• ניתן לשלוח מאמרים בתורת מרן זיע"א עד לתאריך ו סיוון לפרסום בקובץ בית יוסף תשפ"א: office@moreshet-maran.com

הלכות פסח התלוים בזמן – ע"פ פסקי מרן הגרע"י זצ"ל

#1
בס"ד​

הלכות פסח התלוים בזמן – ע"פ פסקי מרן הגרע"י זצ"ל
[נכתב ע"י בן חו"ל]​


ליל בדיקת חמץ
  • איסור אכילה שינה ומלאכה:
החל מחצי שעה קודם זמן בדיקת חמץ [צאת הכוכבים] – אסור לאכול פת יותר מכביצה [בלי קליפתה שהוא כ50 גרם], וכן אסור להתחיל בשום מלאכה. ואם התחיל בהיתר [קודם חצי שעה] - אין צריך להפסיק, ומ"מ ודאי שאם רצה להפסיק תבוא עליו ברכה (חזו"ע פסח עמ' מא-מב). ונראה שחצי שעה זו יש לחשבה בשעות זמניות (ילקו"י ח"א עמ’ רצו-רצז).

וגם לישן אסור קודם הבדיקה, ומ"מ מי שעייף מאד וחושש שלא יוכל לתת דעתו לבדוק יפה – יכול לישן מעט בדרך עראי, ויזהיר לבני ביתו שיעירוהו. אולם זה מועיל רק בתחלת הלילה שאין חשש שבני ביתו גם ירדמו (חזו"ע עמ’ מב בהערה).

  • לימוד תורה ותפילה:
החל מצאת הכוכבים אסור להתחיל ללמוד תורה, אבל אם התחיל מקודם לא יפסיק. אולם שיעור הנאמר לרבים, אם אינם לומדים בפלפול שיש חשש שימשכו - אפשר לקיימו גם בליל בדיקת חמץ, שהרבים מזכירים זה את זה לבדוק. וטוב שהשמש יכריז אחר סיום השיעור – שילכו לביתם לבדוק החמץ. ואם אין חשש ביטול תורה – שיודעים בבירור שכולם יחזור לשיעור, גם אם ילכו לביתם לבדוק את החמץ מקודם, עדיף יותר להקדים את הבדיקה לשיעור (חזו"ע פסח עמ’ מב-מד).

יש להקדים תפילת ערבית לבדיקת חמץ - גם אם כבר הגיע זמן הבדיקה, ואם יש עמו אחר – טוב שיאמר לו שיזכירהו לבדוק אחר התפילה (שם עמ’ מד).

  • תחילת בדיקת חמץ:
בתחלת ליל י"ד בניסן בודקין את החמץ לאור הנר (שו"ע או"ח סי' תלא ס"א), וזמן בדיקת חמץ הוא תיכף ומיד אחר צאת הכוכבים [13 וחצי דקות זמניות, שהן כעשרים דקות - אחר השקיעה]. ובדיעבד אם בדק את החמץ אחר השקיעה קודם צאת הכוכבים – יצא ידי חובה, ונכון שימשיך לחפש ולבדוק עוד זמן מה אחר צאת הכוכבים (חזו"ע פסח עמ’ לג).

[ולעניין אם לכתחלה יש עניין לבדוק מיד אחר צאה"כ - גם באופן שאין חשש שישכח, עי’ בחזו"ע עמ’ מא הערה יז, ובילקו"י פסח ח"א עמ’ רפב].

אחר הבדיקה מיד בלילה יבטלנו (שו"ע שם ס"ב).

אם שכח לבדוק בלילה יבדוק ביום י"ד – כל שעה שיזכור, לא בדק ביום י"ד - יבדוק בתוך הפסח. ומשעה שנזכר אסור באכילה ובעשיית מלאכה עד שיבער החמץ, כמו בליל י"ד (שו"ע ומשנ"ב שם). ואם כבר ביטל החמץ נחלקו הפוסקים אם יברך על הבדיקה (משנ"ב שם סק"ה, וילקו"י פסח ח"א עמ' תקטו), ונראה דספק ברכות להקל.

לא בדק בתוך הפסח – יבדוק לאחר הפסח, בלא ברכה (שו"ע שם).

