• לקראת יום השנה השביעי למרן, יצא לאור בס"ד קובץ בית יוסף תשפ"א (גליון מו) לרכישה באתר "מורשת מרן שופס": shops.moreshet-maran.com

הדלקת נר יום טוב

#41
ב. לא מצאתי בזה חולקים על היד מלאכי, ואף המשיג לא הביא כזה דבר, ונעשה כחולק מעצמו על היד מלאכי. ואם היה יודע לזה חולקים חזקה עליו שהיה מביא ודוחה דברי המשיב, כי זו פרכא גדולה לכל מהלכו.
אין כאן שום פרכא, כי כל אחד יודע שכל הכללי הפוסקים המפוזרים בספרים אינם הלכה לפוסק מסיני, הם רק השערות גרידא ולכן הרבה מהם שנויים במחלוקת כי הדבר תלוי בשיקול הדעת. ורק כאשר הפוסק כותב כללים בתחילת ספרו הוי כלל ברור. כך גם לגבי היד מלאכי לא צריך לחפש מי שחולק עליו, אלא די לנו לומר זאת בסברא, וזה כל אחד יודה שישנה קצת יותר משמעות במלה 'אבל' לנטיה, אך אליבא דאמת אי אפשר אף פעם לקבוע בזה מסמרות וכל מקום הוא לפי ענינו לפי איך שמתרשמים מהענין לגופו.
בנדו''ד אין כאן שום ויכוח כי הרב עמנואל רצה להוכיח שדעת מרן אינה ברורה בב''י מהא שכתב 'אבל' כל פעם על דעה אחרת, מאידך הושג ש'אבל' אינה הכרעה. אז מה הרווחנו שיש כאן יש ויש והלכה כיש בתרא לדעת ההולכים לאורו של מרן אז שוב נתקלנו בסתירה. ואם תאמר דלא אמרינן האי כללא בב''י מנא לן לומר כן אין בזה שום טעם. ונמצאנו למדים שמרן בב''י לא הכריע ובשו''ע הביא את שתי הדעות בסימנים שונים ולא גילה לנו דעתו. א''כ מי יכול להכריח את זולתו שדעת מרן לברך ללא ספק. נמצא שאין כאן דחיה רבתי ושוב חזרנו לנדון של סוגיא בדוכתא שבין אם מרן זיע''א התכוין לזה ביחו''ד ובין אם לא מ''מ אינה ראיה חותכת בדעת השו''ע אלא הבנתו של מרן זיע''א [לדעת הכותב שלכך התכוין גם ביחוה דעת] וניתן בהחלט לומר שיש גם צד שני למטבע.
 
#42
לענ"ד כוונת מרן זיע"א בנויה על מה שכתב בחזון עובדיה ברכות עמ' רנג שאם נהגו כמרן ואח"כ נודע להם שיש חולקים על מרן אפשר להשאיר במנהגם כיון שקבלנו הוראות מרן. ולהלן בעמוד רנח' הרב הסביר שאף שהחיד"א ס"ל דאמרינן סב"ל נגד מרן מ"מ כתב שהמברך אין מוחים בידו. ועוד שרבים חלקו על כלל זה דמרן. ואף שרוב האחרונים צעדו בעקבות רבינו החיד"א, אך מן הדין היה ראוי לפסוק כמרן גם בברכות, כי דעת רוב מוחלט בראשונים שברכה שאינה צריכה איסורה מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא. וכנראה שהאחרונים דס"ל דאמרינן סב"ל חששו לרמב"ם דאיסור ברכה לבטלה מדאורייתא, אך הרב הוסיף "ואכתי לא איפרק מחולשא" (כלומר לחוש לסב"ל נגד מרן). הלכך הבו דלא להוסיף עלה למי שנהג כדעת מרן שימשיכו לברך וכמנהגנו מקדמת דנא. ויתרה מזו הביא משו"ת אוהב משפט, כצירוף, שאם האחרונים חלקו על מרן רק משום סב"ל, כיון שמרן ראה החולקים עבדינן כדעת מרן. ע"ש.
כלומר שדעתו הגדולה היתה דע"פ החשבון ההלכתי קשה להבין פסק האחרונים לומר סב"ל בברכות נגד מרן (וכ"כ בספר רבינו בשם מרן זיע"א שלא היתה דעתו נוחה מכלל זה אלא שביטל דעתו), דאיך איסור ברכה לבטלה חמור יותר משבת (שחמור כעבודה זרה. רש"י חולין דף ה סע"א), ומנדה ויוה"כ ועוד. וגם הראיה מהגמ' בשבועות (לט) שכל העולם כולו נזדעזע בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא בסיני לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא. וכל עבירות שבתורה נאמר בהן ונקה, וכאן נאמר לא ינקה. וכו'. ראה שם ברמב"ן ובריטב"א שאין הכוונה שלא תשא הוא האיסור החמור ביותר, אלא הוא חמור יותר מכל הלאוין אך לא יותר חמור מכרת ומיתת ב"ד. אלא עיקר הסיבה נראה כש"כ רבינו יצחק שליט"א דהוי ספק דרבנן לקולא.
ובנד"ד אחרי שהרב ביאר שכן דעת מרן ויש לו סימוכין דקשוט בראשונים, ובכמאה שנה אחרונות נוהגים בזה כולם (כפי שעינינו רואות שנושא זה חדש לנו ופוק חזי). לכן יש להורות.
אני לא מתעלם שיש מה לדון בכל הטענות, מה דעת מרן ובדעות הראשונים. אך כך נראה ההסבר בדעת הרב עובדיה זצוק"ל.
 
