שלום וברכה
המוצא דבר שמוכיח בו שיש זמן רב שנאבד מבעליו ונתייאשו הבעלים, הוא של מוצאו, אפילו יש סימן בגופו או במקומו. לכן אם הגיע לידו מציאות שנשכחו מלפני שנה, בודאי הבעלים התייאשו והרי הם של מוצאם, ובפרט אם נמצאו במקום שידוע רבים עוברים שם.
כ"כ מרן השולחן ערוך חושן משפט (סימן רסב סעיף ה) וז"ל: מצא דבר שנתייאשו הבעלים ממנו, כגון שאמרו: ווי לחסרון כיס, אפילו יש בו סימן הוא של מוצאו. וכן המוצא דבר שמוכיח בו שיש זמן רב שנאבד מבעליו ונתייאשו הבעלים, הוא של מוצאו, אפילו יש סימן בגופו או במקומו. ע"כ.
וכתב הסמ"ע (שם ס"ק יב) דקדק לומר שנאבד, שאז מסתמא מיאש ממנו, לאפוקי אי מצאו במקום המשתמר או טמון באשפה או בחור, דאיכא למימר דדרך הינוח או מטמון בא שמה וכמ"ש בסימן ר"ס (סעיף א', ט', י"א) ע"ש.
לכן כל המציאות שנשכחו מלפני שנה אף אם יש בהם סימן, בודאי הבעלים התייאשו והרי הם של מוצאם.
בברכה רבה
