• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

וידוי בין התקיעות - ראיית האור לציון מתוס' פסחים קט"ו ע"א.

כהן

Active member
בעקבות השיעור האחרון של הראש"ל הרב יצחק יוסף שליט"א התעוררתי לעיין בסוגיא זו, ולכאורה נראה שצדקו מאוד דבריו של האור לציון להתיר להתודות בין התקיעות. ואכתוב בקצרה משום שמן הסתם מי שיגיב - יודע את הסוגיא.
כבר עמדו שיש בזה ס"ס להתיר להתודות שמא כדעת רה"ג וסיעתו ושמא כדעת ר"ת וסיעתו שקול פסול לא הוי הפסק, אלא שמרן הגרע"י זצ"ל כתב שכיון שב' הספקות הם נגד מרן השו"ע לא עבדינן בכה"ג ס"ס.
ולפ"ז בהצטרף עוד ספק שמרן השו"ע לא גילה דעתו בו - יש לנו לנקוט בזה ס"ס להתיר.
והנה במי שאין לו אלא מרור ולא שאר ירקות נחלקו האחרונים האם בתחלה כשאוכל ומברך בפה"א ועל אכילת מרור - צריך לאכול כזית או לא. התוס' כתבו אוכל 'מעט' ונחלקו האחרונים בזה. ויש הרבה אחרונים שנקטו שאוכל פחות מכזית ומהם בספר פסח מעובין לבעל הכנה"ג אות רמ"ב, הגר"ז שהובא בכה"ח סי' תע"ה אות מ"ד ושכ"ד המ"ב, בשו"ת גור אריה יהודה סי' פ', בשו"ת אלף המגן סי' כ"א ועוד. ולפי דעתם יש ראיה ברורה שאע"פ שלא יוצא יד"ח באכילה זו משום שמפסיק יותר מכדי אכילת פרס עד לאכילה הבאה - מ"מ מברך בתחלה על אכילת מרור וכפי שהביא האול"צ. וא"כ אפילו שיש כמה אחרונים שנקטו שצריך לאכול כזית ולדבריהם יש ראיה דלא מהני - מ"מ הרי אין לנו גילוי בדעת מרן השו"ע שם, ואדרבה פשטות דברי מרן השו"ע שלא חילק בין אם יש לו שאר ירקות או לא וכתב בסתמא שאוכלים פחות מכזית. ועכ"פ אין ראיה בדעת מרן לא כך. וא"כ יש לנו כאן עוד ספק מלבד הס"ס הנ"ל - האם כיון שהתחיל במצוה - אף שהמצוה התבטלה - כבר לא חשיב הפסק כדעת הכנה"ג והגר"ז וסיעתם או לא.
ומעתה כיון שיש ג' ספקות ואין הם נגד מרן במפורש [לפחות הספק השלישי] תצא דינא שאין שום איסור להפסיק בדבור בין הסדרים וכ"ש בוידוי.
 
לא עסקתי בסוגיא, אך שמא יש לחלק דשאני מרור שיש שם חצי שיעור וחשיב מצוה רק שלא יצא יד"ח (שהרי אם ימשיך לאכול, יצא יד"ח) ובזה לא חשיב הפסק, מוידוי שאינו חשיב חלק מהמצוה כלל (לדעות שלא חשיב חלק מתק"ש) ולכן חשיב הפסק.
 
אבל אין מברכים על חצי שיעור דהא הברכה היא על 'אכילת' מרור, ופחות מכזית לא חשיב אכילה. וזה המקור של הרא"ש שמרור צריך כזית מזה שמברכים על 'אכילת' מרור. ואע"פ שיש מצוה בחצי שיעור - מ"מ ברכה ע"ז לא שמענו. וא"כ חוזרת הראיה. [וראיה לזה שגם הרב דוד והרב יצחק שליט"א לא דחו כן בפשיטות אלא כתבו לחלוק על עצם ההנחה שלא צריך כזית בתחלה, ודוק].
 
באתי רק לתת כיוון לתשובה, יען כי עדיין לא זכיתי לעסוק בסוגיא זו כראוי. אבל מסברא יש לחלק בין דבר שאין לו שייכות למצוה שהוי הפסק, מדבר שיש ל שייכות למצוה שלא שייך הפסק. וראיה משופר עצמו שהרי תקיעות התשר"ת עצמם אינם מפסיקות גם אם אין יוצא בהם יד"ח, שכיון שמתעסק כדי לצאת יד"ח אין בזה הפסק. ה"ה במרור, שכיון שמתעסק כדי לצאת יד"ח, לא חשיב הפסק אע"פ שלבסוף לא יוצא יד"ח.

וזה אם יוצאים מנקודת הנחה שמרן מסכים לעיקרון של ההפסק הזה, אבל יתכן בהחלט שיש גילוי בדעתו במקום אחר שיש בזה הפסק.
 
משופר עצמו אין ראיה משום שיש חילוק בין הפסק במעשה להפסק בדיבור.
במרור לא כתוב באף מקום שאסור לדבר דיבור של חולין בין אכילת המרור [כשאין לו שאר ירקות] לאכילת המרור בשעתו. ודיבור הוי הפסק בדיוק כמו הוידוי.
 
בספר יחוה דעת – ימים נוראים (עמ' סט) הגר"ד יוסף שליט"א האריך בנידון זה ודחה ראיותיו של האורל"צ. ושם בעמ' פג כתב שבעבר דיבר בזה עם הגאון הגדול הרב"צ אבא שאול זצוק"ל ולבסוף הרב הסכים עמו שאין ראיה מהתוס'. אך טען לפניו שדעתו כדעת המקובלים אלא שניסה ליישב שייטתם גם לפי הפשט. ע"ש באורך
 
מהתוס' עצמם ודאי שאין ראיה ברורה.
הראיה היא מסתימת דברי השו"ע ומהגר"ז והכה"ח ושאר אחרונים שכתבו כן במפורש וכפי שכתבתי.
האור לציון ידע זאת והוא עצמו בספרו וגם בשיעוריו הביא גם את דברי השו"ע והאחרונים הנ"ל.
ובודאי שיש ראיה מדבריהם.
ולפי מה שכתבתי יש בזה יישוב אמיתי גם לפי הפשט דהא יש כאן לפחות ג' ספקות שאמנם ב' מהם נגד מרן אולם השלישי אינו נגד מרן. ואין בזה שום חשש.
 
חזור
חלק עליון