* * *


ערב פסח

[לא כולל הלכות אפיית מצות וקרבן פסח]​

עלות השחר
  • אכילת מצה:
אסור לאכול מצה בערב פסח כל היום מעלות השחר, כדי שיאכלה בלילה לתאבון (חזו"ע פסח עמ’ קצו-קצז) [ויש נהוגים שלא לאכול מצה מר"ח ניסן, והוא מידת חסידות (שם עמ’ קצז), ויש מחמירים אף ל’ יום לפני הפסח (ילקו"י פסח ח"ב עמ’ תשעד)]. ואף לקטנים אסור להאכיל, אבל לקטן שאינו מבין בסיפור יציאת מצרים שמספרים בליל הסדר מותר.

אבל מצות מבושלות או מטוגנות וכן מצה עשירה, מותרות עד שעה עשירית [כדלקמן] (חזו"ע שם). אבל עוגה שנאפתה מקמח מצה אסורה, אלא א"כ רוב העוגה עשויה מדברים אחרים ורק מיעוטה קמח מצה (ילקו"י שם עמ’ תשעח).

  • תענית בכורות:
בכורות אסורים באכילה בער"פ מעלות השחר עד צאת הכוכבים, או עד שיפסיקו את התענית בסעודת סיום מסכת כנהוג (חזו"ע פסח עמ’ רח).

  • עשיית מלאכה:
אסור לעשות מלאכה בערב פסח מעלות השחר, אלא א"כ התחיל לעשותה קודם ער"פ, והיא לצורך יו"ט, אז מותר לגמרה עד חצות (שו"ע או"ח סי’ תסח סע’ ה). אולם מותר כל היום לומר לגוי שיעשה מלאכה עבורו (חזו"ע פסח עמ’ קפח).

תפירה תספורת וכביסה לצורך יו"ט מותרים1 עד חצות, במקום שנהגו2 לעשות מלאכה בער"פ עד חצות (שו"ע שם). [ולעניין מלאכה לפני ביעור חמץ ראה לקמן בשעה שישית].

משא ומתן ופרמטיא (סחורה) מותרים כל היום [אולם טוב להחמיר לאחר מנחה קטנה] (חזו"ע פסח עמ' קפח-קפט), וכ"ש כל מלאכה המותרת בחול המועד, כגון דבר האבד או מעשה הדיוט לצורך יו"ט, מותר לעשותה כל היום אף לאחר חצות (שם עמ' קפח). וכן לא אסרו בער"פ אלא מלאכה גמורה, אבל לתקן את כליו לצורך יו"ט מותר כל היום (שם עמ’ קפט), ראה לקמן בחצות.

*

שעה חמישית
  • אכילת חמץ:
מתחלת השעה החמישית אסור לאכול חמץ בערב פסח (שו"ע או"ח סי' מז ס"א), ויש לחשב זמן זה בשעות זמניות מעלות השחר עד צאת הכוכבים (חזו"ע פסח עמ' נט) [ולתינוקות שלא הגיעו למצוות יש להקל בדיעבד, להאכילם חמץ עד השעה החמישית מהנץ החמה עד שקיעתה (שם עמ’ ס)].

יש לנקות את השיניים היטב לאחר אכילת החמץ, כדי שלא יבוא לאכול את החמץ שנשאר שם - לאחר זמן איסורו (שם עמ' סג).
  • הגעלת כלים:
יש לזהר להגעיל את הכלים קודם תחלת השעה החמישית (שו"ע או"ח סי’ תנב ס"א), ויש לחשב השעות גם לעניין זה מעלות השחר (כ"כ לי הגר"א יוסף שליט"א).

ומ"מ אם שכח להגעיל את הכלים מקודם, עדיין יכול להגעילם עד הלילה – באחד האופנים הבאים3 (שו"ע ומשנ"ב שם סקי"ג):

א. שלא יהיו הכלים [גם הכלי שמי ההגעלה בתוכו] בני יומן, דהיינו שהשתמש בהם בחמץ ביממה האחרונה.

ב. אם רק הכלי הגדול שמי ההגעלה בתוכו אינו בן יומו [או שהכשירו מקודם], אז אם יש במים שישים כנגד פלטת כל הכלים שמגעיל בתוכו – יכול להגעיל בו גם כלים שהם בני יומן.

[ובדברים אלו יש נוהגים להחמיר גם כשמגעיל את הכלים קודם שעה חמישית (משנ"ב שם וחזו"ע פסח עמ’ קסב)].

*

שעה שישית
  • ביעור חמץ:
מתחלת השעה השישית חמץ אסור מדרבנן בהנאה, ולכן לכתחלה יש לבער את החמץ קודם שעה זו – בעוד החמץ מותר בהנאה ונחשב שלו, מכיון ובעת הביעור נוהגים לבטל את החמץ – ומשעה זו והלאה אין החמץ ברשותו שיוכל לבטלו4 (שו"ע ומשנ"ב סי’ תלד ס"ב וחזו"ע פסח עמ' ס-סא). ויש לחשב זמן זה בשעות זמניות מעלות השחר עד צאת הכוכבים (שם עמ' נט).

משהגיע זמן הביעור אסור להתחיל במלאכה [וה"ה בסעודה (כ"כ לי הגר"א יוסף שליט"א)], כמו קודם בדיקת חמץ (חזו"ע פסח עמ’ סה). ונראה שזמן הביעור הוא חצי שעה קודם תחילת שעה שישית, וצ"ע (פמ"ג מובא בילקו"י פסח ח"ב עמ’ נט).

אם שכח לבער החמץ קודם תחילת השעה השישית, עדיין חייב לבערו. ואסור לו להנות מהחמץ בעת ביעורו, ולכן אסור להאכילו לבהמה חיה או עוף [אף אם אינם שלו, שגם בזה נהנה שעשה את רצונו], וכן אסור להסיק בו את תנורו [ואם בישל בו התבשיל אסור בהנאה5] או להנות מהפחמים או מחום האש (ע"פ שו"ע ומשנ"ב סי’ תמג ס"א, סי’ תמה ס"ב וס"ג, סי’ תמח ס"ו וחזו"ע פסח עמ’ ס וסה).

ובפרט אחר שעה שישית ראוי להחמיר לשרוף את החמץ ולא לבערו באופנים האחרים, ומ"מ אם יש חשש שלא ישרפנו לגמרי – יוסיף לשפוך עליו חומרים שיאבדו אותו לגמרי [באופן שלא יוכלו עוד להנות ממנו כלל, ולא די בכך שאינו ראוי לאכילת כלב (עי’ משנ"ב סי’ תמב סק"מ)] (משנ"ב סי’ תמה סק"ז, וילקו"י פסח ח"ב עמ' מז).

  • מכירת חמץ:
מכיון והחמץ אסור בהנאה מתחלת השעה השישית, אינו ברשותו יותר למוכרו או לתתו לגוי (שו"ע סי’ תמג ס"א, סי’ תמה ס"ב וחזו"ע פסח עמ’ ס-סב).

וכנ"ל יש לחשב שעה שישית בשעת זמניות מעלות השחר, ומ"מ בדיעבד אם ששכח למכור חמצו לגוי, יכול להקל למוכורו כל עוד נותרה שעה [רגילה] עד חצות (חזו"ע פסח עמ’ ס הערה מד, וע"ע במשנ"ב סי’ תמג סק"ט).

*


שעה שביעית - חצות
  • תערובת חמץ:
מתחילת השעה השביעית [חצות] חמץ אסור בהנאה מן התורה, ומ"מ חמץ שנתערב לאחר שש בטל בשישים (שו"ע או"ח סי’ תמז ס"ב וחזו"ע פסח עמ’ צח). אבל עם עירב החמץ במזיד אינו בטל וחייב לבערו, ואם לא ביערו יש אומרים שאסור בהנאה לאחר הפסח [אבל יכול למוכרו לגוי מלבד דמי החמץ שבו] (משנ"ב שם סקי"ד).

  • איסור מלאכה:
מחצות אסור לעשות מלאכה כבחול המועד, אבל מותר לומר לגוי שיעשה מלאכה עבורו (כנ"ל בעלות השחר). ומותר להפעיל מכונת כביסה קודם חצות - אע"פ שהיא ממשיכה לפעול גם אחרי חצות (חזו"ע פסח עמ’ קצד).

משא ומתן ופרמטיא (סחורה) מותרים כל היום - גם לאחר חצות, וכן כל מלאכה המותרת בחול המועד, כגון דבר האבד או מעשה הדיוט לצורך יו"ט, מותר לעשותה כל היום אף לאחר חצות (כנ"ל בעלות השחר). ומותר להבריק את נעליו במשחה לכבוד יו"ט ולגהץ את בגדיו ולגזור את צפרניו, וכן לכתוב ספרים בדרך לימודו [אף אם אינו לצורך המועד] ולצלם תמונות כמו בחול המועד (חזו"ע פסח עמ’ קצג).

וכן לא אסרו בער"פ אלא מלאכה גמורה, אבל לתקן את כליו לצורך יו"ט מותר כל היום. אולם אם מתקן לאחרים אסור לקחת שכר, אלא א"כ עושה מעשה הדיוט (שם עמ' קצ-קצא).

מי ששכח להסתפר לפני חצות, מותר לו להסתפר ע"י עצמו או ע"י גוי. אבל אסור לו להתספר ע"י ישראל חבירו, ומ"מ מותר לו ע"י ישראל עני שאין לו די צרכו לחג. והבא ממדינת הים [וכן כל המותרים להסתפר בחול המועד], מותרים להסתפר אף ע"י ישראל אחר ובשכר (שם עמ’ קצב-קצג). והוא הדין לתגלחת ראשונה של קטן שעושים שמחה (ילקו"י פסח ח"ב עמ’ תשכח).


  • שינה:
טוב שהילדים ישנו בער"פ ביום, כדי שיוכלו להשאר רעננים בכל הסדר (חזו"ע ליל הסדר עמ’ ו), וגם הגדולים טוב שינוחו (ילקו"י פסח ח"ג עמ’ כו). ומי שרגיל לישון ביום לזמן מועט יכול לישן לפני תפילת המנחה, אולם אם יש חשש שתמשך שנתו זמן רב, אינו רשאי לישון עד שיתפלל. ואם ביקש מחבירו שיעירנו יש להקל (הלכה ברורה סי’ רלב סי"ז). ולכאורה דין זה הוא מחצי שעה סמוך למנחה גדולה - דהיינו מחצות והלאה (כמבואר בשו"ע שם ס"ב לעניין שאר דברים, ובשינה ל"ש הטעמים שנהגו להקל בזמננו בשאר הדברים).

  • טבילה במקוה:
טוב לטבול במקוה טהרה קודם הרגל, לקבל את הרגל בקדושה, אבל אין זה חובה בזמן הזה (ילקו"י פסח ח"ג עמ’ כ). וזמן הטבילה הוא לאחר חצות (כף החיים סי’ תסח ס"ק קא). וראוי גם לרחוץ בחמין, כדרך השבויים אשר יוצאים לחירות (שם עמ’ כב).

ואם אינו יכול לטבול במקוה יטהר עצמו בט’ קבין מים (שם), וגם מקלחת מועיל לזה [ואם הזרם חזק די בשתי דקות לשיעור ט’ קבין] (שם עמ’ כג). ואם קשה לו לטהר עצמו בט’ קבין, יכול לטהר עצמו בנט"י ארבעים פעמים (שם עמ’ כד).

  • קריאת סדר קרבן פסח:
רבים נוהגים לקרא סדר הקרבת קרבן פסח, בער"פ לאחר חצות, לקיים "ונשלמה פרים שפתינו". ויש נוהגים לקראו לאחר תפילת המנחה. ומי ששכח לאומרו בער"פ, יתכן שיועיל לאומרו גם בליל פסח (ילקו"י שם עמ’ יח).

ויש נוהגים לקרא גם את אגרת הקודש (תמצאהו בהגש"פ) של הגה"ק רבי שמשון מאסטרופלי [בן רבי פסח] הי"ד (חי לפני כארבע מאות שנה ונהרג על קידוש ה' בגזירות ת"ח), וסגולתו גדולה מאד, יעויין בילקו"י שם.

ויש נוהגים לקרא ג"כ סדר מ"ב מסעות, והקורא אותם אות באות תיבה בתיבה, מידי יום ביומו בזמן מגפה ב"מ, מובטח הוא שישמר וינצל מדבר וממגפה ולא ישלוט בו שום פגע רע (ילקו"י שם עמ’ כ).

*

שעה עשירית
  • אכילת פת:
מתחילת השעה העשירית ביום אסור לאכול פת [אפילו מצה עשירה או מצה מבושלת (ראה לעיל בעלות השחר)], אבל במקום צורך [גדול (ילקו"י פסח ח"ב עמ’ תשצב)] יש להקל אם אוכל פחות מכביצה [בלי קליפתה שהוא כ50 גרם] (חזו"ע פסח עמ’ קצט). ויש לחשב את תחילת השעה העשירית מעלות השחר עד צאת הכוכבים (כן נראה מדברי החזו"ע שם, וכ"כ לי הגר"א יוסף שליט"א).

פירות וירקות וכן תבשיל של אורז מותרים באכילה - גם אחר שעה עשירית, ובלבד שלא ימלא כרסו מהם (חזו"ע שם עמ’ ר).

וקטן שאינו מבין בסיפור יציאת מצרים, מותר להאכילו אף מצה כל היום (שם).

  • שתיית יין:
יין מעט לא ישתה מתחלת שעה עשירית, משום שסועד את הלב. אבל אם ירצה יכול לשתות יין הרבה, מפני שהוא גורר תאוות האכילה (שו"ע או"ח סי’ תעא ס"א). ודין זה נוהג גם בזמננו, כל שלא יפריע לו בסיפור ההגדה בלילה, וכל אדם ישער כפי הרגשתו (ילקו"י פסח ח"ב עמ’ תשצב).

*


פלג המנחה
הלל בתפילת ערבית:

הנוהגים להתפלל תפילת ערבית מבעוד יום - אחר פלג המנחה, רשאים לומר את ההלל שאחר התפילה - אע"פ שעדיין לא הגיע זמן צאת הכוכבים (חזו"ע פסח עמ' רל). וגם הנשים יקראו את ההלל בברכה, ויכולים לקרותו עד הקידוש (שם).

  • הדלקת נרות ותוספת יו"ט:
מפלג המנחה יכול לקבל עליו תוספת יו"ט (ראה להלן בשקיעת החמה) ולהדליק נרות יו"ט (ילקו"י יום טוב עמ’ תסג), ויש נוהגות להדליק את הנרות אחרי כניסת יו"ט קודם הקידוש – ויש להן על מה שיסמוכו (חזו"ע פסח עמ’ שז), וכן הנהיג מרן הגרע"י זצ"ל בביתו (הלכה ברורה סי’ רסג ס"מ).

ולכתחלה יש לחשב פלג המנחה (חצי הזמן שבין מנחה קטנה ללילה) בשעות זמניות מעלות השחר עד צאת הכוכבים, דהיינו שעה ורבע קודם צאת הכוכבים של ר"ת – שלש דקות זמניות לפני השקיעה. אבל המנהג להקל לחשב בשעות זמניות מהנץ החמה עד שקיעתה - דהיינו שעה ורבע (זמנית) קודם השקיעה (הלכה ברורה סי’ רלג ס"ט, סי’ רסג סל"ז ובקונ’ כי בא השמש סוף פרק ז’, ועי' בכף החיים סי' רלג סק"ז). אבל בילקו"י (יום טוב שם, שבת ח"א כרך ג עמ’ קמג-קמז, ובקיצור שו"ע סי' רלה ס"א) כתב לחשב פלג המנחה שעה ורבע קודם צאת הכוכבים של הגאונים (13 וחצי דקות אחר השקיעה) – דהיינו 58 וחצי דקות זמניות קודם שקיעת החמה [אולם ע"פ זה יש לחשב גם את כל השעות הזמניות מעלות השחר עד צאת הכוכבים, ואם נעשה כך חצות לא יהיה בעת שהשמש במרכז השמים, וכפי שהקשה בהלכה ברורה (סי’ רלג בירור הלכה סקי"ג), ועי’ מה שכתב ליישב במשנ"ב - עמודי הוראה (סי’ רלג ביאור הוראה אות ח). ויש לעיין בזה טובא, אולם למעשה הגר"ד יוסף שליט"א העיד בשם אביו שיש לחשב מעלות השחר עד צאה"כ של ר"ת, וכ"כ לי הגר"א יוסף שליט"א, וכך נהגנו בחישוב בזמנים בגיליון זה (וכן נוהגים בלוח "המאור" שע"י מוסדות אור החיים)].

*


שקיעת החמה
  • תוספת יו"ט:
גם ביום טוב צריך להוסיף מחול על הקודש, ויכול להוסיף מחול על הקודש כבר מפלג המנחה (כנ"ל), אולם תוספת זו אין לה שיעור – ודי אפילו בשתי דקות קודם שקיעת החמה (ילקו"י יום טוב עמ’ תסג).

*


צאת הכוכבים
  • תחלת ליל הסדר:
יהיה שולחנו ערוך מבעוד יום כדי שיבא לביתו ויקדש מיד אחר צאת הכוכבים, ואין צריך להמתין עד צאת הכוכבים של ר"ת (חזו"ע ליל הסדר עמ’ א). ובדיעבד או בשעת הדחק מותר לקדש משתשקע החמה – אחר שקיבל עליו קדושת יו"ט בתפילה, אולם סדר ליל הפסח (דהיינו מטיבול הכרפס והלאה) לא יתחיל אלא אחר צאת הכוכבים (שם עמ’ ב-ג). ואם טיבל הכרפס קודם צאה"כ - יחזור לטבל אחר צאת הכוכבים (שם עמ’ לה).

ועל כל פנים יאריכו באמירת ההגדה - עד שיהיה סופה לאחר צאת הכוכבים גם לר"ת, וכן אכילת המצה. אך אם זקנים או ילדים קטן לא ימתין לזמן ר"ת (ילקו"י פסח ח"ג עמ’ ע-עא).

*


חצות הלילה

  • סוף זמן אכילת מצה ומרור:
זמן אכילת מצה ומרור לכתחלה נמשך עד חצות הלילה, ואם נתעכב עד אחר חצות – יאכל אותם בלי ברכת המצוות, ואם עבר הלילה אין להם תשלומין (חזו"ע ליל הסדר עמ' פא).

ומי שנאנס בליל פסח והתחיל את הסדר סמוך לחצות, יקדש וישתה כוס ראשון, ומיד יטול ידיו ויברך על אכילת המצה ויאכל – וההגדה יאמר אחר כך. וישתדל לומר כמה מהקטעים ההכרחיים מההגדה קודם חצות, ובפרט "פסח מצה ומרור" וטעמיהם וברכת אשר גאלנו. ואף אם בגלל אמירת ההגדה כנ"ל – לא יספיק לאכול גם את המרור קודם חצות, עדיף לומר את ההגדה שהיא דאורייתא - ומרור בזמן הזה דרבנן (ילקו"י פסח ח"ג עמ’ תקיג).

  • הלל וכוס רביעי:
יזהר לסיים את ההלל קודם חצות, וכן את שתיית הכוס הרביעי. ומ"מ אם נתאחר עד אחר חצות – עדיין יכול לברך ברכת יהללוך (חזו"ע ליל הסדר עמ’ קכד-קכה).

  • המשך סיפור יציאת מצרים, ק"ש שעל המיטה וברכת המפיל:
חייב אדם לספר ביציאת מצרים – עד שתחטפנו שינה (שו"ע או"ח סי’ תפא ס"ב).

ויש לקרא ק"ש שעל המטה כבכל לילה, וכן יש לברך ברכת המפיל בשם ומלכות (חזו"ע ליל הסדר עמ’ קכו), ואף לאחר חצות (ילקו"י פסח ח"ג עמ’ תשס והלאה). ומ"מ אם לא יירדם אלא רק לאחר עלות השחר – לא יברך המפיל (שם).


* * *


יו"ט ראשון
  • הלל:
כל היום כשר לקריאת ההלל מהנץ החמה עד השקיעה, ובדיעבד אם קראה קודם הנץ לאחר עלות השחר – יצא. ואם עבר יו"ט אין לו תשלומין (חזו"ע יום טוב עמ’ פט).

  • מוסף:
זמן תפילת מוסף מיד לאחר תפילת שחרית, ואין לאחרה יותר מעד סוף ז' שעות. ואם התפלל אותה אחר שבע שעות נקרא פושע - ואף על פי כן יצא ידי חובתו מפני שזמנה כל היום [ואם הגיע זמן מנחה גדול יש להקדם תפילת מנחה למוסף]. ואם שכח ולא התפלל עד שעבר כל זמנה, אין לה תשלומין (שו"ע או"ח סי’ רפו ס"א וס"ד).

  • זמן אכילת סעודת יו"ט:
יש מי שכתב שצריך להקפיד לכתחלה לאכול את הסעודה קודם חצות, אולם רבים אינם נזהרים בזה, והכי מסתבר להלכה שיכולים לעשות כן, רק שיזהר שלא יהיה מעונה עד חצות – ולכן ישתה קודם שחרית מים או קפה ותה (ילקו"י יום טוב עמ’ תרכג). ומ"מ בפסח אסור לאכול פת מתחלת שעה עשירית קודם הסדר (כנ"ל), וצ"ע בדיעבד מה יעשה אם עדיין לא אכל סעודת יו"ט.

אבל אם רוצה לשתות משקים משכרים בסעודה, ויש לחוש שתימשך סעודתו ולא יתפלל מנחה – נכון להחמיר שיתפלל מנחה גדול קודם הסעודה (הלכה ברורה סי’ רלב ס"ז).

  • איסור אכילת פת: כנ"ל בערב פסח


  • ספירת העומר:
מצוה לספור ספירת העומר החל מליל ט"ז בניסן, עד סוף שבעה שבועות. וזמן הספירה בלילה, ולכתחלה נכון לספור רק אחר צאת הכוכבים [13 וחצי דקות זמניות אחר שקיעת החמה]. אבל אם סיימו תפילת ערבית אחר השקיעה לפני צאה"כ, וקיים חשש שעכ"פ חלק מהציבור ישכחו לספור – יכולים לספור העומר בברכה באותה שעה [והיחיד שמתפלל איתם ורוצה לחכות לספור עד אחר צאה"כ – יספור עם הציבור בלי ברכה, ויעשה תנאי כמבואר בחזו"ע יום טוב עמ' רלג-רלד]. אבל אם לא שקעה החמה, אינם יכולים לספור, ואף בער"ש שכבר קיבלו עליהם שבת (חזו"ע שם עמ' רלב).

זמן הספירה בברכה נמשך כל הלילה עד עלות השחר (שו"ע או"ח סי' תפט ס"א), ובדין מי ששכח לספור יעויין שם בחזו"ע פרטי הדינים בזה.


  • הכנה:
אסור לבשל מיו"ט לחבירו, ואפילו דבר שאינו מלאכה אלא טירחא בעלמא, כגון הדחת כלים והבאת יין – אסור (חזו"ע יום טוב עמ’ לז). ולעניין הוצאת מאכלים מהקפיא יש להקל לצורך מצוה (כ"כ בחזו"ע שבת ח"ב עמ’ תמז להוציא חלה בשבת לסעודה רביעית, והביאו בילקו"י יום טוב לענייננו), ולעניין חימום מאכלים על הפלטה - יעויין בילקו"י יום טוב עמ’ רנג-רס (ובתשובתו בירחון האוצר גיליון יט) [ומ"מ בליל הסדר מסתמא אין צורך בכך].

ומותר להתחיל להכין ליו"ט שני אחרי שיעברו 13 וחצי דקות מהשקיעה (כ"כ בחזו"ע פסח עמ' רסח לעניין הכנה משבת ליו"ט), ובמקום צורך יש להקל כבר משקיעת החמה (חזו"ע שם ובילקו"י הנ"ל).

יש אומרים שלפני שיעשה מלאכה ביו"ט שני – יאמר ברוך המבדיל בין קודש לקודש (ילקו"י יום טוב עמ’ קמח, עי"ש).

  • ליל הסדר השני: כנ"ל בליל הסדר הראשון

* * *


יו"ט שני שחל בערב שבת

הכל כנ"ל ביו"ט ראשון

  • איסור אכילת פת:
אסור לאכול סעודה גדול בערב שבת, וסעודה רגילה (של פת יותר מכביצה) מצוה להמנע מתשע שעות ולמעלה [דהיינו מתחלת שעה עשירית] (חזו"ע שבת ח"א עמ’ לב). ויש לחשב את השעות מעלות השחר עד צאת הכוכבים (כנ"ל בערב פסח).

ומיהו הלכה היא שיכול לאכול גם אח"כ, אבל לעשות כן תמיד יש לאסור – מפני שנראה כמזלזל בכבוד השבת (חזו"ע שם). וסעודת יו"ט דינה כסעודה רגילה (הלכה ברורה סי' רלב ס"ז), ולכן אם לא אכלה קודם שעה עשירית - עדיין מצוה לאכלה (עי' לעיל בזמן אכילת הסעודה ביו"ט ראשון).

טוב לעשות דברי מיוחד בסעודים יום ט"ז בניסן – כי ביום זה נתלה המן הרשע, ובו ביום התקיימה הסעודה אשר עשתה אסתר סעודה למלך אחשורש והמן (ילקו"י פסח ח"ג עמ' תתעט, עי"ש).

* * *


תזכורות נוספות לפסח תש"פ
  • עירוב תבשילין:
בשנה זו שחל יו"ט בערב שבת, יש לעשות עירוב תבשילין בערב פסח – כדי שיוכל לבשל מיו"ט לשבת. ויכול להניח את העירוב מליל בדיקת חמץ עד שקיעת החמה (חזו"ע יום טוב עמ’ רפב), ובדין מי ששכח עי"ש בחזו"ע.

  • מוריד הטל:
בשנה זו שבעוה"ר כנראה שלא נזכה להתפלל בציבור, כתב לי הגר"א יוסף שליט"א: "אם מתפלל תפילת מוסף בשעה מאוחרת (לאחר השעה עשר), יאמר את התיקון, בהסתמך על המתפללים באיזה מקום שאמרו את התיקון, ובשעות מוקדמות יותר ראוי להימנע, ולהסתפק באמירת מוריד הטל בתפילת מנחה" [ולענ"ד צ"ע שבהלכה ברורה שכן מעיקר הדין אין צריך הכרזה למוריד הטל אלא רק למוריד הגשם (הלכה ברורה סי’ קיד ס"ג), ועוד שאם אמר מוריד הטל בחורף יצא (שו"ע שם ס"ה), ומטעם זה [האחרון] הגר"מ מאזוז שליט"א (בשיעורו מוצ"ש צו) פסק שגם היחיד יזכיר מוריד הטל במוסף].

  • זימון בהלל שבתפילה:
אף כשאין מניין מצוה לחזר אחר שלשה לאמירת ההלל, ויכול לצרף לזה אף את ובניו הקטנים6, וכמו בליל הסדר. ומ"מ "זה ליתר הידור כשאפשר ולא מעכב. הטעם כי אומרים הודו, דהיינו שהאומר אומר לשנים הודו" (הגר"א יוסף שליט"א).


* * *


1ומ"מ אסור לעשותם אחר עלות השחר לפני תפילת שחרית (כמבואר בשו"ע או"ח סי’ פט) [ומי שמגלח זקנו בכל יום לפני התפילה - אין למחות בידו (ובהלכה ברורה סי' פט סל"ה, כתב להקל לכתחלה), דחשיב בכלל הכנה לתפילתו (ילקו"י סי’ פט סל"ב)]. וצ"ע באם לא יוכל לעשותם לאחר מכן, האם יש להקל, שיתכן ומה שהקלו לצרכי שבת - היינו דוקא בקניות וכדומה (עי’ ילקו"י סי’ רנ סע’ ב), אבל לא במלאכות אחרות שיש בהם חשש שימשך.

2ובמקומותנו נראה שהמנהג לעשות מלאכה עד חצות, ואף לגבי ירושלים נחלקו (עי’ בחזו"ע עמ’ קצד).

3הגר"א יוסף שליט"א כתב לי שיש עוד אופן יותר פשוט: "יש פתרון להוסיף אפר למים שבזה יש פגימה ואין חשש העברת טעם מכלי לכלי. זו עצה שמרן כתב בש''ע יו''ד בבישול הביצים. וזה לכתחילה".

4ומפני שאינו יכול לבטלו יש בזה כמה פרטי דינים לגבי מקומות שיש ספק אם בדקום, יעויין בשו"ע סי’ תלט וסי’ תלז ומשנ"ב שם.

5ולעניין זה נראה שיש להקל בדיעבד - כל עוד נותרה שעה רגילה עד חצות (כדלהלן לגבי מכירת חמץ). ובמקום הפסד מרובה יכול למכור את התבשיל לגוי - מלבד דמי הנאת החמץ (משנ"ב סי’ תמה סקי"ג).

6ולעניין נשים אם חייבות בהלל יום פסח, עי' בשו"ת יחוה דעת סימן לד בגיליונות וציונים 5.
 

קישורים לאתר 'מורשת מרן'