אם לפי הש"ע שמכיון שיש ספק מהם התקיעות שעליהם דברה התורה לכן כל התקיעות נצרכות מספק. ועפ"ז פסק הרב עובדיה שאין להפסיק בוידוי בין התקיעות.
א"כ מדוע מפסיקים בתפילה בין התקיעות דמיושב לתקיעות של הלחש והחזרה, שהרי מרן הש"ע פסק (תקצ סעיף ד) שירא שמים יתקע בתקיעות דמיושב בנשימה אחת ובמעומד בשתי נשימות לצאת יד"ח כל הדעות. א"כ עדיין יש הפסק דיבור בין כל השיטות? ואם נאמר שכך המנהג לתקוע במיושב בלי נשימה, ובמקום מנהג לא אמרינן סב"ל. אך רבינו הרשל"צ בילקוט יוסף ימים נוראים עמוד תכד העלה להלכה לשנות המנהג לטובה, ולתקוע במיושב בנשימה אחת ממש בלי הפסק, ובלחש עם הפסק בלי נשימה ובחזרה עם נשימה.
א"כ מדוע מפסיקים בתפילה בין התקיעות דמיושב לתקיעות של הלחש והחזרה, שהרי מרן הש"ע פסק (תקצ סעיף ד) שירא שמים יתקע בתקיעות דמיושב בנשימה אחת ובמעומד בשתי נשימות לצאת יד"ח כל הדעות. א"כ עדיין יש הפסק דיבור בין כל השיטות? ואם נאמר שכך המנהג לתקוע במיושב בלי נשימה, ובמקום מנהג לא אמרינן סב"ל. אך רבינו הרשל"צ בילקוט יוסף ימים נוראים עמוד תכד העלה להלכה לשנות המנהג לטובה, ולתקוע במיושב בנשימה אחת ממש בלי הפסק, ובלחש עם הפסק בלי נשימה ובחזרה עם נשימה.
