ב"ה
יום ראשון, י"ט אדר תש"פ
לסדר: זֶ֣ה הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה ה' ,,, מַרְבִּ֥ים הָעָ֖ם לְהָבִ֑יא מִדֵּ֤י הָֽעֲבֹדָה֙ לַמְּלָאכָ֔ה אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה ה' לַעֲשֹׂ֥ת אֹתָֽהּ
שלום וברכה לכלל המבקרים והשואלים די בכל אתר ואתר,
ה' עליהם יחיו!
בהיות והשאלות בנושא הזהירויות הנדרשות בנשא נגיף הקורונה, חוזרות ונשנות מכל עבר, בכל מיני גוונים, ורוחם של השאלות מהולה בכמה נקודות יסוד הטעונות ביאור והסברה בקרב הציבור,
לכן מתוך הבנה שיש כאן צורך ציבורי חשוב, ומתוך תחושה של אחריות, ברצוני להעלות להבהיר ולחדד ענין יסודי ומהותי השייך לכלל, כמה שאפשר בקצרה, מפאת אופי המקום בו מתפרסמים הדברים.
ולא הייתי בוחר להעלותו כלל וכלל ולחוות בו דעה, אם לא נחיצותו הרבה בקרב הציבור,
כפי שנראה למורי הוראות ששומעים את הציבור אחד אחד ומרגישים אותם באופן ישיר מכלי ראשון, ולכן אנכי הקטן רואה אחריות בפירסום הענין ובתודעתו בקרב הציבור המבקש לדעת דבר ה'.
ובכן, יש לדעת, אמת הדבר שיש להישמע על דרך כלל לכל הוראותיהם והנחיותיהם של משרד הבריאות, בפרט ובעיקר בעניינים הקשורים בפיקוח נפש, וכ"ש בנושאים ציבוריים של חשש נפשות, וממילא בנושא כאוב זה של נגיף הקורונה שמסתובב בחלל העולם.
והדבר מבואר מעצמו, והדעת מכרעת אותו, בק"ו מהייחס שיש להלכה כלפי חוות דעת הרופאים בענין יום הכיפורים ושאר דינים והלכות. וכ"ש אחר שיש הוראה ברורה מגדולי ישראל במקרה זה של הקורונה באופן נקודתי, להישמע להנחיות משרד הבריאות.
אולם דא עקא, שלאחרונה קיימת סבירות לא זניחה כלל, של תערובת שיקולים, ו/או אינטרסים שונים, המניעים במדה לא מבוטלת את כלל ההתנהלות סביב הנושא, כאן בארץ ישראל בפרט, (ואף גם יש סבירות של שיקולים מגופים נרחבים ברחבי העולם בכלל, אלא שאין לנו שיג ושח בנושאים אלו ואין כאן מקומם). וממילא באה לידי ביטוי בהגברת והחמרת ההנחיות וההוראות, ובכל ההתנהלות והאוירה סביב הנושא. אלא שבודאי אסור בהחלט מחמת כן להקל ולו במעט ביחס להנחיות של משרד הבריאות בנושא חמור זה, לפי שהוא פרצה חמורה ביסודות ההנהגה להישמע לממסדים ציבוריים שעליהם נשען הכלל בהנחיותיהם, והם הסמכות גם מבחינה הלכתית בדרך כלל.
ואם לא היה בכל הסער הלזה אחריות כבירה כלפי רגשות קשות והשלכות הרסניות שונות אצל אלפים ורבבות אנשים פרטיים בביתם, והיחסים שבין משפחות, ובין בני אדם, ועקירת התורה והפרנסה הבסיסיים ביותר, וכדומה, היה מקום להניח המצב כפי שהוא, מחמת האחריות הכבירה כלפי הצד השני, בשמירת הזהירות הנכונה מהתפשטות והדבקות הנגיף חלילה וחס.
