בס"ד
הלכות פסח התלוים בזמן – ע"פ פסקי מרן הגרע"י זצ"ל
[נכתב ע"י בן חו"ל]
[נכתב ע"י בן חו"ל]
ליל בדיקת חמץ
- איסור אכילה שינה ומלאכה:
וגם לישן אסור קודם הבדיקה, ומ"מ מי שעייף מאד וחושש שלא יוכל לתת דעתו לבדוק יפה – יכול לישן מעט בדרך עראי, ויזהיר לבני ביתו שיעירוהו. אולם זה מועיל רק בתחלת הלילה שאין חשש שבני ביתו גם ירדמו (חזו"ע עמ’ מב בהערה).
- לימוד תורה ותפילה:
יש להקדים תפילת ערבית לבדיקת חמץ - גם אם כבר הגיע זמן הבדיקה, ואם יש עמו אחר – טוב שיאמר לו שיזכירהו לבדוק אחר התפילה (שם עמ’ מד).
- תחילת בדיקת חמץ:
[ולעניין אם לכתחלה יש עניין לבדוק מיד אחר צאה"כ - גם באופן שאין חשש שישכח, עי’ בחזו"ע עמ’ מא הערה יז, ובילקו"י פסח ח"א עמ’ רפב].
אחר הבדיקה מיד בלילה יבטלנו (שו"ע שם ס"ב).
אם שכח לבדוק בלילה יבדוק ביום י"ד – כל שעה שיזכור, לא בדק ביום י"ד - יבדוק בתוך הפסח. ומשעה שנזכר אסור באכילה ובעשיית מלאכה עד שיבער החמץ, כמו בליל י"ד (שו"ע ומשנ"ב שם). ואם כבר ביטל החמץ נחלקו הפוסקים אם יברך על הבדיקה (משנ"ב שם סק"ה, וילקו"י פסח ח"א עמ' תקטו), ונראה דספק ברכות להקל.
לא בדק בתוך הפסח – יבדוק לאחר הפסח, בלא ברכה (שו"ע שם).
* * *
ערב פסח
[לא כולל הלכות אפיית מצות וקרבן פסח]
עלות השחר
- אכילת מצה:
אבל מצות מבושלות או מטוגנות וכן מצה עשירה, מותרות עד שעה עשירית [כדלקמן] (חזו"ע שם). אבל עוגה שנאפתה מקמח מצה אסורה, אלא א"כ רוב העוגה עשויה מדברים אחרים ורק מיעוטה קמח מצה (ילקו"י שם עמ’ תשעח).
- תענית בכורות:
- עשיית מלאכה:
תפירה תספורת וכביסה לצורך יו"ט מותרים1 עד חצות, במקום שנהגו2 לעשות מלאכה בער"פ עד חצות (שו"ע שם). [ולעניין מלאכה לפני ביעור חמץ ראה לקמן בשעה שישית].
משא ומתן ופרמטיא (סחורה) מותרים כל היום [אולם טוב להחמיר לאחר מנחה קטנה] (חזו"ע פסח עמ' קפח-קפט), וכ"ש כל מלאכה המותרת בחול המועד, כגון דבר האבד או מעשה הדיוט לצורך יו"ט, מותר לעשותה כל היום אף לאחר חצות (שם עמ' קפח). וכן לא אסרו בער"פ אלא מלאכה גמורה, אבל לתקן את כליו לצורך יו"ט מותר כל היום (שם עמ’ קפט), ראה לקמן בחצות.
*
שעה חמישית
- אכילת חמץ:
יש לנקות את השיניים היטב לאחר אכילת החמץ, כדי שלא יבוא לאכול את החמץ שנשאר שם - לאחר זמן איסורו (שם עמ' סג).
- הגעלת כלים:
ומ"מ אם שכח להגעיל את הכלים מקודם, עדיין יכול להגעילם עד הלילה – באחד האופנים הבאים3 (שו"ע ומשנ"ב שם סקי"ג):
א. שלא יהיו הכלים [גם הכלי שמי ההגעלה בתוכו] בני יומן, דהיינו שהשתמש בהם בחמץ ביממה האחרונה.
ב. אם רק הכלי הגדול שמי ההגעלה בתוכו אינו בן יומו [או שהכשירו מקודם], אז אם יש במים שישים כנגד פלטת כל הכלים שמגעיל בתוכו – יכול להגעיל בו גם כלים שהם בני יומן.
[ובדברים אלו יש נוהגים להחמיר גם כשמגעיל את הכלים קודם שעה חמישית (משנ"ב שם וחזו"ע פסח עמ’ קסב)].
