מרן זצ"ל בתשובה שהובאה בילקוט יוסף סימן קכד וכן בהליכות עולם פרשת ויחי עמ' פד פסק שמעיקר הדין אפשר לומר דברים שבקדושה כשיש ששה עונים והשאר מתפללים לחש וכן גם חזרת הש"ץ. אע"פ שבהליכות עולם כתב בהלכה למעלה רק לעניין קדיש קדושה וברכו מ"מ במקורות למטה משמע גם לחזרת הש"ץ וכן כתב להדיא בילקו"י. אמנם בהליכות עולם פרשת תרומה עמ' קפד כתב הרב שאע"פ שחייבים לעשות חזרת הש"ץ מ"מ אם המתפללים לא מקשיבים לברכות עדיף לעשות תפילה קצרה. והסביר בהערות שיש לחוש למש"כ מרן בש"ע סימן קכד שאם אין תשעה עונים קרוב להיות ברכותיו לבטלה וכן הביא את האחרונים שהחמירו בזה. וכשמעיינים בשתי התשובות (ביחוד בילקו"י) רואים שכל אותם האחרונים שהביא שם ודחה דבריהם, הביאם שוב בהליכות עולם פרשת תרומה ועל פיהם החמיר אם לא מקשיבים לחזן. לכאורה הדברים סותרים זה לזה. איך ניתן לישב הדברים? תודה רבה
