בשלחן ערוך סימן כז כתוב שיש להטות התפילין מעט שיהיו כנגד הלב. ובגר"ז ועוד פוסקים כתבו שכשיטה יהיו כנגד ליבו ממש. האם הכוונה שמטה מעט והתפילין נוגעות בבית בחזה או שמטה יותר באופן שראש התפילין נוגע בצד של הגוף, באופן שאי אפשר להצמיד את היד ממש לגוף? אשמח גם לקבל תמונות של גדולי הדור אם למישהו יש.
שילה אפרהימי
Well-known member
מבירור שעשיתי לא מזמן יצא לי שלפי לשון הטור והשו"ע מה שצריך זה שצריך שיהיה על המקום התפוח כשהיד מיושרת כלפי מטה באופן הרגיל שלה, אבל להטות כמו 45° לכיוון הלב, שזה הכוונה כנגד הלב ולא 'מול הלב'.
אני אנסה ג"כ לחפש תמונות.
אני אנסה ג"כ לחפש תמונות.
שילה אפרהימי
Well-known member
להיפך, זה אמור להיות בצורה כזו שהתפילין יהיו לצד החוץ כאדם העומד לצד הלב, וזה יצא לי מלשון הטור שכותב ש'יטהו' 'במעט' משמע ממש מעט ועיקר מקומו הוא על מקום התפוח.
ראיתי בספר דעת נוטה על הלכות תפילין בשם הגר"ח קנייבסקי ששיעור ההטיה הוא משהו. ועוד נכד הגרב"צ אבא שאול זצ"ל בספר אור ההלכה ח"א כתב בשם הרב שאין להטות יותר מידי כי אז אין התפילין במקום קיבורת. ועוד נראה לענ"ד שאין הדיוק בדברי הגר"ז נכון, כי הוא בתחילה כתב שיש להניח בחצי התחתון של הקיבורת והוא מכוון כנגד הלב ממש, ולכך צריך להטות התפילין מעט כנגד הלב ואז הוא כנגד לבו ממש. ע"ש. כלומר כבר בתחילת דבריו רואים שעצם הקיבורת הוא כנגד הלב. ואם היה צורך להטות הרבה את התפילין (כמו שאמרו לי) אז לא יכלו הפוסקים להתספק במילה מעט אלא היו צריכים לבאר יותר.
מקום הטיית התפילין של יד
הנה שמעתי וראיתי כאלה שנוהגים להטות התפילין הרבה לצד הגוף באופן שהתפילין נוגעות בגופו ואינו יכול להצמיד את היד לצד הגוף. נתתי אל לבי לחקור בדין זה אם ישר בעיני האלקים.
בגמרא מסכת מנחות (לה ע"ב איתא אמר רב יהודה קשר של תפילין צריך שיהא למעלה, כדי שיהו ישראל למעלה ולא למטה. וצריך שיהא כלפי פנים, כדי שיהו ישראל לפנים ולא לאחור.
רוב הראשונים ביארו כפי שפירש רש"י דקאי בתפילין של ראש ע"ש.
אמנם הרא"ש (הלכות קטנות תפילין סימן יב) הביא בשם רב עמרם גאון שפירש הגמ' על תפילין של יד.
וז"ל הרא"ש שם - ורב עמרם ז"ל כתב קשר של תפילין צריך שיהא למעלה בתפילין של יד קאי דכתיב ושמתם שיהא שימה כנגד הלב. מאי עביד ליה מניחו בגובה שבזרועו כדתני' (מנחות לז ע"א וע"ב) רבי מנשיא על ידך זו קיבורת. וקושר למטה מן התפילין ואין מורידין למטה הרבה. ומרחיק הקשר מן מעברתא של תפילין שיעור מה שמכניס רצועה לתוכו ואי קיים ליה דרבי יעקב דאמר צריך שיהא קשר למעלה והיא לפני זרועו וכנגד לבו. ואקיים ליה כלפי פנים כדי שיהו ישראל לפנים. ואיקיים ליה דר' יצחק צריך שתהא שימה כנגד הלב ודרבי חייא בריה דרב אויא דמנח להו להדי ליביה. כוונת הגאון כשישים התפילין בגובה זרועו יטה אותן מעט כלפי פנים דהיינו לצד ימין כדי שיכוף זרועו למטה שיהו התפילין כנגד לבו. עכ"ל.
הנה רב עמרם ביאר לשון הגמ' שיהא כלפי פנים דהיינו לקשור את התפילין למטה. ועל זה ביאר הרא"ש כוונת רב עמרם שיטה את התפילין כלפי פנים כלומר לצד ימין. ועוד הוסיף רב עמרם שאין מורידין למטה הרבה. כלומר אחר שהוריד את התפילין למטה, כלומר הטה אותו לצד ימין, יטה מעט ולא יטה הרבה. (כך ביאר במעדני יו"ט סק"ג).