*
שעה שישית
- ביעור חמץ:
משהגיע זמן הביעור אסור להתחיל במלאכה [וה"ה בסעודה (כ"כ לי הגר"א יוסף שליט"א)], כמו קודם בדיקת חמץ (חזו"ע פסח עמ’ סה). ונראה שזמן הביעור הוא חצי שעה קודם תחילת שעה שישית, וצ"ע (פמ"ג מובא בילקו"י פסח ח"ב עמ’ נט).
אם שכח לבער החמץ קודם תחילת השעה השישית, עדיין חייב לבערו. ואסור לו להנות מהחמץ בעת ביעורו, ולכן אסור להאכילו לבהמה חיה או עוף [אף אם אינם שלו, שגם בזה נהנה שעשה את רצונו], וכן אסור להסיק בו את תנורו [ואם בישל בו התבשיל אסור בהנאה5] או להנות מהפחמים או מחום האש (ע"פ שו"ע ומשנ"ב סי’ תמג ס"א, סי’ תמה ס"ב וס"ג, סי’ תמח ס"ו וחזו"ע פסח עמ’ ס וסה).
ובפרט אחר שעה שישית ראוי להחמיר לשרוף את החמץ ולא לבערו באופנים האחרים, ומ"מ אם יש חשש שלא ישרפנו לגמרי – יוסיף לשפוך עליו חומרים שיאבדו אותו לגמרי [באופן שלא יוכלו עוד להנות ממנו כלל, ולא די בכך שאינו ראוי לאכילת כלב (עי’ משנ"ב סי’ תמב סק"מ)] (משנ"ב סי’ תמה סק"ז, וילקו"י פסח ח"ב עמ' מז).
- מכירת חמץ:
וכנ"ל יש לחשב שעה שישית בשעת זמניות מעלות השחר, ומ"מ בדיעבד אם ששכח למכור חמצו לגוי, יכול להקל למוכורו כל עוד נותרה שעה [רגילה] עד חצות (חזו"ע פסח עמ’ ס הערה מד, וע"ע במשנ"ב סי’ תמג סק"ט).
*
שעה שביעית - חצות
- תערובת חמץ:
- איסור מלאכה:
משא ומתן ופרמטיא (סחורה) מותרים כל היום - גם לאחר חצות, וכן כל מלאכה המותרת בחול המועד, כגון דבר האבד או מעשה הדיוט לצורך יו"ט, מותר לעשותה כל היום אף לאחר חצות (כנ"ל בעלות השחר). ומותר להבריק את נעליו במשחה לכבוד יו"ט ולגהץ את בגדיו ולגזור את צפרניו, וכן לכתוב ספרים בדרך לימודו [אף אם אינו לצורך המועד] ולצלם תמונות כמו בחול המועד (חזו"ע פסח עמ’ קצג).
וכן לא אסרו בער"פ אלא מלאכה גמורה, אבל לתקן את כליו לצורך יו"ט מותר כל היום. אולם אם מתקן לאחרים אסור לקחת שכר, אלא א"כ עושה מעשה הדיוט (שם עמ' קצ-קצא).
מי ששכח להסתפר לפני חצות, מותר לו להסתפר ע"י עצמו או ע"י גוי. אבל אסור לו להתספר ע"י ישראל חבירו, ומ"מ מותר לו ע"י ישראל עני שאין לו די צרכו לחג. והבא ממדינת הים [וכן כל המותרים להסתפר בחול המועד], מותרים להסתפר אף ע"י ישראל אחר ובשכר (שם עמ’ קצב-קצג). והוא הדין לתגלחת ראשונה של קטן שעושים שמחה (ילקו"י פסח ח"ב עמ’ תשכח).
- שינה:
- טבילה במקוה:
ואם אינו יכול לטבול במקוה יטהר עצמו בט’ קבין מים (שם), וגם מקלחת מועיל לזה [ואם הזרם חזק די בשתי דקות לשיעור ט’ קבין] (שם עמ’ כג). ואם קשה לו לטהר עצמו בט’ קבין, יכול לטהר עצמו בנט"י ארבעים פעמים (שם עמ’ כד).
- קריאת סדר קרבן פסח:
ויש נוהגים לקרא גם את אגרת הקודש (תמצאהו בהגש"פ) של הגה"ק רבי שמשון מאסטרופלי [בן רבי פסח] הי"ד (חי לפני כארבע מאות שנה ונהרג על קידוש ה' בגזירות ת"ח), וסגולתו גדולה מאד, יעויין בילקו"י שם.
ויש נוהגים לקרא ג"כ סדר מ"ב מסעות, והקורא אותם אות באות תיבה בתיבה, מידי יום ביומו בזמן מגפה ב"מ, מובטח הוא שישמר וינצל מדבר וממגפה ולא ישלוט בו שום פגע רע (ילקו"י שם עמ’ כ).
*
שעה עשירית
- אכילת פת:
פירות וירקות וכן תבשיל של אורז מותרים באכילה - גם אחר שעה עשירית, ובלבד שלא ימלא כרסו מהם (חזו"ע שם עמ’ ר).
וקטן שאינו מבין בסיפור יציאת מצרים, מותר להאכילו אף מצה כל היום (שם).
- שתיית יין:
*
פלג המנחה
הלל בתפילת ערבית:הנוהגים להתפלל תפילת ערבית מבעוד יום - אחר פלג המנחה, רשאים לומר את ההלל שאחר התפילה - אע"פ שעדיין לא הגיע זמן צאת הכוכבים (חזו"ע פסח עמ' רל). וגם הנשים יקראו את ההלל בברכה, ויכולים לקרותו עד הקידוש (שם).
- הדלקת נרות ותוספת יו"ט:
ולכתחלה יש לחשב פלג המנחה (חצי הזמן שבין מנחה קטנה ללילה) בשעות זמניות מעלות השחר עד צאת הכוכבים, דהיינו שעה ורבע קודם צאת הכוכבים של ר"ת – שלש דקות זמניות לפני השקיעה. אבל המנהג להקל לחשב בשעות זמניות מהנץ החמה עד שקיעתה - דהיינו שעה ורבע (זמנית) קודם השקיעה (הלכה ברורה סי’ רלג ס"ט, סי’ רסג סל"ז ובקונ’ כי בא השמש סוף פרק ז’, ועי' בכף החיים סי' רלג סק"ז). אבל בילקו"י (יום טוב שם, שבת ח"א כרך ג עמ’ קמג-קמז, ובקיצור שו"ע סי' רלה ס"א) כתב לחשב פלג המנחה שעה ורבע קודם צאת הכוכבים של הגאונים (13 וחצי דקות אחר השקיעה) – דהיינו 58 וחצי דקות זמניות קודם שקיעת החמה [אולם ע"פ זה יש לחשב גם את כל השעות הזמניות מעלות השחר עד צאת הכוכבים, ואם נעשה כך חצות לא יהיה בעת שהשמש במרכז השמים, וכפי שהקשה בהלכה ברורה (סי’ רלג בירור הלכה סקי"ג), ועי’ מה שכתב ליישב במשנ"ב - עמודי הוראה (סי’ רלג ביאור הוראה אות ח). ויש לעיין בזה טובא, אולם למעשה הגר"ד יוסף שליט"א העיד בשם אביו שיש לחשב מעלות השחר עד צאה"כ של ר"ת, וכ"כ לי הגר"א יוסף שליט"א, וכך נהגנו בחישוב בזמנים בגיליון זה (וכן נוהגים בלוח "המאור" שע"י מוסדות אור החיים)].
*
שקיעת החמה
- תוספת יו"ט:
*
צאת הכוכבים
- תחלת ליל הסדר:
ועל כל פנים יאריכו באמירת ההגדה - עד שיהיה סופה לאחר צאת הכוכבים גם לר"ת, וכן אכילת המצה. אך אם זקנים או ילדים קטן לא ימתין לזמן ר"ת (ילקו"י פסח ח"ג עמ’ ע-עא).
*
חצות הלילה
- סוף זמן אכילת מצה ומרור:
ומי שנאנס בליל פסח והתחיל את הסדר סמוך לחצות, יקדש וישתה כוס ראשון, ומיד יטול ידיו ויברך על אכילת המצה ויאכל – וההגדה יאמר אחר כך. וישתדל לומר כמה מהקטעים ההכרחיים מההגדה קודם חצות, ובפרט "פסח מצה ומרור" וטעמיהם וברכת אשר גאלנו. ואף אם בגלל אמירת ההגדה כנ"ל – לא יספיק לאכול גם את המרור קודם חצות, עדיף לומר את ההגדה שהיא דאורייתא - ומרור בזמן הזה דרבנן (ילקו"י פסח ח"ג עמ’ תקיג).
- הלל וכוס רביעי:
- המשך סיפור יציאת מצרים, ק"ש שעל המיטה וברכת המפיל:
ויש לקרא ק"ש שעל המטה כבכל לילה, וכן יש לברך ברכת המפיל בשם ומלכות (חזו"ע ליל הסדר עמ’ קכו), ואף לאחר חצות (ילקו"י פסח ח"ג עמ’ תשס והלאה). ומ"מ אם לא יירדם אלא רק לאחר עלות השחר – לא יברך המפיל (שם).
* * *
יו"ט ראשון
- הלל:
- מוסף:
- זמן אכילת סעודת יו"ט:
אבל אם רוצה לשתות משקים משכרים בסעודה, ויש לחוש שתימשך סעודתו ולא יתפלל מנחה – נכון להחמיר שיתפלל מנחה גדול קודם הסעודה (הלכה ברורה סי’ רלב ס"ז).
- איסור אכילת פת: כנ"ל בערב פסח
- ספירת העומר:
זמן הספירה בברכה נמשך כל הלילה עד עלות השחר (שו"ע או"ח סי' תפט ס"א), ובדין מי ששכח לספור יעויין שם בחזו"ע פרטי הדינים בזה.
- הכנה:
ומותר להתחיל להכין ליו"ט שני אחרי שיעברו 13 וחצי דקות מהשקיעה (כ"כ בחזו"ע פסח עמ' רסח לעניין הכנה משבת ליו"ט), ובמקום צורך יש להקל כבר משקיעת החמה (חזו"ע שם ובילקו"י הנ"ל).
יש אומרים שלפני שיעשה מלאכה ביו"ט שני – יאמר ברוך המבדיל בין קודש לקודש (ילקו"י יום טוב עמ’ קמח, עי"ש).
- ליל הסדר השני: כנ"ל בליל הסדר הראשון
* * *
יו"ט שני שחל בערב שבת
הכל כנ"ל ביו"ט ראשון
- איסור אכילת פת:
ומיהו הלכה היא שיכול לאכול גם אח"כ, אבל לעשות כן תמיד יש לאסור – מפני שנראה כמזלזל בכבוד השבת (חזו"ע שם). וסעודת יו"ט דינה כסעודה רגילה (הלכה ברורה סי' רלב ס"ז), ולכן אם לא אכלה קודם שעה עשירית - עדיין מצוה לאכלה (עי' לעיל בזמן אכילת הסעודה ביו"ט ראשון).
טוב לעשות דברי מיוחד בסעודים יום ט"ז בניסן – כי ביום זה נתלה המן הרשע, ובו ביום התקיימה הסעודה אשר עשתה אסתר סעודה למלך אחשורש והמן (ילקו"י פסח ח"ג עמ' תתעט, עי"ש).
* * *
תזכורות נוספות לפסח תש"פ
- עירוב תבשילין:
- מוריד הטל:
- זימון בהלל שבתפילה:
* * *
1ומ"מ אסור לעשותם אחר עלות השחר לפני תפילת שחרית (כמבואר בשו"ע או"ח סי’ פט) [ומי שמגלח זקנו בכל יום לפני התפילה - אין למחות בידו (ובהלכה ברורה סי' פט סל"ה, כתב להקל לכתחלה), דחשיב בכלל הכנה לתפילתו (ילקו"י סי’ פט סל"ב)]. וצ"ע באם לא יוכל לעשותם לאחר מכן, האם יש להקל, שיתכן ומה שהקלו לצרכי שבת - היינו דוקא בקניות וכדומה (עי’ ילקו"י סי’ רנ סע’ ב), אבל לא במלאכות אחרות שיש בהם חשש שימשך.
2ובמקומותנו נראה שהמנהג לעשות מלאכה עד חצות, ואף לגבי ירושלים נחלקו (עי’ בחזו"ע עמ’ קצד).
3הגר"א יוסף שליט"א כתב לי שיש עוד אופן יותר פשוט: "יש פתרון להוסיף אפר למים שבזה יש פגימה ואין חשש העברת טעם מכלי לכלי. זו עצה שמרן כתב בש''ע יו''ד בבישול הביצים. וזה לכתחילה".
4ומפני שאינו יכול לבטלו יש בזה כמה פרטי דינים לגבי מקומות שיש ספק אם בדקום, יעויין בשו"ע סי’ תלט וסי’ תלז ומשנ"ב שם.
5ולעניין זה נראה שיש להקל בדיעבד - כל עוד נותרה שעה רגילה עד חצות (כדלהלן לגבי מכירת חמץ). ובמקום הפסד מרובה יכול למכור את התבשיל לגוי - מלבד דמי הנאת החמץ (משנ"ב סי’ תמה סקי"ג).
6ולעניין נשים אם חייבות בהלל יום פסח, עי' בשו"ת יחוה דעת סימן לד בגיליונות וציונים 5.
