לאיזה צד כבודו מכוון?
אושרי רביב
Well-known member
מחילה מכת"ר הבטחת לנו לעיל שתצרף
את דברי הרה"ג הרב עמאר לגבי ביאור דברי הרמב"ן בהספדו...
היכן הם?!
ומוסיף חטא על פשע
להתגרות באומות
אוי לנו שכך עלתה בימינו.
האיום של בן גביר לח''כים הערבים: ''אעלה עם דגל ישראל להר הבית''
יו"ר בל"ד תקף את הממשלה בעקבות עליית יהודים להר הבית. ח"כ בן גביר איים לנצל את החסינות כדי לנופף בדגל ישראל על ההר.
יו"ר מפלגת בל"ד ח"כ סאמי אבו שחאדה תקף את ממשלת בנט שלטענתו פוגעת בסטטוס קוו בהר הבית ומאפשרת ליהודים להגיע ל''מסגד אלקצא''.
אבו שחאדה כתב בטוויטר לאחר שיהודייה הניפה דגל ישראל בהר הבית: ''ממשלת בנט-הורוביץ׳-עבאס כנראה שלא למדה כלום מהאינתפאדה במאי האחרון, והיא מובילה לסבב נוסף של הסלמה.
''העם הפלסטיני החליט שמסגד אלאקצא וירושלים בכלל הם קו אדום, ולא ניתן לחצות אותו או לעשות כל שינוי בסטטוס קוו. השינוי היחיד שיתקבל הוא סיום הכיבוש'', הוסיף יו"ר בל"ד.
יו"ר מפלגת עוצמה יהודית ח"כ איתמר בן גביר מסר בתגובה: "נמאס לכולנו מהלהטת הרוחות של חברי כנסת מבל"ד ורע"מ שמסיתים לאלימות ומעודדים טרור. אם הם ימשיכו באיומים ולהשתולל, אני אעלה להר הבית, עם דגל ישראל, המקום הקדוש ביותר לעם היהודי והמשטרה לא תוכל למנוע זאת בשל חוק חסינות חברי הכנסת.
''אני שומע כי המשטרה החלה לערוך חיפושים משפילים על עולים ולהאט את קצב העליות להר. התנהלות המשטרה מלמדת עד כמה המפכ"ל כושל ודרושה התערבות חברי הכנסת", הוסיף בן גביר.
להתגרות באומות
אוי לנו שכך עלתה בימינו.
האיום של בן גביר לח''כים הערבים: ''אעלה עם דגל ישראל להר הבית''
יו"ר בל"ד תקף את הממשלה בעקבות עליית יהודים להר הבית. ח"כ בן גביר איים לנצל את החסינות כדי לנופף בדגל ישראל על ההר.
יו"ר מפלגת בל"ד ח"כ סאמי אבו שחאדה תקף את ממשלת בנט שלטענתו פוגעת בסטטוס קוו בהר הבית ומאפשרת ליהודים להגיע ל''מסגד אלקצא''.
אבו שחאדה כתב בטוויטר לאחר שיהודייה הניפה דגל ישראל בהר הבית: ''ממשלת בנט-הורוביץ׳-עבאס כנראה שלא למדה כלום מהאינתפאדה במאי האחרון, והיא מובילה לסבב נוסף של הסלמה.
''העם הפלסטיני החליט שמסגד אלאקצא וירושלים בכלל הם קו אדום, ולא ניתן לחצות אותו או לעשות כל שינוי בסטטוס קוו. השינוי היחיד שיתקבל הוא סיום הכיבוש'', הוסיף יו"ר בל"ד.
יו"ר מפלגת עוצמה יהודית ח"כ איתמר בן גביר מסר בתגובה: "נמאס לכולנו מהלהטת הרוחות של חברי כנסת מבל"ד ורע"מ שמסיתים לאלימות ומעודדים טרור. אם הם ימשיכו באיומים ולהשתולל, אני אעלה להר הבית, עם דגל ישראל, המקום הקדוש ביותר לעם היהודי והמשטרה לא תוכל למנוע זאת בשל חוק חסינות חברי הכנסת.