והטור בקיצור פסקי הרא"ש כתב - קשר של תפילין צריך שיהא למעלה י"מ אותו של יד שיהא בגובה הזרוע נוטה מעט לצד ימין. עכ"ל. ויש להוכיח מדבריו שלהלכה יוצא מדברי הרא"ש דברים כפשוטתם, שיש להטות מעט את התפילין לצד ימין, לצד הגוף. כפשוטו מעט ממש ואין להרבות בהטייה. (וכתבתי זאת מפני ששמעתי באומרים לי, שמסוף דברי הרא"ש שכתב כדי שיכוף זרועו למטה יהיו התפילין כנגד לבו, כוונתו לומר שאם יכופף את הזרוע ויצמיד אותה לגוף יהיו התפילין מוצמדות לגוף באופן שיהיו נוגעות בצד גופו, באופן שאינו יכול להצמיד את היד לגוף. וזה אינו, שלשון הרא"ש הנ"ל אין במטרתו לומר את מקום התפילין על היד, אלא סימן בעלמא שכשיטה את התפילין יהיו התפילין מונחות כנגד הלב, כלומר על החזה במקום הכי קרוב ללב. וזה ברור. וע"ע להלן ממהר"י בירב).
העיטור (שער א הלכות תפילין דף נט טור ג) ג"כ הביא פירוש רב עמרם וז"ל - רב עמרם ריש מתיבתא קשר של תפלין צריך שיהא למעלה בתפלין של יד קאמר וכתבתם ושמתם שיהא שימה כנגד הלב. מאי עביד ליה מניחה בגובה שבזרוע כדתנא דבי מנשיא על ידך זה קיבורת, וקושר למטה מן התפלין ואינה מורידה למטה הרבה, אלא מחזיק קשר מן מעברות של תפלין שיעור מה שמכניס לרצועה לשלשה. דאי קיים ליה דר' יעקב דאמר קשר של תפלין צריך שיהא למעלה והוא לפני זרוע דאמר שתהא שימה כנגד הלב. ודר' חייא ברי' דרב אויא דמנח אליבי' וכיון דאיכא פלוגתא בהדין פירושא אזלי' בתר מנהגא ונהגו שנוטה לצד ימין. עכ"ל. הבית יוסף בסימן כז (סעיף ב) הביא מש"כ מהר"י אבוהב לפרש דברי העיטור וז"ל שם - ומהר"י אבוהב כתב דהא דאמרינן בגמרא קשר של תפילין צריך שיהא למעלה ולא למטה לפנים ולא לאחור פירש רבינו האי בתפילין של יד ונראה ממה שכתב העיטור בשמו שגם לסברא זו הקשר יהיה לצד ימין והתפילה יהיה למעלה, ולא בא לומר אלא שלא יעשה המעברתא כל כך גדולה שיטה הרבה למטה כשיקשור התפלה אלא שלא תהיה גדולה אלא כדי שתכנס בה הרצועה ואז יהיה הקשר סמוך לתפלה ויהיה הקשר והתפילין בגובה. אבל בעל המאור כתב וצריך שיהא הקשר מלמעלה ולמטה ממנו מעט בעיגול הזרוע תהיה התפלה ששם לב האדם הנה נראה מזה שצריך שיהיה הקשר למעלה לצד שמאל והתפילה למטה לצד ימין ובעל העיטור (שם) כתב עוד דבמנהגא תליא מילתא וכתב שנהגו שיהא הקשר נוטה מעט לצד ימין עכ"ל.
יוצא מכל הנ"ל שגם בעל העיטור הדגיש שיש להטות מעט את התפילין ואין להטות הרבה. וכל זה כדי שהתפילין כולל הקשר יהיו מונחים בגובה הזרוע דהיינו השריר. ואם יטה הרבה יהיה מונח על הצד של השריר (מתחת לבית השחי) ואם לא כל התפילין לפחות חציו לא יהיה מונח על השריר.
ובביאור הלכה (סעיף ב ד"ה המנהג) כתב דמשמע שם [הרא"ש] דאין להרחיב הרבה את כפל קשר העניבה רק כדי שתהיה הרצועה עוברת בתוכה. והכל מטעם כדי שיהיה מקום הידוק הרצועה סמוך לתפלה ולא לצד מטה. וכ"ש שצריך ליזהר שלא יתרחק הקשר של יו"ד גופא מהתפלה לצד מטה וכמו שכתב בסעיף ב'. וזהו הכל נכלל במה שאמר הגמרא דהקשר צריך להיות למעלה ולא למטה. עכ"ל.
