ב"ה
שלום וברכה
מותר להרהר בדברי תורה בשעה שרוחץ בחדר האמבטיה שבתוך ביתו, ואפילו הוא ערום באותה שעה מפני שאין בו זוהמא כמרחץ של רבים, ומכל מקום אין להקל בזה אלא כשאין שם בית כסא בתוך אותו חדר אמבטיה. ונחשב לו כמקיים מצות לימוד תורה בהרהור במקום שאין יכול להוציא בפיו.
מרן זיע"א כתב בשו"ת יחוה דעת (חלק ג סימן א) שדין חדר האמבטיה אינו אלא כחדר האמצעי של בית המרחץ, ושם מותר להרהר בדברי תורה. וכתב שם שגם הגאון רבי מרדכי יעקב ברייש בשו"ת חלקת יעקב חלק א' (סימן ר"ה) העלה להקל לעשות נטילת ידים בחדר האמבטיה, והוסיף טעם לזה, לפי שאין חדר האמבטיה מיוחד אך ורק לרחיצה, אלא משתמשים שם כמה תשמישים אחרים, ומניחים שם כמה דברים למשמרת כאשר תאוה נפשם, לכן אין עליו תורת בית המרחץ ע"ש. וכן העלה הגאון רבי אהרן וואלקין בשו"ת זקן אהרן חלק א' (סימן א'), שדין חדר האמבטיה אינו אלא כחדר אמצעי של בית המרחץ, ולא כחדר הפנימי שמיוחד רק לרחיצה במים חמים, והכל עומדים שם ערומים, והרוח רעה קובעת לה מקום שם, שדרכה לשכון במקום זוהמא וטינופת. מה שאין כן חדר אמבטיה שהוא נקי וטהור, ורוב תשמישיו נקיים וטהורים, ולכן אף לדעת הבית חדש וסיעתו שמחמירים בבית אמצעי של בית המרחץ, היינו לענין לקרות ולברך שם, אבל לענין נטילת ידים לנכנס לשם, הכל מודים להקל, כי במקום כזה שרוב תשמישיו נקיים, אין רוח רעה מצויה שם עכת"ד. וכן העלה הגאון מהר"ם בריסק חלק ג' (סימן ל"ט). וראה עוד בשו"ת ציץ אליעזר חלק ז' (סימן ה'), ובשו"ת ישועות משה אהרונסון (סימן ל"א). ובשו"ת ישכיל עבדי חלק ו' (חלק אורח חיים סימן י"ג אות ח'). ובשו"ת נצר מטעי (סימן ב') ע"ש.
וכל זה בחדר אמבטיה שאין שם בית כסא, אבל כשיש שם בית כסא, אף על פי שקבוע שם סילון מים השוטפים בזרם אדיר ומנקים היטב את האסלה, מכל מקום אין להתיר ליטול שם ידים לסעודה, אלא אם כן בשעת הדחק, שאין לו מקום אחר. ואין לדמות דין זה למה שפסק מרן בשלחן ערוך /א"ח/ (סימן פ"ג סעיף ד): בית הכסא שהוא בחפירה ופיו רחוק ארבע אמות מן הגומא, ועשוי במדרון, באופן שהרעי מתגלגל מיד משם, ונופל מיד למרחוק, וכן המי רגלים יורדים מיד לגומא, הרי זה דומה לסתום, ומותר לקרות בו קריאת שמע, אם אין בו ריח רע ע"כ. ומקורו מהגמרא (ברכות כו ע"א) בדין בית הכסא דפרסאי ע"ש. שהחילוק מבואר למעיין, ששם אין הרעי נשאר בגומא כלל, אלא מיד נופל הוא בריחוק ארבע אמות מפי הגומא, אבל כאן שהרעי נשאר זמן מה באסלה כל משך זמן שבתו לעשות צרכיו, עד שהוא קם ולוחץ על הסילון של המים, והמים זורמים ומנקים את האסלה. ולכן יש על זה דין של בית הכסא, שרוח רעה שורה שם, הילכך אין ליטול שם ידים. וכן כתב בשו"ת חלקת יעקב חלק א' (סימן ר"ה), לחלק