''אני שומע כי המשטרה החלה לערוך חיפושים משפילים על עולים ולהאט את קצב העליות להר. התנהלות המשטרה מלמדת עד כמה המפכ"ל כושל ודרושה התערבות חברי הכנסת", הוסיף בן גביר.
אושרי רביב
Well-known member
ה' ישמרך הרב
רק עתה רפרפתי שוב פעם בפורום כדרכי בקודש, לראות מה עלה חדש בבית המדרש, וראיתי את הודעתך. הנידון נסחף לטיפשים שעלו להר הבית, ולכן לא שמתי לב לתגובה הזאת.
אצרף בעז"ה מחר. כולם יתפעמו מחכמתו הגדולה של מרן... אני מבטיח. סיפור מכלי ראשון.
כבוד הרב @אושרי רביב שליטא
אושרי רביב
Well-known member
"אני רוצה לומר לכם, שההתפעלות הגדולה שלי היא יותר מהבקיאות שלו, יותר" מהעיון שלו. הבקיאות שלו היא באמת גלויה לעין כל העולם. אבל אנשים לא שמו לב ולא התעוררו על העיון המיוחד. העיון שלו אני חושב שבכלל לא שייך לדור. הוא לומד בראשית תחילת הלימוד שלו כמו אחד הראשונים. זה דבר ראיתי אותו בעיניי.
אספר לכם דבר. אני כתבתי הרבה על נ"ט בר נ"ט, היה לי משא ומתן גדול, עם מורנו הגאון הגדול רבי שלום משאש. הוא כתב ספר מזרח שמש על יורה דעה בצעירותו, והערתי עליו. הוא כתב שנ"ט בר נ"ט גם לפי מרן אסור בבישול לכתחילה, ואני כתבתי להתיר בדעת מרן. וכתבתי לו תשובה ארוכה, והוא ענה לי תשובה עוד יותר ארוכה, ועניתי לו עוד תשובה, וענה לי עוד תשובה ועוד תשובה, איזה ארבע תשובות כל אחד. יש איזה אברך שליקט ועשה ספר שלם על נ"ט בר נ"ט. אני חשבתי שכבר לא הנחנו דבר מדבריו ודבריי, שלא הנחנו דבר גדול כקטן. הדפסתי את זה בשו"ת שמע שלמה חלק ב, וכשהרב כתב לי הסמכה עליו השלום, הוא כתב באריכות, הביא את העניין אמר ראיתי מה שכתבת, והסכים כמו שכתבתי, והוא כתב "אל תירא, כי עמך אני". והוסיף עוד דברים שלא ראינו לא רבי שלום, ולא אבדל לחיים אני, באריכות.
אחרי זמן נפגשתי עם רבי שלום עליו השלום, אמר לי ראיתי שרבי עובדיה הסכים איתך, אבל אני עומד על דעתי. אמרתי לו אני יודע, הרב... אמר לי למה כתב אל תירא כי עמך, מה זה אל תירא וכי אני מפחיד אנשים? הרגשתי עליו השלום, שקצת הוא חשב אולי יש פה איזה נימה של זלזול חלילה.
ומאת השם הקב"ה הקדים רפואה. שבוע שבועיים לפני זה ראיתי תשובה של הרדב"ז שכתב למהרשד"ם. הרדב"ז היה גדול הדור, היה יותר מבוגר גם ממרן השלחן ערוך. מהרשד"ם היה צעיר באותו דור. והיה לו ויכוח עם חכם אחר, ומהרשד"ם שלח לשאול את פיו של הרדב"ז. הרדב"ז עונה לו "אל תירא כי עמך אני", הצדיק אותו. אמרתי לו זה הרדב"ז כתב ככה, הוא שמח.
"אה, הרדב"ז כתב את זה, ודאי רבי עובדיה משם לקח, הוא יודע הכל, אין דבר בעולם שאינו יודע, משם לקח". זה נתן לו קורת רוח, זאת אומרת זה לשון שמשתמשים בו, אז זה לא פגיעה.
והנה עברו עוד כמה ימים, בהתקרב ניסן והייתי אומר שיעורים באיזה כולל, והנה עלה בדעתי לברר את ההלכה של נ"ט בר נ"ט בפסח. כל מה שכתבנו על נ"ט בר נ"ט באיסורין, בשאר איסורין. בפסח כתוב שנ"ט בר נ"ט מותר.
יש פה תמיהה עצומה, הרי פסח חמץ אסור אפילו במשהו, מה זה משהו, אפילו אחד מאלף. נ"ט בר נ"ט אין בו אחד מאלף, מה זה נ"ט בר נ"ט, נותן טעם בר נותן טעם, הטעם הזה עבר פעמיים שלוש אין בו כבר אחד מאלף? ודאי יש, איך מותר.
והסתכלתי בראשונים ועמלתי באמת, עמלתי ועמלתי שלושה שבועות בלי הפסקה. ויש על זה רמב"ן מעניין, וקראתי אותו לפחות חמשה עשר פעמים, עד שיישבתי אותו אבל עדיין לא תורץ, עד שהוספתי מכאן ומכאן ובניתי בניין כזה יפה, ככה היה נראה לי, ואמרתי שיעור לאברכים והיו שמחים איתי. וכשבאתי ערב פסח למכור את החמץ באותה שנה, בדרך כלל אחרי מכירת חמץ הרב היה במצב רוח. אמרתי אני אגיד לו את החידוש הזה.
אמרתי לו "אני יכול ברשות מרן, להגיד?" אמר לי "כן, תגיד!" אמרתי את החידוש אבל אמרתי אותו ככה בראשי תיבות, רק קודים כאלה, כי הכל הוא יודע. איבעית אימא בגלל שאני מפחד ממנו, איך אני אגיד, לא הארכתי. אחרי שגמרתי לומר, אמר לי כן אתה צודק, כך כותב הרמב"ן. ואז הוא אמר בעל פה מילה במילה את דברי הרמב"ן על חולין.
אני התאכזבתי. אמרתי סימן שהרמב"ן הזה אני מכיר אותו, אם אומר לי כך כתב הרמב"ן, לא הצלחתי לפרש את מה שרציתי. עוד פעם לקחתי אומץ, אמרתי לו מחילה, אני מבקש מחילה, אני רוצה לחזור. הוא צחק אמר לי "תחזור"! חזרתי הפעם קצת – קצת ככה הרחבתי, גמרתי. הוא שותק עד שאני מסיים. גמרתי, אומר לי "כן, זה מה שכתב הרמב"ן".
אמרתי "הלך חמורך טרפון", יצאתי משם בפחי נפש, מה לעשות... לא הצלחתי להסביר לרב, ונסעתי. נשקתי את ידו של הרב, והלכתי.
אותו יום ערב פסח לא היה זמן. למחרת אני אומר, אם הרב אומר פעמיים כך כתב הרמב"ן, זה לא סתם. אה אני למדתי את זה, אז מה אם למדתי את זה, מה אני ולימוד.
לקחתי את הרמב"ן. התחלתי לחזור. אמרתי "אם הרב אומר, יש פה משהו". וחוזר – וחוזר כל אותו הלילה.
תאמינו לי באמונה, שבסוף כל מה שאמרתי, כתוב ברמב"ן.
ואני למדתי אותו חמשה עשר פעם, ודיברתי בו. ולא ראיתי את הדברים. ועכשיו שהוא אמר לי, וחזרתי וחזרתי. בסוף.
אבל הוא מה ההבדל, אני אחרי חודש ואחרי שכמעט שיברתי את הראש שלי, סוף סוף מצאתי מה שהוא אמר. אבל הוא שהוא קרא את הרמב"ן הוא הבין ככה לכתחילה.