וכן ראיתי בחידושי הגרי"ז מבריסק (מנחות לה: ד"ה והנה בגמ') שכתב שנראה דבגמ' מבואר דקשר בעי שיהא מונח במקום הנחת תפילין דגם על הקשר יש דין הנחה במקום הנחת תפילין. ולדין הנחה בעי שיהא הקשר למעלה ולא למטה שאינו מקום הנחה [ואפילו לפי המבואר בשו"ע דבעי שיהא הקשר של יד סמוך למעברתא עפ"י קבלה היינו סמוך ממש אבל שיהא הקשר במקום הכשר להנחת תפילין זה מדינא דגמ']. עכ"ל.
רבינו אברהם בן הרמב"ם בספר המספיק לעובדי השם (פרק לא על התפלין עמ' 96. – 96 ע"ב) ג"כ כתב כדברים האלה וכך לשונו שם - יניח תפלה שליד וזאת על ידי שיקשור אותה אל אמצע הקיבורת שלו, בין מרפקו לכתפו, קרוב יותר למרפקו, באופן שבהצמידו ידו לצדו, תהא כנגד חזהו, במקביל למקום לבו, ותהא התפלה בחזית הקיבורת ואילו הקשר בחלקה האחורי. עכ"ל. ומוכח שהיד צריכה להיות מוצמדת לצד הגוף, ולא שתהא התפילין מפסיק בין ידו לצד גופו. ועוד מוכח מדבריו שלשון כנגד לבו הוא במקביל למקום לבו, כלומר רק כנגד אותו מקום שבו נמצא הלב, היינו צד שמאל. וזהו שכתב שהתפילין יהיו כנגד חזהו. אבל לא שצריך שתהא התפילין ממש צמודות לגוף כדי שהיו התפילין קרוב ככל היותר לגופו. וזה ברור. ועוד מפורש, שאת התפילין יניח בחזית הקיבורת, כלומר על השריר ממש. ורק הקשר יהיה בצד הקיבורת.
בדומה לזה כתב הריא"ז בפסקיו (הלכות תפילין אות כא) שאת תפילין של יד יניח בגובה הזרוע שהוא הקיבורת. וכן צריך שיהיה הקשר כלפי פנים, שבתפילין של יד יהיה כנגד פני הקיבורת, שהוא מכוון כנגד הלב ולא בצדו של הקבורת. וכ"כ הרי"ד (מנחות דף לה ע"ב שאת תפילין של יד יהיה בפני הזרוע הרואה את הלב, ולא בצידי הזרוע, כדי שיהו ישראל בזכות זה לפנים ולא לאחור. ע"ש. ומוכח שאין להניח התפילין בצד הקיבורת על הקיבורת מלמעלה. וכן ביאר דבריו בהלכה ברורה (ס' כז שער הציון סק"ט).
ובפשטות זהו לשון חז"ל שקראו לקיבורת הגובה שביד (מנחות לז ע"ב. ולמדו חז"ל שיש להניח דוקא בגובה היד ולא על היד עצמו, כמו שמניחים תפילין בגובה שבראש ה"ה שיש להניח תפילין בגובה שביד. ולכן אם יטה הרבה את התפילין לא יהיו על הגובה שביד אלא על היד.
ברמב"ם (תפילין פרק ד הלכה ב) כתב שנמצא כשהוא מדבק מרפקו לצלעיו תהיה תפלה כנגד לבו ונמצא מקיים והיו הדברים האלה על לבבך. וכן בספר החינוך (מצוה תכא) כתב - ובאי זה מקום מן הזרוע קושרין אותה על הקיבורת והוא הבשר התפוח שבמרפק שבין פרק הכתף ופרק הזרוע שנמצא כשהוא מדביק מרפקו לצלעיו יהיו התפילין שוכבין כנגד לבו, ונמצא מקיים והיו הדברים האלה על לבבך. עכ"ל. ופשוט לענ"ד שמה שכתבו כשידביק מרפקו לצלעיו, אין הכוונה מרפקו ממש, כי זה דבר קשה, אלא כוונתו שיצמיד ממש את ידו. ויוצא מדבריהם שאף שמטה את התפילין מ"מ אפשר להצמיד את היד לצלעיו.
ומרן השלחן ערוך בריש סימן כז העתיק את דברי הרא"ש הנ"ל ופסק מקום הנחתן של יד בזרוע שמאל, בבשר התפוח שבעצם שבין הקובד"ו ובית השחי, ויטה התפלה מעט לצד הגוף בענין שכשיכוף זרועו למטה יהיו כנגד לבו, ונמצא מקיים והיו הדברים האלה על לבבך.
וכשבדקתי בלשונות האחרונים לא מצאתי שיבארו כיצד יש להטות. וצ"ל שאין קושי בהלכה זו אלא כפשוטו שיש להטות מעט.