בזה כמו שכתבנו. ואמנם ראיתי בשו"ת זקן אהרן וואלקין חלק א' (סימן א') שכתב להקל גם בזה, ודימה דין זה לדין בית הכסא דפרסאי, והוסיף: ועוד שהרבה אנשים נכנסים שם לצורך רחיצת פניהם וידיהם ושאר דברים, ואינו חדר המיוחד רק להתרחץ ולעשות צרכיו, ולכן לא שייך בו טעם של רוח רעה ע"ש. אולם המעיין ישר יחזו פנימו שאין לדמות דין זה לדין בית הכסא דפרסאי. ובשו"ת ארץ צבי פרומר (סימן ק"י) כתב, שכל שמדיח הגרף של רעי בכל פעם, אין עליו תורת גרף של רעי, והוא הדין בית הכסא שדרך להדיח האסלה תמיד, אין עליו תורת בית הכסא. גם הגאון החזון איש (הלכות קריאת שמע סימן י"ז אות ד') אחר שחילק בין בית הכסא דפרסאי לנידון שלנו, חזר לצדד בזה, שהואיל והקערות מצופות כעין היתוך זכוכית או פורצליין, ותיכף מפנה את הרעי, הדבר ספק אם יש בזה דין של בית הכסא. ע"כ. וגם הלום ראיתי להגאון רבי משה יונה הלוי צוייג בשו"ת אהל משה חלק ב' (סימן קכ"ו אות ג'), שהביא בשם הגאון רבי יוסף אליהו הנקין זצ"ל בספר עדות לישראל, שפסק להתיר בנידון דידן ליטול ידיו לתפלה ולסעודה, ויברך על נטילת ידים בחוץ. וכן כתב להקל בשו"ת מנחת יצחק חלק א' (סימן ס') ע"ש. ולעומתם דעת הרה"ג רבי עובדיה הדאיה בשו"ת ישכיל עבדי חלק ו' (חלק אורח חיים סימן י"ג) להחמיר בזה ע"ש. ולעניו הלכה נראה שלכתחלה יש להחמיר בזה, ורק כשאין לו מקום אחר לנטילת ידים, כדאים הם האחרונים הנ"ל לסמוך עליהם בשעת הדחק. ע"כ.
וכ"כ להדיא מרן זיע"א בשו"ת יביע אומר (חלק ה אורח חיים סימן יא) אלא דלכאורה עדיין היה מקום לדון להחמיר בנ"ד, שאף שנאמר שדין חדר האמבטיה כדין חדר אמצעי של המרחץ שמותר להרהר שם בדברי תורה, מ"מ הרי אסור לדבר בד"ת שם. וא"כ בעצם הכנסת הרדיו טרנזיסטור לחדר האמבטיה, כשמשמיע על ידו דברי תורה, יש להחמיר. אולם נראה שאין לחוש לזה כלל, שאפילו אם משמיעים ברדיו: שידור חי ממקור ראשון בעת שהמרצה מדבר בד"ת, הקול נקלט תחלה ע"י הממברנא ואח"כ משדרים אותו דרך הרדיו, וא"כ הואיל ואין הקול המשודר ברדיו בא מכח אדם בר חיובא, שכחו נפסק לפני השידור, והוא כדרך ששומעים מהתקליט של גרמופון. ולכן הדבר ברור שאין יוצאים י"ח מקרא מגילה (או שופר) דרך הרדיו. וכן אין לענות אמן אחר ברכות הנשמעים דרך הרדיו. וכמש"כ בשו"ת יביע אומר ח"א (חאו"ח סי' יט אות יח). ע"ש. ועפ"ז ג"כ פסקנו להלכה שאין בהשמעת ברכות וקטעי תפלה שיש בהם הזכרת שם שמים, דרך תקליטי גרמופון, משום איסור הזכרת שם שמים לבטלה, וכמש"כ באורך בס"ד בשו"ת יביע אומר ח"ג (חאו"ח סי' טו). והבאנו שכן פסק הגאון מהר"ח ברלין בשו"ת אהלי אהרן ח"ב (סי' סד אות ה ו). ע"ש. וא"כ גם בנ"ד אין לחוש על עצמם הכנסת הרדיו טרנזיסטור לחדר האמבטיה, ואין לנו