבי אלעזר בן עזריה: מי שיש לו מנה - יקח לפסו ליטרא ירק, עשרה מנה - יקח לפסו ליטרא דגים, חמשים מנה - יקח לפסו ליטרא בשר, מאה מנה - ישפתו לו קדרה בכל יום. ואינך אימת? מערב שבת לערב שבת, אמר רב: צריכין אנו לחוש לדברי זקן. א"ר יוחנן: אבא ממשפחת בריאים הוה, אבל כגון אנו - מי שיש לו פרוטה בתוך כיסו יריצנה לחנווני. א"ר נחמן: כגון אנו - לווין ואוכלין.
 

קישורים לאתר 'מורשת מרן'