בעקבות השיעור האחרון של הראש"ל הרב יצחק יוסף שליט"א התעוררתי לעיין בסוגיא זו, ולכאורה נראה שצדקו מאוד דבריו של האור לציון להתיר להתודות בין התקיעות. ואכתוב בקצרה משום שמן הסתם מי שיגיב - יודע את הסוגיא.
כבר עמדו שיש בזה ס"ס להתיר להתודות שמא כדעת רה"ג וסיעתו ושמא כדעת ר"ת וסיעתו שקול פסול לא הוי הפסק, אלא שמרן הגרע"י זצ"ל כתב שכיון שב' הספקות הם נגד מרן השו"ע לא עבדינן בכה"ג ס"ס.
ולפ"ז בהצטרף עוד ספק שמרן השו"ע לא גילה דעתו בו - יש לנו לנקוט בזה ס"ס להתיר.
והנה במי שאין לו אלא מרור ולא שאר ירקות נחלקו האחרונים האם בתחלה כשאוכל ומברך בפה"א ועל אכילת מרור - צריך לאכול כזית או לא. התוס' כתבו אוכל 'מעט' ונחלקו האחרונים בזה. ויש הרבה אחרונים שנקטו שאוכל פחות מכזית ומהם בספר פסח מעובין לבעל הכנה"ג אות רמ"ב, הגר"ז שהובא בכה"ח סי' תע"ה אות מ"ד ושכ"ד המ"ב, בשו"ת גור אריה יהודה סי' פ', בשו"ת אלף המגן סי' כ"א ועוד. ולפי דעתם יש ראיה ברורה שאע"פ שלא יוצא יד"ח באכילה זו משום שמפסיק יותר מכדי אכילת פרס עד לאכילה הבאה - מ"מ מברך בתחלה על אכילת מרור וכפי שהביא האול"צ. וא"כ אפילו שיש כמה אחרונים שנקטו שצריך לאכול כזית ולדבריהם יש ראיה דלא מהני - מ"מ הרי אין לנו גילוי בדעת מרן השו"ע שם, ואדרבה פשטות דברי מרן השו"ע שלא חילק בין אם יש לו שאר ירקות או לא וכתב בסתמא שאוכלים פחות מכזית. ועכ"פ אין ראיה בדעת מרן לא כך. וא"כ יש לנו כאן עוד ספק מלבד הס"ס הנ"ל - האם כיון שהתחיל במצוה - אף שהמצוה התבטלה - כבר לא חשיב הפסק כדעת הכנה"ג והגר"ז וסיעתם או לא.
ומעתה כיון שיש ג' ספקות ואין הם נגד מרן במפורש [לפחות הספק השלישי] תצא דינא שאין שום איסור להפסיק בדבור בין הסדרים וכ"ש בוידוי.
כבר עמדו שיש בזה ס"ס להתיר להתודות שמא כדעת רה"ג וסיעתו ושמא כדעת ר"ת וסיעתו שקול פסול לא הוי הפסק, אלא שמרן הגרע"י זצ"ל כתב שכיון שב' הספקות הם נגד מרן השו"ע לא עבדינן בכה"ג ס"ס.
ולפ"ז בהצטרף עוד ספק שמרן השו"ע לא גילה דעתו בו - יש לנו לנקוט בזה ס"ס להתיר.
והנה במי שאין לו אלא מרור ולא שאר ירקות נחלקו האחרונים האם בתחלה כשאוכל ומברך בפה"א ועל אכילת מרור - צריך לאכול כזית או לא. התוס' כתבו אוכל 'מעט' ונחלקו האחרונים בזה. ויש הרבה אחרונים שנקטו שאוכל פחות מכזית ומהם בספר פסח מעובין לבעל הכנה"ג אות רמ"ב, הגר"ז שהובא בכה"ח סי' תע"ה אות מ"ד ושכ"ד המ"ב, בשו"ת גור אריה יהודה סי' פ', בשו"ת אלף המגן סי' כ"א ועוד. ולפי דעתם יש ראיה ברורה שאע"פ שלא יוצא יד"ח באכילה זו משום שמפסיק יותר מכדי אכילת פרס עד לאכילה הבאה - מ"מ מברך בתחלה על אכילת מרור וכפי שהביא האול"צ. וא"כ אפילו שיש כמה אחרונים שנקטו שצריך לאכול כזית ולדבריהם יש ראיה דלא מהני - מ"מ הרי אין לנו גילוי בדעת מרן השו"ע שם, ואדרבה פשטות דברי מרן השו"ע שלא חילק בין אם יש לו שאר ירקות או לא וכתב בסתמא שאוכלים פחות מכזית. ועכ"פ אין ראיה בדעת מרן לא כך. וא"כ יש לנו כאן עוד ספק מלבד הס"ס הנ"ל - האם כיון שהתחיל במצוה - אף שהמצוה התבטלה - כבר לא חשיב הפסק כדעת הכנה"ג והגר"ז וסיעתם או לא.
ומעתה כיון שיש ג' ספקות ואין הם נגד מרן במפורש [לפחות הספק השלישי] תצא דינא שאין שום איסור להפסיק בדבור בין הסדרים וכ"ש בוידוי.