לדון אלא על שמיעת דברי תורה בחדר האמבטיה. ומאחר עלות שדין חדר האמבטיה כדין חדר האמצעי של בית המרחץ, יש להורות שמותר לשמוע שם ד"ת דרך הרדיו ולהרהר בהם. וע"פ האמור אין לחוש בזה גם לדין: שומע כעונה, הגם שיש מחמירים לאסור לשמוע ד"ת בבוקר קודם ברכות התורה מדין שומע כעונה. וכמ"ש בשו"ת הלק"ט ח"ב (סי' קנט). וע"ע בשו"ת האלף לך שלמה (חאו"ח סי' לה). ובשו"ת מכתב לחזקיהו (דף כד ע"ב). ועמש"כ בשו"ת יביע אומר ח"ד (סי' ח אות יח והלאה). מ"מ בנ"ד ודאי שאין לחוש בזה כיון שהמשמיע לאו בר חיובא ומקלו יגיד לו. ואין כאן אלא הרהור בעלמא, ומכיון דכתיב ולא יראה בך ערות: דבר, דיבור אסור הרהור מותר, ונפק"ל מהכא שאפי' עומד ערום מותר לו לשמוע ד"ת, וכמש"כ לעיל משבת (קנ) והאחרונים, לכן יש להתיר לשמוע ד"ת מהרדיו טרנזיסטור אף כשהוא עומד ערום ומתרחץ באמבטיה. ולית דין צריך בשש. וסיכם מרן זיע"א (שם אות ה) כלל העולה שמותר להכניס הרדיו טרנזיסטור לחדר האמבטיה ולשמוע ממנו ד"ת בעת שעומד שם ערום להתרחץ. [אולם אין להתיר בזה אלא בחדר אמבטיה שאין שם בית כסא, אבל אם משמש גם לבית כסא, יש להחמיר, שאפילו בבתי כסאות של זמנינו יש להחמיר ולאסור להרהר שם בד"ת. וכמש"כ בכיו"ב בשו"ת יביע אומר ח"ג (חאו"ח סי' ב). וכן ראיתי בשו"ת ישכיל עבדי חלק ו' (חאו"ח סי' יג). ובשו"ת חלקת יעקב ח"א (סי' רה) שהעלו כן לדינא]. ע"כ.
וכ"כ מרן הראש"ל שליט"א בילקוט יוסף (סימן עה סעיף א) וז"ל: אסור לקרוא קריאת שמע או להתפלל או לברך ברכה ולומר כל דבר שבקדושה, או ללמוד בדברי תורה, כשהוא ערום, כל שלבו רואה את הערוה, ולא די במה שמכסה את גופו. וכן כנגד חבירו שהוא ערום. משום שנאמר ולא יראה בך ערות דבר. אולם כל זה באופן שהוא מוציא בשפתיו, אבל אם רק מהרהר בדברי תורה מותר. שדרשו חז"ל (שבת קנ א) ולא יראה בך ערות "דבר", לשון דיבור, דיבור אסור הרהור מותר. לפיכך המתרחץ באמבטיא פרטית, מותר לו להכניס טייפ, לשמוע דברי קדושה, אף על פי שהוא עומד ערום ומתרחץ, ובשעה ששומע דברי קדושה מהרהר בהם, דהרהור לאו כדיבור דמי. במה דברים אמורים כשבחדר האמבטיא אין שם בית כסא (שירותים), אבל אם יש שם בית כסא, אסור, לפי שגם בבתי כסא של זמנינו שבדרך כלל הם נקיים, אסור להרהר בדברי תורה. וכן בית מרחץ שמתרחצים שם רבים, אסור להרהר בדברי תורה בתוך החדר הפנימי שבו מתרחצים, משום דנפישא זוהמיה.
ובהארה (שם אות א) כתב שבשו"ת יביע אומר חלק ו' (סימן טו אות ז'), שמותר להרהר בדברי תורה כנגד העומדים עירומים לגמרי בחוף הים, כגון ילדים, (בחוף המיוחד לגברים), משום שנאמר ערות דבר, דיבור אסור הרהור מותר. (ועיין בפירוש רש"י שבת קנ א). וראה עוד ביביע אומר חלק ו' (חיו"ד סימן כט אות ג).