נפלתי בכזו שבירה, בכזה חלישות דעת, אמרתי אוי ואבוי, מה אנחנו לומדים. אנחנו רק מתבטלים, לא לומדים כלום. ובאמת היה לי שבר, עד שאחר כך התחלתי עוד הפעם להתעודד, ואמרתי סוף סוף צריך ללמוד מה לעשות, באשר הוא שם. ואז התחלתי לראות מה זה העיון של הרב, מה זה העומק. "בדעתו תהומות נבקעו". העומק שלו אין לו גבול, הוא הרבה יותר גדול מהבקיאות שלו".
תמללתי מהקובץ הזה מדקה 30:25 עד דקה 38:20:
אספר לכם דבר. אני כתבתי הרבה על נ"ט בר נ"ט, היה לי משא ומתן גדול, עם מורנו הגאון הגדול רבי שלום משאש. הוא כתב ספר מזרח שמש על יורה דעה בצעירותו, והערתי עליו. הוא כתב שנ"ט בר נ"ט גם לפי מרן אסור בבישול לכתחילה, ואני כתבתי להתיר בדעת מרן. וכתבתי לו תשובה ארוכה, והוא ענה לי תשובה עוד יותר ארוכה, ועניתי לו עוד תשובה, וענה לי עוד תשובה ועוד תשובה, איזה ארבע תשובות כל אחד. יש איזה אברך שליקט ועשה ספר שלם על נ"ט בר נ"ט. אני חשבתי שכבר לא הנחנו דבר מדבריו ודבריי, שלא הנחנו דבר גדול כקטן. הדפסתי את זה בשו"ת שמע שלמה חלק ב, וכשהרב כתב לי הסמכה עליו השלום, הוא כתב באריכות, הביא את העניין אמר ראיתי מה שכתבת, והסכים כמו שכתבתי, והוא כתב "אל תירא, כי עמך אני". והוסיף עוד דברים שלא ראינו לא רבי שלום, ולא אבדל לחיים אני, באריכות.
אחרי זמן נפגשתי עם רבי שלום עליו השלום, אמר לי ראיתי שרבי עובדיה הסכים איתך, אבל אני עומד על דעתי. אמרתי לו אני יודע, הרב... אמר לי למה כתב אל תירא כי עמך, מה זה אל תירא וכי אני מפחיד אנשים? הרגשתי עליו השלום, שקצת הוא חשב אולי יש פה איזה נימה של זלזול חלילה.
ומאת השם הקב"ה הקדים רפואה. שבוע שבועיים לפני זה ראיתי תשובה של הרדב"ז שכתב למהרשד"ם. הרדב"ז היה גדול הדור, היה יותר מבוגר גם ממרן השלחן ערוך. מהרשד"ם היה צעיר באותו דור. והיה לו ויכוח עם חכם אחר, ומהרשד"ם שלח לשאול את פיו של הרדב"ז. הרדב"ז עונה לו "אל תירא כי עמך אני", הצדיק אותו. אמרתי לו זה הרדב"ז כתב ככה, הוא שמח.
"אה, הרדב"ז כתב את זה, ודאי רבי עובדיה משם לקח, הוא יודע הכל, אין דבר בעולם שאינו יודע, משם לקח". זה נתן לו קורת רוח, זאת אומרת זה לשון שמשתמשים בו, אז זה לא פגיעה.
והנה עברו עוד כמה ימים, בהתקרב ניסן והייתי אומר שיעורים באיזה כולל, והנה עלה בדעתי לברר את ההלכה של נ"ט בר נ"ט בפסח. כל מה שכתבנו על נ"ט בר נ"ט באיסורין, בשאר איסורין. בפסח כתוב שנ"ט בר נ"ט מותר.