הגר"ז בש"ע שלו כתב לבאר הלכה זו בזה"ל - צריך להניחה בגובה הבשר שבפרק הזרוע שבין המרפק שקורין להכתף וזה המקום נקרא קיבורת. אבל לא יניחנה למעלה מהקיבורת דהיינו שלא יניחנה למעלה מחצי הפרק שבין המרפק לכתף. ואפילו בחצי התחתון של זה הפרק לא יניח בתחתיתו ממש למטה מהקיבורת שנאמר ושמתם את דברי אלה וגו' צריכה שתהא שימה כנגד הלב וזהו קיבורת שהוא מכוון ממש כנגד הלב. לכן צריך שיטה את התפילין של יד לצד הגוף מעט בענין שכשיכוף הזרוע למטה תהא התפילין של יד מכוון כנגד לבו ממש. עכ"ל.
והנה אין לדייק מכך שכתב בסוף שיש להטות התפילין כדי שיהיה מכוון כנגד לבו 'ממש' והיינו שיטה הרבה שאז הוא מאוד מכוון ללב. וזה אינו. דכבר בתחילה עוד לפני שכתב שיש להטות את התפילין, כתב שעצם הקיבורת הוא מכוון כנגד לבו 'ממש'. דהיינו, החצי התחתון של הקיבורת הוא נמצא הכי קרוב לכיוון הלב. ולבסוף הוסיף שכדי התפילין יהיו יותר מכוונות ללב, יש להטות 'מעט'. וזה פשוט.
עוד מצאתי בספר חידושי מהרי"ש (לרבי יצחק שלמה גינסברגר והובא בספר אוצר ההלכה) שכתב לבאר מדוע אם יטה התפילין נמצא מקיים על לבבך - ונמצא מקיים והיו הדברים האלה על לבבך. רצונו לומר, על בסמוך, כמו "ועליו מטה מנשה" [במדבר ב', כ'], ונמצא מקיים יד שמאל לצד שהלב שם, וגם על הקבורת שהוא סמוך ללב. עכ"ל. בא לבאר שלשון התורה על לבבך פירושו כמו ועליו מטה מנשה, שפירושו בסמוך (כמשמעות הגמ' במנחות צו ואונקלוס שם) א"כ ה"ה כאן שיהיו התפילין מונחות בסמוך ללב שזה הקיבורת.
וממש כדברים האלה מצאתי בס"ד בשו"ת מהר"י בירב (ס' נג) שביאר הא דאיתא ביו"ד (רפב סעיף ג) היה הולך ממקום למקום וס"ת עמו, לא יניחנו בשק ויניחנו על גבי חמור וירכב עליו, אלא מניחו בחיקו כנגד לבו והוא רוכב על החמור. וביאר שכוונת המאמר הוא שכשיקח הס"ת והוא רוכב שיגביהנו הס"ת עד כנגד לבו שהוא בחקו של יד ימין יותר מצד שמאל. שאם היה מכריח להוליכו לצד שמאל היה לו לומר ומניחו על לבו, אלא על כרחך כנגד לבו יורה שהס"ת מעמידנו לצד ימין. ויגביהנו עד כנגד לבו לצד ימין. ויהיה פירוש המאמר שצריך להגביה הס"ת בחיקו של ימין שאם ימתחו חוט מחיקו של ימין למקום הלב יבא מקום הגבהתו נגד הלב. דומיא דתפילין שהקיבורת שהוא כנגד הלב הוא, שאם תמתח חוט אחת שוה מן הקיבורת ללב יבוא שוה בשוה. ומה לי קיבורת של הזרוע שמפני שהוא כנגד הלב ואתה קורא לו נגד לבו גם חיקו של ימין כשיהיה למעל' נכח הלב כל שכן שיקרא נגד הלב כיון שהוא קו ישר נגד הלב ובצידו. עכ"ל.
והנה הדברים מפורשים כשמלה וכשמש ביום בהיר, שמקום הנחת תפילין הוא, שאם ימתחו חוט ממקום הלב עד לצד שמאל במקום הקיבורת, שם הוא מקום התפילין.
וראיתי שכן כתב בשו"ת שבט הקהתי (ח"ד ס' יב) שכן הוא פשטות דברי הרא"ש והטור והריא"ז ע"ש.
גם הגר"ח קניבסקי מובא בשמו (בספר דעת נוטה הל' תפילין עמ' קכג הערה 347) ששיעור ההטיה משהו.
ובספר אור ההלכה (ח"א עמק רסא) כתב בשם סבו הגרב"צ אבא שאול שהיה מזהיר להטות מעט ולא שיהא מונח על צד הזרוע אלא על מקום התפוח. ע"ש.
זאת תורת העולה, שהדבר ברור שיש להטות את התפילין מעט ממש ואין להרבות בהטיה, שאם יטה הרבה לא יהיו מונחים במקום קיבורת שהוא לעיכובא כש"כ המשנ"ב שם סק"ב.
נערך לאחרונה: