שלום וברכה
מנהגינו לקבוע את המזוזה כשהיא זקופה, ארכה לאורך מזוזת הפתח, ולא באלכסון, וכדרך שאנו מניחים את ספר התורה בארון הקודש כשהוא זקוף. וכן המנהג אצל הספרדים. ומי שהוא מבני ספרד והמזוזה אצלו מונחת באלכסון נכון להסירה ולבדקה ולחזור לקבעה בברכה כשהיא זקופה. (ואם רק קובע את המזוזה זקוף ללא בדיקה, יקבענה ללא ברכה).
מרן הראש"ל שליט"א כתב בילקוט יוסף (שובע שמחות א מקום וסדר קביעת המזוזה וברכתה סעיף סה) שמנהגינו לקבוע את המזוזה כשהיא זקופה, ארכה לאורך מזוזת הפתח, ולא באלכסון, וכדרך שאנו מניחים את ספר התורה בארון הקודש כשהוא זקוף. וכן המנהג אצל הספרדים. ואם הניחה שכובה לרוחב הפתח פסולה. ואחינו האשכנזים מניחים אותה באלכסון, לצאת ידי חובת כל הפוסקים. אך אין מנהגינו כן, ואין לשנות מן המנהג. ואם מזוזת הפתח צרה מאד, ואי אפשר להניחה באלכסון, גם הם יניחוה זקופה, כי כן עיקר להלכה.
ובהארה באר דהנה שיטת רש"י (מנחות לג א) שהמזוזה צריכה להיות זקופה, ארכה לאורך מזוזת הפתח. ור"ת שם הק' על רש"י, אך יש ליישב ד' רש"י, וכמו שהאריך בס' אור הישר (מנחות שם) ליישב כל קושיות ר"ת. וראבי"ה (מנחות עמוד רכח) כתב, ולי נראה דגבי מזוזה כשרה בכל ענין בין בזקיפה בין בשכיבה, אך אם חציה זקופה וחציה שוכבת פסולה. ע"ש. והמרדכי כתב והעולם נהגו כרש"י לקובעה מעומד, וכן משמע בפ"ק דקידושין (כב ב) גבי רציעת אזן, מה מזוזה מעומד. וקשה דהתם מיירי במזוזת הפתח שהיא זקופה ולא מיירי בקביעת המזוזה.
וז"ל הגאון בשו"ת הגאונים (שערי תשובה סי' קנז): שמנהג המזוזה לזוקפה ולהעמידה כמו הספר תורה, ואם הטילה לרוחב ועשאה כמין נגר פסולה. וז"ל המחזור ויטרי (סי' תקטו): ומניחה זקופה כמו ס"ת בארונו, וכן פרשיות התפלין תוך הבתים שלהם, וכן עמא דבר, ור"ת אומר שתפלין ומזוזות מיושב הם מונחים, אך כל העם נהגו להניחה זקופה כמו ס"ת בארון הקודש. ע"כ.
ודעת הרמב"ם כרש"י, וכן פסק מרן הב"י וז"ל: ולענין הלכה נקטינן כדעת הרמב"ם ורש"י לקובעה מעומד, וכן נהגו. וכן פסק בש"ע (סימן רפט ס"ו): צריכה להיות זקופה אורכה לאורך מזוזת הפתח, וכתב הרמ"א, וכן נהגו. אבל י"א שפסולה בזקיפה, והמדקדקים יוצאים ידי שניהם ומניחים אותה בשיפוע ובאלכסון, וכן נוהגים במדינות אלו וכן ראוי לנהוג. ויכוין שיהיה ראש המזוזה, דהיינו שמע ישראל, לצד פנים, ושורה אחרונה לצד חוץ. ע"כ. וכתב הש"ך, מ"ש "וכן נהגו", כלומר בשאר מדינות, ובמדינת מלכותו של הבית יוסף. ע"כ.