אבל מאחר ולצערנו עיננו הרואות את ההשלכות ההרסניות, אם נתחיל בזה כאשר כל מדפי הסופרמרקטים ריקים לחלוטין וחדרי הבתים מלאים בכל מה שלא צריך כלל וכלל, ובכמויות עוצמתיות, בלי כל פרופורציה, והדברים כבר מפורסמים,
והבריות בהולים וחפוזים מה עוד ניתן לעשות, וכיצד צריך לנהוג, ומה יהיה אם יחסר,
ושלא נדבר על הסער והלחץ מה יהיה אם שהיתי במחיצת חברי בפחות מהשיעור הנדרש, וכ"ש אם אני צריך לבא במגע חלילה וחס, על אף שמעולם לא הוצרך לבידוד,
ומה עושים בתוך המשפחה בין הורים לילדים וכדומה, שהקונפליקטים לא פשוטים כלל,
ומה קורה בהלוויית הנפטרים, שהרגשות שועטים לב' עבריהם והלב נקרע,
וכהנה עוד דוגמאות לרוב, רק בהשלכות והנזקים המעשיים,
ושלא נדבר על הנזקים הרגשיים שכבר נגרמו עד היום,
ושכעת מוגברים בתאוצה מוגברת, בגין קונפליקטים מחודשים ורבי עוצמה, ובתראומות שונות, לא שערום רופאי הנפש והפסיכולוגים וכו', בדור שרובו ככולו בלאו הכי בעל הרכבים רגשיים מרובים.
ואי לכך, אחר מחשבה ומתוך אחריות, נראה שאסור לישב שאננים ולסגור את הפה, במה שכן אפשר וניתן לבאר לציבור, ולפקוח את העיניים, על מנת להועיל כמה שיעזור ויתן ה' יתברך בעל הרחמים.
והכל לשם שמים, בעבור עם ישראל האהובים והיקרים לה' יתברך בלי שיעור.
ובכן, זאת יש לדעת, שנושא חשוב זה, בדיוק כמו בכל נושא המצריך זהירות, ניתן להציג אותו בשני פנים:
א. להזהיר ולהיזהר מתוך לחץ ופניקה, ולצאת מכלל פרופורציה בהתנהגות בהתנהלות ובתוצאות וההשלכות,
ב. ליתן הנחיות וכללים בהסברה מתונה ונעימה, ולהשתדל לעמוד בהם מתוך רוגע ושלוה,
והגורם להבדל בין הגישות, הוא מדת הזהירות שמשתדלים בה.
גישה א', בדרך כלל מצויה כאשר לא נוקטים בצעדים מספיק זהירים, ומתרחקים רק צעד אחד או שניים מן הסכנה, ולכן היא גורמת ומושכת אחריה בהכרח לחץ ופניקה והיסטריה, כי יש ממה לחוש ויש דבר אמיתי שמלחיץ, מפני שקרובים מאד לסכנה.
גישה ב', קיימת בדרך כלל כאשר נוקטים במשנה זהירות, ומתרחקים כמה וכמה צעדים מן הסכנה, ומתמידים באמצעי הזהירות, וכל זה על גבי האמונה הבסיסית שיש מי שמנהיג ומוביל את המציאות, ובפרט אצל עם ישראל שיש אבא בשמים שמשגיח ודואג לנו, כך שאין סיבה אמיתית לדאגה ולחץ ופניקה והסטריה.
ומעתה, בנידון שלפנינו, בענין החשש להתפשטות הקורונה בארץ הקודש, נוצרה אשליה אצל הציבור כאילו אנו מצויים במצב הראשון, שאמצעי הזהירות הם על הגבול, וממילא נוצרת בקרב הציבור הגישה הבהולה והלחוצה והלא פורפורציונלית, וההשלכות רבות אסון כאמור.
אולם זאת יש לדעת שהאמת היא שונה לחלוטין, ולהיפך ממש,
ולמעשה אמצעי הזהירות והשמירה שהציבו לנו משרד הבריאות כבר מהתחלה היו מחמירות ביותר, ואפילו הרבה יותר מהנדרש באמת, וזאת מחמת שבתחילה עדיין לא ידעו מספיק על מהות הנגיף, על אופן התפשטותו, ועל תכונותיו השונות, ועל לכן לקחו כמה וכמה צעדים אחורה, וביתר שאת, ובצדק, כי ראו אחריות כבירה בנושא שלא ידוע להם די הצורך. וברוך ה' ע"י זה מנעו הרבה את הסיכויים להתפשטות הנגיף.
וכפי שהורו מתחילה הרבנים באופן גורף להישמע לכל הוראותיהם של משרד הבריאות, וזו הלכה פסוקה, שהכל בכלל חשש סכנת נפשות.
ולכן לא היה שום סיבה מוצדקת לגישה של בהלה, ושיח של לחץ, והתנהלות של פניקה והיסטריה, וברוך ה' עיננו הרואות שאכן כך היה, שעם ישראל נשמר וניצל ולא התפשט הנגיף כלל ועיקר למי שעמד בהנחיות כראוי, וכאמור, מחמת שההנחיות היו כמה וכמה צעדים אחורה, ובצדק.
ומה שנודע על התפשטות זעיר כאן זעיר שם, שאינם עולים במספר כלל, זה מאותם שבאו מחו"ל ממקום שהנגיף שכיח והסכנה מצויה, ואינם קשורים להנחיות של משרד הבריאות כלפי ההתנהלות בארץ. או לכאלו שלא עמדו בהנחיות הנדרשות ביחס שלהם לאותם חולים בני משפחתם שנדבקו בחו"ל ובאו לארץ.
ויש לדעת כמה עובדות בענין הנגיף והתפשטותו, שמבוארים באר היטב באתר של משרד הבריאות (בקישור זה:
https://govextra.gov.il/ministry-of-health/corona/corona-virus/faq-corona/ ), ונביא דוגמיות מקצתם, ככתבם וכלשונם, וממילא יובן עד כמה אותם הנחיות שהיו עד שבוע שעבר (פרשת כי תשא), היו מספיקות מצד ההשתדלות והאחריות שלנו בשמירה.
א. שיעור התמותה מהמחלה מוערך בכ-2% מהחולים (במקומות הנגועים בחו"ל), אך מאחר ורבים אינם מפתחים תסמינים ניתן להניח כי שיעור התמותה מבין הנדבקים הוא נמוך יותר אף כי עדיין מוקדם מכדי לאמוד אותו.
ב. הסכנה להדבקות במחלת נגיף קורונה החדש, כתוצאה ממגע, עם "אדם בריא שהיה במגע עם חולה מאומת" (הנמצא בבידוד),
הינה זניחה. ניתן להמשיך בשגרת החיים ואין כל צורך להיכנס לבידוד בית.
ג. אחת ההנחיות לאישה בבידוד, כלומר שבאה במגע עם מי שחולה מאומת: אישה (בבידוד) מניקה, יכולה להמשיך להניק את תינוקה, אך עליה להקפיד על רחיצת ידיים יסודית לפני ההנקה ועל כיסוי הפה והאף, במסכה או בד זמין אחר בעת ההנקה. אישה המעוניינת לשאוב חלב-אם צריכה להקפיד על רחיצת ידיים לפני השאיבה והנגיעה בבקבוק ובמשאבה ובמידת האפשר לתת לאדם אחר להאכיל את התינוק .
ואל לנו לשכוח, שכל זה מלבד העובדה, שאף המעט שנדבקו, יש לנגיף זמן תפוגה די קצר, שכבר אחר זמן מועט אין עוד חשש הידבקות מהם, וכ"ש לא חשש לתמותה.
ומלבד העובדה, שכל הנדבקים שלא נדבקו מן המקור, נשארו בחיים עד שפג תוקפו של הנגיף מהם והחלימו, וכפי שספרו לי, הישראלי היחיד שמת מהנגיף, היה נהג של כמות תיירים גדולה של חולים מאומתים שבאו מיון, ורואים שוב בעליל שכמעט לא ניתן להצביע על חשש סכנה בשביל מגע או שהיה במחיצת המיעוט נדבקים הסטנדרטיים הקיימים בארץ, שמסתבר שכבר חלקם הגדול החלימו, אף שהם עדיין בבידוד לפי ההנחיות, או שהם לקראת תפוגה של הנגיף, והחלמה שלימה בעזרת ה' יתברך.
