מידי פעם בפעם יוצאים בהכרזות על נושאים מסויימים שיש חיוב מן התורה לשמוע לקול הרבנים ולעשות דבר כזה או אחר, ומכריזים את הפסוק ועשית ככל אשר יורוך
אך נשאלת השאלה שמצוות ועשית בנוגע לחכמי הדור אינה ברורה. דלפי הרמב"ם לא תסור נאמר על מה שאנשי כנסת הגדולה וחז"ל פירשו את התורה ומה שהוסיפו תקנות ומסייגים (מצוות ואיסורי דרבנן). ולפי הרמב"ן זה רק על מה שפירשו את התורה. אבל מצוות שהוסיפו אין על זה איסור ומצוה דאורייתא! ורק לפי החינוך יש מצוה מן התורה להקשיב לחכמי דור ודור. כמבואר במנחת חינוך ס' תצו.
והרי אם נאמר כהחינוך לא נמצא ידינו ורגלנו. כי אחד מושך לרבותיו ואילו השני מושך לצד השני, וכולם באים בשם ה' – ועשית! ואם נבוא לעשות מעשה מסויים ונכוון לקיים מ"ע של ועשית יש בזה חשש בל תוסיף, כמו שלימדנו רבינו בלשם יחוד של ספירת העומר ושל הקידוש בערב שבת.
ואם נאמר כן, נמצא שכל הלכה דרבנן וכל דעה בפוסקים יש חיוב דאורייתא לקיימה, דמאי שנא, בין נושא אקטואלי שעולה בזמן מסויים (כמו בחירות) לבין דעות אחרות בהלכה, ועוד שבד"כ נושאים אלו הם כלל לא מצווה אלא הנהגה וכד'. ואם בהנהגה יש חיוב של ועשית, כ"ש בקיום המצוות. וזה לא שמענו.
ואם נאמר שכל אחד יש לו לילך אחר רבו, א"כ יוצא שאין טענה על מי שלא עושה כפי שאחרים חושבים שיש חיוב גמור לעשות. זה תמוה שכך ציוותה התורה, לעשות כמה וכמה תורות. אא"כ נאמר אחרי רבים להטות, בכל זאת דעת הרבה פוסקים שאין דין אחרי רבים להטות אלא בסנהדרין, או במקום שנחלקו הרבנים פנים אל פנים. ע' בעין יצחק ח"ג עמ' תמט (וכנראה מה שנהוג לפסוק לפי רוב דעות זו הנהגה נכונה, אך לא חיוב דאורייתא של אחרי רבים להטות).
א"כ צ"ע על מה שצועקים תמיד ועשית ולא תסור.
אך נשאלת השאלה שמצוות ועשית בנוגע לחכמי הדור אינה ברורה. דלפי הרמב"ם לא תסור נאמר על מה שאנשי כנסת הגדולה וחז"ל פירשו את התורה ומה שהוסיפו תקנות ומסייגים (מצוות ואיסורי דרבנן). ולפי הרמב"ן זה רק על מה שפירשו את התורה. אבל מצוות שהוסיפו אין על זה איסור ומצוה דאורייתא! ורק לפי החינוך יש מצוה מן התורה להקשיב לחכמי דור ודור. כמבואר במנחת חינוך ס' תצו.
והרי אם נאמר כהחינוך לא נמצא ידינו ורגלנו. כי אחד מושך לרבותיו ואילו השני מושך לצד השני, וכולם באים בשם ה' – ועשית! ואם נבוא לעשות מעשה מסויים ונכוון לקיים מ"ע של ועשית יש בזה חשש בל תוסיף, כמו שלימדנו רבינו בלשם יחוד של ספירת העומר ושל הקידוש בערב שבת.
ואם נאמר כן, נמצא שכל הלכה דרבנן וכל דעה בפוסקים יש חיוב דאורייתא לקיימה, דמאי שנא, בין נושא אקטואלי שעולה בזמן מסויים (כמו בחירות) לבין דעות אחרות בהלכה, ועוד שבד"כ נושאים אלו הם כלל לא מצווה אלא הנהגה וכד'. ואם בהנהגה יש חיוב של ועשית, כ"ש בקיום המצוות. וזה לא שמענו.
ואם נאמר שכל אחד יש לו לילך אחר רבו, א"כ יוצא שאין טענה על מי שלא עושה כפי שאחרים חושבים שיש חיוב גמור לעשות. זה תמוה שכך ציוותה התורה, לעשות כמה וכמה תורות. אא"כ נאמר אחרי רבים להטות, בכל זאת דעת הרבה פוסקים שאין דין אחרי רבים להטות אלא בסנהדרין, או במקום שנחלקו הרבנים פנים אל פנים. ע' בעין יצחק ח"ג עמ' תמט (וכנראה מה שנהוג לפסוק לפי רוב דעות זו הנהגה נכונה, אך לא חיוב דאורייתא של אחרי רבים להטות).
א"כ צ"ע על מה שצועקים תמיד ועשית ולא תסור.