והנה גבי תפילין כתב מרן בשלחן ערוך (סימן כה סעיף מה) יתן כל פרשה בבית שלה ותהיה זקופה מעומד, בביתה. והיינו כדרך קריאתה, וכדרך שמעמידים ספר תורה בהיכל. ואם נתנה שם שוכבת, כתב הבית יוסף שם בשם מהר"י בן חביב דכשרה. וכן כתב הב"ח. והובא במשנה ברורה שם. ולהבא יתקן ויוציאם ויניחם כהלכה. וע"ש בשערי תשובה שהביא בשם הנודע ביהודה שכתב, דאין לחוש לשיטת ר"ת דפוסק שצריך להיות דוקא בשכיבה, וכן משמע מביאור הגר"א. ובביאורי הגר"א (יו"ד שם ס"ק יד) כתב, אבל לענין דינא קי"ל כרש"י. וכמו שפסק ג"כ בש"ע א"ח (סי' לב סעיף מה) גבי תפלין: צריך שיתן כל פרשה בבית שלה שתהא זקופה מעומד בביתה. ע"כ. והיינו דפליג על הרמ"א לענין מזוזה, ולדעתו מזוזה הויא כתפילין ויש להניחה זקופה. וכן הוא מנהגינו להניחה זקופה. וכן כתב בבן איש חי (פרשת כי תבוא סעיף ז') שהמזוזה צריכה להיות זקופה אורכה לאורך מזוזת הפתח. וראה עוד בשו"ת איש מצליח (חלק יורה דעה סימן לד אות ב' ד"ה אמנם). ועיין בספר לקח טוב (דיין, מגילה עמ' קלח) שהוכיח מג' מקומות שאלכסון חשיב גם עומד וגם שוכב, ודלא כמי שחשב שלא יצא בזה כלל, וראה להלן.
ואמנם אחינו האשכנזים מניחים את המזוזה באלכסון, וראשה כלפי פנים, דהיינו שמע לצד פנים, ושיטה אחרונה לצד חוץ. וכמו שכתב הרמ"א שם. וכן הוא בחיי אדם (כלל טו סעיף יט). וכבר הזכרנו דברי הש"ך שכתב, דמ"ש הרמ"א שכן נהגו היינו במדינות שנהגו כהמחבר, אבל מנהגם להניח באלכסון.
וע' בשו"ת נודע ביהודה (תנינא חאו"ח סי' ד) שכתב, אשר שאל למה נהגו המדקדקים לחוש לר"ת לענין הנחת סדר הפרשיות של התפלין, ומניחים ב' זוגות, וכמ"ש בש"ע (סי' לד), ולמה לא חשו גם לדעתו במה שנחלק על רש"י באופן הנחתן, שלד' רש"י צריך להניח הפרשיות זקופות בתוך הבתים כמנהגנו, וכמ"ש בש"ע (סי' לב סמ"ה), והרי לדעת ר"ת צ"ל שוכבות בבתים שלהם, וכמ"ש התוס' מנחות (לג. ד"ה דעבידא). הנה מה שהמדקדקים מחמירים לחוש לד' ר"ת בסדר הפרשיות, הוא מפני שגם רבינו האי גאון ורבינו יוסף טוב עלם ושאר גאונים קיימי בשטתיה, אבל מאי דס"ל שצ"ל שוכבות אין לו מסייע משאר גאונים, לכן לא חשו לזה. ע"כ. והרב שערי תשובה (או"ח סי' לב ס"ק סז) הביא דברי הנוב"י, וכתב, ואפשר שבכאן לענין זקיפות בבתים אפי' ר"ת יודה שכשרות בדיעבד. וע"ע בספר מלאכת שמים (כלל יט בבינה אות ד). ע"ש. ובספר אניה דיונה (הל' תפלין דף מג סע"ב) כתב, שמכיון שאנו נוהגים בס"ת שבהיכל ובמזוזת פתחינו שהכל בזקיפה, לא עבדינן תרתי דסתרי להניח הפרשיות שוכבות בתפלין. ע"ש. ובאמת שכן המנהג פשוט אצלינו שמניחים את ס"ת בארון הקודש זקופים. וכן יש לנהוג במזוזה, וכן מנהג הספרדים וכדברי מרן הב"י. וכ"פ בשו"ת איש מצליח ח"א (חיו"ד סי' לד). ע"ש. הילכך אף למנהג האשכנזים שמניחים המזוזה באלכסון, אם מזוזת הפתח צרה ואינה רחבה כדי שיוכל להניח המזוזה באלכסון, יניחנה זקופה, ארכה לאורך מזוזת הפתח, וכמ"ש הפתחי תשובה (סק"ט) בשם יד הקטנה, כי גם הרמ"א אינו חולק על מרן, אלא בענין שיוכל לצאת ידי שניהם. ע"ש.
ומיהו אם מזוזת הפתח אינה רחבה כלל, ואי אפשר לקובעה כשהיא באלכסון, גם למנהג האשכנזים יקבענה כשהיא זקופה, כי אף הרמ"א אינו חולק אלא בענין שיוכל לצאת ידי שניהם. וכמו שכתב בפתחי תשובה בשם יד הקטנה. [ב' הקטעים האחרונים מהליכות עולם חלק ח' עמוד רנז]. ע"כ.
ומה שכתבנו שאם בודק המזוזה יחזור לברך כיון שיש הסח הדעת חשיב שקובעה מחדש כמבואר ביבי"א ובילקוט יוסף (שם), אולם אם לא בדקה רק מיישרה אין לחזור לברך שיש לחוש לדעת הרמ"א לענין ברכה.
בברכה רבה