ולכן למעשה נראה שאחר כל העובדות הנ"ל, ויחד איתם כל ההנחיות הכ"כ מחמירות שהיו בשבוע שעבר, לשהות בבידוד כל מי שחזר מחו"ל או שבא במגע עם מי ששהה בחו"ל, וכן המוחזקים כבריאים להשתעל ולהתעטש למרפק או לטישו, וכן לשטוף ידים עם סבון בתדירות יותר גבוהה כפי ההתעסקות והנדרש, וכן שלא להתקהל ביותר ממאה איש המוחזקים כבריאים במקום אחד, וכהנה הנחיות מחמירות ורצויות וחשובות ויקרות,
מעתה לקום ולחשוש שאחר כל זה יהיה עדיין מישהו שאולי חולה מאומת, והוא נדבק באופן הקשה והחמור עד לתמותה, ומסתובב שלא בבידוד, ויבא במגע עם אדם אחר, וידביק אותו גם כן באופן קשה וחמור, ויגיע לחשש סכנה, נראה בעליל שחשש זה הוא בודאי הרבה יותר זניח ורחוק מאשר החשש שאותו אדם בריא פשוט יעבור בכביש בדיוק בשעה שהנהג שבמכונית או במשאית יהיה טרוד או נחפז בכל סוג טרדה וחיפזון מצויים או שאינם מצויים, או שיחליף את דוושת הברקס בדוושת הגז חלילה, ויפגע בו למוות, וכ"ש המלגזות במקומות העבודה והטרקטורים בעבודות בכביש וכדומה, שהסכנה שם מצויה ומרחפת בכל עת ובכל שעה ואצל כל הולך רגל, ועדיין לא עלה על דעת לעשות הנחיות מופרזות, בבידוד מוחלט של כל הכלים הנ"ל מבני אדם מהלכים של שתיים, וכדומה, אלא הנחיות סבירות עם משנה זהירות בכמה צעדים אחורנית, כפי שצריך להיות מכח האחריות.
וזה בדיוק מה שהנחו עד עתה משרד הבריאות במקרה של הנגיף המדובר.
ולכן כל הבהלה הקיימת בציבור סביב זה הינה מיותרת לחלוטין, ואין לה שום הצדקה,
וגם אם יש כמה וכמה מבודדים בעיר או בישוב, אין בכך כל הצדקה לבהילות, זה סך הכל סייג חשוב מאוד כמה צעדים אחורנית להסיר כל חשש כל שהוא מהתפשטות הנגיף, אבל זה לא מצביע על התפשטות חמורה ועל עוד שלב באיום הנגיף בארצנו. והדברים ברורים לכל בר דעת שמעט מתבונן ואינו נמשך ונשטף בסחף המצוי בציבור ובתקשורת!
ואף ההנחיות המחמירות האחרונות יתכן מאוד שביסודן אינם מוצדקים כל עיקר,
ובפרט ובעיקר בודאי שאופן הצגתם בפני הציבור באוירה של לחץ והיסטריה הם חמורים ביותר, ומסוכנים ומזיקים באופן ודאי ומיידי, ומחבלים בקרב הציבור הרבה יותר מנגיף הקורונה ביחס לישראל.
כל זה ביארנו באר היטב למען ידע הציבור ויתייחס בגישה הנכונה, אבל לא למעשה, וכדלהלן.
וזה מלבד העמדה הבהירה השייכת לעם ישראל חי לדורותיהם דור אחר דור, שהיא שעמדה לאבותינו ולנו, ושכינת עוזנו לעולם היתה ותמשיך להיות מסככת עלינו, בשמירה מעולה, והאם רובצת על האפרוחים או על הבנים, לקיים בעם הקודש "כי הוא יצילך מפח יקוש, מדבר הוות, באברתו יסך לך, ותחת כנפיו תחסה, צינה וסוחרה אמיתו. לא תירא מפחד לילה מחץ יעוף יומם, מדבר באופל יהלוך, מקטב ישוד צהריים! יפול מצדך אלף, ורבבה מימינך, אליך לא יגש! רק בעיניך תביט, ושילומת רשעים תראה, כי אתה ה' מחסי! עליון שמת מעונך. לא תאונה אליך רעה, ונגע לא יקרב באהליך, כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך. על כפיים ישאונך, פן תיגוף באבן רגליך, על שחל ופתן תדרוך, תרמוס כפיר ותנין. כי בי (בקב"ה) חשק ואפלטהו, אשגבהו כי ידע שמי, יקראני ואענהו עימו אנכי בצרה, אחלצהו ואכבדהו, אורך ימים אשביעהו ואראהו בישועתי!!!
וכבר לימד אותנו משה רבנו עליו השלום, שלא הנחש ממית, אלא החטא ממית!
