שלום וברכה
ענין נדרים הוא מהדברים החמורים בתורה, וכמו שאמרו בגמרא נדרים ט. "טוב אשר לא תדור, משתדור ולא תשלם', טוב מזה ומזה שאינו נודר כל עיקר דברי רבי מאיר, והסיקו בסוף הסוגיא (י.) שגם רבי יהודה דס"ל "טוב מזה ומזה נודר ומשלם" היינו דוקא בנדבה, אבל בנדר מודה דטוב מזה ומזה' שאינו נודר כלל. ופירש הר"ן (שם ט ד"ה טוב) שלפ"ז האמור "משתדור ולא תשלם" (קהלת ה) היינו שעדיף שלא תדור כלל שמא תדור ולא תשלם. עיי"ש.
והשבט מוסר (אות לב) כתב שנסמכה פרשת נדרים שבפרשת מטות לפרשת מסעי לרמוז שיסיע אדם עצמו מלנדור ויקיים הדברים בלי נדר, כדכתיב "וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא" (דברים כג, כג) באופן שכל מה שיוכל האדם למעט בדיבורו ימעט.
ובטעם הדבר שלא נתפרשו בתורה היתר נדרים ושבועות ועשאתם תורה כסתרי תורה שנכתבו רק ברמיזה, כתב הרמב"ן (ריש פרשת מטות) שאולי צריך להעלים אלה החוקים מבני ישראל כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים. ומטעם זה לא נאמרה פרשת התרת נדרים אלא לראשי המטות' בלבד ואמרה תורה ללמד משפט התרת והפרת נדרים רק לחכמי ישראל ראשי שבטיהם.
ועד"ז כתב האור החיים (שם) בטעם שהיתר נדרים פורחים באויר' ולא נתפרשו דיני נדרים בתורה שזהו משום שלא רצה השי"ת לפרש לעיני כל שנדרים ושבועות, ישנם בהיתר. משום שיבואו עי"ז לזלזל בנדרים ובשבועות ולכך העלים הכתוב הדבר ומסר דבר זה רק לגדולי ישראל שהם ידעו ויבחנו חילוקי המשפטים שבהיתר, ואילו בפני כל ההמון יהיו דינים אלו נעולי דלת לקיים כל נדר וכל שבועה, וכמו שאמור "לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה" וזה מה שאמר הכתוב "וידבר משה אל ראשי המטות" דהיינו גדולי ישראל להם אמר המצוה בשלימות ופירט בפניהם התרת נדרים ה'פורחים באויר' הנמסר בעל פה, ואילו לכל 'בני ישראל' נאמר רק זה הדבר אשר צוה ה' עיי"ש עוד. (ספר כל נדרי עמוד ג ובהקדמה שם).
וכן כתב מרן הראש"ל בילקוט יוסף קצוש"ע יורה דעה (סימן רג סעיף א) אמרו חז"ל (נדרים כב א) כל הנודר אף על פי שמקיימו נקרא רשע, שנאמר וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא. איחר אדם לשלם את נדרו, בשמים פותחים את פנקסו ומדקדקים אחר מעשיו. (ירושלמי פ"ק דנדרים ה"א). ואמרו עוד (נדרים כב א) הנודר כאילו בנה במה בשעת איסור הבמות, והמקיימו ואינו משתדל להתיר נדרו, כאילו הקריב עליה קרבן, שחייב משום שחוטי חוץ. כי עליו להשתדל להתיר את נדרו. ומכל מקום נדרי צדקה מצוה לקיימם, ולא ישאל התרה עליהם אלא מדוחק. (שלחן ערוך סי' רג ס"ג). ואפילו נדרי צדקה לכתחלה לא ידור, אלא רק אם ישנם בידו יתן לעניים מיד, ואם פוסקים צדקה ברבים, כגון שעושים מגבית בבית הכנסת לטובת איזו ישיבה, וצריך שיפסוק עמהם, יאמר "בלי נדר". [שלחן ערוך שם סעיף ד. ועיין בחידושי הרשב"א חולין ב. סוף ד"ה ור' יהודה, שנדר לעניים מצוה וחובה הוא. ונראה שאם הוא רואה את עצמו מתרשל לתת צדקה כראוי, טוב שיהיה נודר לצדקה, לזרז עצמו, וכמו שאמר דוד נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך. וכן כתב בשו"ת הרדב"ז ח"ג סי' תמא. ע"ש]. ומכל מקום בעת צרה מותר לידור, שנאמר וידר יעקב נדר לאמר, מאי לאמר, לאמר לדורות, שיהיו נודרים בעת צרתם. (בראשית רבה פרשה ע' סימן א. וכן פסק מרן בש"ע סי' רג ס"ה).
