אוסיף מה שכתבתי על זה בעבר: [ענוותנותו של מרן רבינו זצ"ל]
ידוע כי משנה ברורה בהוצאת דרשו לא מביאים כלל את פסקי מרן הרב עובדיה זצ"ל, ומשדרים לציבור כי פסקי הרב זצ"ל אינם לבני תורה, וכי אי אפשר לסמוך עליהם, רח"ל.
ושמעתי מהראשון לציון הגאון רבי יצחק יוסף שליט"א, שהיקה על קודקודם, וכעס עליהם, מדוע לא מזכירים את פסקי מרן זצ"ל, היכן היביע אומר חזון עובדיה ילקוט יוסף, ואמר להם אני לא מכת חנפנים, צריך לומר את האמת בפנים. (עיין עלון בית מרן גליון 255).
ושמעתי כעת דבר מפליא מנכד מרן זצ"ל, הגאון הרב יעקב סיני שליט"א, שהרב זצ"ל בחזון עובדיה (שבת ח"ד) ציין את משנ"ב דרשו, והרב סיני היה צריך לעבור על זה ולהגיה לפני שהספר יורד לדפוס, ותוך כדי הגהה שם לב כי מרן הזכיר את משנ"ב דרשו, הוא מיד ניגש למרן בחרדת קודש, ושאל אותו 'למה מגיע להם הכבוד הזה, שמרן יזכיר אותם בספר שלו, אחרי שהם מעלימים את כל הפסקים של מרן באופן שטתי, מנסים לכסות את השמש, למה צריך לחקוק אותם עלי ספר לדורות עולם' ?
והשיב לו מרן זצ"ל: "אני שמתי לב לדבר הזה, שמעלימים את הפסקים שלי, לא מתחשבים בהם בכלל וזה כואב לי, אלו פסקים שאני טפחתי ורבתי, עמלתי בהם הרבה, לא שלפתי אותם מהשרוול שלי", ככה אמר לי מרן. אבל בכל זאת, אמר לו מרן יש הרבה אנשים שלא נוהגים אתי כהוגן, אבל אם הם כותבים דבר טוב, אני מביא אותם. התורה אמת כתיב בה, אם כותבים דברים טובים אני מביא אותם להלכה.
כך היתה הענווה של מרן זצ"ל. לא שמר טינה לאיש, יש עובדות למכביר בענין העוונה. ולכן לא פלא שפסקיו התפשטו בכל תפוצות ישראל, וכמו שידוע על מרן הבית יוסף זצ"ל שבזכות הענווה שלו זכה מן השמים לחבר את ספרו הגדול 'שולחן ערוך'.
בדומה לזה סיפר הגאון רבי דוד יוסף שליט"א (עלון יחוה דעת גליון 71) שהיה רב אחד שהיה מתקיף את אאמו"ר בצורה מאוד לא יפה, וודאי שהוא כבר עבר את הגבול, זה היה איום ונורא כיצד הרשה לעצמו לדבר בצורה כזו על הרב. ואאמו"ר מזכיר אותו כמה וכמה פעמים בספריו, ובשעתו שאלתי את אאמו"ר מפני מה הוא מזכיר אותו? והוא ענה לי: מה זאת אומרת?! אז מה אם הוא התקיף אותי?! הוא אומר סברא יפה, אני צריך לומר דבר בשם אומרו! אכן זו תורה שהיא לשם שמים.