ואין אדם נוקף אצבעו מלמטה (מקבל מכה באצבע למטה בעולם הזה) אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה!
וכבר נאמר "עוז וחדוה במקומו", ולכן כאן בארץ ישראל ארץ הקודש, מקומו של הקב"ה ועמו אהובו, הוא מקום של שמחה ורוגע, נחת ושלוה, מתוך תובנה והפנמה שהיא ארץ אשר תמיד עיני ה' אלקיך", להשגיח על בניו אהוביו בבת עינו ומחמד נפשו, ולדאוג לבריאותם ולהצלחתם ולשלומם, בין לקרובים ובין לאותם שעדיין נותרו מעט רחוקים, ומקיים בהם מקרא שכתוב: "שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו"!!!
אין לנו אלא לקיים את ההלכה גם בזמנים כגון אלו, מצד הציווי האלקי, שציוה אותנו "ונשמרתם מאד לנפשותיכם", וזה ע"י הציות לחכמי ישראל בנידון, ובזה יצאנו ידי חובתנו בהשתדלות זו, ולהישאר קיימים ושרויים ורוויים בחיים של אמונה ושמחה, שלוה ורוגע, במחיצתו של ה' יתברך, כגמול עלי אמו, ובזאת אנו מובטחים שה' יתברך לא ימנע טוב להולכים בתמים.
כמובן שחלילה וחס לא באנו לפקפק ולו במעט דמעט מההתייחסות רבת האחריות שצריך כל אחד לשמור על ההנחיות של משרד הבריאות בשלימותן, שהיא היא הוראתם החד משמעית של גדולי ישראל.
רק באנו בזאת לסייג ב' עמדות.
א. את הגישה והיחס לנושא, וכאמור.
ב. את ההחלטה המכרעת לגבי חריגה נקודתית מההנחיות, במקרים חריגים כאשר ניכר צורך חשוב וסיבה משמעותית, הטעונים דרישה וחקירה ובירור בכל מקרה לגופו אצל חכם.
ולכן העולה מכל האמור למעשה:
א. בדרך כלל, יש חיוב הלכתי גמור להישמע לכל ההנחיות של משרד הבריאות בכל הקשור לשמירה מהנגיף, ללא יוצא מן הכלל, בין להנחיות שהיו עד עתה, ובין להנחיות המשתנות מזמן לזמן.
ב. אין להיתפס ולהימשך אחר רוח בהילות או לחץ כל שהם, והנמשך אחר רוח זו גורם כמה רעות לעצמו ולסביבתו, ויש לו להימלך ולהיוועץ אצל חכם כיצד להתיישב בהתייחסות נכונה וגישה בריאה לנושא.
ג. בכל שאלה או מקרה שנראה בהם צורך אמיתי או סיבה משמעותית לחרוג מאחת ההנחיות של משרד הבריאות, אין להקל ראש בדבר ולחרוג חלילה מההנחיות, בשום אופן, אלא יש להיוועץ ולהימלך בדעת תורה לגופו של ענין, ולקבל הוראה מפורשת ומתוחמת, ועם גדרים ברורים, מחכם בר סמכא שהוסמך להוראה ע"י חכמי ישראל.
וחשוב ביותר שיהיה חכם שנחשף לצד סכנה ששייך בנושא זה, ומאידך שנחשף לעיקרון המבואר במכתב זה מהצד השני של המטבע, עם הרגישויות וההשלכות השונות והמשמעותיות הכרוכות בזה, ובכך יוכל להתחשב כראוי בצדדי הספק ובשיקול הנדרש.
ואז יורה המורה, אחר שיערה עליו רוח הבורא, רוח חכמה ובינה, רוח עצה גבורה, רוח דעת ויראת ה', מאת ה' מן השמים, ועל עמו ישראל ברחמים גמורים יתמלא במלא חפניים, וישלח שמירה מעולה מן העליונים, ותעלה וארוכה ומרפא ברחמים פשוטים וגמורים, וחיש קל מהרה יזכנו לשפעת רביבים בגאולת עולמים אמן.
הכותב בכל כובד הראש ומלא האחריות
למען עמו ישראל החי באמונתו ומחובר למקורות
הצב"י שמעון ללוש ס"ט