ולענין מעשה אם הפר נדרו ראשית תשובתו, היא לעסוק בהלכות נדרים וללמוד מעניני נדרים בהלכה ובאגדה כדי שלא יכשל להבא, וכמו שאמרו (תנחומא שלח כ"ד) הצדיקים בדבר שחוטאים בו מתרצים, ואמרו במדבר רבה (וילנא פרשת נשא פרשה יד סימן ד) אם יגעת הרבה בדבריהם הקדוש ברוך הוא מסיר יצה"ר ממך, ובויקרא רבה (וילנא פרשת קדושים פרשה כה סימן א) רב הונא אמר אם נכשל אדם בעבירה חייב מיתה בידי שמים מה יעשה ויחיה, אם היה למוד לקרות דף אחד קורא שני דפים, ואם היה למוד לשנות פרק אחד ישנה שנים ואם אינו למוד לקרות ולשנות מה יעשה ויחיה ילך ויעשה פרנס על הצבור וגבאי של צדקה והוא חי. ע"ש.
ואם הוא דבר שיכול לקיימו אחר שנדר יקיימנו ולא יעבור שוב על נדרו, אולם אם לאחר שעבר על נדרו אינו רוצה להשאר עם נדרו, כתב בספר כל נדרי (עמוד שמז ואילך סעיפים ח - יג) הבא להתיר את נדרו לאחר שעבר עליו קונסים אותו ואין מתירים לו, אלא אם ינהג לפני התרתו איסור כימים שעבר על הנדר ונהג בו היתר.
ט. אם עלול להגיע לידי מכשול ע"י שינהג איסור כפי נדרו, כגון אם נדר מדבר שאינו יכול להיזהר בו אם על עצמו אכילת כל פירות שבעולם, ועבר על נדרו מתירים לו מיד, ואין קונסים אותו לנהוג איסור כדי שלא יבוא לידי מכשול. אך אם נראה לחכם שהנודר יכול להיזהר בעצמו ולא יכשל אין מתירים לו עד שינהג איסור כימים שנהג היתר.
י. עבר על נדרו בשוגג, מתירים לו את נדרו מיד ואין קונסים אותו שינהג תחילה איסור, אך יש חולקים וסוברים שגם כשעבר בשוגג אין מתירים לו עד שינהג איסור.
יא. עבר על נדר שאינו אסור אלא מדרבנן, ובא להישאל על נדרו מתירים לו מיד ואין מצריכים אותו לנהוג איסור כימים שנהג בהם היתר.
יב. נדר ועבר על נדרו במתכוין, ובא לחכם להישאל על נדרו כדי להיפטר מהאיסור ומהעונש יש שכתב שאין החכם מתיר לו כדי לפוטרו מכך, ויש שהוסיף שגם הנודר עצמו שנכשל אין ראוי לו לעשות תחבולות לפטור עצמו מהעונש ע"י שישאל על נדרו אלא ראוי לו לקבל העונש על האיסור שעבר.
יג. אך יש שכתבו שכיון שמכל מקום עתה מתחרט הוא על נדרו יכול החכם להתיר לו, ונחלקו הפוסקים בביאור שיטה זו יש שכתבו דמכל מקום אין ראוי לנודר עצמו להתחרט על המצוה שקיים אלא ראוי לו לקבל עונשו על מה שעבר ולא להתחרט על מה שקיים, אך יש שכתב שאדרבה כיון שעבר על הנדר מצוה עליו להישאל כדי לבטל את האיסור שעבר. ועי"ש.
בברכה רבה