#43
ובנד"ד אחרי שהרב ביאר שכן דעת מרן ויש לו סימוכין דקשוט בראשונים, ובכמאה שנה אחרונות נוהגים בזה כולם (כפי שעינינו רואות שנושא זה חדש לנו ופוק חזי). לכן יש להורות.
ב"ה
חזק וברוך!
כבודו זכה לכוין בזה לדעת מי שגדול, כשאתמול זכינו להיכנס אל הקודש פנימה אצל מרן שליט"א, (עם הבחור הכותב הנ"ל, אחר שלפני כיותר משבוע היינו אצלו וניסינו לדבר מזה שיש טוענים וחולקים, ולא אוה שמוע, ואמר שבלאו הכי מי ישמע למחדשים לטעון, הרי כך נוהגים כולם, ומעולם לא ידע מזה ויכוח ודיון בנושא, משא"כ אתמול היתה ס"ד כשבאנו לענין אחר לגמרי), ואך יצא יצא כבדרך אגב מפיו של הבחור, הביאור שרצה לומר בדעת מרן הש"ע, על הסתירה שנראית מסי' רסג לסי' תרי, היה מפליא להיווכח איך מרן שליט"א מקדים אותו במשפטים כאילו שרוי ומצוי בתוככי ונבכי הסוגיא ממש בחדות ובהירות, בזמן שכעת בכלל עוסק בכתיבה של מילי דברכות הסבוכות והמורכבות לעומקן ולרוחבן, מלבד מטלות הציבור והמשרה שמסבבות מעל לראשו בזמנים הזמנים, פלאי פלאות. מה רבו מעשיך ה'.
ובין הדברים, אמר מרן שליט"א בצורה פשוטה כדברי כבודו, שהטעם העיקרי בפסק הזה הוא משום מנהג, שכך עינינו הרואות שנוהגים כולם, וכיון שכך דעת מרן הש"ע אז זה מצוין. ע"כ.
גם כשהבחור חידש למרן שליט"א, שהביאו מהש"ע דפוס קדום שלא מרן הש"ע כתב בסי' רסג "ועיין בסי' תר"י", וממילא אפשר שאין דעת מרן כן, חשב ואמר, דעדיין, סו"ס יש מחלוקת בדעת מרן הש"ע, והרי נהגו ע"פ מי שמבאר שדעת מרן למעשה לברך משום סוגיא בדוכתא וכדומה, נמצא שהמנהג ע"פ דעות אלו שסוברים בדעת מרן לברך.
(ובעצם ביאורו של הבחור בדברי הש"ע סי' רסג, כשהרצה לו הבחור ביאור זה, דלפ"ז בסי' רסג אינו יש מי שאומר, אלא סתם ויש, ולפ"ז אין שום בסתירה, אדרבא הפסקים בשני הסימנים תואמים, וביאר לו ההוכחות לזה, ואת הסיוע לזה מהדפוס הקדום גופא, נהנה טובא ואמר חשוב מאד, תכתוב את זה וכו').

נ.ב. לגבי דברי הלוי, אם ירצה לדון איתי בדיונים שסביב הנושא מבחינה מוסרית והשקפתית וכודמה, באופן "פרטי", ולא ציבורי, ישלח לי פרטי ואשתדל בל"נ בשמחה להשיב הנלע"ד. אבל כך בפורום לא נראה לענ"ד מתאים.
בתקוה להבנה.

בברכה רבה
 

קישורים לאתר 'מורשת מרן'