וכתב בבן איש חי (פרשת בא אות א): כתוב בתורה כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך וכו' והיה מחניך קדוש, היינו שלא תהיה שם צואה מגולה, ולא יהיה דבר ערוה כנגד פניו בעת שקורא בתורה או שמברך ומתפלל, "מפני שעיקר מחנהו של אדם הוא כנגד פניו". ע"כ. וכתב על זה בהליכות עולם חלק א' (עמוד קטו): הנה כל זה לקוח משלחן ערוך הגאון רבי זלמן (סימן עד סעיף א). אך לכאורה לא הוצרך לזה, כי נראה שהכתוב "והיה מחניך קדוש" לא משתעי לגבי ערוה, אלא מיירי בצואה, ואילו דבר ערוה נפיק מסיפיה דקרא: "ולא יראה בך ערות דבר". כדאמרינן (בב"מ קיד ב) מנין לערום שלא יתרום, דכתיב ולא יראה בך ערות דבר. ופירש רש"י, בשעה שאתה מדבר עם השי"ת לא יראה בך ערות דבר, ש"מ שאין אדם מברך כשהוא ערום, והתורם בעי ברכה וכו'. והא דאמרינן בשבת (כג א) אהא דתנן, הדמאי מערבין בו וכו' ומפרישין אותו ערום, ואי אמרת כל דרבנן בעי ברכה, כי קאי ערום היכי מברך, והא בעינן והיה מחניך קדוש, וליכא. מסיפיה דקרא פריך וכמו שפי' רש"י שם. וכן גרס בפירוש רבינו חננאל שם. וכן כתב הגרי"ב בגליון שם דסמיך הש"ס אסיפיה דקרא, וכמ"ש כיוצא בזה התוס' (כתובות כט א) סוף ד"ה אלו נערות. ע"ש. וכבר כתב כן הפרי חדש (סוף סימן עה). וע' בחידושי הרשב"א (ברכות כה ב) שכתב, דמה שאמרו בירושלמי לאסור צואה אף חוץ לארבע אמות, כל שיכול לראותה ביום, אף על גב דקרא כתיב והיה מחניך קדוש, וכל שהוא חוץ לד' אמות לאו מחנהו הוא, ואי משום ולא יראה בך ערות דבר, ההוא בערוה ממש מוקמינן לה לקמן. וקרא תרתי מילי קאמר והיה מחניך קדוש, וכן לא יראה בך ערות דבר, וכדמוכח לעיל (כד ב) גבי רב הונא. וי"ל דלכ"ע מדערבינהו רחמנא וכתבינהו, אתרוייהו קאמר שלא יראה, ולא חילקן הכתוב בוהיה מחניך קדוש, אלא כדי להתיר לקרות ק"ש תוך ארבע אמותיה של ערוה, כשהיא מאחוריו. אבל בראייה כאן וכאן אסור וכו'. ע"ש. ובפמ"ג (מש"ז ס"ס עה) כתב ג"כ דבערוה ליכא משום והיה מחניך קדוש, שאפי' בתוך ד' אמות מאחוריו שרי, שאע"פ שהרשב"א והרא"ש נחלקו אם מ"ש ולא יראה בך ערות דבר קאי נמי אצואה, בהא מיהא לא פליגי, ולכ"ע לא קאי והיה מחניך קדוש אלא רק על צואה. וע"ע בפרי מגדים (מש"ז ר"ס עט) ד"ה השני, שכתב, דאף דבצואה ליכא רק משום מחניך קדוש, מכל מקום כל שהוא רואה אותה לפניו אפי' חוץ לארבע אמות, בכלל והיה מחניך קדוש הוי, שכל ראיה הויא בכלל חניה, עכ"פ מדרבנן. ע"ש. וע"ע במש"כ בשו"ת יביע אומר חלק ג' (חלק אורח חיים סימן ז) ובשו"ת יחוה דעת חלק ד' (סימן ו). ע"ש.