יש פה תמיהה עצומה, הרי פסח חמץ אסור אפילו במשהו, מה זה משהו, אפילו אחד מאלף. נ"ט בר נ"ט אין בו אחד מאלף, מה זה נ"ט בר נ"ט, נותן טעם בר נותן טעם, הטעם הזה עבר פעמיים שלוש אין בו כבר אחד מאלף? ודאי יש, איך מותר.
והסתכלתי בראשונים ועמלתי באמת, עמלתי ועמלתי שלושה שבועות בלי הפסקה. ויש על זה רמב"ן מעניין, וקראתי אותו לפחות חמשה עשר פעמים, עד שיישבתי אותו אבל עדיין לא תורץ, עד שהוספתי מכאן ומכאן ובניתי בניין כזה יפה, ככה היה נראה לי, ואמרתי שיעור לאברכים והיו שמחים איתי. וכשבאתי ערב פסח למכור את החמץ באותה שנה, בדרך כלל אחרי מכירת חמץ הרב היה במצב רוח. אמרתי אני אגיד לו את החידוש הזה.
אמרתי לו "אני יכול ברשות מרן, להגיד?" אמר לי "כן, תגיד!" אמרתי את החידוש אבל אמרתי אותו ככה בראשי תיבות, רק קודים כאלה, כי הכל הוא יודע. איבעית אימא בגלל שאני מפחד ממנו, איך אני אגיד, לא הארכתי. אחרי שגמרתי לומר, אמר לי כן אתה צודק, כך כותב הרמב"ן. ואז הוא אמר בעל פה מילה במילה את דברי הרמב"ן על חולין.
אני התאכזבתי. אמרתי סימן שהרמב"ן הזה אני מכיר אותו, אם אומר לי כך כתב הרמב"ן, לא הצלחתי לפרש את מה שרציתי. עוד פעם לקחתי אומץ, אמרתי לו מחילה, אני מבקש מחילה, אני רוצה לחזור. הוא צחק אמר לי "תחזור"! חזרתי הפעם קצת – קצת ככה הרחבתי, גמרתי. הוא שותק עד שאני מסיים. גמרתי, אומר לי "כן, זה מה שכתב הרמב"ן".
אמרתי "הלך חמורך טרפון", יצאתי משם בפחי נפש, מה לעשות... לא הצלחתי להסביר לרב, ונסעתי. נשקתי את ידו של הרב, והלכתי.
אותו יום ערב פסח לא היה זמן. למחרת אני אומר, אם הרב אומר פעמיים כך כתב הרמב"ן, זה לא סתם. אה אני למדתי את זה, אז מה אם למדתי את זה, מה אני ולימוד.
לקחתי את הרמב"ן. התחלתי לחזור. אמרתי "אם הרב אומר, יש פה משהו". וחוזר – וחוזר כל אותו הלילה.
תאמינו לי באמונה, שבסוף כל מה שאמרתי, כתוב ברמב"ן.
ואני למדתי אותו חמשה עשר פעם, ודיברתי בו. ולא ראיתי את הדברים. ועכשיו שהוא אמר לי, וחזרתי וחזרתי. בסוף.
אבל הוא מה ההבדל, אני אחרי חודש ואחרי שכמעט שיברתי את הראש שלי, סוף סוף מצאתי מה שהוא אמר. אבל הוא שהוא קרא את הרמב"ן הוא הבין ככה לכתחילה.
נפלתי בכזו שבירה, בכזה חלישות דעת, אמרתי אוי ואבוי, מה אנחנו לומדים. אנחנו רק מתבטלים, לא לומדים כלום. ובאמת היה לי שבר, עד שאחר כך התחלתי עוד הפעם להתעודד, ואמרתי סוף סוף צריך ללמוד מה לעשות, באשר הוא שם. ואז התחלתי לראות מה זה העיון של הרב, מה זה העומק. "בדעתו תהומות נבקעו". העומק שלו אין לו גבול, הוא הרבה יותר גדול מהבקיאות שלו".
תמללתי מהקובץ הזה מדקה 30:25 עד דקה 38:20:
