ב"ה
שלום וברכה,
לענין הלכה מבואר בדברי מרן זיע"א בחזון עובדיה שם (שבת ח"ג עמ' פ), שפושרים אסור, ושלהפיג צינתן גם אסור, דלהפיג צינתן היינו הפשרן כמ"ש הרשב"א. ודלא כהרב אז נדברו שכתב שלהפיג צינתן מותר.
אולם מאידך המשיך מרן זיע"א לבאר למעשה את הגדר של פושרין, ע"פ דברי הרמ"א בהגה לש"ע יו"ד (סי' קפח ס"ד), ששיעור פושרין אינו יותר מחמימות הרוק, ע"כ. ואין הפירוש בדברי הרמ"א לומר את הגבול בין חם לבין פושר, שיותר מחמימות הרוק אינו פושר אלא חם, אלא כוונתו להיפך, לומר את הגבול בין צונן לפושר, שבהלכות שעסק בהם שם, שצריך שיהיה דוקא פושר ולא מספיק שיהיה צונן, היה מקום לומר שבשיעור חמימות הרוק עדין אינו פושר, וע"ז כתב הרמ"א שאינו כן, אלא סתם פושרים אינו צריך יותר מחמימות הרוק, שבזה ודאי כבר נחשב לצונן, אבל בודאי שגם אם יהיה יותר מחמימות הרוק, כל עוד שלא יגיע לגדר חמים, נחשב לפושר. רק שאין לנו מקור ברור לגדר שבין פושר לחם לענין רחיצה, רק לענין בישול וכדומה, דבין חמימות הרוק ליד סולדת הוי פושר. משא"כ ברחיצה שבודאי לא היה צריך לגזור על חום שהיס"ב, שאין אפשרות ואין דרך לרחוץ בו, כמבואר בפוסקים.
ובודאי שזוהי גם כוונת מרן זיע"א בחזו"ע שם שהביא את דברי הרמ"א, שהרי מיד לאחר מכן ציין, שכ"כ גם בשו"ת מנחת יצחק ח"ד (סי' מד אות כו), ושם מבואר להדיא בזה"ל: אמנם בנוגע לרחיצת ידיו, אם לא הוי אלא פושרין אפשר להקל וכו', ושיעור פושרין הוי כחמימות הרוק, עיין שם בתהילה לדוד, עכ"ל. נמצא שקורא לחמימות הרוק פושרין, ופחות מזה הוי צונן, וכבר כתב בחזו"ע בשם הרשב"א בהפגת צינתן היינו הפשרן.
ונמצא לכאורה שעיקר השגתו של מרן זיע"א על הרב אז נדברו הייתה על ההגדרה, שאין נכון לומר שלהפיג צינתן מותר לכל הדעות ופושרין אסור, דהא ברדב"ז מבואר שאסור גם הפגת צינה, וברשב"א מבואר דהפגת צינה היינו הפשר.
אולם יותר נראה בדעת מרן זיע"א שהבין בדעת הרב אז נדברו, שרוצה לחלק בין סוגי ההפשר, שיש פושרין מעט, והיינו כנראה לפחות כחמימות הרוק, וקרא לזה להפיג צינה, וכתב שמותר לכל הדעות, ויש פושרין יותר, שהם אסורים למי שאוסר פושרין. וע"ז כתב מרן זיע"א שזה אינו, אלא אף הפשר מעט חשיב פושרין, דהפגת צינתן היינו הפשרן, והביא ראיה מהרמ"א והש"ך בשם הריטב"א, והמנחת יצחק, דחמימות הרוק כבר חשיב פושרין ואסור.
וזכורני לפני למעלה מעשרים שנה, בזמן הקצר שזכיתי להיות בישיבת חזון עובדיה בבחרותי, כשהגיע ליל שבועות אמר ראש הישיבה מרן הראש"ל שליט"א לאותם בחורים שרצו לילך לטבול, שיזהרו בשלושה דברים, בטלטול המגבת- שיתעטפו כמלבוש, בניגוב השיער- שיניחו ויגעו בנחת, ובטבילה בפושרין- שיניחו האצבע בפה תחת הלשון כמה שניות ויחושו רמת החמימות ואח"כ יכניסו האצבע למים אם מרגישים חם יותר או שווה בשווה כמו תחת הלשון חשיב פושרין ואם מי המקוה פחות חמים מהחמימות שתחת הלשון חשיב צונן. (והדבר סייע כמה פעמים שלפום ריהטא שמכניסים יד או רגל נרגש כפושרין או אפילו חם, אבל ע"י הנחת האצבע תחת הלשון ואח"כ במים מתברר שצונן, ומתבאר שהחום הנרגש ביד או רגל הוא מחמת שהיד או הרגל קרים יותר מהממוצע, מחמת הקור שבחוץ או מחמת המקלחת בקרים קודם לכן, משא"כ חום הגוף הפנימי משמר את עצמו).
בברכה רבה
