- סמוך ונראה לימי החנוכה עלה נידון בבית מדרשינו. כמובן שאין מטרת השאלה לשנות ההלכה והמנהג אלא רק להבין דברי הפוסקים.
- הרמב"ם (מגילה פ"ד, ה) פסק כדעת הלכות גדולות להדליק נרות בשקיעה שכתב שמדליקים עם שקיעתה. ואילו הטור כתב מצותה מסוף שקיעת החמה. והסביר הב"י וז"ל- ונראה שדקדק רבינו לכתוב מסוף שקיעת החמה משום דתחלת שקיעת החמה עדיין היום גדול כמו שכתבו התוספות בפרק במה מדליקין (לה. ד"ה תרי). ע"ש. ובש"ע חיבר לשון הרמב"ם עם הטור שפסק אין מדליקין נר חנוכה קודם שתשקע החמה, אלא עם סוף שקיעת החמה. ולכאורה נראה שדעת הב"י להדליק בשקיעה השניה של ר"ת, שהרי שם בתוס' הקשו את הקושיא המפורסמת בדעת ר' יהודה בגמרא ותרצו שיש שתי שקיעות. ויתרה מזו, שהקושיא היא שבשבת כתוב דמשתשקע החמה הוי בין השמשות ועל זה כתבו התוס' והכא משתשקע 'מסוף שקיעה' אחר שנכנסה חמה בעובי הרקיע. משמע שהתוס' שאליהם שלח מרן הב"י קוראים לבין השמשות (לשיטת ר"ת) סוף שקיעה והוא לשון הטור. ועוד שאם כוונת הב"י לפרש דעת הטור שיש להדליק בצאת הכוכבים היה לו לומר כן להדיא או לכתוב שבא לאפוקי מבה"ג והרמב"ם. אמנם כל הפוסקים שראיתי כתבו בדעת הש"ע היינו צאה"כ. וודאי שהמרדכי כתב שסוף שקיעה היינו צאה"כ כמש"כ הב"ח, אך מ"מ לכאורה בב"י נראה אחרת.
- ועוד שהמאמר מרדכי כתב על לשון הש"ע 'עם סוף שקיעת החמה' שהאחרונים כתבו צאה"כ, ואע"פ שבין סוף שקיעה עד צאה"כ יש ג' רבעי מיל והיינו משך זמן בין השמשות, מ"מ קאמרינן צאה"כ לפי שאין העולם בקיאים בבין השמשות. ע"ש. הרי להדיא שהבין שסוף שקיעה שכתב הש"ע היינו בין השמשות, ורק האחרונים כתבו צאת כדי שלא יטעו. (ואחד טען שא"כ כיום שיש שעונים ולוחות שנה לא יטעו ויש לעיין בזה). לא ראיתי בפוסקים שביארו את זה. לכן אשמח לדעת מה אומרים הרבנים.