וכתב עוד בבן איש חי (פרשת בא אות ז) מותר להרהר בדברי תורה כשהוא ערום, ואפילו כנגד ערוה אחרת מותר להרהר שנאמר ערות דבר, דיבור אסור הרהור מותר. ע"כ. וכתב על זה בהליכות עולם שם בזה"ל: הנה כן מוכח להדיא בשבת (קנ א) ובפירוש רש"י שם, שמותר להרהר בדברי תורה כנגד ערוה. וכ"כ המג"א (סימן פה סק"ב). וכ"כ הפרי חדש (סימן עה ס"ג). ולכן מותר להכניס טרנזיסטור לחדר האמבטיה, ולשמוע תכנית דתית כגון קבלת שבת ופינת ההלכה בשעה שהוא מתרחץ, שאע"פ שהוא עומד ערום מותר לו להרהר בד"ת ששומע מהרדיו. ולא דמי למ"ש הרהמ"ח בסמוך שאסור לשמוע ברכה מחבירו כשהוא ערום, דהתם מיירי כשהוא צריך לצאת ידי חובה, מדין שומע כעונה, ומשום שהוא עומד ערום לא יתכן לומר בו שומע כעונה, אבל השומע מן הרדיו אינו יוצא בזה ידי חובה. ואין כאן אלא הרהור בד"ת, וזה מותר לערום. וכבר ביארתי כל זה בשו"ת יביע אומר ח"ה (חאו"ח סימן יא). ואף על פי שאסור להרהר בד"ת בבית הפנימי של המרחץ, שאני התם דנפישא זוהמיה, ולכן דנוהו חז"ל כאילו הוא בית כסא. משא"כ במרחץ של יחיד כגון האמבטיאות שלנו לית לן בה. וכמ"ש ביומא (יא א) לחלק בין מרחץ דרבים דנפיש זוהמיה, למרחץ דיחיד דלא נפיש זוהמיה. וע"ע בשו"ת חתם סופר (חאו"ח סימן יח, ובחיו"ד סימן רז). ובשו"ת בנין ציון ח"א (סימן יא). ע"ש. וע' בשו"ת נצר מטעי (סימן ב) שהתיר לברך באמבטיה. ולפע"ד אין ראוי לברך שם. וכ"כ בשו"ת מהר"ם בריסק ח"ג (סימן לט) ובשו"ת זקן אהרן ח"א (חאו"ח סימן א). ובמש"כ בשו"ת יביע אומר ח"ג (חאו"ח סימן א). ע"ש. וכל זה בחדר אמבטיה שאין שם בית כסא, אבל אם משמש גם לבית כסא יש להחמיר ולאסור אפי' להרהר בד"ת. ע' יביע אומר ח"ג (סימן ב) וח"ז (סימן כז אות ג). ובשו"ת ישכיל עבדי ח"ו (חאו"ח סימן יג) ובשו"ת חלקת יעקב ח"א (סימן רה). ודו"ק. ע"כ.
וכ"כ בהלכה ברורה (סימן פ"ד ס"ק ד) שמותר להרהר בדברי תורה בשעה שרוחץ בחדר האמבטיה שבתוך ביתו, ואפילו הוא ערום באותה שעה מפני שאין בו זוהמא כמרחץ של רבים, ומכל מקום אין להקל בזה אלא כשאין שם בית כסא בתוך אותו חדר אמבטיה. וציין מש"כ לעיל וכמו שכתב בהליכות עולם חלק א' (פרשת בא אות ד').
ומימלא כיון שמותר להרהר בד"ת באמבטיה פרטית שאין בה בית הכסא, נחשב לו לימוד תורה בהרהור, שהוא חשוב לימוד תורה במקום שאינו יכול להוציא בפה, כמו בכל המקומות שאינו רשאי להוציא בפה (כגון שהוא בתפילה במקום שאינו יכול לדבר, וחשיב כמקיים מצוה במקום שאינו לדבר בד"ת ולברך, שנחשבת לו המצוה כגון ליתן צדקה או לשמוע שופר וכיו"ב. וכמו שכתב בילקוט יוסף (סימן ע"ו סעיף ח).
בברכה רבה
